אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי משה מרגלית

פרק ב · הלכה ב

הלכה א

ואין פליג בקדמיתא. מה דפרישית בפנים הוא לפי שיטת הבבלי דאפ"ק קאי אלא דאינו מתיישב שפיר על הלשון בקדמיתא לכך נראה כקדמיתא גרסינן וה"פ דקתני מודה ר' יהושע דמשמע דפליג ארישא וע"כ בגוונא דקתני מתני' לא פליג כדפרישית אלא כגוונא דדמי לרישא דמתני' הוא דפליג וזהו כקדמיתא והיינו במה דפליגי רש"י ותוספות בפירושא דמתני' דלשיטת רש"י ז"ל בשאינו תובעו מיירי והילכך נאמן במיגו דאי בעי הוה שתיק אבל לשיטת התוס' אפילו בשתובעו נאמן במיגו דאי בעי אמר לא היה של אביך מעולם והנ"מ בין אלו השיטות דלדעת רש"י ז"ל מצינו חילוק בין אומר שדה זו של אביך דהוי מיגו טוב שהרי אין אדם יודע כלום דמתני' בקטן איירי כדמוכח מסיפא דמתני' וכדמוקי בבבלי והילכך אינו חש ממנו שאין יודע בשל אביו כלום ואי בעי הוי שתיק אבל באומר שדה זו שלך וכו' דלא הוי מיגו טוב כ"כ לפי שהוא ירא שמא יתבענו לאחר זמן אבל לשיטת התו' דבתובעו מיירי מה לי של אביך או שלך דאם אין עדים נאמן במיגו דאי בעי אמר להד"ם והשתא מפרשי' להא דהכא דה"ק דר"י שמעי' לת"ק דלא מחלק בין אומר שדה זו של אביך לאומר שלך דבתרוויהו נאמן כדעת התו' וקאמר ר"י באומר שדה זו שלך פליגנא עלייכו דאינו נאמן אא"כ אין אדם תובעו ובמיגו דאי בעי הוי שתיק והילכך בשדה שלך אינו נאמן והיינו כקדמייתא ששניהן טוענין כגוונא דרישא היא אומרת בתולה וכו' דאז אינו נאמן בהאי דינא מטעמא דפרישית ואפי' בשל אביך כשתובעו אינו נאמן ואינו מודה אלא באומר שדה זו של אביך בשאינו תובעו דאז מיגו טוב איכא והיינו דמחלקינן בין שלך לשל אביך דמסתמא בשאינו תובעו הוא כדאמרן. ומה דהקשו התו' לפירש"י מדקתני סיפא אם יש עדים ולמה לא נקט אם תובעי אינו נאמן איכא למימר דמתני' כולה באין תובעו קמ"ל דאפילו באינו תובעו אם יש עדים אינו נאמן אפילו אכל שתים בחיי האב וכו' דאי לאו הכי פשיטא כדמוקי בבבלי ע"ש:

אבל אם אכלה שני חזקה נאמן. וקמ"ל דדוקא בשלא מת אביו מתוכה דאז לא מהני חזקתו של זה כמו שכתבתי הגי' בפנים וכן נראה מתשובות להרמב"ן סימן ה' הביאו הב"י ח"מ סימן קמ"ט ע"ש וכן מוכח מדלקמן דקאמר מפקין לה מראובן:

אנא אפיקתי' וכו'. כהאי דאמרי' בבבלי פ' חזקת הבתים דף ל"א גבי זה אומר של אבותי וכו' אנן אחתינן ליה אנן מסקינן ליה ולזילות' דבי דינא לא חיישינן ומחזירין אותה לראובן מכיון שהיתה בידו בתחילה וכן פי' שם ר"ח ז"ל הביאו הרמב"ן והר"ן ז"ל והביאו ראיה מההיא דהכא ומ"מ להלכה הכריעו כפי' הרשב"ם ז"ל שם דמהדרינן לה לדינא דכל אלים גבר וכ"פ הרמב"ם ז"ל בט"ו מהלכות טוען:

א"ר חזקיה רבנין דתמן כדעתין. כדפרישית ולא פליג ר' חזקיה כלו' אלא דמפר' הא דאמרי רבנן בגירושין תצא בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת וכר' מנחם בר' יוסי בבבלי ד' כ"ב אלא דמחלקין בהא בין עדי מית' לעדי גירושין כר' חיי' בשם רבי יוחנן וכרבא שם דאמר ראה ר' יוחנן דבריו של ר' מנחם בר' יוסי בגירושין ולא ראה במיתה מטעמא דמפרש דמיתה אינה יכולה מכחשתו כדר' חייה הכא אבל מסקנת הפוסקים כרב אסי התם דמוקי כגון דאמרי עדים עכשיו מת עכשיו גירש וטעמא דמיתה ליכא לברורי וגירושין איכא לברורי דאמרינן לה אם איתא דהכי הוי אחזי לן גיטך ואם מעידין לאחר זמן אפי' בגירושין לא תצא דליכא לברורי די"ל אבד הגט ובנשאת לא' מעידי' כמבואר ועיין לעיל ביבמות פרק י' הלכה ג' במראה ד"ה מה את עבד מ"ש שם:

שנים אומרים נתקדשה וכו'. בבבלי דף כ"ג מוקי לה דבשנים אומרים ראינוה שנתקדשה ושנים אומרים לא ראינוה מיירי וכגון דדיירי בחצר אחת ואיפכא קאמר התם דבבתקדשה תצא ובנתגרשה לא תצא דעבידי אינשי דמקדשי ומגרשי בצינעא. ואיכא למימר דכגוונא דקאמר הכא דאותן השנים המעידין על הקידושין מעידין נמי על הגירושין אפי' לשיטת הבבלי נמי לא תצא מטעמא דלא הוחזק' א"א אלא על פיהם וכגון דאלו השנים האומרים לא נתגרשה שלא ראו בה מעולם ספק גירושין קאמרי ומטעמא דפרישית וכעין שכתב הטור סי' קנ"ב בדין עד אחד אומר נתגרשה ואחד אומר לא נתגרשה ולא הוחזקה בא"א מעיקרא וע"ש דלמד מדברי התוס' דבכה"ג אפילו לכתחילה תנשא וכן בעד אומר נתקדשה וכו' בסימן מ"ז דביש הכחשה בעדותן אם היא א"א או לא מוקמינן לה אחזקה ובין בקידושין ובין בגירושין תנשא לכתחילה וע"ש:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה