מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית
פרק ב · הלכה ג
אנוסים היינו. בבבלי מפרש דוקא שאמרו אנוסים מחמת נפשות היינו שאמר זה להרגנו אבל אם אמרו אנוסין מחמת ממון היינו אינן נאמנין דאין אדם משים עצמו רשע וכן בפסולי עדות דוקא מחמת קורבה אבל פסולי עבירה אינן נאמנין כדפי' רש"י ז"ל בגמרא ולכאורה איכא למידק על מה דפירש הוא ז"ל במתני' פסולי עדות היינו קרובים או משחקים בקוביא והא משחקים בקוביא נמי פסולי עבירה נינהו וררא"ה ז"ל תירץ דכיון דפסול' דרבנן הוא דפסולי הו ליתא אלא לפי שאינן עסוקים בישובו של עולם הרי הוא כקטנים היינו ונאמנין אבל קשה דהרי אמנה היה דברינו גם כן מדרבנן הוא דאסור ואין נאמנין ואפשר לחלק דהואיל ומדברי קבלה הוא כדיליף בגמרא אם און בידך וגו' ובבבלי יליף נמי מהכא דאסור לחתום אבל מסתימת הפוסים משמע דבכל פסולי עבירה אינן נאמנין וכן סתם הרמב"ם דבריו פ"ג מהלכות עדות הלכה ז':
ובלבד בשטר שנקרא עליו ערער ונתק ים בבית דין. לפי משמעות הלשון הוא כגי' רש"י והראב"ד ז"ל דגרסי בבבלי דף כ' א"ר אסי אין מקיימין את השטר אלא משטר שקרא עליו ערער ונתקיים בב"ד דמשמע דצריך שיקרא עליו ערער והוחזק בב"ד ע"י עדיו דאי לא קרא עליו ערער חיישינן דילמא הוא גופיה מזויף הוא ויש לפרש נמי כגי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל אין מקיימין משטר שקרא עליו ערער אא"כ הוחזק בב"ד כלומר אע"פ ששתק העירער וכדפרישית בפנים ולכ"ע משתי שטרות משתי שדות מקיימין אפי' לא הוחזקו בב"ד כדאמרי נהרדעי התם אם אכלו בעליהן ג' שנים בשופי או משתי כתובות ונהרדעי ורב אשי לא פליגי אהדדי וכדעת ר' יוסי בר בון לקמן אלא דגריס ג' וכו' ומשמע נמי הכא דלאו דוקא שתי שדות או שתי כתובות כדדייקי הפוסקים מדברי נהרדעי ולאפוקי שטרי הודאות והלואות דסתם שטרות של ג' בני אדם קאמר וכדאמר רב חנא דלמדין מספר מוגה וכן דעת הריב"ש הביאו הב"י סימן מ"ו והרמ"א שם:
אלא אסור לקיים. אבל בבבלי משמע דאסור נמי לחתום והילכך אין נאמנין לומר אמנה היה דאעולה לא חתמי כדפי' רש"י ז"ל אין נאמנין להרשיע את עצמן: