מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ט · הלכה א
כך הם חלוקים בעדות החדש. בבבלי פ' ראוהו ב"ד מוקי למתניי' שראוהו ב"ד בלילה דאלת"ה לא תהא שמיעה גדולה מראיה והאי תלמודא לא נחית התם להא דס"ל להאי תנא בתרא בעדות החדש אפי' עד הרואה אין נעשה דיין וכן הכא בד"נ ועיין בתוס' שם:
ומציינין על קברו כדי שיצאו ב"ד מלישכת הגזית וימודו. והרמב"ם בפ"ט מהל' רוצח הל"ב כתב אחר שמודדין ונודעה העיר הקרובה קוברין את הנהרג במקומו וצ"ע על שפסק נגד התוספתא והאי תלמודא מה שלא הוזכר בבבלי מזה כלום ומן התימא על הכ"מ שלא העיר בזה:
היה חורש בנתים. וכן היא גירסת רש"י ז"ל במועד קטן שם וכפי פי' השני שפירשתי בפנים והתוס' שם גרסי היה חרס ביניהן שהוא עד סימן שאין זה ציון אלא בנין דלטומאה מציינין בסיד וכ"כ הרמב"ם ז"ל סוף פ"ח מהל' טומאת מת וע"ש:
דלא דריש ויצאו. כדמסיק דעל כרחך לא דרש וכדפרישית בפנים ואין להקשות דלר"י ויצאו מה עביד ליה דלגופיה לא איצטריך כדפרישית דה"מ למיכתב ומדדי זקניך וגו' די"ל דאיצטריך למאי דתנינן לקמן נפטרו זקני ירושלים והלכו זקני אותה העיר כו' וכדפרש"י שם שאין עליהם אלא למדוד כדכתיב ויצאו זקניך ושופטיך ומדדו לומר דעיקר מה שהם יוצאין למדידה לבדה הוא אי נמי לכדדריש בבבלי ויצאו הן ולא שלוחיהן דמצות מדידה בב"ד דוקא. ומהאי מסקנא דמסיק דכי הכא אתי שפיר פסקו של הרמב"ם ז"ל דפסק פ"ג מהלכות מעשה הקרבנות כר"ש דסמיכת זקנים בפר העלם דבר של ציבור בשלשה ובפ"ט מהל' רוצח וכן בחמישי מהל' סנהדרין פסק כר"י דעריפת עגלה בחמשה כמבואר הכא בהדיא: