מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ה · הלכה ו
לא אמר אלא בנה אבל תאומים לא. וגירסת הרי"ף ז"ל לא אמרו אלא אחד אבל תאומים לא והיינו הך כפי הגירסא שלפנינו וכדפרישית והוא מפי' הר"ן ז"ל ואינה חייבת להניק לא תאומים ולא בן חבירתה וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מהל' אישות הל' י"ב. אבל הרא"ש ז"ל כתב על דברי הרי"ף וז"ל ואין הגירסא כך כמו שהביאה רב אלפס אלא ה"ג א"ר חגי לא אמרו אלא בנה אבל תאומים לא ולמה אמרו בנה שלא תניק בן חברתה וה"פ הא תאומים לא בתמיה והלא יכולה להניק שניהם למה לא תניקם אלא ודאי חייבת להניק שניהם וא"כ למה אמרו בנה למעוטי בן חבירתה ואפי' הוא בן בעל עכ"ל ורוב המפרשים הסכימו לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וכן הב"י והב"ח באה"ע סי' פ':
במה דברים אמורים בזמן שפירש מתוך בוריו. חילוק זה אינו מבואר בבבלי והרמב"ם ז"ל בפ"ג מהלכות מ"א הלכה ה' הביא רישא דהכא ולא הביא הא דמחלק בין יש סכנה לאין בו ואפשר משום דדבר פשוט הוא דאפילו איסור דאורייתא שרי משום סכנה וכ"כ הב"י בי"ד סימן פ"א:
אשתו עולה כו'. משמע מהכא דוקא בחייו עולה ואינה יורדת. ובבבלי. דף ס"א קאמר עולה עמו ואינה יורדת. אמר רב הונא מאי קרא בעולת בעל בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל ר' אלעזר אמר מהכא כי היא היתה אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה ונראה דנ"מ בין אלו הלימודים דמקרא דרב הונא איכא למימר דוקא בחייו דשייכא לומר בעלייתו של בעל ומקרא דר"א אפי' לאחר מיתה דלחיים נבראה ולא לצער. ובפרקין דלעיל מסיק בבבלי דאפי' לאחר מיתה עולה ואינה יורדת ועי' שם הל' ד' מ"ש שם: