מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה ב
מאן דאמר כל שהיא וכו'. וכדפרישית דר' יוסה ס"ל דבמקום אחד טפח בעי וכ"כ הטור ז"ל בסי' תרל"ו. והרמב"ם לא זכר מזה ואפשר דהואיל בגמרא דילן קאמר דטעמייהו דב"ה משום דלא בעי סוכה לשם החג וקרא דב"ש מיבעי להו לדרשא אחריתא כמו שהבאתי במתני' א"כ ל"צ כלל לחדש בה דבר אלא דמכיון דהתוס' מביאין לזה קבע הב"י בש"ע כן:
כשהוא מברך עליה בלילי יו"ט ראשון וכו'. ובבבלי פ"ד דף מ"ה ומ"ו פלוגתא דאמוראי היא ומסיק התם ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה. וכענין אם צריך להזכיר זמן על הכום אעפ"י שבירך זמן בשעת עשייתה מדייקי שם התוס' והרא"ש מדקאמר נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה ולא קאמר מברך שתים משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה שהחיינו ותימא ותיפוק ליה דמברך משום י"ט וכו' והכא מסיק בהדיא דכל הני אמוראי סבירא להו מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן: