אור ברסלב

מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין

סימן ד

סימן ג

אומרים כל יום קודם פסוקי דזמרה פרשת צו משנת איזהו מקומן ברייתא דר' ישמעאל:

הוא מסדר רב עמרם גאון ומובא בא"ח סי' נ' ע"פי מה דאיתא בקדושין דף ל' ע"א לעולם ישלש אדם שנותיו. שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא, ומסיק שם דבכל יום ויום ישלש אדם כן כמ"ש תוס' שם דלא כרש"י וכ"כ תוס' סנהדרין דף נ"ד ע"א בד"ה בלולה כו'. ובע"ז דף י"ט ע"ב בד"ה אמר רב דימי כו' ע"ש. וכמו דאמרי' מיד לאחר ברכת התורה יברכך. זה מקרא (במדבר וי"ו כ"ד) אלו דברים משנה (פאה א' א') אלו דברים ברייתא (שבת דף קי"ז ע"א). כן פרשה צו הוא מקרא. איזהו מקומן משנה. וברייתא דרבי ישמעאל הוא תלמוד כמ"ש המחבר שם סי' נ' דמדרש הוא כתלמוד. ומה שבחרו דווקא איזהו מקומן. לפי שאין בכל אותו הפרק מחלוקת (זבחים מ"ז ע"א) והיא משנה ברורה למשה מסיני ויש בה ג"כ שמ"ד תיבות. ועם הקריאה מ"ה כמנין משה. לרמז שהתורה שבע"פ ניתנה למשה בסיני. וברייתא דר"י היא תחילת תורת כהנים וכיון דרובם על ענין קרבנות שייכא לקרבנות היום. ובהל' ט"ב סי' תקנ"ד כתב הטור עוד טעם אחר. דאיזהו מקומן כנגד תמידין תקנום ע"ש וכיון דהם במקום קרבן צריך המתפלל להכניע את לבו לפני השי"ת כמו המקריב קרבן שהי' מתכוין כאילו הקריב א"ע ע"ג המזבח ובהקרבת קרבן ג"כ היו מתפללין כמו דאיתא במס' תענית דף כ"ז ע"ב דמשמרות ומעמדות היו מתוקנים להם עמהם וכתי' עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ועכשו דבטלו הקרבנות נתקיימו התפלות כדאי' בברכות דף כ"ו ע"ב תפלות כנגד תמידים תקנו ע"ש וכתיב ונשלמה פרים שפתינו ולכן אמרו ז"ל ברכות דף ל"ב ע"ב גדולה תפלה יותר מן הקרבנות כו' ופירושו לפי כוונת התוס' שם יותר מן הקרבנות בלא תפלה ע"ש:

והנה הרמב"ם כתב בספרו מורה נבוכים פרק ל"ב מחלק ג' דטעם הקרבנות הוא. לפי שהעבודה הכוללת אשר גודלו עלי' אז היתה להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות אשר העמידו בהם הצלמים להשתחוות להם ולקטור לפניהם. ומפני זה צונו השם לבנות היכל לו. ומזבח לשמו. ושיקטירו לפניו. והגיע התחבולה שנמחה זכר ע"א והתקיימה הפינה הגדולה האמתית באומתנו. והוא מציאת השם ואחדותו ע"כ כוונתו בקיצור ועפי"ז התעוררו מתי מספר לבטל כל התפלות אשר יש בהם צירוף מה עם הקרבן למען אשר שם קרבן לא יזכר ולא יפקד כיון דכבר בטל הטעם שאין עוד עכו"ם בינינו המקריבים לאלהיהם. גם אומרים כי קיבוץ גליות לא יהי' וכי מצות קרבן נפלה ולא תוסיף קום אף לעתיד לבא מטעם שבטל הטעם. וכיון דבקרבנות קיימינן. אמינא בהו מילתא לחזק ידים רפות. אולם אפס קצהו אשיב על דבריהם. כי אם אסתיר טעותם החל וכלה. נוכל לחבר חיבור שלם בפני עצמו. ולא לזה שמתי מטרת כוונתי במחברת הזאת. בכל זאת מזה המעט אשר אברר בהעברה בעלמא. כל עין רואה יראה כי משענתם על קנה רצוץ. א' הלא הרמב"ם בעצמו שהוא בעל הטעם. לא מנע להתפלל. כמונו היום אע"ג דכבר בימיו בטל הטעם ובטל הקרבנות. וז"ל שם. זה המין מן העבודה ר"ל הקרבת הקרבנות. ואע"פ שהם לשמו יתעלה. לא חיוב עלינו כמו שהי' בתחילה ר"ל שנקריב בכל מקום ובכל זמן כו' אבל התפלה והתחינה היא מותרת בכל מקום וכו' ע"ש והן הרמב"ם לא נופל מכל פילוסופי זמנינו וכי הוא לא ירד לסוף עומק דעתם. ב' הלא טעמו של הרמב"ם כבר קדמהו המדרש בויקרא רבה פרש' כ"ב וז"ל ר' פנחס בשם ר' לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והי' למוד לאכול בשר נבלות וטרפות. אמר המלך זה יהי' תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור. כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר ע"ז במצרים כו' אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באוהל מועד והן נפרשים מע"ז כו' ע"ש. ואפ"ה התלמוד והמדרשים מלאים מזה. דתורתנו ותפלותינו היום במקום קרבנות. בשלהי מנחות דף ק"י ע"א א"ר יצחק מאי דכתי' זאת תורת החטאת וזאת תורת האשם כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. ובמס' תענית דף כ"ז ע"ב ובמגילה דף ל"א ע"ב אמר אברהם רבש"ע שמא ישראל חוטאים לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה. אמר. לאו. אמר. רבש"ע במה אירשנה. אמר לו עגלה משולשת כו' אמר לפניו רבש"ע תינח בזמן שבהמ"ק קיים. בזמן שאין בהמ"ק קיים מה תהא עליהן. אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות. בזמן שקורין בהם לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני וכו' וכן הוא בשמות רבה פרשה ל"ח וכמוהם בהרבה מקומות קצרה היריעה מהכיל. הרי לפנינו. דאע"ג דבטל הטעם מ"מ נתקיימו התפילו' במקומם. ג' הרמב"ן בפ' ויקרא הקשה על הרמב"ם וז"ל הנה הם דברי הבאי ירפאו שבר גדול כו' כי לפי שטותם של מצרים לא תתרפא מחלתם בזה כו' ויותר תתרפא המחלה באכלנו מהם לשובע שהוא אסור להם ומגונה בעיניהם ולא יעשו כן לעולם. והנה נח בצאתו מן התיבה הקריב קרבן. וירח יי' את ריח הניחוח. והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ה' אל הבל ולא הי' עדיין בעולם שמץ ע"ז כלל. ובלעם אמר את שבעות המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח ואין דעתו עתה לשלול אמונות רעות לא נצטוה בכך כו'. ולענין הקרבנות. את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי וחלילה שלא יהי' בהם שום תועלת ורצון שלילת הע"א מדעת השוטי' עכ"ל גם בפרשת בראשית כתב ויבא קין וגו' והבל הביא גם הוא וגו' וזה יחסום פי המהבילי' בטעם הקרבנות. ע"כ. והבעל עקידה שער נ"ז כתב וז"ל וכבר השיגוהו האחרוני' בטענו' חזקות והכו על קדקוד סברתו זאת מכות גדולות לא זורו ולא חובשו. ומטעם ריבוי הקרבנות וחומר דקדוק ענינם ופרטם ורובי תורתם ומשפטיהם וכל הלכותיהם שאי אפשר שיהי' הכל ללא דבר וכו'. למה לו לשלמה המלך להעלות אלף עולות פעם אחת וליתר המלכים אשר כן עשו אשר לא צוו עליהם ודי להם מהאיסור מה שהתירה התורה ומה יעשה אל קרבנות האבות אשר העבירו גילולי ע"א מן הארץ. גם קרבנות הראשונים. אדם קין הבל ונח אשר לא קדמה להם ע"א מעולם וכו' ע"ש איך מתמרמר על פי' הנרבוני שעושה עצמו זקן ביתו של הרמב"ם ומליץ בעדו לגלות אמרים נסתרים. ובשער נ"ח הקשה עוד האמנם אם הספיקו דבריו לתת טעם לכוונתו יתברך לצורך שעה. הנה בבחינת מה שנמשך אחרי כן דתשוב הקושיא למקומה. וזה כי העם ההוא סרו מהר מדרך התורה והמצוה אשר ציום ולא נתקיימו בו ובתועלותיו ובפרט בכל מה שהשתדל כפי סברתו להרחיקם מהעבודות הזרות והנכריות כמעשה הקרבנות. כי הנה הי' להיפוך כי למדו המעשים ההם ונשתקעו בהם והמה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם השחיתו התעיבו מכל העמים. אשר הוא יגור מפניהם כמו שהוא מבואר בנביאים וכתובים כו' הנה באמת יהי' כמו השתדלתינו באלו הקרבנות כו' פועל ריק ובטל כו' והנה דבר ה' והיישרתו לא תשוב ריקם. ד' הרלב"ג בפ' צו כתב טעמים אחרים לקרבנות. גם האברבנאל בפ' פנחס ובפרט בהקדמתו לספר ויקרא מחזיק טעם הרמב"ם ומוסיף עוד טעמים מדילי' וכן האלשיך ויקרא כתב טעם אחר ועפ"י טעמיהם לא נפתח קשר התפלה עם הקרבנות עד היום ואיכה נדע את הדבר מי ומי הצודק. ה' הרמב"ם בעצמו אחר שביאר טעם קרבנות בכללם. חוזר ופורט טעם כל אחת ואחת בפרקי מ"ו מ"ז מחלק ג' וכתב:

אבל הקרבת יין אני נבוך בו עד היום. איך צוה להקריבו. וכבר היו עובדי עבודה זרה. מקריבים אותו. ולא נראה לי בו טעם. הרי חזר והודה מבוכתו. וכן חזר והודה שלא מצא סיבה לכל מעשה הקרבנות כמו באזוב ושני תולעת ושתי ציפרים לא במצורע ולא בפרה אדומה. ו' אם נדייק בטעמא הלא אי' במדרש הנ"ל עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ואחר שהוקם המשכן והקריבו בבמות ופורעניות באה עליהם. היו או"ה אומרים עובדים לשמו והוא הורגן (בתמי') לכן אסר להם הקב"ה הבמות ע"כ לפ"ז יאמרו בזמנינו לא יהרהרו או"ה אחרי מידותיו של הקב"ה ולא יסתעף חילול השם. ויהיה היתר בבמות. וכן אמרו חז"ל נידה דף ל"א ע"ב אסרה התורה נדה כדי לחבבה על בעלה. יאמרו לחבב אותה גם בנדתה. ותהי' א"כ פרצה לכל התורה כולה. ז' העולה על כולנה. איך נברא יתחכם על בוראו. כל הקרבנות כללותיהן ופרטותיהן נאמרו ע"פ ה' ביד משה. ומי הוא אשר ימלאנו לבו לאמר הנסתרות לה' אלהינו ונגלות לו. כשם שחקר אלוה לא נמצא ותכלית שנדעהו הוא שלא נדעהו. כן חקר מצותו חוקיו ומשפטיו בכוונתם הנסתרת נעלם מעין כל חי בלתי לד' לבדו. אמנם התורה היא כפטיש יפוצץ סלע כפלים לתושי'. נגלה ונסתר. ורק להנגלה שם רמב"ם ז"ל עיונו. כי סמך על הטעמים הנסתרים שהם יתנו מורך בלב איש. אשר ירצה לזלזל בהם. ובהתבטל טעם הנגלה. עוד טעם הנסתר קיים. ואף דמצינו שנתבטלו כבר בימיהם כמה מצות דאורית' בהתבטל טעם המצות. כדאשכחן סוטה פ"ט משנה ט' משרבו הרוצחים בטלה עגלה ערופה. משרבו המנאפים בטלו מים המאררים. שאני התם דהטעם מפורש בתורה עצמה. בעגלה ערופה כתיב לא נודע מי הכהו. ממילא הוא כמפורש בתורה. שאם רבו הרוצחים ונודע מי הוא הרוצח. פסקה המצוה. וכן בסוטה כתיב ונקה האיש מעון דבאה בו הקבלה בזמן שהאיש מנוקה מעון. המים בודקים. ממילא כשרבו המנאפים והם עם הזונות יפרדו. הוי כמפורש בתורה. שאין המים בודקים אותה. והעד ע"ז פירכת הגמרא עצמה. מי איכא מידי דמדאורית' בטל גיטא ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא גיטין דף ל"ג ע"א. ומי איכא מידי דמדאוריתא לא משמט' שביעית ותקנו רבנן דתשמט. וכן בכמה וכמה דוכתי עד דשקיל וטרי התלמוד בסוגי' כולה ומסיק מה היה העיקר שעל ידו עקרו דבר תורה וכן חוזר השיטה בכל הש"ס. כל היכא דחכמי המשנה והתלמוד בטלו מ"ש בתורה היה להם עקרים פרטים עפ"י כתב או קבלה. כמו שהיה להם יסודות מיוחדות לבטל ב"ד דברי ב"ד חבירו באיסורי דרבנן ותקנות ומנהגים. ולבארם פה אי אפשר. כי רמזים וציונים בלבד להראות איה איפוא מקומותם. לא יספיקו. וביאור הענין על בוריו. רחב ועמוק מאוד. ואם חיבורי הנוכחי יעלה לרצון ויגזור ד' אותי לחיים. אוציא אי"ה ספר מיוחד על עקרים האלה. מ"מ ברור כשמש דהם ז"ל היו רשאים לבטל דהיה להם בקבלה. עד מתי תתקיים המצות ומתי תתבטל. משא"כ עתה אין בידינו אלא מה שהנחילנו אבותינו ואין לנו בקבלה אם אפשר לבטל איזה מצוה דאוריתא באיזה זמן ומקום. כי כל אשר הורשה לעשות ע"י העקרים כבר נעשה. וחלילה לנו להפר דבר תורה יש לי עוד בזה טעניות נצחיות אך מה לי להרחיב הענין על חנם. העיקר כמו שהשיב החבר על שאלת הכוזרי סי' כ"ה מאמר ב' דטעם הקרבנות נעלם ועמוק מאוד מאוד עיני הבחינה ע"ש. ומענין קיבוץ גליות אחלה פני כל קורא מחברתי. לעיין היטב בס' עוללות אפרים ח"ד ע"ה מאמר תקס"ד שמביא מנביאים האחרונים ומי"א נביאים שבתרי עשר חוץ מיונה. חבילות ראיות בתנחומי אבלי ציון. ועיין באגרת תימן להרמב"ם ז"ל בס' מעיני ישועה על דניאל מהברבנאל ובפרט בס' משמיע ישועה מהברבנאל שכל החיבור נתייסד על גאולה העתידה. ואז תתחזק האמונה בקרב כל לב על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ומה שמקדימין אמירת פרשיות הקרבנות לתפלה. הוא מטעם שכתב בעל מגלה עמוקות אופן רל"ט וז"ל התקינו מתחילה לסדר קרבנות שהם לקביל כהנים בעבודתם. מן ברוך שאמר עד ישתבח הם פסוקי דזמרה. נגד לוים בשירם ובזמרם. ואח"כ ק"ש וברכותי' בסוד שמע ישראל. שהם ישראל במעמדם. וסדר הקדימה בברכות ש"ע. מבואר בארוכה במס' מגילה דף י"ז ע"ב

תוכן העניינים

מקורי מנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה