אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה ז

הלכה ו

רבי אומר לא תענה על ריב וכו'. ר' ור"י בן חנינא פליגי דלמר על בסמוך ואחריו הוא ולמר על מלפניו וקודם הוא וכדפרישית ונראה דפליגי נמי במשמעות דורשין דקרא דלא תענה וזה למאי דכתבו התוס' דף ל"ו ע"א ד"ה דיני נפשות וכו' ואפשר לא תענה על רב בדיני נפשות כתיב ולא בדיני ממונות אע"ג דלנטות קאי נמי אדיני ממונות למאן דמוקי לה בריש מכלתין בב"ד נוטה. והשתא ר' יוסי בן חנינא לא ניחא ליה למידרש מקרא ולא תענה על רב לנטוח דרישי' בדיני נפשות דוקא ולנטות נמי בד"מ ומוקי להאי ענינא דקרא כוליה בד"מ וב"ד נוטה ידעינן ממילא בד"נ במכ"ש מדיני ממונות וד"נ דמתחילין מן הצד יליף מקרא דלקמן ויאמר דוד לאנשיו וגו' וכדיליף ר' יוחנן התם:

רב אמר לא תענה אפילו אחר מאה. יש לפרש דמילתא אחריתי היא וה"ק אפילו כבר אמרו מאה לפניך לא תענה אחריהם הריני אומר כאלו המאה אלא צריך שיבאר דעתו בפירוש וטעמו להיכן הוא נוטה. והרי זה דברי הרמב"ם ז"ל בריש פ"י מסנהדרין אחד מן הדיינים בדיני נפשות שהיה מן המזכין או מן המחייבין לא מפני שאמר דבר הנראה לו בדעתו אלא נטה אחר דברי חבירו הרי זה עובר בל"ת ועל זה נאמר ולא תענה וגו' מפי השמועה למדו שלא תאמר בשעת מנין די שאהיה כאיש פלוני אלא אמור מה שלפניך. והכ"מ לא מצא מקום דין זה ובס' המצות שלו כתב הוא ז"ל מלשון המכילתא אלא שבמכילתא שלפנינו לא מצאתיה ובתוספתא פ"ג דמכילתין מצאתיה דבר אחר לא תענה על ריב הוסיף הכתוב עוד דבר אחר שלא תאמר בשעת הדין דיו לעבד שיהא ברבו אמור מה שבדעתך וכן במ"ש בהל' ב' ללמד מן הכתוב לא תענה שהמלמד זכוח לא יחזור ללמד חובה. והנה הדין הראשון מבואר הוא בתוספתא וכן הכא ומ"ש בהל' ב' מכילתא היא בפ' משפטים הרי זו אזהרה לדיין שלא יטה אלא לכף זכות שנאמר לא תענה על ריב. וכלומר אחר שלימד לזכות דאל"כ וכי אין ללמד חובה כלל אם דינו כך אלא על המלמד זכות אמרו כן:

ויאמר ממוכן ראו וכו'. ובבבלי מגילה קאמר מכאן שההדיוט קופץ בראש ומיהו בהא ס"ל כהאי מ"ד אין דינינו כדיניהן מדקאמר קופץ:

אף בפסול משפחה מתחילין מן הצד. הרמב"ם ז"ל לא הזכיר מזה כלום כ"א בפי"א הלכה ד' כתב על הדינים החלוקים שהזכיר א' דיני נפשות וא' דיני מלקיות וא' דיני גלות הדינים אלו שוין בהן:

רבי יהודה אומר אין מדקדקין ביין נסך. כמה שיבושים ראיתי ושמעתי בפי' זה והבל יפצה פיהם. וז"ל הסמ"ג בלאוין קמ"ח הלכות יין נסך אהא דאמר רב אשי בע"ז דף ס' ע"א זיקא בין מליאה בין חסירא שרי דאין דרך ניסוך בכך ומציא שם דברי ר"ת בתוספות. וכן הלכה ולא כרב פפא דאסר מכאן התיר רבינו יעקב על ברזא שהיתה רפויה בחבית וכן סתימת מגופה שהיתה רפויה ע"פ החבית ובא עובד כוכבים והדקה בפנים וגם בפיטם גדול שלא היו השוליים מהודקין ובא יהודי ושם נעורות של פשתן והיה תופס כנגד הנקב ומנע קצת היין מלצאת ולא כל כך ובא הנגר העובד כוכבים להעמידו בהידוק כנגד הסדק בסכין עד שסתם הפיטם כל זה התיר שאין זה דרך ניסוך בכך ויראה לי דהא דגרסינן בירושלמי דפרק אחר דיני ממונות אמר ר' יהודה אין מדקדקין ביין נסך שעל כיוצא בעניינים אלו אמר כן עכ"ל הסמ"ג והובאו דבריו בהגמי"י פ' י"ב ממ"א. והנה זה לפניך דקחשיב הכא תרתי מילי דר' יהודה דשמעינן מיניה לקולא:

הסריס וכל מי שלא ראה לו בנים. קחשיב להו בתרתי משום דתרי גברי נינהו אבל בבבלי דף ל"ו ע"ב לא קחשיב להו אלא בחדא משום דחד טעמא אית להו:

דניו שני דיני ממונות ביום א' וכו'. הא דלא קחשיב התם להאי מילתא איכא למימר משום דלא חשיב אלא מילי דאיכא בהאי וליתי' בהאי כלל אבל אין דנין שנים ביום אחד כיון דמשכחת לה דלפעמים דנין כגון במיתה אחת ועבירה אחת כדאמרי' פ' נגמר הדין דף מ"ו ע"א הלכך לא קחשיב לה:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה