אור ברסלב

מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין

סימן ז

סימן ו

נוהגים לנשק הציצית בכל פעם שמגיעין לתיבת ציצית:

איתא בס' ברכת משה עמוד ק"ו וז"ל מה שנהגו כשמגיעים למלת ציצית בק"ש לנשקן. הלא מלה זו תמיד באמצע הפסוק. ואינו מוזכר בשום מקום מנהג זה רק בסי' ס"א סעיף ה' איתא וכשאומר וראיתם אותו ימשמש בב' ציצית שלפניו. אבל לנשקן מאן דכר שמי'. לבד בסימן כ"ד סעיף ד' כתב הרמ"א נוהגים קצת לנשק הציצית בשעה שרואה בם כו' אבל בק"ש לא אמר. והרב הגאון מוה' איצק ז"ל שהי' אב"ד דק"ק שקודזאמוט כשמעו דברות האלה. ענה ואמר שהלא מלת ציצית באה בטעם מפסיק בכל פעם. והשיבותיו. לדבריו מה מקשו תוס' באנא ד' הושיעה נא (במס' סוכה דף ל"ח ע"ב בד"ה הוא אומר כו') הלא הוא בטעם אתנחתא. וראיתי כתב יד ממנהגי רבינו אליהו זצ"ל וזה אחת מהם שלא נשקן בק"ש והי' כמים קרים על נפש עיפה. והשבתי להגאון מהר"ז אב"ד ד' פפד"מ. שנשקן רק בשעה שאמר וראיתם אותו. וסברא נכונה היא כמ"ש בסי' כ"ד ס"ד ע"ש והבן עכ"ל והנה מה שהקשה הגאון מוהר"א ז"ל מטעם מפסיק אשתמיטו המקשן והתרצן. כי על ציצית הכנף יש בציצית נגיגה משרתת. מרכא פע"ד כנים דברי ברכת משה דנשיקת ציצית היינו משום חיבוב מצוה. כעין דמצינו בשמות רבה פ"ה ובתנחומא פ' שמות וז"ל. אמרו רז"ל כל נשיקות של תפלות הן. חוץ מג' כו' ע"ש. וכמו בס"ת שבאים התינוקות לנשק התורה כדי לחנכם ולזרזם במצות. וכן בתפילין ומזוזה נוהגים לנשקם משום חיבוב מצוה ומש"ה מנשקין ג"כ את הציצית. ולמה תהא עדיפא מצוה זאת מהמצוה דגמירנא. כל פרשה דלא פסקה משה אנן לא פסקינן במס' ברכות דף י"ב ע"ב. והמג"א בסי' רפ"ב סק"א כתב בשם הזהר ויקהל דף ר"ו ע"ב אסור למען דקארי באוריתא למיפסק פרשתא או אפילו מלה חדא אלא באתר דפסק משה כו' ע"ש. והא לא גרע מהפסק ע"י שתיקה דפוסק אבן העזר סי' ס"ג לדינא דאסור להמתין בשירה חדשה כדי לענות קדיש וקדושה. וכ"ש דאסור להמתין בין גאולה לתפלה וכ"ש דאין נכון להפסיק בשתיק' ממש באמצע פרק כל שלא לצורך. ואיני מחלק בין הפסק זמן הרבה להפסק מעט עש"ה ראייתו לזה לפ"ז כ"ש דאין נכון להפסיק באמצע פסוק של תורה בשתיקה ע"י נשיקה. וידוע מה שכתב המג"א סי' כ"ה ס"ק כ' בשם כנה"ג בכללי הפוסקים. דכל דבר שבעלי הקבלה והזהר חלוקים על הגמרא. הלך אחרי הגמ' והפוסקים. מיהו אם בעלי קבלה מחמירים. יש להחמיר ג"כ. וכל דבר שלא הוזכר בגמרא ופוסקים אע"פ שנזכר בקבלה. אין אנו יכולים לכוף לנהוג כן עכ"ל. לפ"ז נשיקת הציצית בק"ש לא לבד שלא נזכר לא בגמ' ולא בפוסקים לנשקם בכל פעם שמגיע לתיבת ציצית. אדרבא מדינא דגמ' אסור להפסיק באמצע הפסוק לכן נראה לי שלא לנשק הציצית רק בנאמנים ונחמדים. ובזה אין לחוש להפסק. עמ"ש הכל בו מביאו המג"א סי' תכ"ב ס"ק ח' דדוקא בתורה ובנביאים אסור לחלק. אבל בכתובים שרי

תוכן העניינים

מקורי מנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה