מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי משה מרגלית
פרק א · הלכה א
סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. הכא גריס למעלה מעשרים כמו בנוסחת הבבלי ובריש עירובין נוסחא דהכא גבוה מעשרים ונ"מ לדינא איכא דלנוסחא למעלה מעשרים א"כ משמע למעלה מחללה וזהו כרבא דריש עירובין דף ג' דקאמר חלל סוכה תנן חלל מבוי תנן ואם מקצת הסכך או מקצת הקורה בתוך עשרים כשר וכ"כ הר"ן לדייק כן מדקתני למעלה דקיי"ל כהך דרבא וכבר ביארתי בריש עירובין דאף דלנוסחא דהכא גבי מבוי מ"מ למדין זה מזה לרבה בר עולא דעירובין דמחמיר וקאמר זה וזה פסול וע"ש:
והרי אכסדרה וכו'. בבבלי גריס בכ"מ אכסדרה בבקעה וכן במכלתין דף י"ח ועיין בתוס' שם ועיין לעיל בפ"ק דעירובין הלכה א' ד"ה אכסדרה שנפרצה לר"ה מה שביארתי שם בס"ד:
רבי אבהו בשם ר' יוחנן התורה אמרה בסוכות תשבו וכו'. זהו כטעמיה דר' זירא דהתם ריש מכלתין אלא דר' זירא יליף דבעינן צל סוכה מקרא דישעי' וסוכה תהיה לצל ור' יוחנן יליף הכא מן התורה מקרא דבסוכות תשבו דמשמע ליה למדרש שצריך אתה לישב בצילה של סוכה ולא בצילן של דפנות ולר' זירא דהתם איכא למימר דלא נפקא ליה מקרא דבסוכות תשבו משום דבעינן ליה למידרש תשבו כעין תדורו כדדריש התם בברייתא שילהי פ"ב דמכאן שכל ז' ימים אדם עושה סוכתו קבע וביתו ארעי וכו' ולאו דס"ל לר' זירא דסוכה דירת קבע בעינן וכר' יהודה דהא ע"כ לר' זירא סוכה עראי בעינן כדהוכיחו התוס' ריש מכלתין ד"ה כי עביד ליה דירת קבע וכו' מדדריש מדכתיב וסוכה תהיה לצל הא כתיב נמי מזרם וממטר וניבעי נמי שלא ירדו הגשמים לתוכה אלא ודאי משום דבעינן סככה עראי ע"ש ועיין לקמן ד"ה רבנן עבדין מזרם וממטר אחת וכו'. מה שנתבאר בענין זה בס"ד:
אמר ליה ר' יוסה על דעתך דאת אמר בדפנות הדבר תלוי וכו'. כדפרישית דלר' יונה דמכשיר בשהסכך נתון למטה מעשרים אע"פ שהדפנות גבוהין מכ' אמה ומשום שאין הדבר תלוי לפסול הסוכה אלא דווקא בשהסכך נתון ע"ג הדפנות הגבוהין מכ' והלכך אקשי ליה לדידך הכי הוה בעי ליה להתנא למיתני סוכה שהיא נתינה למעלה מכ' אמה לדפנות פסולה כי היכי דנידוק הא אם היתה נתונה למטה מעשרים לדפנות כשרה אלא ודאי דלעולם פסולה ומשום דבעינן צל סוכה ולא בצל של דפנות ואם הדפנות גבוהין מכ' אין כאן צל הכך אעפ"י שהוא נתון למטה מכ' וא"ת ולר' יוסה נמי תיקשי ניתני סוכה שדפנותיה גבוהין למעלה מכ' פסולה דהא השתא איכא למטעי ולמידק כהאי דר' יונה שאם הסכך נתון למטה מעשרים כשרה ואעפ"י שהדפנות גבוהין מכ' ואין לומר דהא ממילא ידעינן וכדפרישנא לר' יוסי דכשהדפנות גבוהין אין כאן צל סוכה לעולם הא הוה ניחא אי לא הוה לן טעמא אתרינא בדינא דמתני' אלא טעמיה דר' יוחנן ודר' זירא אבל מכיון דאיכא אמוראי דמפרשי לטעמא אחרינא אי כדרבה משום דלא שלטא ביה עינא וכדר' יעקב בשם ר' יאשיה דלקמן בשאין דפנותיה עולות עמה וכו' והיינו כדרבה אי כרבא דהתם דסוכה ראויה לדירת עראי בעינן א"כ למאי דקיימינן השתא לטעמיה דר' יוחנן ודר' זירא משום דבעינן צל סוכה ניתני סוכה שדפנותיה גבוהין כו' כי היכי דנדע דעיקר טעמא משום דבעינן צל סוכה הוא דהויא ולאשמועינן היא גופה ודאי לר' זירא גופיה י"ל דסמיך אקרא דוסוכה תהיה לצל דמשמע דסוכה לצל הוא דהויא סוכה אלא לר' יוחנן דלא דריש להאי קרא לכאורה איכא למידק כהאי דיוקא דדייקינן לר' יוסה דקאמר אליבא דר' יוחנן וצ"ל דלכ"ע לר' יוחנן ובין לר' זירא אקרא דסוכה תהיה לצל הוא דסמכינן ולאביי דהתם דפריך לר' זירא אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרנים וכו'. ולא מדייק כדדייקינן הכא אלא מעתה עשה הסכך בתוך עשרים בין הדפנות הגבוהין מכ' אמה ה"נ דלא הויא סוכה וא"כ אמאי תני במתני' סוכה שהיא גבוה וכו' ליתני דפנות הסוכה שגבוהין וכו' משום די"ל דהא הוה פשיטא ליה דבכה"ג אמרינן דל גובה הדפנות ואיכא צל סוכה אבל בעשתרות קרנים דליכא האי תקנתא הוה ס"ד למימר הכי ואהדר ליה ר"ז דאפ"ה אמרינן דל וכו' מה שאין כן בשהסכך גבוה מכ' דליכא למימר דל דפנות. ולפ"ז סברת אביי דהתם איפכא מדר' יוסי דהכא דאלו לר' יוסי דהכא לקושטא דמילתא הסוכה פסולה אף כשהסכך נתון למטה מכ' בשהדפנות גבוהין מכ' דהא פליג אר' יונה ואקשי ליה וכדלעיל ואילו לאביי איכא למימר דהוה פשיטא ליה דבכה"ג אמרינן דל גובה הדפנות ואיכא צל סוכה וכהכשירה ואיכא למימר נמי לאידך גיסא ואין להאריך:
כשאין דפנותיה עולות עמה וכו'. הך דר' יאשיה אזלא כרבה דקאמר משום דלא שלטא בה עינא ומכיון שדפנותיה עולות עמה משלט בה עינא וכדמוקי לה התם כדרבה וכל הפוסקים פסקו כהך דרבא דקאמר דטעמא משום דסוכה ראויה לדירת עראי בעינן ועד עשרים אמה וכו'. וכתב הרי"ף ז"ל איכא מ"ד דהלכתא כרבה דהא כל מילי כרב עביד ואנן מסתברא לן דהלכתא כרבא דקיי"ל סוכה דירת עראי בעינן וכו' וכתב הר"ן ז"ל על זה ועוד מסייעין דבריהם בעלי סברא זו דפוסקים כרבה משום דרבה רביה דרבא הוה ובהא דקאמרי דכל מילי כרב עביד הני מילי במאי דפליגי רב ושמואל כדמוכח בפ' במה מדליקין ומאי דאמרי נמי דאין הלכה כתלמיד במקום הרב הני מילי כשנחלק עמו בחייו דכיון שלא קיבל רבו דבריו נדחו דברי תלמיד אבל כשנחלק עמו לאחר מיתה לא אדרבה קיי"ל הלכתא כבתראי אע"ג דבתראי תלמידי דקמאי נינהו דבר זה מסורת בידינו הוא מן הגאונים ז"ל וכו' עכ"ל ולפי הכלל הזה מתורץ בכמה וכמה מקומות דלפעמים אשכחן דפסקו הפוסקים הלכה כרבה נגד אביי ורבא ולפעמים אשכחן דפסקו כאביי ורבא נגד רבה וכאשר ציינתי לזה בריש פ' שנים אוחזין ובמקומות המצויינין וע"ש:
רב הושעיה בעי הביא נסר ונתנו ע"ג חולייא של עמוד וכו'. למאי שביארתי בפנים דברי רב הושעיה הם כעין דסבר אביי למימר התם בדף ד' ע"ב היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה עמוד וכו' ור' יוסי דדחי הכא להאי פשיטותא דבעי ר' מישא למיפשט מההיא דהמשלשל בדפנות וכו' ס"ל דבלאו הכי אין כאן לומר גוד אסיק דבעינן מחיצות נכרות וליכא וזהו כרבא שם אלא דהואיל דר' מישא מתמה על דלא יליף מן הדא דר' בא בר ממל וכו' השיב לו דלא דמיא וכו' וכמבואר הכל בפנים. ומיהו ניחא לן לפרש לבעיא דרב אושעיא בדרך את"ל דאם מחשבינן להנסר שלא במקום העמוד לפסול שהרי אין שם מיעוט מגובה כ' ופוסל הכל או לא דמכיון דאיכא הכשר סוכה במקום העמוד מיהת שם כשר הוא ואת"ל דפוסל הכל מהו דינו לפסול אם כאויר נחשב הוא או כסכך פסול ואינו פוסל בסוכה גדולה אלא בד' אמות ומן הצד כדאיירינן הכא והשתא למאי דשקיל וטרי הכא דר' מישא מתמיה אמאי לא פשיט ליה מן הדא דר' בא בר ממל וכו' דבמקום הכשר סוכה כשר הוא והשאר פסול ור' יוסה הקשה על זה דלא דמיא דין דסוכה כלל לההיא דעירובין דבעי ר' בא בר ממל למילף מהתם כמבואר א"כ נקטינן מיהת מהאי סוגיא דלכ"ע גובה הסכך מכ' אמה כסכך פסול הוא נחשב ומזה הוה לכאורה סייעתא לסברת הר"ר ישעיה הביאו הרא"ש ז"ל על הא דפירש"י ז"ל במאי דאמרינן התם בדף הנזכר היתה גבוה מכ' אמה ובנה בה איצטבא כנגד דופן האמצעי על פני כולה ויש בה הכשר סוכה כשרה היינו דכשרה כל הסוכה ואפי' מן האצטבא והלאה וכו' ואמרינן לקמן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה וכו' והקשה הר"ר ישעיה דהא דאמרינן פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה היינו היכא דאית לה הכשר דפנות אלא דלא מוכחא מלתא כולי האי מש"ה נידון כסוכה אבל הכא דמן האצטבא והלאה גבוה יותר מכ' אמה מהיכי תיתי לה הכשר אילו סוכה המסוככת חציה בסכך כשר וחציה בסכך פסול אעפ"י שיש שיעור הכשר בסכך הכשר היושב תתת הסכך פסול מי יצא ידי חובתו. וה"נ הכא דכל למעלה מכ' סכך פסול הוא וכשפודין של ברזל דמי ופי' הוא דאינה כשרה אלא על האצטבא והרא"ש כתב על זה ונ"ל לקיים פירש"י וכו' ומה שהקשה מסוכה שחציה סכך פסול לא דמי דסכך למעלה מכ' לא מיקרי סכך פסול כדפי' ר"ת כיון דמין כשר הוא ואינו נפסל אלא מחמת גובה הלכך כיון דמקצתו כשרה אידך נידון כפסל היוצא מן הסוכה עכ"ל הרא"ש בזה ויש לתמוה על שלא הביאו כלום מסוגיא זו דמשמע מיהת לכל השקלא וטריא דהכא דגובה מכ' אמה בסכך פסול הוא נחשב ור' משיא ור' יוסה לא פלפלו כלום בזה אלא בענין אחר הוא דנחלקו כמבואר זה לכל המעיין בהסוגיא והר"ן ז"ל אחר שהביא דעת רש"י דכל כסוכה כשרה כתב וז"ל ונראה לי שהוזקק לומר כן משום דאי להכשיר ע"ג איצטבא לבד פשיטא ואין דבריו נוחין אצלי דלית לן לאכשורי משום פסל היוצא מן הסוכה אלא חד מהני גווני דמיתאמרי בגמרא בסוף פרקין אבל גווני אחריני דלא עדיף כהנהו לא לפיכך נראה לי דדוקא במקום איצטבא בלחוד כשרה ודקאמרת פשיטא ליתא במהו דתימא ליגזר דילמא אתי למיכל באידך גיסא דדכוותה אמרינן בפ"ק דעיריבין דף י"ד עשה לחי וחצי מבוי יש לו חצי מנוי ומקשינן פשיטא ומסקינן מהו דתימא ליגזור דלמא אתי לאשתימושי בכוליה קמ"ל עכ"ל הר"ן. ואם לדין יש תשובה על דבריו ואיפכא הוא דנידוק דאי איתא דמה שחוץ לאיצטבא סכך פסול מיקרי קשיא לקושטא דמילתא אמאי לא נגזור דלמא אתי למיכל באידך גיסא ומהאי דעיריבין דהעיקר הוא מדרבנן בעלמא אין ראי' כלל לסוכה דאורייתא ועוד קשיא טובא מהאי דאמרינן התם בריש מכלתין דף ג' על הא דתנינן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית ב"ש פוסלין דטעמייהו דגזרינן שמא ימשך אחר שלחנו וזה קאי נמי לפי המסקנא בפירושא דפלוגתייהו דב"ש וב"ה דמסיק הש"ס לעולם בתרתי פליגי בסוכה גדולה ובסוכה קטנה וחסורי מחסרא כו' וא"כ למאי דקיי"ל בב"ש בהא דזה אחד מששה מקומות דהלכה כב"ש וכדחשבו התוס' שם בשם סדר רב עמרם ד"ה דאמר לך מני ב"ש וכו' והשתא ומה התם דגזרינן שמא ימשך מסוכתו אחר שלחנו שבתוך הבית מכ"ש דניגזור כאן שמא ימשך בסוכה עצמה ממקום הכשר למקום הפסול ודוחק לומר דלא גזרינן אלא שמא ימשך אחר שלחנו דווקא וכאן הוא יושב במקום הכשר ושלחנו שם ועוד דאפי' תימא הכי אכתי קשיא ניגזור דילמא אתי למיתב במקום הפסול ולאכול שם דהא חזינן דב"ש מחמירי בסוכה וכל היכא דאיכא למיגזר גזרינן והלכתא כוותייהו בהני תרתי דבין בגדולה ובין בקטנה הלכה כב"ש דגזרינן שמא ימשך וכדעת הרי"ף וכ"כ הרמב"ם בפ"ו בהל' ח' ודלא כבעל המאור והנמשכים אחריו וכתב הרמב"ן ז"ל במלחמות שכ"כ גדולי הגאונים ז"ל דבתרווייהו הלכה כב"ש. ומכלל הדברים האלה נראה דאדרבה מכאן הוכחה לדעת רש"י ז"ל ורוב גדולי האחרונים שהסכימו לדעתו ז"ל. וכדעת המפרשים לפרש גם לדעת הרמב"ם כן מדסתם דבריו בהל' סוכה בהל' י"ד בדין זה בנה בה איצטבא וכו' כשרה דמשמש כל הסוכה כשרה וכן קבע הב"י בש"ע בסי' תרל"ג. ודייקינן להא מדאמרינן בסוגיא דהש"ס סתם כשרה ש"מ דגובה מכ' אמה לאו סכך פסול מיקרי ולא כדמשמע מסוגית הש"ס דהכא דאי איתא דסכך פסול מיקרי א"כ אפי' במקום איצטבא אמאי כשרה ניגזור דילמא אתא למיכל ולמיתב הכל במקום הפסול אלא ש"מ דאין כאן שם סכך פסול כלל אלא דנידון כפסל היוצא מן הסוכה:
היתה למטה מעשרה ותלה בה עיטורין וכו'. למאי דפרישית בפנים לא פליגא אהא דאיתמר בבנלי דף י' ע"ב נוי סוכה אין ממעטין בסוכה דהתם בדברים שאינן ראוין לסכך בהן הוא דמיירי כגון שהן מקבלין טומאה א"נ מיני פירות ואוכלין וכיוצא בהן. והאי מילתא דר' שמיי כשם שאמרו למעלן וכו' למאי דפרישית אתיא מילתיה כהאי דרבא דעל דאביי סבר למימר דבהוצין יורדין לתוך עשרה אם חמתן מרובה מצילתן כשרה מהדר ליה רבא האי דירה סרוחה הוא ואין אדם דר בדירה סרוחה. והאי דקש ותבן אין ממעטין היינו בתבן סתם דאלו ביטלו הוי מיעוט ולפ"ז האי דעפר וצרורות נמי בסתם מיירי ולא אתיא אלא כר' יוסי דמייתי שם דאלו לרבנן אף בעפר סתם לא הוי מיעוט עד שיבטלנו. וכבר ביארתי מענין זה בעירובין:
מאי טעמי דרבנן סכת סכת וכו'. להאי שיטתא לא פליגי ביש אם למקרא או למסורת אלא דרבנן לא דרשי כ"א ג' פעמים סוכת הנזכרים בפרשה והאי סכות דכתיב מלא לא דרשי אלא לחד ור"ש דריש מלא לתרתי:
רבנן עבדי מזרם וממטר אחת וכו'. נראה לפרש דטעמייהו דרבנן דלא מרבו אלא אחת משום דמפרשי לקרא למחסה ולמסתור לפעמי' מזרם ולפעמים ממטר ואם כן גבי סוכה דלא עבדינן שלא ירד המטר לתוכה וכדמוכח מהאי דתנינן דהגשמים סימן קללה בחג לא מרבינן מהאי אלא אחת ולר"ש דסבירא ליה סוכה דירת קבע בעינן וצריך שתהי' מחסה ומסתור מזרם וממטר בדוקא ולא סבירא ליה כהאי מתני' דספ"ב ולדידיה מרבינן מהאי תרתי דמזרם חד וממטר חד ור"ל שצריך מחסה משתיהן ולפינך מרבינן נמי מכאי לשתים. ולפי זה לר"ש אף סככה בעינן שיהיה קבע. והתוס' שכתבו דסככה לעולם בעינן ארעי והבאתי לעיל בד"ה ר' אבהו בשם ר' יוחנן וכו' היינו לר' זירא דאיהו לא פליג אמתני' דשמעינן דהגשמים סימן קללה בחג וצריך שלא יעשה כ"כ שלא ירדו הגשמים לתוכה וכרבנן דסבירא להו דהכל ראוי לדירת עראי בעינן ולר' זירא מיהת סככה בעינן עראי אבל לר' שמעון איכא למימר דלא כהאי מתני' ואף סככה עושה הוא קבע ואפשר שזהו כוונת התוס' התם דף ו' גבי פלוגתא דר"ש ורבנן דקאמר רב מתנה טעמיה דר"ש מהכא וסוכה תהיה לצל יומם וכו' וכתבו התוס' בירושלמי אמרינן וכו' משום דקשיא להו אי ר"ש בלחוד היא דדריש מהאי קרא א"כ מילתיה דר"ז דריש מכלתין דדריש נמי מהאי קרא לענין דבעינן צל סוכה לא אזלא אלא אליבא דר"ש דאלו רבנן לא דרשי אלא מן הכתוב בתורה והאי קרא דישעיה לימות המשיח הוא דדרשי ליה ולפיכך מייתי להא דהכא דרבנן דר"ש נמי דרשי מהאי קרא כדקאמר דרבנן עבדין מזרם וממטר אחת ואם כן מילתיה דר"ז אליבא דרבנן דר"ש הוא דאזלא:
אותו של טפח שנתן באמצע מהו וכו'. לבתר כל האי שקלא וטריא מסיק לקמן ר' יהודה בר פזי בשם ריב"ל והוא שתהא נתונה בתוך ג' טפחים כלחיים וזהו כדר' סימון ואיתימא ריב"ל התם דף ז' עושה לו טפח שותק ומעמידו בפחות מג' טפחים סמוך לדופן וכו' ולזה הסכימו כל הפוסקים וצריך נמי צורת הפתח כלישנא בתרא דרבא. ובענין הא דקאמר רב אותה של טפח צריכה שחהא משוכה מן הכותל טפח שמואל אמר וכו' מצאתי בספר המלחמות להרמב"ן ז"ל שהביא לזה לחזק פירושו בהא דאמר רב התם מעמידו כנגד היוצא וז"ל לא כפי' בעל המאור ז"ל בשמועה אלא פי' היוצא הוא סוף הדופן הארוך וננגדו הוא מעמיד הטפח רחוק מן הכותל האחר שאם היו שתי הדפנות מזרח ודרום ובא להעמיד הטפח במערב מרחיקו מן הדרום ומושכו כלפי צפון עד כנגד סוף דופן מזרחי שנמצא דופן מזרחי הארוך סופו שכלפי הצפון וסוף הטפח מכוונין זה כנגד זה שאם יעמידנו סמוך לדופן דרומי. ונמצא ארוך כנגד קצה לדעת רב לא היה אותו טפח שהוא הקצר מתיר אלא כנגדו ואזדא רב לטעמיה דאמר התם (בב"ב גבי מצר) לא קנה ארוך אלא כנגד קצר ורב כהנא ורב אסי אקשו ליה ויעמידנו כנגד ראש תור ויתיר כנגד ראש תור במשך שתי הדפנות ואינהו נמי אזלי לטעמייהו דאמרי התם ויקנה כנגד ראש תור ונדחו דבריהם שאין מעמיד באלכסון (דהא דשתיק רב לא אמרינן בכה"ג דאיתמר בכמה מקומות בהש"ס שתיק רב דלא חש ליה למילתייהו וכן לא אמרינן מדלא ידע לאהדורי להו ש"מ הדר ביה אלא כל כי האי מילתא ספיקא היא וגמרינן מסוגיא דשמעתא אי כרב אי כרב כהנא ורב אסי וכי הא דבשמעתין דמכיון דאשכחן ליה דשמואל משמיה דלוי דאמר מעמידו כנגד היוצא וכן מורין בבי מדרשא ממילא אידחי קושית דרב כהנא ורב אסי ועיין לקמן בפ"א דביצה בהלכה א' בד"ה עגל שנולד בי"ט וכו' דג"כ קאמר התם שתיק רב ודברי רב להלכה הם וכמבואר שם הטעם) ועמדו דברי רב עד שבא ר' סימון וחלק ואמר שמעמידו בפחות משלשה סמוך לדופן ומתיר כל משך הארוך מאחר שיש בקצר משך סוכה קטנה עם שני לבודין דאתא הלכתא וגרעתיה לשלישית ואוקמתה אהכי זהו פירוש הנכון וכך פירשו רבינו שרירא ורבינו האי גאונים ז"ל וכך מצאתי בירושלמי נוסחאות מדוקדקות רב אמר אותה של טפח צריכה שתהא משוכה מן הכותל שמואל אמר אפי' תימא כנוסה כמה רואין אותה כאלו היא יוצא כהנא ואיסי עלון והוון קומי רב בהדא דשמואל ר' יודא בר פזי בשם ריב"ל והוא שתהא נתונה בתוך שלשה כלחיים ופירושו ברור דרב סבר צריך להרחיק אותה של טפח מן הכותל שבצדו כדי שיהא עומד כנגד סוף הכותל שכנגדו הוא יוצא ושמואל סבר אפי' הוא כנוס ממנו הרבה והוא סמוך לכותל שבצידו רואין אותו כאלו הוא נמשך ויוצא לחוץ כנגד כל אורך הארוך שכנגדו וריב"ל כטעמיה בגמרא דילן ומכאן למדנו מפורש מהו מחלקותם ומהו כנגד היוצא אבל שיטתו של שמואל מוחלפת עם הגמרא שלנו משמיה דלוי וכן דרכן תדיר בחליפין כזה בכל מקום זהו תוכן דברי הרמב"ן ז"ל בענין זה. וסוכה העשויה כמבוי עושה לו פס ד' ומשהו וכו' ולדעת הרמב"ם ריש פ"ד מהל' סוכה בהל' ג' צריך צורת הפתח גם בזה ונראה דטעמו מדגריס בברייתא התם דופן סוכה כדופן שבת וכו' יתירה שבת על סוכה שהשבת אינה ניתרת בפרוץ מרובה על העומד מה שאין כן בסוכה כך הוא גי' התוס' שם מכח הקושיא על הגי' שלפנינו דהא קיי"ל כרב פפא פרוץ כעומד מותר וכך היתה גי' הרמב"ם ובהלכה י"ב שם כתב סוכה שיש לה פתחים רבים ויש בכתליה חלונות הרבה ה"ז כשרה ואעפ"י שפרוץ מרובה על העומד וזהו כהך ברייתא. וסיים שם ובלבד שלא יהיה שם פתח יותר על עשר אבל אם היה שם פתח יותר על עשר אף על פי שיש לה צורת פתח צריך שלא יהא פרץ מרובה על העומד וזהו מוכרח מדלא קתני נמי דיתירה שבת גם בזה דאלו שבת ביותר מעשר צריך ג"כ שיהא פרוץ כעומד ואעפ"י שיש צורת הפתח מה שאין כן בסוכה אלא ע"כ דבזה לא מהני צורת הפתח ביותר מעשר גם בסוכה כמו בשבת אא"כ שאין הפרוץ מרובה על העומד. ובשבת גופיה כבר ביארתי לעיל בפרק קמא דעירובין בהל' ז' מהיכן למד לומר כן עיין שם. והשתא כמו דדייקינן לענין יותר מעשר דצריך שיהא פרוץ כעומד בסוכה כמו בשבת ואעפ"י שיש כאן צורת הפתח מדלא קתני דיתירה שבת גם בזה מסוכה כן נמי נידוק לאידך גיסא בדין דצריך צורת הפתח בסוכה ואף על פי שיש כאן פרוץ כעומד כמו בשבת דאי איתא בסוכה שהיא כמבוי מפולש ועשה לה פס ד' ומשהו בפתות מג' סמוך לדופן שזהו תיקונה ואין צריך צורת הפתח אם כן ליתני נמי יתירה שבת על סוכה גם בזה דאלו שבת במבוי מפולש צריך צורת הפתח מכאן ולחי או קורה מכאן ואלו סוכה בב' דפנות וביניהן מפולש אם עשה התיקון של פס ד' ומשהו אין צריך שוב צורת הפתח אלא ודאי דגם בסוכה צריך צורת הפתח אף בכה"ג הרי לך מוכרח אלו ב' דינים בסוכה לדעת הרמב"ם הא' שצריך שיהא פרוץ כעומד ביותר מעשר אעפ"י שיש לה צורת הפתח. והב' שצריך צורת הפתח בסוכה מפולשת אעפ"י שיש כאן הכשר סוכה מחמת הפס ד' ומשהו שהעמידו פחות מג' לדופן אפ"ה צריך צורת הפתח כמו במבוי מפולש בשבת זהו מה שנראה לתת טעם לדעת הרמב"ם בענין זה וכן דעת הרי"ף והסכים הרא"ש ז"ל וכתב שצריך לילך אחריו:
ראשי פסל היוצאים מן הסוכה וכו'. ברייתא בבבלי פרקין דף י"ט תנא פסל היוצא מן הסוכה נידון כסוכה ומפרש עולא בקנים היוצאים לאחורי הסוכה וכו' רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בקנים היוצאים לפנים מן הסוכה ומשכא ואזלא חדא דופן בהדייהו וכו' וזהו כר' יסא ר' יוחנן וכו' כדפרישית ורבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לסוכה שרובה צלתה מרובה מחמתה וכו' וזהו כדמסיק הכא אליבא דר' חייא בשם ר' יוחנן וכמבואר בפנים בהא דקאמר מה הקלת בה וכו' והרמב"ם הביא להא דרבה ורב יוסף בפרק ד' מהל' סוכה בהל' ג' ודברי רבה בר בר חנא פסק כדיניה בפ"ה בהל' כ' ודברי עולא לא הביא כלל נראה דדעתו דקושיא מאי למימרא דמקשה שם עומדת במקומה דאע"ג דמשר מ"ד הואיל ולגואי עבידי וכו' שינויא דחיקא היא והואיל ומלתא דפשיטא היא לא זכר כלום מזה:
שניא היא באילן שדרכו לפסע. ובבבלי פ"ב דף כ"ב קאמר לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה וכדפרש"י דלמעלה כי הדדי פסולה לפי שלמטה היא נראות רחבה הרבה וכשהיא למטה כי הדדי כשרה וכ"נ דעח הרמב"ם במ"ש בפ"ה הל' י"ו וע"ש: