אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית

פרק ד · הלכה ד

הלכה ג

על ידי כל עריות מקנין. כדאמר בבבלי דלא תימא נטמאה כו' כדפרישית בפנים. וכתבו התוס' ד"ה אבל תימא הא שמעינן לה מאלמנה לכ"ג דאסירא וקיימא לבעל ואפ"ה איצטריך קרא דכי תשטה אשתו למעוטי הא לאו הכי הוה שותה ע"כ ויש לחלק ולומר דשאני התם גבי בעל דלא למדנו אלא היכא דקיימא עליו באיסור לאו והשתא נמי איתוסף בה לגביה איסור לאו דסוטה שנטמאה וה"א לעבור עליה בשני לאוין אבל הכא גבי בועל אשמועינן דאפילו קיימא עליה באיסור כרת החמור וה"א דלא שייך הכא נטמאה לבועל להוסיף עליו איסור לאו וכדאמרי' בעלמא דאפילו למ"ד איסור חל על איסור אין איסור קל חל על איסור חמור קמ"ל:

חוץ מן הקטן. היינו פחות מבן תשע שנים ויום אחד שאין ביאתו ביאה כ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"א מה"ם הלכה ו' כדפי' שם הכ"מ דכשהוא בן ט' שנים ויום אחד כיון שביאתו ביאה איש מקרי לגבי שכיבה ודעת התוס' לפרש קטן פחות מבן י"ג כן משמע שם בד"ה אבל וע"ש:

וזו אנוסה היא. בבבלי דף כ"ו קאמר להאי תירוצא ארישא אשת כהן שותה ופרין פשיטא ומשני דמהו דתימא שלא תשתה דאימא זינתה באונס והיא לא נתפשה כתיב קמ"ל ואסיפא דמותרת לבעלה מוקי לה במתנוונה דרך איברים וקמ"ל נמי דלא תלינן באונס ולפיכך לא בדקוה המים כי אורחייהו. ומשמע מהתם דאי לא מתנוונה כלל לא איצטריך לאשמועינן דמותרת והכא דמשני לה אסיפא צ"ל דמפרש הא דקתני במתני' אשת כהן שותה לאו דוקא אלא ה"ק אשת כהן ששתתה מותרת והיינו דקאמר כן אנן קיימין כששתה כו' ולכאורה משמע נמי דזינתה באונס אינה מתנוונה כלל ואפילו בדרך איברים נמי לא. אבל קשה דהא אמרינן הכא בפרקין דלעיל הל"ה דאפי' בטהורה ממש עכ"פ מתנוונה דרך איברים היא וכדהוכחתי שם ומי עדיפא זינתה באונס מטהורה לגמרי ועוד דמשמע מהתם דאפי' למ"ד הזכות תולה וניכרת איכא למימר דס"ל נמי דטהורה לגמרי מתנוונה דרך אברים היא והילכך מוקי לה התם להא דקאמר ונקה האיש מעון ואינו חושש לזכות כמ"ד דאינה ניכרת דאלו למ"ד ניכרת פשיטא דאינו חושש דהא חזינן דלא בדקוה המים כי אורחייהו ואם כי אורחייהו ודאי חושש הוא מיהו בהא אפשר לדחות דס"ל להאי מ"ד דטהורה לא מתנוונה כלל ולא אתייא נמי אליביה ההיא דרשה דונקה וכו'. מיהו אפשר לומר דס"ל נמי דמתנוונה דרך אברים היא באונס ודקאמר ולא היה המים בודקין כו' ואין המים בודקין באנוסה בבדיקה כי אורחייהו קאמר:

מה אם שרצים הקלים כו'. קשה דא"כ בישראל נמי ליפסול אונס דהרי אין חילוק בטומאת שרץ בין כהן לישראל וצ"ל דעיקר אדרשא דלקמן סמיך:

לרבות אשת הסריס. היינו סריס חמה או סריס אדם ששתה כוס של עיקרין דמותרין לבא בקהל כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות סוטה הל"ו וכפי' הכ"מ שם ורש"י ז"ל שפי' בגמ' ולא בסריס אדם שאסור לקיימה משום לא יבא פצוע דכא דוקא בכה"ג קאמר ואין כוונתו על שתה כוס עיקרין. ומשום דעיקר סריס אדם הוא פצוע דכא וכרות שפכה וכ"כ התוי"ט ואזדא לה קושית התוס' שהקשו שם על פירש"י ע"ש וכן צריך לפרש סריס חמה לדעת רש"י ז"ל ע"י רעמים וברד דנמי סריס חמה מיקרי כדאמרינן בהערל דאלו ממעי אמו קדמה שכיבת הבועל הוא כדפי' במתני' וע"י חולי נמי לדעת רש"י סריס אדם מיקרי ופסול הוא כמה שכתבתי בפ' הערל:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה