מראה הילדים· רבי רפאל אוחנא
ספר מראה הילדים · סיום
סיום10
זה שמי וזה זכרי
רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה:
פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו קדוש ונורא שמו:
אני אמרתי ה' חנני רפאה נפשי כי חטאתי לך:
לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהליך:
אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך:
והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישימם בך ונתנם בכל שונאך:
חנני ה' אומלל אני רפאני ה' כי נבהלו עצמי:
נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא:
הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם:
––––––––––
חוד חידה
אני ראיתי איש מהופך מראשו לאחוריו והיה לאפר. ונתבלבל והתחיל לשבח לפאר פאר תחת אפר. וכאשר נתישב נעשה כמלאך ה' חכם ויודע ספר:
זה פתרונו
זה שמו כשם אחד מן הרמתיים. והוא שם בן ארבע אותיות והמה אלף ומאתים. ואם תרצה להסתכל ביופיו מזוקק שבעתיים. עיניך תחזנה אלה ראשי מאתים. לנוטרים את פריו בשוה קריתים:
––––––––––
כדי שלא להניח נייר חלק אמרתי להביא פה איזה תיקו' ותפילות ושמירות לדרך מרבותינו הקדמוני' זיע"א אשר מצאתי אותם בפ' כל כתב’י לעט”ר ר' אכה’ו זצוק"ל בקונט' מיוחד הכי קרא שמו דרך איש.
וימצאהו איש פי' התוס' עה"ת בס' הדרת זקנים איש גימט' רפאל יעו”ש ובמקום אחר הקשיתי לשאול ממ"ש הש”ם איש זה גבריאל שנא' והאיש גבריאל וכו' ואם כונתם לומר דמי שרמוז בגימט' הוא יותר טוב לידרש מגזירה שוה הרי גם מלאך גבריאל רמוז בגימט' וכמ"ש הרב בעה”ט ז"ל וז”ל וישאלהו האיש בגימט' מלא’ך גבריא’ל של’ו יעו"ש וקודם שנתרץ זה נקדים קושיא אחרת שהייתי מקשה בימי חרפי כפי דברי הרב מטעם המלך ז”ל שהיה מתרץ לקושיית הזוה"ק בפ' יישלח כתיב חונה מלאך ה' סביב וגו' משמע חד וכתיב כי מלאכיו וגו' משמע תרי? ותירץ הוא ז”ל ע’פ הידוע דשלשה אינן רואין ואינם ניזוקים ולכן כשיהיו שני אנשים אזי ה' שולח עמהם מלאך א' ואזי הם ג' וזהו מלאך ה' סביב ליריאיו תרי וכשיהיה איש אחד שולח ה' עמו ב' מלאכים וזהו מלאכיו ב' יצוה לך שאתה יחיד ואזי יהיו ג' יעו"ש. ועל זה יש להקשות על יוסף הצדיק שהיה הולך יחיד איך פגע בו מלאך אחד דוקא למר כדאית ליה ולמר כראית ליה והלא הואיל והוא לבדו היה צריך לבוא אצלו שני מלאכים כדי שיהיו שלשה ולא יזוק:
ואפשר לע"ד דחדא מתרצת חבירתה דהיינו התוס' ידעו מדרשה רז”ל דאיש זה גבריאל ואולם הוקשה להם דהיה צריך לבוא אצלו שנים שיצטרפו עמו ונעשים ג' לז"א אי’ש גימ' רפא”ל ודרשת רז"ל יע”ן על וישאלהו האיש שכן כתיב כמי והאיש גבריאל באות ה’א יתירה ויפה כדרשת ע"מ שכתב הריב”ה ז"ל על וישאלהו האיש גימ' זהו מלאך גבריאל שאלו אבל וימצאהו איש בלא תיבת ה’א אותו תדרוש על מלאך השני והואיל ותיבת איש גימ' רפאל בדקדוק לכן נוכל לומר שמלאך השני הוא מלאך רפאל ואזי נעשו שלשה ודוק. מה שיש לדקדק לפירוש זה דאם כן למה קבעו ז”ל בתנחומא ויצא ובפרקי ר"א פרק ל”ח דרשתם על וימצאהו איש ולא על וישאלהו האיש דיותר ידוקדק האיש עם והאיש גבריאל עיין להרב המחבר אבני ציון בלוית חן סו"פ וישלח שכתב וז”ל ויותר נראה שהוא מלשון האיש שנא' אחר ישאלהו שהוא מיותר אחר שנא' וימצאהו איש הול"ל וישאלהו דוקא ולמה חזר ואמר האיש על כן דרשוהו על פי הנאמר והאיש גבריאל ע”כ יעו"ש. ושוב בא לידי ספר תורת משה למהרמ”א עה"ת שכתב כי ג' איש כתיב וימצאהו אי’ש וישאלהו האי’ש ויאמר האי’ש לרמוז שהיו עמו ג' מלאכים רפאל וגבריאל ומיכאל אלא דלא רמז בגימט' וג”ש אלא מג' איש יעוש"ב ועיין בהריב”ה ז"ל ע”פ וישאלהו פרפרת נאה יצא עתק:
ודרך אגב אכתוב מה שנראה לרמוז בפ' כי מלאכיו יצוה לך שכתב רבינו שיכוין ס"ת שם המלאך יוה”ך ובזה ראיתי לרבני אשכנז שפי' בזה כונת מדרש תמוה וז"ל הנפטר מחבירו אל יפטר ממנו אלא מתוך דבר הלכה מאי הלכה יחיד ורבים הלכה כרבים ע”כ. והכונה כי צריך הנפטר מחבירו לכוין בשם יוה"ך בס”ת כ’י מלאכי’ו יצו’ה ל’ך והוא ר"ת יחיד ורבים הלכה כרבים ודו”ק:
והנה לפי מ"ש לעיל כי מקרא הנז”ל רומז לב' מלאכים ההולכים עם היחיד שיהיו כדי ג' א"כ למה רמוז בו מלאך א' דוקא שהוא יוה”ך ואולם אפשר יע"ן ע”פ מה ששמעתי מפי חכמי המערב כי מלאך הממונה על הזכירה הוא שם בל"ך והוא שומר ג”כ בדרך ובזה אמרו כונת רז"ל הנפטר מחבירו אל יפטר אלא מתוך ד’בר ה' ל’כה כי תוך דבר הלכה הוא אותיות שם בל”ך וזהו שמתוך כך זוכרהו שהוא ממונה גם על הזכירה ע"כ שמעתי מפי רבי חיים משאש:
ומעתה יע"ן כי מלאכיו יצוה לך ס”ת מלאך יוה"ך לשמרך בכ’ל הוא אותיות מלאך בל’ך והרי עכשיו שני מלאכים והנה שם בל’ך תמצא בכלל ע”ב שמות בסידור אותיות אופן אחר ודוק. וידי"ן מע' רבי מכלוף ז”ל תירץ כי הנפטר מחבירו לא יכוין כי אם בשם מלאך א' כי עתה הרי הוא עמו והוא השלישי וא"כ מלאך הב' לא יבוא עד שילך הנפטר ממנו וישאר ההולך עם מלאך הראשון ואזי יבוא השלישי ויכריע והוא נכון:
בפסוקי תפלת הדרך אימרים ויהי בנסוע הארון וכו' ובנחה יאמר וכו' פירשתי בסה"ק טובת מראה כי ידוע כשאדם בצער בין בים בין ביבשה יאמר אלק’א דמאיר ענני וכאשר ינוח יאמר אלק’א דמאיר היה בעזרי ולא יתלה בזכות עצמו וזה ירמוז ויהי בנסוע הארן חסר ו' ואות ה’א שימושית נשאר אר’ן גימטר' מאיר כי צ”ל אלק’א דמאיר ענני וגם בנוחה מן הדרך יאמ"ר הוא אותיות מאי’ר שזכות רמב”ה היא שעמדה לו ולכן ניני’ן סמיכי לה להאי פרשתא לרמוז שהם להם סגולה לשמירת הדרך כחומה נשגבה גם נו’ן נו’ן גימ' רב"י שלא תאמר כמה מאיר איכא בשוקא לזה עשה סימן שני נוני’ן שהם בגימ' רב”י לרמוז על רבי מאיר ולזה עשה הנו’ן הפוכה להורות נתן כי על ר"מ התנא אשר תקן הנו’ן הפוכה של וימת תרח בחרן וכמ”ש בעניותין באיוב בספר טובת מראה לך נא רא’ה:
שמירה לדרך מהרמב"ן ז”ל ילקוט ו' אבנים מעל הארון על הא' יאמר שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי ועל השני יאמר עזרי מעם ה' עושה שמים ארץ ועל הג' יאמר אל יתן למוט רגלך אל ינוס שומרך ואח"כ יש..11 הא' ויחזור ויאמר שיר למעלות וכו' וישליך הב' ויאמר עזרי וכו' וישליך הג' ויאמר אל יתן למוט וכו' הנה לא ינום וכו' עד סוף המזמור:
כשתרצה לילך חוץ לעיר ותפחד שים אצבע קטנה על פיך ואמור יוה"ך ישמרני וילוה אותי:
ברכיא"ל הוא מלאך חשוב וטוב להזכירו בעת שאתה מבקש לרכוב על הסוס או לישב על עגלה שלא תזיק אותך שום בריה:
איתא בבחיי פ' מטות ששם המפורש יוצא מאחד עשר פסוקים שמתחילים בנו’ן ומסיימים בנו’ן והוא שלש עשרה אותיות ואם תזכור הפסוקים עם השם היוצא מהם לא תרא מפחד כי הוא השם המועיל לפחד עכ"ל:
שמעתי מידי"ן מע' הרב המובהק כמהרי”ח זריהין נ"י מפי רבני אשכנז ז”ל שנתנו טעם שהנפטר מחבירו לצאת לדרך שתוקע לו כפו עם כף חבירו ואומר לו לך לשלום הטעם הוא דידוע מ"ש המקובלים דשם יב’ק הוא ממונה על הדרך ישר והפוך הישר רמוז בר”ח 'יעננו 'ביום 'קראנו והפוך רמוז 'קודשו 'בגבורות 'ישע ושניהם גימטריה דרך לרמוז שהוא ממונה על הדרך (ולע"ד זהו הכוונה ושם דרך אראנו בישע אלק’ים) והנה השם הנ"ל רמוז באצבעות 'זרת 'קמיצה 'אמה 'אצבע 'גודל ר”ת גימטריא יב"ק ולכן תוקעים כפם זל”ז לרמוז שהשם הנ"ל הממונה על הדרך יהיה עמו שיגיע לחטו”ל ע"כ שמעתי:
בשבוע שרוצה לצאת לדרך במוצאי שבת של אותו שבוע יאמר פסוקים אלו על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן תדרוך תרמוס כפיר ותנין ויכוין אל המקטרג בדרך דהיינו ר"ת יפ”ת ב"ר טשי”ו היוצא מר"ת 'ישאונך 'פן 'תיגוף 'באבן 'רגלך 'על 'שחל 'ופתן ויכוין לדרוך אותו תחת רגליו וזהו תדרוך והוא מסוגל ע”כ מצאתי כתוב בכתבי חכמי המערב הי"ו. כשירצה האדם לילך בדרך יאיר פ' גול על ה' דרכך ובטח עליו והוא יעשה ויכוין גם כן בנקודותיו שעולה כמנין ע”ב כמנין חסד ואז הוא ניצול שלא יתדבק בו סערה אחרא ע"כ מ”כ. עוד מ"כ כשיצא האדם מפתח ביתו יאמר השם על ה' יהבך והוא יכלכלך. ולכוין הניקוד שתחת ה' שהוא גימט' ע’כ כמנין חס’ד כמנין ה' במלואו כזה יו’ד ה’י וא’ו ה’י:
קבלה מהרמב"ן ז”ל כשתלך לדרך קח מלח ואמור עליו ז"פ מזמור שיר המעלות הבוטחים בה וכשיפגעו בך אויבים השלך המלח ביניהם ותנצל והוא בדוק:
קבלה מהאר"י ז”ל האומר פ' אלו בכל יום אינו ניזוק לא ביום ולא בלילה וכך הוא הסדר יאמר למנצח בנגינות וכו' ע"ס המזמור יאמר אותו בשחר קודם זריחת השמש ואח”ך יאמר אמתלאי ב כרנבו אימיה דאברהם אע"ה. אמתלאי בת עורבתי אימיה דהמן הצללפונית אימיה דשמשון אחתיה ושתי ואח”ך יאמר פ' זה ויאמר אלהם ישראל אביהם וכו' ואח"ך יאמר אתה סתר לי וכו' ג”פ ישר והפוך בטחו בה' עדי עד וכו' ויהי בנסוע הארון וכו' ובנחה יאמר וכו' ג"פ ויכוין בנו’ן של ובנחה נו’ן הפוכה ויאמר ציון ציון למה תבכי צו”י צורי יעקב אמן יה ה' לבאות ושם בת אשר שרח ויקח אצבעו הקטן ויאמר ושם בת אשר שרח ג"פ ומי שיאמר תפלה זו בכל יום בוקר לעולם אינו ניזוק וה' עמו ולא יזיק בעוה”ז ולא בעוה"ב כיר”א:
הצעיר חיי"א ב"ר רא"ה ז"ל
סוף הספר