אור ברסלב

מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין

סימן ב

סימן א

מנהג החזנים כשמרננים בקול מניחים את בהונות ידיהם תחת עצם הגרון ועל הסנטר:

שטות גדול הוא זה וטעותם נולד להם מעה שכתב מטה משה בשם ר"ח שלא יעשה כמנהג החזנים שמשליכים הטלית מעל ראשיהם על כתפיהם ועל אצילי זרועותיה ומסתכלין על כל צד לראות מי שישבחוהו מחמת קולו רק יכסה ראשו בטליתו יישר מחשבתו יראה בסידור התפלה אשר לפניו לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד וכו'. וכתב בעל תפלת נהורא מזה פשט המנהג שהחזנים אוחזים פניהם בשתי ידיהם בשעת התפלה כדי פלא להביט חוצה עכ"ל וממנהג הזה נסתעף מנהג הטועים לדחוק בקנה וושט יען עינים להם ולא יראו מקור מים חיים. אם אמנם אין להכחיש כי תועלת מרובה למי שמרגיל עצמו בו. היות הגרון הוא פנים כלי המבטא. ואשר ממנו יוצא קול וכל אשר יקטן פתח הכלים כן יגדל הקול בצאתו מ"מ יש לגעור בהם שלא יעשו כן כדי להשמיע קולם ביותר עיין בב"ח א"ח סי' ק"א וגם הט"ז מביא בשם הרשב"א דאותו החזנים שעושים כן להראות קולם וודאי עושין שלא כהוגן. ובעל ווי עמודים כתב אין ספק שהאריכות הקולות הוא אריכות הגלות בעו"ה והחזנים המשוררים השמחים ומשמחים את הקהל בנועם זמירות עליהם נאמר (ירמיה י"ב י"ח) נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה גם הרשב"א בתשו' כתב כן מביאו ב"י א"ח סי' נ"ג ע"ש והטור שם כתב תרעומתי כי אזני הארץ הזאת הם להנאתן לשמוע קול ערב ואם הוא רשע גמור אין חוששין רק שיהיה נעים זמירות וכו' ע"ש ע"כ יש למחות בהם שהש"ץ אינו רשאי להתענג בתענוג להראות פלאים ממה שחננו השם ב"ה לקצר התיבות ולהאריך בניגון לקחת ולתת עונג לשומעיו לחשות בעת תפילות הציבור ולזמר בעת הדומיה כי מזה נסתעף ביטול כוונה והנאת שינה בבהכ"נ כמובא בס' תיקון שבת בשם ס' מנות הלוי להגאון המקובל ר' שלמה הלוי זצ"ל בעל המחבר לכה דודי וז"ל היות שהניגון והמוזיק הוא דבר יערב לכל נפש כו' ויש אנשים להם יערב כ"כ עד אשר יתבטלו חושיהם לבל ידעו איפו הם. ויש מהם תקפוץ עליהם שינה. כי תתנודד הנפש לשמוע אל הרינה עד שיניח הגוף כפגר מת. כי רועה היא אותו. וכשתפרוד מהשגיח בו יהיה כלא היה וישן וירדום כמו הקטנים יונקי שדים כי לא ישנו אם לא ישמעו את קול הרינה. וכשמעם ינוחו על משכבותם וערבה שינתם וכו' ע"ש לכן הש"ץ אינו רשאי לעשות כן רק יקיים כבד את ה' מגרונך כדרשת חז"ל ולכוון בניגון הערב לאוזן השומעת והמעוררים לבבות בני אדם לעבודתו יתברך יהיה חדשים גם ישנים אם רק ירדו בקרב איש ולב עמוק. גם הקהל לא יעשון כן להגביה קולם יותר מדאי. הקולות יחדלון הלא איתא בשערי תשובה סי' ק"א דאף יחיד המתפלל על צרתו שלא בשעת התפלה אסור להגביה קולו וכ"ש בציבור דחיישינן לבלבול הדעת וכדאי' במס' ברכות דף כ"ד ע"ב דבציבור אתו למטרד ציבורא. עוד אי' שם דף ל"א ע"א כתיב בחנה וקולה לא ישמע מכאן שאסור להגביה קולו בתפלתו וכן הוא בתנא דבי אליהו ח"א פ' כ"ח כל הקורא ק"ש ומשמיע קולו לאזניו. הרי זה משתבח וכל המתפלל ומשמיע קולו לאזניו הרי זה מעיד עדות שקר וי"א שהוא מחוסרי אמנה ע"כ. וכן הוא בברכות דף כ"ד ע"א המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. וכן הוא בזהר פ' ויגש מאן דצלי צלותא וקם קמי מארי'. לא אצטריך לי' למשמע קלא בצלותא. ומאן דאשתמע קלא בצלותא. צלותא לא משתמעי בו. וסי' והקל נשמע. קל בלא וי"ו נשמע דא איהו צלותא דאיהו בחשאי דקב"ה קביל כד אתעביד ברעותא וכוונה כדקא יאות:

תוכן העניינים

מקורי מנהגים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה