אור ברסלב

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית

פרק יג · הלכה ב

הלכה א

הדא אמרה חלוקין על ר"ח בן אנטיגנוס. כדפרישית בפנים וכן נמי אמרינן דלר"ח בן אנטיגנוס דקאמר כל שאינה יכולה לשמור אינה צריכה למאן דמשמע אם יכולה לשמור מיהת יוצאת במיאון והתם קאמר ר' יוחנן דאם יכולה לשמור צריכה להתגרש ש"מ דחלוקין והיינו הך. והשתא אתי שפיר דמסקינן הכא בבבלי הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ובגיטין שם דף ס"ה קאמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזרקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו כו' וכנגדן בקטנה מתקדש' למיאון. דזה השיעו' בעצמו צרור וזרקו כו' היא נמי יודעת לשמור ומבחנת בין גיטה לדבר אחר וקאמר דמתקדשת למיאון ופליג על ר' יוחנן דלעיל והיינו כר"ח בן אנטיגנוס דהכא. וכל זה הוא לגי' רש"י ז"ל שם כמו גי' הגמר' שלפנינו אבל לגי' הרי"ף ז"ל דגריס שם איפכא גבי צרור וזרקו וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה הפעוטות והן כבר שית כבר שבע מקחן מקח כו' וכנגדן בקטנה מתקדש' למיאון וכבר דיקדק עליו הרז"ה ז"ל שם על דמחלק בין שיעו' גירושין לקידושין דהרי משמע דחד לישנא איתמר בהו וביודעת לשמור תליא מילתא ותירץ שם דיש הפרש בין שמירת קידושין לשמירת גט דבקידושין איכא קידושי כסף שהן צריכין שמירה מעול' ומ"ה בעי שתגיע לעונת הפעוטות אבל בגט שאין צריך שמירה כל כך בצרור וזרקו אגוז ונוטלו סגי וכן כתב הר"ן ז"ל לשיטת הרי"ף אלא דאכתי קשה לפי שיטתו דמשמע דקודם זמן הפעוטות אפילו מיאון אינה צריכה ואפילו יודעת לשמור וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא פי"א מהלכו' גירושין הלכ' ז' וא"כ רבא דפסקו כוותי' לפי גירסתם דאמר כמאן דהרי לחכמים דפליגי על ר"ח בן אנטיגנוס אפילו אינו יודעת לשמור צריכה מיאון ולר"ח בן אנטיגנוס ביודעת לשמור לחוד מיהת צריכה ובהדיא קאמרינן הכא הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ומצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו פ' התקבל שהקשה קושיא זו ותירץ דהא דקאמר ר"ח בן אנטיגנוס כל שיכולה לשמור צריכה למאן בטיב משא ומתן קאמר כלומר שלא תאבד כסף קידושי' במשא' ומתנה והיינו עונת הפעוטות ולרבנן לא בעינן עונת הפעוטות אבל יודעת לשמור בצרור וזרקו כו' מיהת צריכה דאי באינה יודעת לשמור כלל אפילו לרבנן אינה צריכה למאן דהא קתני במתני' לדעתה וזו אין לה דעת כלל אלא ודאי יודעת ואינה יודעת כפעוטות קאמרי ועלה קאמר ר"ח בן אנטיגנוס דכל שאינה יודעת לשמור יפה כפעוטות שלא תאבדם במשא ומתן אינה מתקדשת למיאון והוכיח שם מדקאמר הכא מן מה דאמר ר' יוחנן כו' הדא אמרה חלוקין כו' עכ"ל והשתא ר"ח בן אנטיגנוס ורבא בחדא שיטתא קיימי וחכמים דהכא כר' יוחנן אלא דאכתי איכא למידק דלחכמים דהכא ביודעת לשמור כצרור וזרקו מיהת יוצאת במיאון ור' יוחנן קאמר התם דצריכה להתגרש וצריך לומר דרבי יוחנן נמי בקידושי אביו מיירי וכיון דמבחנת בין גיטה לדבר אחר מתגרשת ע"י קידושי אביה אבל אם קידשה עצמה כמו במתני' דהשיאוה לדעתה יוצאת במיאון והיינו דקאמר הכא חלוקין כו' דלחכמים כמו דיש לה יד להתגרש אפילו בקידושי אביה שהן תורה כן יש לה יד להתקדש למיאונין כיון שהיא יכולה לשמור שלא תזרקם ולר"ח בן אנטיגנוס צריכה נמי שתגיע לעונת הפעוטות וכדפסקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל:

התיבון הרי עכו"ם כו'. לר"מ קפריך דס"ל דעכו"ם תורם שלו ד"ת כדפי' רש"י ז"ל רפ"ב דקידושין דקסבר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות אבל לחכמים הא דתנן העכו"ם והכותי תרומתן תרומה מדבריהם הוא גזירה משום בעלי כיסין שלא יתלה בעכו"ם כדי לפוטרו וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות תרומות:

כרבי יודה דאמר הוקשו כו'. לאו כרבי יודה ממש קאמר דהא איהו ס"ל קטן תורם ואינו מקדיש אלא אליבא דמ"ד אינו תורם ומקדיש כדאמר ר' יוחנן לעיל אלא דבביכורי' ס"ל כר' יודה:

מהו שיביא פסח. ולא ס"ל האי דרש' איש למעוטי קטן אלא איש למעוטי אשה כדדריש בבבלי פ' האשה וכן משמע מהבבלי סוף פ' לולב הגזול דקאמר קטן יכול לאכול כזית שוחטין עליו את הפסח והיינו להמנו' עם שאר בני חבורה ואי מדאורייתא אימעיט אפילו עם בני חבורה נמי לא וכן פירש הכ"מ בפרק ב' מהלכות קרבן פסח לדעת הרמב"ם ז"ל שם דפסק כן:

כך אינו מביא מעשר בהמה. שאין הקטן מפריש כדפרישית בפנים דאילו ע"י אחר צריך לעשר וכן מוכח מהתו' שבת דף נ"ד גבי הא דקאמר תריסר אלפי עגלי הוה מעשר ר"א בן עזריה מעדרי' כל שתא ושתא שהקשו שם דהרי אין מעשר בהמה נוהג אחר החורבן ומסתמא בן י"ג שנה היה כשעישר וא"כ מאי קאמר בכל שתא ושתא דע"כ בשעת החורבן לא היה יותר כ"א בן י"ד או בן ט"ו כו' ותירצו שם לחד תירוצא דאפטרופוס הוה מעשר בקטנותו ועיין בתו' ריש פ"ט דבכורות שתירצו שם בענין אחר:

וקשיא דרב כהנא על דר' יודה. וכה"ג פריך שם לר' יוסי דקאמר משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה דהיכי אתא גברא דרבנן כו' ומפרק לה הכי והכא פריך לרבי יהודא דאלימא ליה הקושיא טפי דקאמר סתם תרומתו תרומה דמשמע אפילו לא בא עדיין לעונת נדרים. אבל קשה דאמאי לא פריך אדר' יודה גופי' דאמר לעיל תורם ואינו מקדיש וא"כ לדידיה לא סמוך לאיש לאו דאורייתא ואמאי תורם ואפילו דאמרינן לרבי יודה אינו מקדיש עד שיגיע לעונת נדרים ומשהגיע מקדיש קשה למה תורם קודם שהגיע וצ"ל דס"ל לר' יודה דאינו מקדיש כלל דקרא מאת כל איש פרט לקטן מוקמי למעט הקדש ולא לתרומה כדפרישית לעיל בפנים דגזירת הכתוב הוא בהקדש אבל בטבל פוטר מד"ת:

הפר נדריה תורה ואת אמר הכין. ובבבלי שם דפריך הכי מהברייתא יתומה שנדרה בעלה מפר לה משני כר' פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ולעולם נדרה דאורייתא והאי תלמודא דלא משני הכי איכא למימר דס"ל דלר' יהושע בכי הא לית ליה דרבי פנחס וכמו דאמרינן בנדרים דף ע"ד וע"ה דלר"א דס"ל דכל שהבעל חייב במזונותיה יפר וכדרבי פנחס ור' יהושע התם לית ליה בכי הא דעל דעת בעלה נודרת ואין מפר עד שתכנס לרשותו וכ"כ שם הרשב"א ז"ל וטעמא דאכתי לא סמכה דעתיה ואיהי נמי לא נדרה על דעתו והכי נמי בקטנה אפילו נכנסה לרשותיה דלא סמכה דעתיה שיכולה למאן בו וכן היא לא נדרה על דעתו ותדע דהא ר"א ס"ל התם דאפי' לא נכנסה לרשותו יפר והכא בקטנה ס"ל דאין זכאי בהפרת נדריה אלמא דעדיפא ליה בוגרת ששהתה כו' דהתם מקטנה שנכנסה לרשותו וק"ו לר' יהושע. ולשיטת הבבלי ע"כ צ"ל דלרבי יהושע בנכנסה לרשותו תליא מילתא ואפי' בקטנה דאל"כ ההיא ברייתא יתומה שנדרה כו' דאתיא כמאן:

תוכן העניינים

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה