מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה ב
נמצא סמוך לספר כו לא היו מודדין. ובנוסחת הבבלי לא היו עורפין ודריש לה מדכתיב כי ימצא פרט למצוי אבל הכא משמע בגמרא דלא דריש לה מימצא דקאמר אני אומר סרקיים הרגי וטעמא דלא היו מודדין מפרש דנודע מי הכהו קרינן ביה ומש"ה לא היו עורפין וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בהל' רוצח שם הל"ה שכתב וז"ל נמצא סמוך לספר או לעיר שיש בה עכו"ם אין מודדין כל עיקר שהרי זה בחזקת שהרגוהו עכו"ם ע"כ ונראה דטעמו דנאדי מדרשת הבבלי מכי ימצא משום דמסקינן כסנהדרין דף פ"י דלא דרשינן הכי אלא היכא דאיכא יתורא דקרא כמו גבי גונב נפש דהתם דכתיב כי ימצא וגו' ונמצא בידו פרט לגונב בנו וכדפרש"י ז"ל שם וכן מסקי התוספות דמריבוייא דקרא דרשינן וע"ש והתוי"ט לא הביא כאן אלא התירוץ הא' של התוספות והתם דחו לה מכח ההיא דערכין. ומטעם זה כתב נמי דנראין דברי הרמב"ם בחבורו דגריס פרט למצוי ונמשך בזה אחר כונת דברי הכ"מ ולע"ד נראין הדברים דהרמב"ם לא פירש אלא כהאי דהכא ומטעם שכתבתי:
אנא הוא בן עזאי דהכא. ובבבלי ריש פירקין קאמר אביי הכי הריני כבן עזאי בשוקי טבריא וא"ל ההוא מדרבנן שני חללים זה על גבי זה מהיכן היא מודד מי:
במינו היי טמון ומין במינו לא הוי צף ומעליון הוא מודד אי דילמא מין במינו הוי צף ומין במינו לא הוי טמון ומתחתון הוא מודד וכו' ומשמע מהתם לפי פי' רש"י ז"ל דצף לא פשוט ליה מההיא ברייתא דעומר שהחזיקו וע"ש וזהו דעת הראב"ד ז"ל שהשיג על מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהל' רוצח שם הל"י נמצאו זה על גבי זה מודדין מן העליון כמות שהן מונחין. אמר אברהם זה הפסק אינו מיתברר מן הגמרא. וכוונתו דאף דמשמע התם מפשיטות הש"ס דמין במיני לכ"ע הוי טמון עכ"פ לא נשמע מינה דמין במינו לא הוי צף דלא פשיט ליה אביי והכ"מ נדחק לפרש שם ובסוף דבריו הניח בצ"ע והוסיף בתמיה על הרמב"ם דמירושלמי משמע דפשט דאין מודדין לו מן התחתון משום שהוא טמון ולא מן העליון מבני שהוא צף ע"ש ולענ"ד נראה פשוט דנפשט התם שפיר כדברי הרמב"ם ופסקו מתברר מהגמרא הוא ומתחילה נאמר דמהכא לא נפשט היפך דבריו ז"ל כדעת הכ"מ ז"ל דהרי רבי דחה בבא לדברי האי סב ואכתי לא ידעינן אם מין במינו הוי צף או לא ומה דקאמר רבי יאות הוא דכתיב כי ימצא ולא כי ימצאו דמשמע דס"ל נמי דאין עורפין כלל אפשר לומר נמי דה"ק דרב סבר למימר מתחילה שהן עורפין לתרווייהו אלא התחתון הוי טמון ולא העליון הוי צף וקאמר ליה האי סב דאין עורפין כלל וכשחזר רב לא"י ושאלו לרבי ואמר לו יאות כו' היינו משום דרב היה כמתמיה על ששמע התם דאין עורפין כלל וכלפי זה א"ל יאות אמר לך דאין דין בנמצאו שנים שוה לנמצא אחד דכי ימצא כתיב כו' ומחמת ספיקא דלא ידעינן מהיכן מודדין הוא דאין עורפין אבל לא כטעמיה דההוא סב ועכ"פ אזלא פשיטותא דהבעיא אם הוי כצף או לא מהכא והדרינן לסוגית הבבלי דלא ס"ל האי דרשא דרבי דכי ימצא דרשינן למילתא אחריתא כדאמר התם או לכדדריש הכא בריש פירקין. ולשיטתא דהתם מפרש הרמב"ם ז"ל הכי דלבתר דמסיק דת"ק ור"ש בפלוגתא דר"י ורבנן קא מיפלגי היינו דת"ק דס"ל התתחון שכחה ס"ל נמי דמין במינו הוי טמון אלא דבשכחה מרבינן יטמון לרבנן כדקאמר הכא לרבנן דלקמן וכן התם ודקאמר העליון אינו שכחה טעמיה מפני שהחזיקו להוליכו לעיר יזכה בו כדמסיק התם לעיל ומוכרח הוא מדנקט פלוגתייהו בברייתא העומר שהחזיק בו להוליכו לעיר והניחו על גבי חבירו ושכחו כו' ולא קתני העומר שהניחו על גבי חבירו ושפיר נמי שמעינן להודיעך כחו דר"י כו' כדקאמר התם אלא ע"כ דבא להשמיענו דאין הטעם אלא משום שהחזיקו ולא משום דהוי צף ואפי' לר"ש קאמר התם לעיל דלא ס"ל דהוי צף ממש וכן הוא בהדיא בתוספתא פ"ב דפיאה דגריס התם ר"ש אומר שניהם אינן שכחה התחתון מפני שמכוסה והעליון מפני שזכה בו ועיקר פלוגתייהו בתתתון אי מרבינן טמון כרבנן או ממעטינן כר"י ולכ"ע בעלמא טמון מיקרי והעליון לא הוי צף ממש עכ"פ לת"ק לא הוי צף ואפי' לפי פירוש רש"י ז"ל נוכל לפרש. כן דמה שפירש התם תניתוה לחדא מינייהו כו' לא פשט לה כו' היינו למאי דס"ד דסברוהו התם אבל להמסקנא שפיר נפשט תרווייהו וצדקו דברי הרמב"ם ז"ל:
מה טעמא דר"א דכתיב ומדדו אל הערים. בבבלי קאמר דטעמא דר"א דקסשר אפשר לצמצם וקרובה ואפי' קרובות. ואפשר מדכתיב הערים הילכך דריש ואפי' קרובות ומשמע דרבנן סברי קרובה ולא קרובות אבל בבכורות דף י"ח מסיק דרבנן נמי סברי קרובה ואפילו קרובות אלא דקסברי אי אפשר לצמצם ואפילו בידי אדם הילכך מביאות עגלה אחת בשותפות ומתנין זו עם זו שתתן שאינה קרובה חלקה להקרובה במתנה וכן פסק הרמב"ם ז"ל שם:
ערי מקלט מה הן ובבבלי לא הוזכר מזה וכן לא כתב מזה הרמב"ם ז"ל כלום ויש ללמוד דין זה ממאי דקאמר התם לר' יודה דס"ל למתלוקת ניתנו ולפיכך היו מעלין להן שכר כמו שהבאתי בפנים. והשתא למאי דמסיק בבבלי שם סוף אלו הגולין דבשש ערי מקלט לד"ה לא היו מעלין להן שכר כי פליגי בארבעים ושתים עיר שהוסיפו עליהן והן קולטות כדדרשינן מדכתיב ועליהם תתנו ארבעים ושתים עיר שיהי קולטות כמותן ולר' יהודא דקי"ל כוותיה מצינו עכשיו לחלק בזה דאותן מ"ב עיר דאליבא דר' יודא היו מעלין להן שכר דס"ל למחלוקת ניתנו מביאות עגלה עריפה אבל השש הערים דלכ"ע אין מעלין להן שכר וש"מ דהן לבית דירה לבד ניתני להן אינם מביאות: