אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

תרומה

משפטים

פירוש א

בענין צדקה שלא יזיק בה פנייה וגדלות עיין לעיל פ' יתרו בהגה י"ט ולקמן פ' ראה אות י"ב ע"ש. 3

פירוש ב

ובפ' תרומה כתב עוד שם בס' תפארת שלמה וז"ל, היינו שכל איש צריך ליקח לעצמו מדות טובות לעבוד בהם הבורא ברוך הוא, מכל אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, היינו מן התאוות החיצוניות אשר היצר מסיתו לאהבה ויראה רעה, מאותה המדה יקח לעצמו לאהוב הבורא ברוך הוא וכן שאר המדות, עכ"ל, ובליקוטים לשמואל ב' א' כתב ג"כ וז"ל, ידוע מתלמידי הרב הקדוש הבעש"ט שכל בחינת אהבת העולם הוא כדי להוציא ממנו ק"ו לעבדות השם יתברך, עכ"ל, [ענין הק"ו עיין לעיל פ' בראשית בהגה ל'א].

פירוש ג

בספר נוצר חסד פ"ו ד"ה אהבה אמר כו' העתיק ענין זה וכתב וז"ל, אמר מרן אלקי מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים, מדת אהבה נטבע באדם, והוא חיות שלו, להשתמש בו צרכי הכרח חיותו הגשמיות, ואם יש לו דעת ואמונה שזאת המדה הוא ממדות עליונות מאירין וספירים, אזי מן המורגש יביא למושכל, כי מי שאין לו כח תאווני ואהבה, הוא פחות מן החמור, כי אי אפשר להתחיל שום עבודת יוצר בראשית, אם לא בכח התאווני, יצר הרע, אלא שצריך להפכו לחדוותא דשמעתא, ללמוד תורה באש אהבה שלהבת יה, ולהתפלל בהתפשטות דבקות מיצוי הנפש, ולפעמים אם נתקרר מאש וחום הרוחניות, אז נתעורר בו אהבה חומריות, אף כשנתעורר לדבר עבירה רחמנא ליצלן, אם הוא מעט מבורר כבר מחומריות, נקל לו להפכו לאהבת התורה באש להבת ולאהבת הבורא, ועל זה ביאר מרן, משל לבן מלך שהיה לבו ושכלו אטום לקבל שום דבר חכמה, פעם אחת ראה המלך שתבע אשה זונה, ושמח, שכיון שיש לו כח תאווני יפתח לבו, וציוה לאותה זונה שלא תקבלהו תיכף עד שיקבל איזה חכמה, וכן עשה, מחמת תשוקתו לזונה, ואחר כך תבעה, אמרה שלא תקבלהו עד שיקבל חכמה גדולה מזאת, וכן עשה, עד שקיבל כל החכמות ונתחכם באמת, אמר מה לבן מלך אצל אשה זונה, מוטב לישא בת מלך.

והנמשל מובן, מעיקרא כי עביד אדעתיה דנפשיה קעביד ועוד אפשר בפניות, להקרא רבי, ולהיות רב ורבי ורבן, אף שהוא בדקות, כל זה בכלל זונה גמורה, וכשנתחכם בחכמה הפנימיית אמר מוטב לישא בת מלך אשה יראת ה' שכינה הקדושה, וכל מעשיו לשם שמים באמת, וכן כל שאר תענוגים אכילת ושתייה הכרחיים, בהתעורר בו האהבה והתענוג לא יהא מופסק אז מאהבת בוראו, כי אדרבה אז נקל לו לאחוז בזה המדה לעשות זה התענוג למען אהבתו יתברך שמו, לאהוב אז הבורא בהרחבת הדעת, ובשמחה, כי אחר התפלה והדבקות נשאר רושם המוחין ותענוג רוחניי ושמחה רוחניות מן התפלין והתפלה, ובנקל לו אף שיהיו לו כל תענוגים גשמיים שיהיה אצלו כאין מגודל תענוג רוחניי ושמחה רוחניות, כמו למשל מי שהרוויח אלף אלפים שאינו יכול לאכול מחמת תענוג, אף על פי כן כדי שלא יתגרה בו היצר ויכבה נרו חלילה, אם הוא כבר מבורר ומזוכך מתאוות חומריות יכול להעלות על שלחנו כשלחן מלכים כדי שיתרחב דעתו בשמחה ואהבה, וידביק נפשו במקור אהבה בתענוגים אור אלוהי אין סוף, וכן העידו על גאון אחד וצדיק מערי אשכנז שהיה עולה בכל יום על שלחנו כשלחן מלכים והוא לא נהנה בו אלא ראות עיניו והרחבת הדעת שלא יקטרג עליו היצר לבטלו מדבקות בוראו באש להבת שלהבת, וזהו מה יפה ומה נעים שבכל התענוגים אינו מקבל לעצמו אלא להתעורר אהבה עליונה, שעל ידי התעוררות זה התענוג והרחבת הדעת והשמחה יקל לו להפשיט עצמו מכל וכל, מחומריות גופו, והיצר יניחנו ולא יקטרג לבלבל אותו, ולכל סעודת מצוה הוא דבר גדול שאין כמוהו בכל המצוות, וכן סעודת שבת על כוונה זאת, וביאר מורי מרן אלקי [הבעש"ט ז"ל] משל לבן מלך שהיה עוסק ברפואות בין אנשי כפרים ובא לו מתנה טובה ואגרת שלום מאביו המלך ורצה לשמוח, והיה בוש וירא מאנשי הכפר וקנה להם יי"ש והם שמחו ביי"ש והוא שמח בשמחת אביו, כך החומר והצורה של אנשי סגולה, עכ"ל, ועיקר משל זה נתבאר לעיל פ' בראשית אות פ"ח ואות פ"ו ע"ש.

פירוש ד

עיין לקמן פ' קדושים אות י"ב מה שהעתקתי מספר מאור עינים פ' וירא בענין החיות שיש בהעבירה ע"ש.

פירוש ה

וע"ש בדגל מחנה אפרים שהאריך בזה וכתב וז"ל, ולכן צריך האדם לקשר עצמו ומחשבתו תמיד בבוראו, ועל ידי זה נתקשרו קודשא בריך הוא ושכינתיה, וכל העולמות מתקשרים ומתיחדים זה בזה, ואם חלילה הוא מקשר ומחבר עצמו אל השטות והבלי עולם שאין להם קיום, והם דברים שיש להם תכלית וסוף, זהו נקרא שמקושר בשקר ח"ו שהוא גם כן באותיות קרש, וזהו מה שאמר אא"ז זללה"ה (בפ' עקב) וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כי תיכף כשסר עצמו מן הדבקות והתקשרות האמת בבורא יתברך שמו אזי עובד אלהים אחרים יחשב שנתקשר בהם שהם בחינת שקר (לקמן פ' עקב אות נ"ז), וידוע שהאדם נברא בטוב ורע, ויש לפניו שני בחינות כמו שנאמר (בפ' נצבים) ראה נתתי לפניך וכו' ואת הטוב וכו' ובחרת בחיים, והתכלית העיקר הוא שישתדל בהתקשרות כל הדברים לשרשן, ולעשות מרע שבהן טוב, על דרך (תהילים ל״ד:ט״ו) סור מרע ועשה טוב, מן הרע תעשה טוב [וכל זה הוא מדברי הבעש"ט כמבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה קנ"ו ובפ' לך אות מ"א, ועיין לקמן פ' ואתחנן בהגה ד' אות ג', וע"ע בדמ"א פ' עקב ד"ה ויש להבין]. ולהבין זה כי כל בחינת רע בשרשו הוא טוב, דרך משל אכילה ושתייה וזיווג, כשהוא מדבק עצמו כשעוסק בדברים האלה לשרשם, אזי באכילה ושתייה הוא מעלה ניצוצות קדושות [עיין פ' בראשית הגה ק"ם] ובזיווג גורם זיווגים עליונים ובנים צדיקים, וח"ו להיפך אז כתיב (בפ' האזינו) וישמן ישורון ויבעט, והיצר הרע מתגרה בו, וד"ל, וזהו (אבות פ"ד) איזה חכם הלומד מכל אדם, כאשר שמעתי בזה מאנשי קודש שהיו סביב אא"ז זלה"ה, אפילו מן היצר הרע יש ללמוד ממנו [לעיל פ' בראשית אות קנ"ט], ויש בזה דרכים שונים בדרך העבודה, ועל ידי זה מעלין כל הרע לטוב, ובזה מהפכין מדת הדין לרחמים, וזה יש לומר שמרומז בפסוק ועשית את הקרשים למשכן, היינו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ממש, ויהיה בנין המשכן הזה בקרשים היינו בקשרים כנ"ל לקשר עצמו להבורא ברוך הוא ויקיים (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו אפילו כשעוסק בדברים שהם מצד היצר הרע, יראה לקשר עצמו בשרשם, ובזה הוא מעלה אותם ונתעלה הכל ונעשה מרע טוב, עכ"ל.

פירוש ו

ענין זה שקרש רומז על האדם עיין בתיקוני זוהר הקדוש בתיקון תשסרי (דס"ה ע"א) בענין הפסוק עשר אמות אורך הקרש וז"ל, ועשר אמות דא איהו שיעורא דגופא דבר נש כו' עיין שם באורך, ועוד מצאתי בס' דרשת ר' שלמה מלכו דף ו' ע"א שכל אותיות א"ב מזדווגים אחד עם חבירו שיעלו למנין עשרה א' עם ט' וב' עם ח' וכן כולם, י' עם צ' וכ' עם פ' וכן כולם, ורומזים לעשר ספירות ועשרה מאמרות, וגוף האדם רמוז בארבע אותיות קרש"ת שהם כנגד ד' יסודות ע"ש.

פירוש ז

ענין אות ש' שהוא ציר מבואר לעיל פ' חיי בהגה א' ע"ש באורך.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה