משפטים
פירוש א
ונראה ברור ששמע זה בשם זקינו הבעש"ט זללה"ה, כי עיקר ענין זה הובא באמת בשם הבעל שם טוב ז"ל עיין בס' דברים ערבים בפ' משפטים אות י"ח וז"ל, הרב הקדוש המגיד ממעזריטש זי"ע ביקש מרבו הבעש"ט הקדוש ז"ל שיאמר לו פירוש הזוהר הקדוש על ואלה המשפטים דא הוא רזא דגלגולא, פעם אחת אמר לו הבעש"ט שיסע ליער אחד ויראה שם אילן אחד ומעיין תחתיו, ויתעכב שמה עד שש ויבא לביתו, ונסע שמה, וראה איש אחד בא עם סוס מזויין, והוא היה עיף ויגע, ואכל ושתה ונסע לדרכו, ושכח שם ארנקי שלו עם המעות, אחר כך בא שמה עוד איש אחד, והניח עצמו לפוש, והוא מצא את הארנקי עם המעות, ולקחו והלך לדרכו, אחר כך בא שמה עוד איש אחד עני ונכה רוח, והוא עיף ויגע, ואכל שמה פתו אשר היה לו, ושתה מן המעיין, והניח עצמו לפוש ולישן, אז בא בחזרה האיש הראשון, ושאול שאל מאיש העני היכן הוא הארנקי עם המעות אשר שכחתי כאן, והוא באמת לא ידע מאומה, ולא הבין מה שזה מדבר אליו, בקיצור, כי זה הראשון הכה את העני מכות רצח ופצע, בטענה שיחזיר לו מעותיו, וכאשר הגיע שש נסע הרב הקדוש המגיד זי"ע לביתו, וסיפר לרבו הבעש"ט את אשר ראה, ואמר לו הבעש"ט זי"ע, כי האיש הראשון הזה, היה חייב בגלגול הראשון לאיש השני, כסך המסויים הזה שהיה עכשיו בהארנקי, ולא היה משלם לו, ובאו אז לדין לפני זה האיש השלישי, שהיה אז הרב והדיין בגלגול הראשון, ופסק דינו ופטרו מבלי שום חקירה ודרישה, לכן עתה על פי הגלגול שילם הראשון להשני את חובו, והדיין קיבל ענשו, וזהו שאמר הזוה"ק על ואלה המשפטים דא רזא דגלגולא, עכ"ל.
ובס' מעשה אורג במשנה דפאה פרק ח' משנה ט', וכן דיין שדן דין אמת לאמתו, עליו הכתוב אומר ברוך הגבר אשר יבטח בה' וכו' (ירמיהו י״ז:ז׳) כתב שם וז"ל ענין לאמתו הוא כי כמה פעמים יצא משפט מעוקל מדיני [התורה], כמו שאירע לאחד שהפקיד הון רב אצל אחד והלך לדרכו, וכשבא כבר מת הנפקד, ותבע מיורשיו, וטענו לא פקדנו אבא על זה, ופסקו להם שבועה ונפטרו, וכל העולם היו יודעין שזה איש נאמן וחסיד וירא שמים, וזה לא היה אמיד בכך, ושאלו למרן הריב"ש טוב על זה, האיך יצא משפט מעוקל מדיני התורה וכתיב (תהלים פ"ב) אלהים נצב בעדת אל, והשיב שזהו בהשגחת המשגיח, שבגלגול העבר היה זה חייב לזה ולא פרע לו, וכעת החזיר לו לתקן נשמתו, והיה בהשגחה, לא החסיר ולא העדיף, וזהו דין אמת לאמתו, אף שנראה לך שהוא משפט מעוקל, תדון הדין לאמתו, ולא תחזור אחר הפשרות, וכיוצא בזה בענינים אלו, והמשכיל יבין לאישורו, עכ"ל.
פירוש ב
עיין לעיל פ' בראשית בהגה ח', ובפ' בא בהגה י"ד, ובפ' יתרו בפנים אות ג' מענין זה.
פירוש ג
ועיין בס' דרך אמונה ומעשה רב דמ"א ע"א שהביא בשם רחמי האב אות י"א וז"ל, איתא בספרים בשם תלמידי הבעל שם טוב, כי אצל הצדיקים העלאת עשן שקורין [רייכערן] הוא חשוב כקטורת, ויש ניצוצין דקין אשר אי אפשר להעלות אותן על ידי אכילה, ועל ידי ריח מעלים אותן, ורמז לדבר מעלה עשן כל שהוא (כריתות ד"ו ע"א) פי' על ידי מעלה עשן יכולים להעלות אף כל שהוא פי' ניצוץ דק, עכ"ל.
פירוש ד
ובאוצר החיים לפ' משפטים דקצ"א הראשון ע"א, הרחיב הדיבור בזה, וז"ל, ומעתה תדעו אחיי כי איבך נקרא הנכשל במעשים רעים סני שומעניה, אבל מלימוד התורה אינו פוסק, אבל באמת כיון שאינו נזהר במעשיו גם תורתו תועבה ר"ל, אבל על כל פנים אינו נקרא אלא תועה, שתעה מדרך השכל, תעה בשדה, וזהו כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, שעובדא ומילולא שלו אינם עולים לרצון לפני האל יתברך, אבל אעפ"כ המאור שבה מחזירו למוטב, ולכן תראה לקיים השב תשיבנו לו, שהתורה ומצוות שלו לא ילכו לקליפות אלא תחזירם לקדושה, אבל כי תראה חמור שונאך, שונא את החכמים שונא את התורה ועובדיה, ושונא הוא בלב, וזה קשה מן הראשון, שהרי מואס בתורה ובאהבתה ובאהבת השם וכו' עד וחדלת מעזוב לו, כגון שהוא משוקע במינות ואפיקורסות ר"ל, שנא את החכמים מתלוצץ על דבריהם, על זה נאמר וחדלת מעזוב לו, פעמים שאתה חודל, ועיין בספר הקדוש דמ"א האיך שהזהיר מרן הבעש"ט לדחות לאנשים כאלו בשתי ידים שלא יזיקו לך, כי כתיב (משלי ט') אל תוכח לץ פן ישנאך, מכ"ש למי ששונא אותך בודאי דחהו בשתי ידים, אבל כל זה למי שהוא אפיקורוס, בודאי, אבל לפעמים יהיה השנאה מזה שאתה שונא אותו מחמת מעשיו המכוערים ועי"ז הוא שונא לך, ועל זה נתן לנו מלך עליון עצה, עזוב, משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי, ותאהבהו באהבת הלב בתוך לבך ואח"כ תעזוב עמו אם הוא רוצה שתעזוב לו, עמו דייקא, אבל אם הוא מרחק עצמו ממך, דחהו בשתי ידים, במחשבה ובלב ובמעשה הכל כידוע ממרן אלקיי הבעל שם טוב, עכ"ל.
פירוש ה
נראה שרמז למה דאיתא בגמרא (סנהדרין דכ"ה ע"ב) דחזירתן דמלוה ברבית דאפילו לגוי לא מוזפי ע"ש, והגם שיש לומר דבגמרא לא אמרו רק שלא להלוות להם מעיקרא והיינו כדי שלא יבא לכלל מצוה דלנכרי תשיך אבל אם הלוה לא שייך לומר שלא יקבל לעבור על מצות עשה ויתכן דהרב ז"ל קיצר בלשונו ומ"ש גם מגוי לא יקבל ג"כ כוונתו שלא יבא לכלל מדה זו לקבל ממנו והיינו כשלא ילוה לו כלל, וכן מוכח בגמרא (מכות דכ"ד ע"א) דדרשינן כספו לא נתן בנשך אפילו ברבית דגוי וזהו לשון לא נתן שלא בא לכלל חיוב מצוה זו, וראיתי בס' זוהר הרקיע להתשב"ץ ז"ל אות ל"ז שהביא מזה ראיה לדחות דעת הרמב"ם דלנכרי תשיך הוא מ"ע דא"כ תשובה זו באה בעבירה ע"ש ולדברינו ניחא בפשיטות דאחר שכבר הלווה לו יש מ"ע לנכרי תשיך אבל התשובה הוא שלא להלוותו כלל ולא יכנוס בחיוב מצוה זו כלל, וע"ע בח"א מהרש"א ב"מ דע"א, (המסדר).
פירוש ו
בס' כתונת פסים פ' בהעלותך דל"ג ע"ב הביא בשם החסיד מוהר"י יעב"ץ שהקשה במה שמצאנו אצל אהרן הכהן כשהיה מרגיש שני בני אדם שנתקוטטו היה הולך אצל האחד ואומר לו הרי חבירך מתחרט כו' (אבות דר"נ פרק י"ב), והקשה שחותמו של הקדוש ברוך הוא אמת, ואיך היה מוציא שקר מפיו [ושם בכתונת פסים לא נזכר מפורש שזהו קושיית מהר"י יעב"ץ רק כתב סתם והקשה וכו', ויש לחשוב לפום רהיטא שזהו מדברי הבעש"ט, וכן בכתר שם טוב בתחלת הספר ד"ב ע"ב הביא זה להדיא בשם הבעש"ט, אבל המעיין שם בס' כ"פ די"ג ע"ג ודל"ג ע"ג, יראה מבואר, שהביא זה בשם אומרו מהר"י יעב"ץ ז"ל וכן הוא בשמו בס' בן פורת יוסף די"ג ע"ב ודט"ז ע"ג, שמשם העתיק הרב כתר שם טוב דיבור זה, אבל שם הוא מפורש בשם מהר"י יעב"ץ ע"ש] כו'.
עוד יש לומר כי הכזב והחנופה הם הנושכים, וסמים הממיתים, הצריכים לפעמים מאוד להתרופות, ולא ימסרו כי אם ביד נאמן וחסיד, שיבטחו בו שלא ימית הבריות, כך אלו המדות הרעות אסור להשתמש בהם כי אם המבקשים להחיות הנפשות, עכ"ל.
פירוש ז
עיין לעיל פ' דשלח אות י"ד ושם בהגה יו"ד בענין והוה זהיר בגחלתן ומבואר שם שזהו מדרך הבעש"ט ז"ל.
פירוש ח
ובס' זוהר חי על זה"ק בראשית די"ז ע"א העתיק מאמר זה בזה הלשון, שמעתי ממורי בענין עבודת השם יתברך אף שאינו עולה לו לפי דעתו ורצונו, והוא בקטנות ובהסתרה, וגם ח"ו כשיש עוד אף ועת צרה, והוא בקטנות ובחשכות, יכוון אשר נשבעתי באפי, כי אלו שמונה מדרגות מבינה ואות פא שהוא אף נתעלם בו גם כן אלופו של עולם, ועל ידי זה נמתק האף בשרשו, ואז קטורה, קשור ה' מלכות שמינית מבינה, באפך, אף של ך כתר, חוטמא דעתיקא, חיים דחיים, דמיניה נפקין רוחא דחיי לכולא, והכל באמונה שלימה, עכ"ל.
והנה בס' לשון חסידים ענין יראה ס"ק רט"ו העתיק גם כן זה המאמר, רק ששינה קצת בהעתקה, שבמקום תיבות, כי בפעם א', שיש בפנים,, העתיק הוא ז"ל, כי בפסוק, נראה שלפי שלפום רהיטא אין מובן הלשון בפעם א' לכן הגיה שצ"ל בפסוק, אמנם האמת יורה דרכו, דקאי אמה דסליק מיניה במאמר שלפני זה, הוא מאמר וירא ה' כי סר לראות ששם בס' כן פורת יוסף נסמכו אלו שני המאמרים זה לזה [והוא נעתק אצלינו לעיל רפ' שמות אות ט'] שהמתבאר שם כי פעם ראשון נקרא בעת שהאדם הוא בקטנות קודם שנתחבר עם דודה העליון, ופעם ב' הוא יחוד וחיבור מדרגה תחתונה בעליונה, וזהו עצמו המכוון גם כאן שכשהעבודה אינה עולה לו נקרא אז הסתר וחשכות וקטנות, וכדברי הרב זוהר חי, שזהו כשאין המלכות עם דודה, שמשם באין כל הצרות והיסורין כמו שהעתקנו לקמן בפ' בלק ע"ש מאות י"א ולהלן, וזהו עצמו רמז תיבת באפ"י, שאותיות אף הם בין אותיות ב מצד זה י מצד זה, שמן היו"ד שהוא מלכות, עד הבינה שהוא שמינית ונשארו עוד ב', שכשמחסרין ב' מן יו"ד נשאר שמונה, ובזה נמתק האף כשמעלין אותו עד הבינה, ודו"ק, כך נראה כוונת זה המאמר בעזרת השם.
פירוש ט
נראה כוונת זה המאמר כי אותיות תמ"א כאשר תמלא אותם כזה ת"ו מ"ם אל"ף אז הוא בגימטריא ת"ר עם שלשה עיקרי האותיות [שהוא במקום חשבון התיבות] ממילא יש למצוא האמת בתוך השקר עצמו, שאם עושין משקר גימטריא ת"ר מוצאין אנו שמובלע בו אמ"ת, וזהו עצמו ענין שתוך ההרחקה אפשר למצוא אלופו של עולם [וזה נרמז בלשון הכתוב מדבר שקר תרחק, שתוכל להביא ראיה מדבר שקר, שמובלע בו אמת, על ההרחקה שגנוז בה אלופו של עולם, ולכן העתקתי מאמר זה כאן].
פירוש י
עיין בדגל מחנה אפרים בדרוש לפורים ד"ה ויאמר, וז"ל, על דרך שאמר אדוני אבי זקיני זללה"ה אינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה פעמים ואחד, דהיינו שמכניס אחד שהוא אלופו של עולם בתוך לימודו עכ"ל, וע"ש בפ' ויקרא ד"ה אדם. ובפ' אחרי ד"ה והנה יש, וז"ל, על פי דברי אדוני אבי זקיני זללה"ה שאמר אינו דומה שונה פרקו כו', היינו שמכניס בלימודו האחד שהוא אלופו של עולם, והוא תורה לשמה והוא אלוף בינה, עכ"ל.
ובס' שפת אמת למרן ז"ל פ' ואתחנן דט"ז ע"ד, וז"ל, בשם הבעש"ט ז"ל על המשנה (אבות פ"ג) השוכח דבר אחד ממשנתו ששוכח דבקות האחדות שיש בכל אות שבתורה ועל זה מביא במשנה הפסוק פן תשכח וכו', עכ"ל.
פירוש יא
בצפנת פענח לפ' בא פן ד', דל"ז ע"ג כתב וז"ל, שמעתי בשם מורי זללה"ה ביאור פסוק (תהילים קכ״ו:ו׳) הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו, כי יש שני מיני עובדי אדמה וכו' אחד היה משגיח לראות אם יש זרע וכו' ובזה יובן מי שהוא בבחינת הלוך ילך ובכה, אז נושא משך הזרע, מה שאין כן מי שהוא סובר שהוא מקורב להשם יתברך [עיין לעיל פ' נח אות קמ"ז ופ' לך בהגה נ'] בבחינת בא יבא ברנה אז נושא אלומותיו ודפח"ח, עכ"ל.
ושם דק"ב ע"ד כתב וז"ל, וכן שמעתי ממורי זלה"ה משל לשני בני אדם שעברו בין הלסטים, אחד שיכור ולא נודע לו מכתו וגזילתו [משל זה מבואר לעיל פ' לך אות ט' ואות י'] וכן ביאר מורי הלוך ילך ובכה וגו' בא יבא ברנה וכו' עכ"ל, ועוד ע"ש בס' צפנת פענח די"ח ע"ד, ובס' כתונת פסים פ' תזריע די"ב ע"ג.
ובס' בן פורת יוסף לפ' וירא פן ב' דל"ב ע"ד וז"ל, שמעתי משל בשם מורי וביאור פסוק הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע בא יבא ברנה כו', שאם חושב להליכה ובוכה ומצטער על הליכתו מעבודת השם יתברך אז סופו נושא משך הזרע, מה שאין כן מי שחושב לביאה, וזהו שאמר בא יבא ומכח זה הוא ברנה ושמחה לבסוף נושא אלומותיו בלי זרע ודפח"ח, עכ"ל.
ובתוי"י פ' לך די"ט ע"ב וז"ל שמעתי הלוך ילך ובכה שהצדיק חושב כל היום בעבודת השם יתברך והוא מארי דחושבנא ומצא עצמו שאינו יוצא ידי חובתו נגד השם יתברך, ונחשב לעצמו שהוא הולך מהשם יתברך, מה שאין כן הרשע וכו', ועוד ע"ש בפ' משפטים דס"ו ע"א, ובפ' בהר דקכ"ב ע"ד ושם הביא וז"ל, מה ששמעתי בשם גדול וכו'.
ובפ' חקת דקנ"ח ע"א וז"ל, הנה מצינו בעובדא דלתתא אתער לעילא, דעל ידי מצוות ומעשים טובים שישראל עושין גורמין יחוד למעלה להמשיך שפע רוחניי וקדושה מצד החסד למטה לתחתונים, ובהיפך ח"ו נסתלקו מימי החסדים למעלה, וכמו שכתב בזוהר אחרי מות (דע"ד ע"א) בשעתא דסגיאי זכאי בעלמא כנסת ישראל סלקא ריחין טבין ומתברכת ממלכא קדישא ואנפהא נהירין, ובזמנא דאסגיאו חייבין בעלמא כנסת ישראל כביכול אטעמית מסטרא אחרא מרירין כדין כתיב (איכה ב׳:א׳) השליך משמים ארץ וכו', והצדיק הוא המשים אל לבו חטאתו ומריו כמו שאמר דוד (תהילים נ״א:ה׳) וחטאתי נגדי וכו' ועל פי זה פירש הרב הב"ש [ונראה שרמז בזה לר"ת הרב הבעל שם אע"פ שהוא כיוצא מן הכלל שרגיל להזכיר תמיד בשם מורי ועיין כיוצא בזה לעיל פ' בראשית בהגה קכ"ה] פסוק הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע וכו', עכ"ל, ועוד ע"ש בפ' תבא דר"ב ע"ג.
ובדגל מחנה אפרים בהפטורת תצא וז"ל, שמעתי מאא"ז זללה"ה על פסוק נושא משך הזרע על פי משל, שני בני אדם זרעו תבואה אחד זרע מעט ואחד זרע הרבה, וזה שזרע הרבה היה אוכל ושותה והולך בבית היין ומזמר, כי זרע הרבה תבואה, ואותו שזרע מעט הולך בכל יום ויום ובכל שעה ושעה ומנכש את התבואה מקוצים מברקנים ומשאר דברים המפסידים, ואותו השוטה שזרע הרבה אין משגיח על תבואתו, מחמת גובה לבו, כי יש לו הרבה, ובין כך ובין כך עלה תבואתו קמשונים וחרולים וגדר אבנים נהרסה, ושסוהו כל עוברי דרך, ויש בזה רמז במשלי (פרשה כ"ד) שאמר שלמה המלך עליו השלום על שדה איש עצל וכו', והמשל הנ"ל נוקב ויורד לעמקות למי שיש לו לב להבין ולהשכיל ועין לראות ולהשגיח בעינא טבא ופקיחא על עניניו ועל מעשיו, אם מעט ואם הרבה עכ"ל.
פירוש יב
ענין זה שטוב יותר לעבוד את השם יתברך בשמחה ובלי סיגופים ועצבות מבואר לעיל פ' בראשית אות קנ"ג ואות קע"ג ושם בהגה קמ"ח ע"ש, ועיין בספר דברי שלום בדרוש לחנוכה דכ"ט ע"ד וז"ל וזה אשר האירו לנו רוח אפינו קודש הקדשים רשכב"ה ר"י בעש"ט נ"ע ותלמידיו הקדושים, כי עד ימיו היה עיקר העבדות בסיגופים ותעניתים ובשבירת החומר והרע, אבל הוא דרך קשה מאוד, ובעוה"ר נתגברה החולשה מאוד בעולם, גם הוא דרך מסוכן מאוד, ויכול לירש תרתי גיהנם, ובפרט כעת בהתגברות הקליפות והבן, גם הוא דרך ליחידי סגולה אבל אינו שוה לכל נפש, והרבה נשתקעו בהרע ח"ו, מחמת שלא רצו לקבל עליהם קושי העבודה, על כן ריחם השם יתברך על כלל ישראל, ועיר וקדיש משמיא נחית אור ישראל וקדושו, וללהב יצא להלהיב לבות ישראל לאביהם שבשמים וזקוקין דנורא ובעורין דאשא נפקו מפומיה, וכל ניצוץ מתחלק לכמה טעמים, עד שתלמידיו ותלמידי תלמידיו יצאו למאות ולאלפים, חברו חיבורים עד אין שיעור בכמה אופנים שונים ודרכים מתוקים בעבודת השם יתברך ובאהבה ויראה, וכולם ממקום קדוש יהלכון ממקור ישראל, אשר בקל לאיש הישראלי הרוצה לגשת אל העבודה להתגבר בעבודת האל וממילא הרע נופל, עכ"ל.
ובתוי"י פ' חיי דכ"א ע"ג וז"ל, שמעתי מהרבני הוותיק מוהר"ן הארידנקר שחלם לו בארץ ישראל כי יש רפואות המרפאים ע"י משקה מתוק, והנמשל, זה שעל ידי סיגופים נעשה מר ואכזרי לחייב העולם, מה שאין כן בבחינה ב' על ידי מחשבה טובה, מזכה ומלמד זכות על בני עולם, הגם שזה אי אפשר בלא זה וכו'.
וכן הוא שם בפ' ויצא דכ"ו ע"ד שהראו לו מן השמים בפועל רפואה על ידי סמים מתוקים ולא מרים, עכ"ל. ושם דף כ"ח ע"א וז"ל, כשהוא במדרגה זו לעסוק בתורה ובתפלה וצום ושק ובכי, ואחר כך כשיוצא לאויר העולם ורואה בני אדם שאין נוהגין כך, מעורר דין עליהם, מה שאין כן וכו', שיוכל להיות מעורב עם הבריות ולייחד יחודים בסיפורי דברים עמהם ושאר עסקים [עיין לעיל פ' בראשית אות קט"ו] שיודע בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳), לא לבד בעסקו בתורה ובתפלה [ע"ש בפ' בראשית אות קפ"ה] אם כן יוכל להיות שגם בני עולם, גם בעוסקם בחיי שעה אינם מניחין חיי עולם, להיות מחשבתם דבוקה בו יתברך שמו כמוהו, ויוכל לדונם לכף זכות על דרך זה גם כן, מה שאין כן כשהוא אינו במדרגה הזאת, אינו יכול לדון העולם לכף זכות על מדרגה שהוא איננו בו, עכ"ל.
ושם בתולדות יעקב יוסף בסופו דר"ט ע"ג וז"ל, העיקר להסיר העצבות ולאחוז בשמחה, וסיפר [מוהר"ן מהארידענקי] מה שחלם לו כשהיה בארץ ישראל והיה נבוך אם יחזור לצאת לחוץ לארץ מחמת טעמים הכמוסים לו וכו', עד שראה בחלום שאחד סיפר לו שיש כמה רופאים הנותנים רפואות על ידי משקה מר, אך זה הרופא יותר טוב, שנותן רפואה על ידי משקה מתוק מדבש והוא ענין הנ"ל, כי על ידי תענית וסיגופים גובר העצבות, ומלמד חוב על בני עולם שאינם עושים כמעשיו ומניחין חיי עולם וכו', וכמעשה דר' שמעון בן יוחאי ובנו שיצא מהמערה, שנזכר בש"ס שבת (דל"ג ע"ב) עד שיצא בת קול חזרו למערתכם וכו', והוא רפואה על ידי מים מרים, מה שאין כן רפואה זו בדרך זה, שיתן לב אף בכל דבר מגונה שרואה בחבירו, שהוא לתועלת עצמו, כנזכר למעלה [הוא זה המאמר דלעיל פ' בראשית אות קכ"א] הוא על ידי משקה מתוקה מדבש, לעורר רחמים בעולם על כל אדם, שידע שהש"י הוא בכל דבר פרטיי, ויתנה כנ"ל, אז הוא רפואה מתוקה בלי שום סיגוף ויערב לו ויבושם לו, ודפח"ח, עכ"ל.
ובס' דרש טוב בענין נפש מאמר ב' הביא מס' מגן אברהם וז"ל, על פי שכתב הבעש"ט לגיסו הקדוש ר' גרשון לחוץ לארץ שיש צדיקים שמרפאים רפואות הנפש על ידי תענית וסיגופים שנמשל למרור, ויש צדיקים שעבודתם על ידי אכילה ושתייה ודרך זה יותר גבוה,
פירוש יג
עיקר ענין הרפואה עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה קמ"ח, ולקמן פ' ויקרא אות א' ואות ב' ושם בהגה א', ועוד עיין לקמן סו"פ ואתחנן אות פ"ג ענין וקשרתם לאות על ידך, והרואה יראה כי הכל הוא ענין אחד לקשר את עצמו בבורא יתברך שמו, שזהו עיקר הרפואה, ונ"ל שזהו סוד שאמרו רבותינו (ברכות ד"ה ע"ב) הב לי ידך, כי לפי שאמרו שם אין חבוש מתיר את עצמו, וכמו שנתבאר ענין זה היטב לעיל פ' וירא אות י"ב, לכן נתן לו עצה זו לקשר עצמו אל הצדיק, כי נתינת היד הוא ענין התקשרות על דרך שנותנין תקיעת כף שכתב הטור ביו"ד סי' רל"ט בשם רבינו תם שהוא ענין כריתת ברית ולכן אין לו התרה.
פירוש יד
ענין שיהיה האדם מרכבה אליו יתברך שמו מבואר לעיל פ' לך אות מ"א ושם בהגה.
פירוש טו
ונראה פשוט ששמע משל זה מהבעל שם טוב, או בשמו, כי כך הובא בדגל מחנה אפרים פ' בשלח בקיצור וז"ל, על דרך שאמר אא"ז זללה"ה זי"ע משל במלך שהניח לבנו אוצרות משונים זה מזה, וכיסה אותם במכסאות זהב וצבורות בהיכלות, וכל אחד מבניו לפי שכלו ישכיל ויבין וימצא כו' ע"ש, לכן או שמוהר"ז אמר זה בשם הבעש"ט, או שכל התבה ט"ס וצ"ל מורי הרב ז"ל, כנ"ל.
פירוש טז
ועיין בס' צפנת פענח לפ' בשלח פ' ב' דמ"ז ע"ד, ושם דע"ה ע"א, ועוד שם דפ"ה ע"ג ושם סיים בה וז"ל, וזהו סוד נעוץ סופן בתחלתן ע"ש [והובא לעיל פ' לך בהגה ל"ט].
ובס' כתם אופיר על מגלת אסתר בפסוק יעשו עץ וז"ל, סוד בית ראשית מפרש מרן הריב"ש טוב על מאמר חז"ל כולן נמסרו למשה מאחד לישנא דסתרי אהדדי, ואמר שבאמת כולן נמסרו אלא כשבא לשער החמשים ראה שיש עוד מ"ט והוא עדיין עומד בהתחלה למטה, ולכן בחינת ראשית והתחלה הוא שער החמשים עכ"ל, ועוד עיין שם בפרשה ד' פסוק ח' מזה.