מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ג
רשב"ג אומר על המכובדין אסורין. הב"י כתב בסי' קמ"א ופסקו הפוסקים כרשב"ג משום דקי"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו. וכבר זכרתי בשם הרי"ף ז"ל שכתב בב"ב ובכמה מקומות דהאי כללא לאו דדוקא הוא ועיקר הטעם משום דרב ושמואל מפרשי אליביה ופסקו הפוסקים כשמואל התם דתניא כוותיה והמדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מעכו"ם הל' ח' יראה שכתב ועל שאר הכלים מותרין מפני שחזקתן לנוי וכו' ונראה שפירש דבכלים מבוזין אין חזקתן לעבודה שאין עושין כן על המבוזין אלא לנויא בעלמא הן ומודה הוא ז"ל להא דלקמן מה אנן קיימין וכו' וע"ש. ומ"ש התוס' בדף מ"ג ע"ב ד"ה שעל הסדינין וכו' דגי' ר"ח ועל המטבעות כן הוא בהדיא בתוספתא פ"ו:
איזה הוא דרקון וכו'. שם ע"א הלכה כרשב"א והרמב"ם ז"ל סתם שם וכתב ועליהם צורת חמה ולבנה ודרקון נראה דסתם דרקון הוא כן כדפירש רשב"א וכל חלוקי דינים כלקמן רחוש ועליו דרקון וכו' ודרקון בסיס לכוס לא זכרו הפוסקים מזה:
מה אנן קיימין וכו'. והרשב"א ז"ל בת"ה הארוך למד מזה דבידוע שנעבדו אפי' על המבוזין אסורין ובידוע שלא נעבדו אפי' על המכובדין מותרין והביא הטור לזה שם. ונראה דגם דעת הרמב"ם ז"ל כן שהרי לא כתב שם אלא מפני שחזקתן לנוי וא"כ חלוקה הראשונה בכלל דבריו הן דכשידוע שנעבדו לאו לנוי הן עשוין:
והדא כוסות דבר של ביזיון הוא. והר"ן כתב ובירושלמי גרסינן א"ר כרוספדאי והדא כסות דבר של ביזיון הוא אבל הרמב"ם ז"ל מנה השיראין בכלל המכובדין עכ"ל וגי' הרמב"ם ז"ל היא הנכונה כמו שהוא לפנינו והכי מוכרח מדלקמיה דר' חייה בר בא וכו' א"ל מכיון שהמים צפין וכו' כרב ושמואל דהתם בזה:
ביומוי דר' יוחנן שרון ציירין וכו'. כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ג הל' י' וכבר זכרתי מזה בסוף הל' א' דאפי' צורת אדם קאמר בכה"ג מותר:
מה שהיה של מתכות וכו'. למאי דפרישית בפנים לא פליגי כלל לדינא אלא דרבנן אמרי דאין אנו צריכין לחלק המקראות דכאן בשל מתכות כאן בשל עץ אלא דכולן מין אחד היו וכאן קודם שבא איתי ומבטל וכו' ור' יוסי בן חלפתא ס"ל דלא כך היה מעשה אלא בשל מתכות אמר לו לאיתי לבטלם כדקאמר נטלם בשיפייו ובשל עץ לא היה חושש לומר לו לבטלם ורצה לקיים מצות שריפת ע"ז וזהו כוונת התוס' בדף מ"ד ע"א ד"ה כאן קודם שבא איתי הגיתי וכו' וי"ל דיש חילוק בין ע"א של עץ לשל מתכת וכן יש תירוצים בירושלמי כאן בשל עץ כאן בשל מתכת. וכתב היפ"מ על זה ולא הבינותי מה חילוק יש בין של עץ או מתכות לענין ביטול. ובודאי אין כוונת התוס' בהבנה זו ומהיכי תיתי לחלק לענין ביטול אלא דהתוס' כיוונו לתרץ המקראות דלמה לא ציוה דוד מקודם שיבטלו ועל זה כתבו די"ל דלא כך היה המעשה כמו שפירש רש"י ז"ל אלא דיש חילוק במקראות כאן בשל עץ וכו' וכן יש תירוצים וכו' דבאמת דרבנן נמי לא פליגי אלא במעשה שהיה. ופירושם דהתוס' כדר' יוסי ב"ח והכל מודים דהיה יכול לבטל הכל ור' יוסי קאמר דמעשה שהיה כך היה: