מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי משה מרגלית
פרק ג · הלכה ה
המתנוונה מותרת לביתה. בבבלי פ"ד דף כ"ו קאמר אהא דתנן אשת כהן שותה ומותרת לבעלה פשיטא אמר ר' הונא במתנוונ' מתנוונה הא בדקוה מיא במתנוונ' דרך איברים שלא כדרך סוטה במיעים ובירכים תחלה אלא ראשה ושאר איבריה כבדים עליה דמהו דתימא הא זנויי זנאי והא דלא בדקוה מיא כי אורחיה משום דבאונס זנאי דלגבי כהן אסירא קמ"ל. וצריך לאוקמי הכא נמי במתנוונה בדרך איברים מיירי ומותרת לביתה דקאמר אפי' לבעלה כהן דאלת"ה קשה ממה דאמר לקמן והאיש מנוקה מעון אינו חושש כו' ואי במתנוונה ממש קאמר אפי' כמ"ד הזכות תולה וניכרת אתייא דאינו חושש אלא טהורה היא וקמ"ל כרשב"א ולא משמע מסתמא דש"ס דהאי ברייתא דלקמן פליגא אדר' שמעון בן אלעזר אלא דבפירקין דלקמן הל"ה אאשת כהן כו' קאמר דקמ"ל דלא חיישינן דזינתה באונס ומשמע אפי' לא מתנוונה כלל מיירי ועיין לקמן שם מה שכתבתי מזה:
כן אנן קיימין כו'. ובבבלי פ"ק דף ו' פליגי רב ששת ורב יוסף אם המים בודקין ביש לה עדים במד"ה והתם קאמר תניא כוותיה דרב ששת מהאי ברייתא דהכא זו ולא שבאו לה עדים כו' והכא אי אפשר לפרש דפליגי ר' יצחק ור"י בפלוגתא דרב ששת ורב יוסף דהרי אהאי ברייתא קאי פלוגתייהו ובהדיא קאמר דאין המים בודקין אלא באוקימתא בעלמא פליגי וכ"ע מודים דאין המים בודקין כרב ששת וכמסקנת הבבלי ופליגי אם איצטריך לאשמועינן דלא חיישינן לעדי שקר כדפרישית בפנים:
ונקה האיש מעון אינו חושש כו'. ובבבלי ריש פ' ה' דריש לה בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין כו' וכן דריש הכא לקמן פ' עגלה ערופה הל"ט אימתי האשה נושא את עונה בזמן שהאיש נקי מעון אלא דשם קאי אמנוקה מעון איסור ביאה מעולם ואפי' מאשה אחרת כדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב הל"ח וכן פי' רש"י ז"ל בבבלי שם דף מ"ז ולא כמו שפירש בכל מקום שהוזכר זה דאאשה זו אם בא עליה לאחר שנסתרה לחוד קאי. וצ"ל דס"ל להאי תלמודא דתרתי ש"מ מהאי קרא ועיין לקמן פ' עגלה ערופה שם במראה מ"ש עוד מזה: