מקורי מנהגים· רבי יוסף פינקלשטיין
סימן א
נוהגים להתפלל בכל תפוצות ישראל בלה"ק דוקא:
מלתא דפסיק' היא דק"ש ותפלה וכ"ש פסוקי דזמרה נאמרים בכל לשון. כדאי' להדיא במתניתין סוטה דף ל"ב ע"א. ועיין ברכות דף מ' ע"ב וכן פסקו הראשונים והאחרונים. גם במס' סופרים פרק י"ח הל' ד' אם אינן יודעות בלה"ק מלמדין אותן בכל לשון שהן יכולות לשמוע וללמוד כו' ואיתא בס' החסידים סי' תשפ"ח טוב לו לאדם שיתפלל ויקרא את שמע וברכו' בלשון שמבין משיתפלל בלה"ק ואינו מבין דכתיב (ישעי' כ"ט י"ג) יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני וגו' שמתפלל וקורא ואינו מבין מה שמוציא בשפתיו מפיו כו' ע"ש. ובספר לקט הקמח סי' שכ"א איתא עשרה מישראל שאינם יודעים כי אם בלשון לעז יכולים להתפלל ולומר קדיש כלשון עצמו שהם יודעים עכ"ל. ומביאו לחם הפנים בקונטרס אחרון סי' שע"ו ע"ש ובס' דרך חיים דף ס"ו. מכ"ז יצא לנו שמותר להתפלל בכל לשון. אמנם המדקדקים בדינים אינם רוצים בתקנה זו ולהם יותר קורת רוח בתפלת לה"ק.. ולמחקרים המתפלספים לימודי הגיון. אברר טפי טעם וסברא דמחויבים אנחנו להתפלל בלה"ק. הוא לשון. אשר בוראנו יתברך דיבר בה לעבדו נאמן ביתו. ולישראל עם קדושו. לשון. אשר הנביאים וקדושים דיברו בה בחזון לאבותינו נוחם עדן. לשון. אשר היא שפת כל הארץ בכל בתי כנסיותנו הנפוצים בערי יהודה. לשון. אשר כל אומה ולשון יתפללו על מעלתה ומדרגתה המעולה מכל שאר לשונות. לשון. אשר היא לבדה ואין מאומה זולתה נשאר לנו בגליותנו להתאחד בה שה פזורה. והרבה כיוצא בזה. ואח כל אלה לא נמצא בשום לשון זולתה. ונהפך הוא. ככל אשר ירביון שבחי לה"ק כן עוד תרבינה החסרונות בכל שאר לשון. אם נתפלל בכל מדינה ומדינה כלשונה. אז תהיינה אגודות במחנה העברים וכאשר ילך איש מגבול ארצו פרסה אחת או שתים לכנסיות עיר גבול אחרת. יעמוד כאלם לא יפתח פיו ולא ידע ולא יבין אף מלה אחת מתפלת הציבור. או אם יתאספו בתי אבות מארצות שונות אל אדמת נכר לקלניא אחת כאשר עלתה בימינו. או כמו התקבצו הנפרדים אל מקום אחד כן יתפרדו הנקבצים ע"י תפלתם. כי בטרם ידעו. לדבר נכונה לשון הארץ הזאת. ויתפללו בחברת כנסי' אחת לא ישמע איש שפת רעהו ואשה שפת רעותה. ומשפט אחד יהיה להם עם דור הפלגה. גם איך יצויר סידור השוה לכל. אם נתפלל כאשר ידבר איש אל רעהו כלשון צאינה וראינה ושאר ספרים ישינים המחוברים לחכמת נשים. אז יהיה חוכא וטלולא. לא תואר לו ולא הדר. אם בלשון צחה ונקי' קלה ומבוארה גם היא לא תנעם לאוזן ולא תעיר את הרוח. הלא כל תפילותינו מראשית ועד אחרית השנה. מתורגמת אשכנזית. ולא יעלה על לב איש לעולם לתת להתרגום יתר שאת ומשפט הבכורה וטוב לו להתפלל עברית אף שאינו מבין. ואם תהיה מערכת התפלה בלשון מדברת גדולות דרך שיר ומליצה. יש עוד לשאול לפני איזה הדור יסתעף התיקון. אם לדור הנוכחי. הן ירהבו הנער בזקן בני הנעורים אשר לא הגיעו עוד לכלל השנים לצירוף מנין. ההולכים לבית הס' ולומדים כתב ולשון. המה יבינו מה שידברו. אולם האנשים אשר באו בימים. אף אלה המבינים בל"הק מלבד דלת עם הארץ. הלא ישתאו לקול ענות דברים ויעמדו כמו נד בבלי דעת או ישימו מחסום לפיהם או יהיה למו פתח פתוח והזבובים ילכו בתוכם הלך ושב. כי לה"ק זה יבין שמועה. וזה יודע לקרות. ואשכנזיות וכמוה. אף קרוא כל ידעו. ומה יועילו חכמים בתקנתם הלא מבואר להדיא בתוס' ריש פ"ז דסוטה ומביאו המג"א סי' ס"ב סק"א דבכל לשון שמתפלל. צריך שיבין הלשון ההוא דוקא. וכי תאמר דורות אלה אשר יולדו. המה ילמדו לשון ארצותם באר היטב בנעוריהם ויסתעף התיקון לעם נולד. אם כן איפוא. הלא לה"ק לא נופל מהם. והן לה יתר שאת ויתר עוז להתלמד בבית הספר. למען דעת כל עמי הארץ לשפוך בה שיחו בבהכ"נ. ומדוע נמיר טוב ברע. להשליך את הקדש זרה הלאה ולבחור תמורתו לשון חול. גם איך נחליף לשון. אשר יסודתה מיום הוסדה הארץ (בראשית רבה פ"יח) ותבניתה עומדת לעד לעולם. עד כי אין באיש כח ליפות הלשון מאשר היתה כבתחילה. או לדחות תיבה אחת מיסוד הלשון ולבחור אחרת תחתי'. עם לשון לעז הצעירה ממנה וכפעם בפעם יציץ וחלף. עד כי הלשונות. אשר הלועזים הטיבו אשר דיברו מזה מאתים שנה. כמעט אין מבין אותם מבניהם אחריהם בימינו. וכן יאריכו ימים. והלועזים אשר יהיו בימים ההם. לא יבינו את לשונות אבותיהם שבימינו כי משחתם בהם מום בם. איך נחליף תפלותינו אשר התקינו בלשונותן קדושי עליון והמכתב מכתב אלקים הוא. עם תחינות המסורות לכל. אם זכר ואם נקבה תלד אותן. למה יגרע שם אבינו הכולל בקריאתו שם אדנות ובכתיבתו היה הוה ויהיה כמבואר בטור ומחבר א"ח סי' ה' לכנותו בשם ערום ועריה. ואפילו התפלה בשלומה של מלכות שנתיסדה את הכל התקינו בלשונינו ולא רצו לתקן שעמי הארצות והנשים יתפללו בכל לשון שהם שומעים. והוא למען שפה נכרי' אל המקדש לא תבוא. וכן ראינו כי ברכה אחת היא לנו המשולשת בתורה עפ"י הדיבור ממש היא ברכת כהנים שבתפלתנו. ואותה צוה ה' לאומרה בל"הק דוקא כאשר באה בו הקבלה מן כה תברכו (סוטה דף ל"ח ע"א) ומזה נקיש על כל התפלות כי מצות המלך הוא וזה רצונו של מקום ומדוע היום נדחי ישראל ידחו את לשונם על בלימה. אבל הוא הבל ורעות רוח. כי נדחק לה"ק בעוצם יד מבתי הספר וכאשר יאמרו המושלים. לומדים שבעים לשונות ולא יהודית. לכל זמן ושעת כושר לכל חפץ למלאכת מחשבת גלילות הארץ. תולדות הימים. תולדות המינים. לשונות עם ועם. ועוד דברים הרבה. אחד מהם לא נותר. ולה"ק העולה על כולנה. היא לבדה בדודה תשב מחוץ למחנה החכמות. עון פלילי הוא בעצמותו ואין לך חילול השם גדול מזה. כי הנוצרים עיניהם פקוחות לראות יקר תפארת שפה העברית ולא יתבוששו ללמוד וללמד אותה בבתי וועד חכמיהם. והעברים עורים ויראו מגשת אלי' לבל תהיה להם לאבן נגף. ולא ידעו כי לא אותה מאסו כ"א את עצמם. והנה אחר מערכת הדברים האלה. כל איש הירא יבין וישכיל בדעו ושכלו. כי חזיון שוא ותפל הוא להחליף לשון בלשון. אולם לבעבור דורות אשר יולדו ידעו כוונת התפלה. חובה עלינו לשום עין על הילדות על תינוקות של בית רבן. כי יולדו על ברכי הורים אשר יורו אותם משפט לה"ק באר היטב כאשר יגדלו ויונעם להם צוף דבש הלשון. אז יקום סערה לדממה. ואין גם אחד יתן כתף סוררת לבלתי התפלל בל"הק וכה יהיה וכה יקום קשב האחדו' בתוך עם ישראל עד תתקיים נבואת החוזים ויהפוך ד' אל העמים שפה ברורה: