מראה הפנים על תלמוד ירושלמי יבמות· רבי משה מרגלית
פרק ח · הלכה ב
כולה דרבנן. משמע מהכא דע"י חולי פסול וכן דעת רש"י ז"ל לפי מה שפירש הרא"ש ז"ל דבריו וע"ש ודעת הרמב"ם ז"ל פט"ז מהלכות א"ב דע"י חולי כשר דכבידי שמים הוא ולכאורה פסק נגד סוגיא דהכא ובבבלי אינו מפורש דין זה. וכבר כתב רבינו יצחק הביאו הנ"י בפרקין דכל היכא דאינו מפורש בבבלי סמכינן בזה על הירושלמי אבל כד דייקינן שפיר מצינו שדבריו ז"ל נמשכים אחר המסקנא דהכא כדאמרינן לעיל הלכה כר"י והוא דהרי איכא למידק על ס"ד דבני ישיבה דבעיין מימר דהא דקתני בידי שמים כשר אתיא כר"י א"כ קשה מאי איריא בעל ביצה א' אפי' חסרו שתיהן נמי וכקושיי' ר"ת בתו' ע"ש דהוכרח לחלק מכח זה בין נפצעה לניטלה וע"כ לומר דהכריחו לפרש כן מדקאמר ר"י והוא סריס חמה משמע דבידי שמים איירי ומאי דקשיא מאי איריא כו' י"ל דאתי לאשמועי' אפילו אם חסר ביצה א' אינו מוליד ונ"מ למי שרוצה להחמיר על עצמו דרשאי כעין ההוא עובדא דרבי אמי דאמר להאשה הוי ידעת כו' ושבחו ר"ז בזה לומר דמותרת לפרוש הימנו אע"ג דמדינא שריא ליה ועוד נ"מ גדולה איכא אי חזינן דנולדו לו בנים מחזקינן להו בספק כההיא דאמרינן צא וחזור על בניו כו' והיינו דקאמר ר"י בדבריו והוא סריס חמה כונתו כסריס חמה ממש לענין דאינו מוליד כגוונא דמפרש בבבלי לשיטתו ע"ש ומזה למדו בני הישיבה ג"כ לומר אליבא דרבנן דסברי בידי שמים פסול ואם שאינו מפורש בהדיא בדבריהם דהרי במתני' נפצעה קתני דבידי אדם הוא מ"מ מדקאמר רבי יוסי הל' מכלל דפליגי רבנן עליה וש"מ דשמיע ליה לרבי יוסי דרבנן אפי' בידי שמים פסלי דבברייתא דלעיל סתמא קתני אפילו נימוקה אפילו יבשה אפילו חסרה משמע דבכל גוונא מיירי וע"ז השיב סתמא דהש"ס כולה כרבנן דגם לרבנן בידי שמים ממש ודאי כשר אלא דבזה פליגי דרבנן מחמת מכה וחולי כבידי אדם חשבי וכדקאמר בברייתא בתרייתא כדפרישית בפנים ואתא ר"י למימר דע"י חולי כשר דכבידי שמים הוא וזהו דקאמר והוא סריס חמה ולא פליג אלא אהא דאפילו נימוקה כו' והא דקאמר בעל ביצה אחת לאשמועי' דאינו מוליד וכדלעיל אבל באמת אפילו ניטלו שניהם ע"י חולי כשר ובידי אדם אפי' בעל ביצה א' פסול לכ"ע דבזה לא פליג ר"י ובזה יונחו כמה דיקדוקים שדיקדקו הראשונים ז"ל והונח לנו נמי קושיח ר"ת ומה שדיקדק הרא"ש ז"ל בענין ע"י חולי מהאי דהכא ומעתה צדקו יחדיו שני הדינים האלה הא' מה שפסקו הרמב"ם ז"ל וסיעתו דבידי אדם אפי' בעל ביצה א' פסול דזהו ככ"ע אתיא וכדאמרי' ואין חילוק בין נפצעה לניטלה ודלא כר"ח וכן בהא דפסק דע"י חולי כשר כרבי ישמעאל דפסק רבי יוסי הכא הלכתא כוותיה:
כמה דאמר תמן אם כהן ברור הוא כו'. משמע מהכא דאם פצוע דכא כהן מותר בגיורת פצוע דכא ישראל מותר בממזרת דחד טעמא אית להו. ובבבלי דף ע"ו דקא פשיט ליה דפצוע דכא כהן מותר בגיורת וא"כ מותר בממזרת וכרבי יוסי דהכא. והרמב"ם ז"ל שם פסק דאסור בממזרת וכבר הקשו עליו הראב"ד והרשב"א ז"ל והה"מ תירץ שם דלא ילפינן ממזרת שהיא לאו השוה בכל מגיורת לכהן ולאוין נמי לא מפורש בקרא אלא מדברי קבלה דאי לא אדתני מתני' מותרין בגיורת ליתני בממזרת דהוי רבותא טפי וע"ש. ואכתי איכא למידק על דיוקי' דהה"מ ממתני' דאפשר לומר דקמ"ל קהל גרים לא איקרי קהל ודלא כר"י ואי הוי תני ממזרת איכא למיטעי ולומר בגיורת אסור וכר"י אלא ודאי דעיקר דיוקי' דהרמב"ם מהברייתא דקתני מותר בנתינה ולא קתני בממזרת ומה שרצה הראב"ד שם לתרץ זה דקמ"ל רבותא אפילו לר"י דאמר קהל גרים איקרי קהל דוקא בגר כשר אבל בנתינה דפסולי קהל מותר פצוע דכא וכ"ש ממזרת דלאו קהל כלל מיקרי' איכא למימר דהרמב"ם לשיטתיה אזיל דס"ל נתינים מותרין מן התורה כיון שנתגיירו כדכתב שם פי"ב ולאו פסולי קהל מיקרו מן התורה ולר"י דס"ל דפצוע דכא אסור בגיורת וכדאמר הכא לקמן מתני' דלא כרבי יודא לדידיה נמי אסור בנתינה דכשאר גרים הן מד"ת וקהל מיקרו. ולא שייך למימר הא דאמר התם לרבא קמייתא כי מגיירי בישראל שרו ורבנן הוא דגזור כו' בפסולין לא גזור רבנן אלא אליבא דרבנן דקהל גרים לא איקרו קהל למיסר אינהו בפסולי קהל אבל לר"י דקהל מיקרו ואפילו נתינים כשנתגיירו מד"ת ודאי אסור פצוע דכא ואפי' בנתינה דקרי כאן לא יבא בקהל ולא אתו רבנן למישרי מה דאסור מד"ת ועל כרחך ההיא ברייתא דלא כר"י והדרינן לדיוקא דלא קתני ממזרת. ובמה שהקשה עוד הרשב"א והגאונים ז"ל במאי דפסק הרמב"ם בענינא דנתיני' עיין במראה ריש פ"ג דכתובות מ"ש שם בס"ד:
פתר לה כרבי יודא. ובבבלי פרק הבא על יבמתו דף נ"ז הבעיא שם בנוסחא אחרת ואיפכא משמע שם דמיפשט פשיטא ליה דלר"י אסור בבת גרים כבת חלל. והיינו דלשיטתיה אזיל דמשמע התם בעשרה יוחסין דף ע"ז דעיקר טעמא דרבי יודא מק"ו ומה חלל זכר שבא מטיפה כשירה כו' ולפ"ז כחללה ממש משוי לה אבל לשיטתא דהכא דקדריש מדכתיב מזרע ישראל דוקא להנשא לכהונה לכתחילה הוא דאסיר' ונ"מ אם נשאת לכהן אם פסלה מן התרומה וכן משמע בתו' שם והיינו דקאמר הכא פתר לה כר"י הואיל ולאו כחללה ממש חשיבא וכדפרישית בפנים:
בתולה מעמיו יקח אשה ולא גיורת. משמע מהכא דגיורת ד"ת היא אבל בבבלי פירקין דף ע"ז דריש לה לדרשא אחריתא עמיו מעמיו להביא בתולה מב' עממין שהיא כשירה לכהונה ואפי' עמוני שנשא בת ישראל וכן משמע משיטת הרמב"ם ז"ל דגיורת לכהן לאו מד"ת היא כמ"ש לעיל במראה ד"ה כמה דאמר תמן: