אור ברסלב

מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין

סימן כו

סימן כה

התנהגות בהלווית המת ובב"הק עד גמר הקבורה:

מקפידים שלא ללוות עם נשי' יחד. רק אנשים לחוד ונשים לחוד עד שובם אל ביתם והוא ע"פ זוהר ויקהל בשעתא דנטלי מיתה לבי קברא יהדר בר נש אנפוי וישבוק לנשי בתר כתפיו ואי אינון מקדמו יהך לאחורא בגין דלא יתחזי עמהון אנפין באנפין ולבתר דמהדרי מבי קברא לא יהדר בההוא ארחא דנשי קיימין ולא יסתכל בהו כלל ולא יסטו בארח' אחר' כו' דה' בשעת' דנשי נטלי רגליהו עם מתי' איהו נחית ואשתכח קמייהו דכתיב רגליה יורדות מות יורדות להאי אתר דאקרי מות ועל דא חוה גרמת מיתה לכל עלמא ר"ל עכ"ל וכן אי' בברכות דף נ"א והמעות שזורקין לקופה של צדקה בעת הלויה זולת הכוונה כי הצדקה תציל ממות. אי' עוד בהגהת יש נוחלין דיכוין הנותן שיבא לתועלת נפש הנפרד' אחר הנחת מת בקבר מהפכין מטתו ג' פעמים מטה בגמטריא דן ומהפכים מדין לרחמים וזכר לדבר הפכת מספדי למחול לי וביום שאין אומרים תחנון א"צ להפוך המטה מפני שהוא מורה על אבילות והספד. מקפידין שלא ליקח מרא וחצינא מיד חבירו כשקוברין המת אלא זורקין לארץ ואח"כ לוקחים אותו שלא להושיט צרה ליד חבירו. בדרך הלוית המת נוהגים לומר שיר של פגעי' מלבד טעם המקובלים שהוא להציל מפגעים מרעין בישין עוד הוא להתפלל על נפש המת השבה למנוחתה למעון השמים

תוכן העניינים

מקורי מנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה