מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ב
המוצא שברי כלים. ובנסחת משנת הבבלי שברי צלמים וכן היא גי' הרי"ף ז"ל והיינו הך לפי סוגית האי ש"ס דקרי לצלמים כלים כמו דאמר בגמרא להחזיר לכליין. ורבו הדעות מהמפרשים בדעת הרי"ף ז"ל שהביא לההיא דשמואל התם ואפי' שברי ע"ז ופסק לדר' יוחנן דאמר שנשתברה מאיליה אסורה ואין להאריך בזה דמבואר בדברי המפרשים. ודעת הרמב"ם ז"ל כר' יוחנן דהתם דבעינן שיודע לנו שהנכרים שעבדוהו בטלוה כדכתב בפ"ז מעכו"ם הל' ז'. וכולה סוגיא דהכא נראה דר' יוחנן דהכא לא ס"ל הא דשמואל דהתם דקאמר בהדיא בסתם כמי שעתיד להחזיר לכליין. וכן הא דקאמר הכא בסוף הסוגיא הדא אמרה וכו' לכאורה שמעינן דהא דקאמר בשקלא וטריא הא תרגמה שמואל בעומדין על בסיסן לשינוייא בעלמא הוא דהא מן הסברא הוא כדקאמר הכא אלא דבזה יש לחלק דהתם עומדין על בסיסן קאמר וניכר דפלחי לה והכא ענין אחר הוא דכשניכר על תבנית יד שבא מן הבסיס בזה לא אמרינן שנעשה לעבודה בתחילה לכך ותליא בפלוגתא דע"ז שנשברה:
מתיב ריש לקיש לר' יוחנן והא כתיב וכו'. והתם גריס דר' יוחנן הוא דמותיב לר"ל דשמעינן מהאי קרא דחשיבי להו שברים. וא"צ לשבש הגירסא דשפיר שייך נמי לדייק איפכא כדפרישית בפנים וכן בפירוקא שייך ג"כ למיפרק לתרווייהו כדפרישית: