מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ג
כתיב אשר שכר כו'. ואשר יעץ לא מצינו במקרא כי אם במיכה ו' כתיב עמי זכר נא מה יעץ וגומר. ולפי תירוצא דהאי ש"ס הקושיא על עמוני במקומה עומדת דלא שכר אלא מואב וצ"ל הואיל וכללם הכתוב בחד קרא דרשינן הכי לתרווייהו:
אני אין לי אלא משנה. ובעל היפ"מ פי' דרשב"נ פליג אהני דרשא דדרשינן עמוני כו' אלא דס"ל דהל' למשה מסיני היא ולפיכך הוצרך שם לדחוק דנשתכחה ההלכה אחר ב"ד של בועז עד דוד ואין צריך לזה אלא מדרשות חלוקין הן ובהא פליגי רשב"נ ורבנן כדפרישית בפנים:
משיבין דבר שיש בו כרת. וריש לקיש לא רצה לפרוך כן מה לעריות שיש בהן כרת משום דאיכא למימר ממזר יוכיח כדאמר בבבלי שם דאין בו כרת ועשה בו נקבות כזכרים ולא ס"ל האי פירכא דפריך התם מה לממזר שכן אינו ראוי לבא בקהל תאמר בעריות שראוין לבא בקהל לכל ישראל שאינן קרובים כדפרש"י שם משום דאיהו נמי באותן שנולדו מעריות קאמר דאינהו גופייהו ממזרים הוו והילכך פריך משיבין דבר שיש בו ממזר דהשתא ליכא יוכיח ורבי חגיי דפריך הכי איכא למימר דלא ס"ל ממזר יוכיח דמה לממזר שאיסורו איסור עולם ואנן באיסור ג' דורות קאמרינן ובבבלי מסיק שהשיבו לו חלל דחייבי עשה יוכיח כגון כ"ג שנשא בעולה שהיא אנוסה או מפותה דליכא בה אלא עשה בתולה ולא בעולה והולד חלל ועשה בה הנקבוח כזכרים:
דלא הוה. לקמן אמרינן בממזר מפורסם שהוא חי והכי מיתוקמא קרא דדור עשירי והם שאלו לו בסתם כדכתבו התו' ולפיכך השיב להם כן וביפ"מ פי' בענין אחר וע"ש דלא צריך לזה: