מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין
סימן כה
שופכין מים השאובים משכונת המת:
מקור המנהג בכל בו ושכונה היינו ג' בתים והרבה טעמים מצינו לשפיכת המים טעם ח' מובא בט"ז לפי שמלאך המות מטיל במים טיפת סם המות. כוונתו כיון שנתן לו רשות מתגבר בכל עוז אף אחר שעשה שליחותו להגביר כח הדין ולהפוך המים לדם ע"כ אנו שופכים המים ע"ג קרקע מקום מוצאם. שאינם עלולים לקבל טומאה שם. וטעם זה טיפת דם המות נ"ל שהוא ג"כ דעת המרדכי מביאו האגור בא מעשה לידי ואמרתי שלא לשפוך המים בשביל המת בליל פסח. דליל פסח שמורים הוא וכן בשאר לילות פסח דשומר פתאים ד' וחלילה שיארע תקלה ע"י מצות ד' וכן הורה הר"ר יהודה החסיד שלא לשפוך מים מן התקופה בשביל זה מוכח מדבריו דחושש ג"כ משום סכנה. גם בתשבי כ' ראה מאחד ששתה מהמים ומת. טעם ב' אי' בשפת אמת פכ"ה יהי' הוראה לבני אדם כי יבינו עניני עוה"ז. כי אפילו מים המטהרים וההכרחיים לכל צרכי ב"א. אינם נחשבים לדבר קל מהעולם שאחר המות כי סוף החיים הם כמים הנגרים ארצה והכל כלה ואבד. רק נפשות חסידיו לעולם נשמרו. טעם ג' כ' במעבר יבוק שפיכת המים על העפר יבשר ויודיע שעתיד לגבול עפרו בטעם העלין ויבוא כגשם לנו כשפע וכמלקוש יורה ארץ. גם מורה להיות האדם קורץ מעפר זהו סיבת המיתה. וטעם ד' איתא בכל בו שהוא כדי שידעו שמת ולא יודיעוהו בפה ויהי' מוציא דיבה וכן איתא בפסחים דף ג' ורמז לשפיכת המים כתב באר הגולה ביו"ד סי' של"ט מדכתיב ותמת שם מרים ותקבר שם ולא הי' מים לעד'. כי כולם שפכו מימיה' וכן הוא באמרי נועם פ' ל"ח: