מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין
סימן ה
נוהגים לומר ט"ו שבחים שבברכת ישתבח בנשימה אחת:
מנהג טעות הוא. ונסתעף מהא דכתב המג"א בסי' נ"ג סק"א בשם השל"ה. דכל הט"ו שבחים שבישתבח מן שיר ושבחה וגו' עד מעתה. אומר בנשימה אחת עכ"ל. אבל במחילת מכבודו טעה בזה. והוא כשגגה היוצא מלפני השליט דכוונת השל"ה שממנו הוציאו. אינו אלא על י"ג שבחים אולם לעיקר המקור שממנו גם השל"ה הוציא את סברתו. א"צ לאומרם בנשימה אחת רק שלא להפסיק ביניהם בשתיקה או בשיחה. דיסוד המנהג הוא מהזהר ס' תרומה דף קל"ב ע"א וז"ל. כיון דמטי בר נש לישתבח. נטיל קב"ה האי כתרא ושוי לה קמי' וכנ"י שריאת לאתתקנא במיתי מלכא עלאה. ואצטריך לאכללה לה בתליסר מכילין דרחמי עלאין. דמנהון אתברכת אינון תליסר בוסמין עילאין כו' והכי אינון שיר ושבחה. הלל וזמרה. עוז וממשלה. נצח גדולה. וגבורה תהלה ותפארת קדושה. הא תריסר. ולבתר לחברה לה בהדייהו ולימא ומלכות. הא תליסר. בגין דהוא מתברכת מינייהו. ועל דא אצטריך בשעתא דאיתכללית בינייהו. לשואה רעותא ולבא להאי. ולא לשתעי כלל. דלא ליפסק בינייהו כו' מכאן ולהלאה אל ההודאות וכו" עכ"ל והשל"ה בענייני תפילה וקריאה בס"ת מביאו וסיים עליו. ע"כ מן הראוי לאומרה בנשימה אחת הרי מבואר דכוונת הזהר היא רק שלא להפסיק. וגם זה היינו רק בתליסר לא בחמיסר ועיין בס' משנת חסידים דף פ"ה ע"א וכן הוא בכוונות בחיי אדם כלל י"ח כתוב ג"כ רק י"ג שבחים עד ומלכות. ומביא מפורש בשם הגר"א ז"ל מווילנא. דמשמע מזהר תרומה דלא יפסיק עד ומלכות אבל א"צ שיאמר בנשימה אחת עכ"ל וכן נראה לעין כל מדברי זוהר הנ"ל