יתרו
פירוש א
בספר אוצר החיים פ' ויקרא דכ"ח ע"ג העתיק זה בביאור רחב וז"ל, וקבלנו ממרן אלהי הבעש"ט זי"ע ששני מדות של חסד וגבורה לוין זה מזה, ונכללין זה בזה, ומתיחדין זה עם זה, וכאשר מתחברין זה לזה נעשה תפארת, ונמשך הדעת הפנימי המיחדן, והמשכות זאת נעשה על ידי הדיינים שהם סוד שלשה רישין, לכך צריך שיהיו שונאי בצע, אותיות שניות מהאבות ששרשן בוקר צהרים ערב, שהוא התפשטות שלהם עד למטה, והדיינים צריכין לעלות למקור הרישין עילאין, וכאשר מבררין ומיחדין במחשבה נעשה אמת לאמתו, והוא על ידי דרישה וחקירה את העדות להוציא הדין לאמתו, להמשיך הדעת האמיתי על ידי העדאת העדים, שסוד העדות הוא עצם שורש הדעת דרישא דלא אתיידע, שנמשך להדיינים להאיר דעתם וליחדם ויתגלה האמת, וסוד לאמת"ו בסוד מדת ואמ"ת, וידוע שיש שני דעות, והנה באלו השני מוחין שהוא חכמה ובינה, יש להם דעת המזווגם והם סוד הדיינים עילאין שיחודם על ידי התגלות העדאת העדים התגלות הדעת. וכן למטה בסוד שני עטרין יש דעת אחד מכריע בינתים, אמנם האלף נשאר למעלה ואינו יורד ומתפשט כמו הב', ולזה רצה שלמה לדון בלא עדות והתראה (ר"ה דכ"א ע"ב) כי רצה לעלות בסוד הדיינים שלו עד שורש זה ששם הדעת עם הדיינים אחדות אחד לא מתפרדין לעלמין, ודעת השני המכריע בין העטרין הוא מתפשט בחסדים וגבורות שלו, והוא סוד יעקב עם האבות, וכשמתפשט למטה יש שם אחיזה אל הקליפות בסוד עץ הדעת טוב ורע, ויש שם בקליפות סוספיתא דדהבא וכספא שהם חוטפין וגוזלין זה מזה, היפך הקדושה שהכל בדרך אהבה, אבל שם הוא הכל בדרך גזילה, ועל ידי הדיינים סוד תרין עטרין עם הדעת, נתברר האמת, שצריך להגביה את הדעת בשורשו בסוד לאמתו, ושם נתברר הכל, וזה נעשה על ידי הדיינים עם העדאת העדות של אמת נתברר האמת מן השקר, עכ"ל.
ובפ' קדושים דקס"ו וז"ל, שמעתי ממורי כי שני מדות חסד וגבורה לוין זה מזה ונבללין זה בזה, וכאשר מתחברין זה לזה נעשה תפארת אות ש אות אמת, וזה נעשה על ידי הדיינים שהם סוד שלשה רישי"ן דאות ש, ולכך צריך שיהיו שונאי בצ"ע אותיות שניות דאבות, וכאשר מברר ומיחד במחשבה נעשה אמת לאמתו אות ש אות אמת, וכמו שעל ידי דין אמת לאמתו מתיחדין במדות ונכללין ביעקב שהוא אות אמת אות ש כמבואר בזוהר ויחי (דרכ"ד ע"א) ש תלת קשרין תרין קשרין חד מהאי וחד מהאי סטרא וחד דכליל להון, והן הן דברי מרן אלקי הבעש"ט דחסדים וגבורות לוין זה מזה ונכללין זה בזה, ומתחברין בחד דכליל להון שהוא יעקב, תפארת, על ידי דין אמת לאמתו של דיינים שהם בסוד תלת רישין עילאין, ונתברר האמת מן השקר, וההוא קשרא דבאמצעיתא אחיד להאי סטרא ולהאי סטרא, וזהו אות שי"ן דקשוט ומעלה השי"ן דשקר.
ומבואר שם בספר הכהן הגדול דמסיים משם מורי והנה למטה יש גם כן סוספיתא דדהבא שהם חוטפין וגוזלין זה מזה, ועל ידי הדיין נתברר, עד כאן אמרי קודש מפז יקרים, והן הן הדברים שביארנו במצות גזל החקוק באות ש, דשי"ן דשקר הוא בגזלה ומראין על עצמן סימני טהרה שיש להם אות שי"ן, וגם הם נכללין זה בזה, אבל הוא שקר, כי הם אין לווין זה מזה אלא חוטפין וגוזלין, ועל ידי דייני אמת נתברר אות שי"ן דקשוט, ומחזיר הגזל לבעליו, ונתגלה אמת ונמחה השקר וכו' עכ"ל.
ועיקר סוד תלת רישין הנזכר בזוה"ק באידרא (האזינו דרפ"ט ע"ב) עיין באוצר החיים פ' בהר דרנ"ב ע"ד ודרנ"ג ריש ע"ב. 2ובפ' משפטים דקע"ו ע"א כתב עוד באוצר החיים וז"ל, וידוע ממרן אלקי הבעש"ט שכל בית דין שלשה דיינים, הם בסוד שלשה אבות, הכורה באר התורה, וממשיכין השפעות למלכות, ובית דין התחתון ממשיכין השפעות לעולם התחתון כו' ע"ש.
פירוש ב
עוד עיין לעיל בפ' בא הגה י"ד, ובפ' בראשית בהגה ח' ושם בהגה מ"ט ענין תלת אבהן תלת רישין.
פירוש ג
ובצוואת הריב"ש די"ז ע"ב וז"ל, במשנה (אבות פ"א) וכל המרבה דברים מביא חטא, חטא פירוש חסרון, שאפילו כשמדבר דברים עם בני אדם בחכמת התורה, מכל מקום השתיקה יפה מאוד יותר, שיכול בשתיקה לחשוב בגדולתו יתברך שמו, ולקשר עצמו בו יתברך שמו יותר משיקשר את עצמו בדיבור [ועיין לקמן פרשת עקב בהגה נ"ה משבח השתיקה] ולפעמים שוכב במטה ונראה לבני אדם שהוא ישן והוא באותה שעה מתבודד עצמו עם הבורא יתברך שמו עכ"ל.
פירוש ד
ענין העלאת דיבורים פשוטים עיין בפ' בראשית אות ק"ו ק"ז ובהגה שם, ועוד עיין בפ' וישלח אות י"א ואות י"ב.
פירוש ה
ושם בס' בן פורת יוסף דק"ט ע"א ת"ל, תחלה צריך ללמוד התורה הגם כשאינו כוסף וחושק בלימוד התורה, מכל מקום צריך ללמוד בעל כרחו, כמו שכתבתי במקום אחר, כי זה היה ענין כפיית הר כגיגית בשעת מתן תורה, שילמוד בעל כרחו, כמו מי שכופה אותו.
ובספר נתיב מצותיך נתיב התורה שביל א' אות כ"ח כתב וז"ל, וביאר מרן הריב"ש טוב מאמר כפה עליהם ההר ללמד שאף בעת שנסתלק החיות והתורה היא עליו למשא כבד, יקבל על עצמו עול תורה, כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מיניה טב לעלמא, עכ"ל, ועיין לעיל פ' וישלח אות י"ד שעיקר השכר הוא על מה שהאדם עושה בהכרח ע"ש.
פירוש ו
עיין מזה לקמן פ' ואתחנן אות ס"א, ובפשיטות נראה על פי המבואר בפ' תצוה שיש בכל אות כל הכ"ב אתוון ע"י מילואין ע"ש, וכן מבואר שם בפ' ואתחנן בהגה כ"ח שבכל אות יש אלפים ורבבות אותיות על ידי המילוי ומילוי דמילוי עד למעלה ע"ש.
פירוש ז
ועיין בדמ"א פ' תשא ד"ה פסל וז"ל, דהנה ידוע (בזוהר הקדוש אחרי רע"ג ע"א ע"ש) אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד, ותיבת אנכי מרמז ע"ד אנא נפשי כתבית יהבית ע"כ, והיינו כביכול נפשו של הקדוש ברוך הוא הוא ממש בתורה עכ"ל.
ובפ' יתרו כתב וז"ל, איתא אנכי ר"ת אנא נפשי כתבית יהבית, והוא סוד הנפש, ובתוכו סוד הרוח והנשמה, כמו שאמר אא"ז זללה"ה בסוד תחתים שנים ושלישים תעשה וכו' (לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות י"ז) כן הוא בסוד נפש רוח ונשמה והבן עכ"ל.
פירוש ח
בהיכל הברכה סו"פ וישב דרכ"ז ע"ד העתיק ענין זה בביאור וז"ל, ועיין בפורת בסופו, שמעתי ממורי שאלת כומר אחד רשע, אתה אומר לית אתר פנוי מיניה, אם אתה כופר בע"ז הידוע, ואת אומר צא תאמר לו, וכן בכל ע"ז שבעולם, אם כן אתה כופר בחלק שהוא ממנו יתברך, וביאר כי יש באדם חצר הכבד, בסוד חד פריסו דאתפרס (עיין זוה"ק נשא דקכ"ח ע"א) והבדילה הפרוכת, ודרך שם נדחה המותרות, והוא ממש צואה רותחת, כי באמת נאמר להשטן יגער (זכריה ג' ב') [יגע"ר] ג"ע ע"ר להוריק ממנו כל החיות והטוב, והרע נופל לנוקבא דתהומא רבה, וזהו הפריסו לבוחן לבות, להפריש בין טוב לרע, וזהו (תהילים צ״ו:ה׳) כי כל אלהי העמים אלילים, הבל וריק, ואם תאמר קושיית הרשע הנ"ל, לזה מתרץ וה' שמים עשה פריסו דאתפרס עכ"ל.
ובסו"פ בחקותי ד"ש ע"ב וז"ל והנה אות ו' נקרא רקיע, ולכן הושמו בין אותיות ר"ע של כתנות עו"ר, ומרן הקדוש האר"י בן אליעזר הבעש"ט שאל ממנו כומר אחד פילוסוף ואמר, אתה מזהיר את העם שידעו בכל רגע דלית אתר פנוי מיניה, ואין שום מציאות דבר קטן וגדול ופעולה קטנה וגדולה בלתי מציאות השם יתברך, אם כן אם אתה כופר בע"ז אל נכר, אתה כופר בחלק שהוא ממנו יתברך, שהרי אין מציאות בלעדו יתברך שמו, וביאר כי יש באדם חצר כבד בסוד והבדילה הפרכת, נימא המבדלת, והענין הוא עצמו מה שביאר מרן האר"י החי, כי אות ואו רקיע הושם בין אותיות רע להבדיל בין המותרות והצואה, אל נכר, אל זר, אל אחר קיא צואה אלהים אחרים, ובין אלהים קדושים כתנות אור, ולכן איתא בירושלמי (פ"א דתענית, בעין יעקב סי' בי) אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי [הובא לעיל פ' בראשית בהגה י', שמות הגה ו'] שבאמת אין שום מציאות בלתי השם יתברך, אבל הוא יתברך שמו אש אכלה, וא"ו, רקיע השמים מבדיל בין הקדושה להפרש וצואה, ודוחה בכל רגע את הרע גמור ומעלה את הטוב וכו', עכ"ל.
ועיין שם עוד בפ' משפטים דקמ"ד ע"ב שהבעל שם טוב השיב זה לתלמידיו ע"ש, ועוד הביא כל זה שם בפ' דברים די"ז ע"ב וכתב שם שהבעש"ט זי"ע השיב לתלמידיו מלין אלין דשאל ההוא רשע נשאל למעלה, והתשובה כי יש חד פריסו דאתפרס להבדיל בין טוב לרע, והוא עצמו דברי מרן האר"י וכו' ע"ש.
ושם בפ' ראה דע"ז ע"א וז"ל, וכמו"ש בשם מרן האר"י הבעש"ט ששאל אותו מין אחד, אתה שכיח בפיך שאין שום מציאות דבר גדול ודבר קטן בלתי השם יתברך, ובכל תנועה אלופו של עולם, אם כן למה אתה כופר בע"ז, הרי אתה כופר בחלק, וכל חלק הוא כולו [עיין לקמן פ' נשא אות ד'], והשיב לתלמידים אף שבאמת איתא ירושלמי אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי, אף על פי כן אות וא"ו הנ"ל מפריש בסוד חד פריסו וכו' ע"ש. ועוד הזכיר זה בקצרה באוצר החיים פ' מסעי דרכ"ג סוף ע"ג, ובפ' ואתחנן דמ"א ע"א במצות קריאת שמע מצוה תכ"א ע"ש,
פירוש ט
עיין שם בפנים בס' בפ"י שהמדפיסים ערבבו דיבור זה יחד עם משל המלך שעשה חומות באחיזת עינים, והדפיסו שני דיבורים הללו יחד ולא הפרידו ביניהם בשום נקודה לסימן הפסק, ומזה נעתק כך גם בס' ליקוטים מהבעש"ט ע"ש ד"ד ע"ב ונדפס גם שם בערבוב, אבל נראה ברור ופשוט שהם שני דיבורים נפרדים, לא קרב זה אל זה, וכמו שהעירותי לקמן ר"פ וילך.
פירוש י
עיין לעיל פ' בשלח אות י"ד, ולקמן סו"פ תשא אות ל' מענין זה, וענין לשמור שבת כהלכתו הובא ג"כ בצוואת הריב"ש ו"ג ע"ב.
פירוש יא
וכתב לנו הרב הגאון מוהרש"ם ז"ל בעל המחבר ס' דעת תורה וכו' וז"ל, שמעתי מזקנים כי פעם אחת ישבו תלמידי הרה"ק ר' ארון ליב זצ"ל מפרעמישליאן ביום ו' עש"ק וספרו מופתים מהבעל שם טוב, והרב הקדוש הנ"ל ישב בחדרו הסמוך ושמע דבריהם ופתח הדלת ואמר להם, מה לכם לספר מופתיו, ספרו נא גודל צדקתו ויראתו, כי בכל יום ערב שבת בהגיע חצות היום התחיל לדפוק לבבו, וכל מעיו היו מקשקשים עד שכל סביביו שמעו קול המון וקשקוש, מפני הפחד והרעדה שהיו כל אבריו רועדים מהכנת שבת וקדושת היום הבא.
פירוש יב
עיין לעיל בפ' וישב אות זיי"ן ששם איתא כוונת המקוה קצת באופן אחר.
פירוש יג
כי גימטריא של מקו"ה שהוא בגימטריא קנ"א מכוון גימטריא של שם אהיה כשהוא במילוי ההין כדלקמן אות י"ד.
פירוש יד
עיין לעיל פ' לך אות ט"ו מענין זה.
פירוש טו
ענין שם אל"ד עיין פ' וירא אות זיי"ן, וענין הלמד שרומז לשלשה אבות עין לעיל פ' וארא בהגה א'.
פירוש טז
בס' סיפורים נוראים (לבעהמ"ח ס' מצרף העבודה) סיפר וז"ל, הנה שמעתי מנאמני רוח אשר פעם אחת דרש הבעל שם טוב הקדוש זצ"ל לתלמידיו בענין כוונת המקוה, הנדפם כעת בסידור אדומו"ר הזקן, ותלמידיו היו גאוני ארץ בנגלה ובנסתר, ואמרו לו, רבינו, הנה בכתבי האר"י ז"ל איתא הכוונות באופן אחר מכוונות אלו אשר אדונינו מגלה לנו, וכאשר שמע הבעש"ט הקדוש דבר זה מהם תיכף השליך ראשו לאחוריו, ופניו נעשו לפיד אש ועיניו בולטות, כדרכו בהתפשטות הגשמיות בעת עלייתו בעולמות העליונים, ונפל על תלמידיו פחד ורעדה גדולה, ובקצה השלחן ישב ר' נחמן האראדנקיר כי היה צעיר שבתלמידים, והנה על ר' נחמן הנ"ל נפל תרדמה גדולה עד שלא היה ביכלתו בשום אופן להתאפק מלישן והיצר לו מזה מאוד, כי זה באמת בזיון גדול שהבעל שם טוב עוסק בעליית נשמה וכל תלמידיו יושבים בפחד וברעדה, והוא נרדם אצל השלחן הטהור, ופתח בידיו בחוזק את עיניו, אבל כל זה לא הועיל לו רק נרדם וישן בתרדמה גדולה, ובתוך שינתו חלם לו איך שהוא הולך בחוץ ורואה עם רב רצים במהירות גדול ורץ גם הוא אחריהם ושאל אותם מהו מרוצתם, ואמרו לו בחפזון גדול וכי אינו ידוע לך שרבינו הקדוש ידרוש מיד, ושאל אותם מי הוא הרב אשר בעבורו היא החרדה הגדולה הזאת, ומצד החפזון הגדול לא ענו אותו כלל, והלך אחריהם עד שבא לבית גדול ומהודר מאוד שמעולם לא ראה הידור כזה, והבית מלא מפה לפה אנשים אשר לפי ראות פניהם הם גדולי עולם, ובבית זה היה הרעש יותר גדול מבחוץ ושמע שהכל אומרים בפחד ושמחה גדולה, הנה תיכף ידרוש לנו רבינו הק' רזין דאורייתא, ובתוך כך בא הבעל שם טוב והתחיל לדרוש הדרוש הזה בכוונת המקוה, ועמד לנגדו איש רך בשנים וסתר את דברי הבעל שם טוב, ושאל מי הוא זה, ואמרו שהוא האר"י ז"ל, ונמשך הפלפול ביניהם זמן רב עד ששמע איך האר"י ז"ל הודה לדברי הבעל שם טוב, ובתוך כך הקיץ ר' נחמן משינתו, ותיכף ישב הבעל שם טוב ואמר, נחמן, אני לקחתי אותך להיות עד בדבר זה. תעיד האם לא הודה לי האר"י ז"ל. ואחר כך סיים הבעל שם טוב את הדרוש והלך לו עכ"ל.
פירוש יז
מענין הכוונה בטבילת מקוה עין בסמוך בהגה י"ט,
פירוש יח
ובליקוטים יקרים דט"ו ע"ג וז"ל, אמרו על ריב"ש עליו השלום שזכה לכל ההארות והמדרגות שהיה לו, הכל מחמת המקוואות שהיו לו תמיד הטבילות, ומקוואות בתמידות טוב יותר מהתענית, שהתענית מחליש הגוף מעבודת השם, ועוד יותר טוב שהכח שהוא מניח בתענית יתן הכח ההוא בלימוד התורה ותפלה שיתפלל בכל כחו וכוונתו ובזה יבא למדרגה, עכ"ל, והוא בכתר שם טוב דכ"א ע"ב, וכן הוא ברמזי תהלים שבסוף ספר אור תורה בסוף ד"ה שויתי ה' לנגדי תמיד ע"ש.
ועיין בסיפורי צדיקים החדש אות ט"ז שהרב ר' משה מזוועהיל ז"ל אמר בשם אביו הרי"מ מזלאטשוב ז"ל ששמע מפה קדוש הבעש"ט ז"ל שאמר בזה הלשון, פעלתי אצל השם יתברך שהטבילה שאדם טובל את עצמו במקוה בבוקר יהיה נחשב לפני הקדוש ברוך כמו תענית יום אחד, עכ"ל.
ובעשר אורות די"ג ע"א כתב וז"ל, נודע ומפורסם שהבעש"ט אמר אם היה יכול המגיד הקדוש ממעזריטש לילך למקוה היה מביא משיח, והצדיקים ביארו זה המאמר שהמגיד ביכלתו עם המקוה שלו להכניס הרהורי תשובה בכל העולם, והיתה הגאולה שלימה.
פירוש יט
בס' פרי קודש הילולים על הפרי עץ חיים האריך בענין המבואר בפע"ח שער השבת בשם תלמיד האר"י ז"ל, שמי שיטבול בלי כוונה יצא מקו השם וכו', וכתב שם בס' פק"ה באורך שלא יצאו דברים הללו מפי האר"י ז"ל כלל, ואחר כך כתב וז"ל, כי כבר קבלנו מפי רבותינו בשם הבעש"ט אשר פנייה וגדלות לא יזיק לכוונת המקוה, אחר שהמעשה גורמת בעצמה טהרה, וכן הדין בצדקה וכו' (לענין צדקה עי' לקמן פ' תרומה אות א' ופ' ראה אות י"ב) ואחר שהאריך הרבה בסוד המקוה כתב וז"ל, ולכן אמר מי שטובל שלא בכוונה כו', ואין סתירה לדברי הבעל ש"ט, כי שלא בכוונה היינו שאין מכוון להמשיך עליו שם טהרה לשם המכוון, ואין רצונו שלא בכוונה כוונת יחידים, כי בזה לא יצא מקו ה', כי המעשה הוא טוב בעצמו, וגם פנייה וגבהות לא יזיק כמו שביארנו למעלה, אבל על כל פנים צריך לכוון לשם טהרה, ודומה לזה אמרו ז"ל (חגיגה די"ט ע"ב) טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל, ופירש רש"י ז"ל היינו שטבל לשם רחיצה בעלמא ולא לשם טהרה עכ"ל, והנה הגם שלחולין אין צריך כוונה היינו לאכילת חולין, אבל לתורה ולתפלה ולדבר שבקדושה בודאי צריך כוונה, לשם טהרה לשם תשובה וכו', שמעתי ממורי הקדוש מ"מ דק"ק קאזניץ מרגלא בפומיה (יומא דפ"ה ע"ב) מה מקוה מטהר וכו' ואיך הוא מטהר את הטמאים היינו כשנכנס לתוכה, כך הקב"ה מטהר את הטמאים הבא לטהר וכו', ואז בודאי אם בא לטהר ונכנם למקוה לשם טהרה הגם שיבא לו איזה פנייה וגדלות ח"ו ר"ל, זה אינו מזיק אחר שבא בקו ה', אבל מי שלא נכנס כלל, או שלא בא לטהר כלל, רק לשם יוהרא בעלמא, המעשה כזה הוא החלל מתה מעולם השבירה ר"ל, עכ"ל.
ובהגהות על פרי עץ חיים שנדפס בס' רמזי ישראל, איתא שם בענין זה וז"ל, מ"ש לכן מי שיטבול בלי כוונה וכו' זה קאי על מ"ש בסוף עמוד הקודם על תר"ע שאמר (חגיגה די"ד ע"ב) כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, הם הם המהרסים, אבל בודאי בלי שום כוונה, מה יפה לו ליטהר בכל מקום, ובעל שם אמר אפילו מי שטובל ליוהרא נמי טוב, שמכל מקום טהור הוא ומי שירצה ומכוון טביל"ה טב"ל י"ה היינו שמערב ו"ה בי"ה על ידי טבל שמספרו אם והוא המקוה טהרה, מסכים לדברי ר"ע לתלמידיו, ולא הייתי מאריך אלא לפי ששמעתי שיש בדור זה איזה החושבים בעיניהם לחכמים ואין מניחין לטבול, ותולין עצמם בדברי האר"י ז"ל, אוי לנפשם וגיהנם כלה והם לא יכלו, עכ"ל.
פירוש כ
ענין זה תמצא בס' משנת חסידים בימי מצוה וסוכה פרק ו' ע"ש.
פירוש כא
בארבעה צירופי שם הוי"ה במילואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן יש תשעה יודי"ן, שבמילוי ע"ב יש ד' יודין כזה יו"ד ה"י וי"ו ה"י, במילוי ס"ג יש שלשה יודין כזה יו"ד ה"י וא"ו ה"י, במילוי מ"ה יש יו"ד אחת כזה יו"ד ה"א וא"ו ה"א, ובמילוי ב"ן ג"כ יו"ד אחת כזה יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה, הרי שכל היודין הנמצאים באלו ארבעה השמות הם תשעה, וט' פעמים י' הוא צ' כמספר מי"ם.
פירוש כב
בס' ליקוטים יקרים דל"א ע"א כתב וז"ל, כמו ענין כוונת המקוה שמתעלם האדם במקוה שהוא הבינה שהוא התשובה ואור הלובן המדיח כל הפגמים. והוא שם אהיה בההי"ן גימטריא מקו"ה, וכמו שנתבאר למעלה, ואחר כך יוצא ונולד בריה חדשה, כמו שאמר הכתוב (תהילים נ״א:י״ב) לב טהור ברא לי וגו' ר"ת טבל, ורוח נכון חדש בקרבי עכ"ל.
פירוש כג
שם אהיה במילוי יודי"ן עולה קס"א כזה אלף הי יוד הי, ובמילוי אלפי"ן עולין קמ"ג כזה אלף הא יוד הא.
פירוש כד
זה תמצא בס' משנת חסידים בימי מצוה וסוכה פרק ט' הלכה ה' ע"ש.
פירוש כה
ובס' פרי הארץ פ' לך כתב וז"ל, כשבא אל המקוה יכוון שהמקוה הוא שם קנ"א דהיינו אהי"ה במילוי ההי"ן כזה אלף הה יוד הה גימטריא קנ"א כמנין מקו"ה, ועיקר יכוון שהמקוה התחתונה שאנו טובלים בה היא עצמה שם קנ"א על ידי השתלשלות, ויטבול פעם א' ויכוין שם קנ"א הנ"ל בשעה שהוא תחת המים, ואחר כך יכוון שם אגלא שהוא שם הגבורות היוצא מר"ת "אתה "גבור "לעולם "אדני, ויטבול פעם ב' ויכוין שם הנ"ל ואחר כך יכוון שם אלד, ויכוון שמשם אגלא, נעשה מן א"ג ד ונעשה שם אלד, ויטבול פעם ג' ויכוין שם הנ"ל ואחר כך יטבול פעם ד' ובשעה שיהיה ראשו תחת המים ישלוב השני שמות אהיה עם אלד כזה אלף א הה ל יוד ד הה, ויכוין את הדבר שמתפללים עבורו [הרי זה אינו מדבר מטבילת המקוה בערב שבת רק כשטובל קודם שבא להתפלל על איזה דבר נחוץ] שהוא בתוך השם הזה הוא נמתק שיעלה אותו כנזכר לעיל, ויטבול פעם ה' וישלב את השם אהיה פשוט עם השם אלד פשוט כזה א א ה ל י ד ה ויכוין להעלות הדבר שמתפלל אל מדרגה עליונה של הבינה ואז נעשה הכל חסד ורחמים גמורים, עד כאן מצאתי בדברי קדשו של הרה"ק ר' אברהם ברבינו הרה"ק וכו' ר' דוב בער ממעזריטש זצלה"ה זי"ע עכ"ל. ועיין עוד בס' אוצר החיים פ' מצורע דקכ"א ע"א עומק כוונת המקוה על פי דברי מרן אלקי הבעש"ט והאר"י זי"ע ע"ש.
וכתב בס' מדרש פינחס החדש אות כ"ו וז"ל, הבעל שם טוב התבודד עם ר"צ ביער ללמדו כוונת המקוה, ור' זאב קיציס הטמין את עצמו ביער, ושמע שצעק הבעש"ט מקוה ישראל ה', ונעשה מקוה, והלכו שניהם למקוה, והרגיש הבעש"ט מר' זאב והקפיד ושלחו משם.
ובספרן של צדיקים מערכת א' אות ג' וז"ל, שמעתי מאדומו"ר הרי"מ מקאזניץ שאמר בשם הבעש"ט סגולה למקשה לילד שיטבול הבעל במקוה, ועוד אמר בשם הבעש"ט סגולה למקשה לילד שיקח הבעל מלא לוגמיו מי המקוה בפיו וילך עם פיו המלא מים ויזלוף על היולדת.
ובזכרון טוב דכ"ה ע"ב וז"ל, סיפר מהבעל שם טוב זצוקלה"ה שהיה בעיר ניסכאיז ואמר שהבאר החיצוני של בית המרחץ, ונקרא מקוה החיצונית, בימות הקיץ כשעולה על פני המים כעין כתמי ירקרק הירוקים ככרתי, וזהו רפואה לרחוץ בהם העינים למי שחושש בהם, והדבר בספק אם אמר כבוד אדומו"ר לרחוץ בבוקר או סתם, עכ"ל.
פירוש כו
ואני המסדר קבלתי מחסידים ואנשי מעשה בשם רבינו הגדול מאלכסנדר מוהרח"ה הכהן זצ"ל שהיה רגיל לומר שהוא מקבל על ערבות שלו שטבילה פעם אחת לא תזיק לעולם, ואולי גם הוא ז"ל קיבל כך בשם הבעש"ט ז"ל.
פירוש כז
כי מלת ויקר"א עם הכולל הוא גימטריא אלהים דיודין כזה אלף למד הי יוד מם עם י"ג אותיות מילואו וחמש אותיות שרשו, ומלת אלהי"ם הוא אלהים פשוט, ומלת יבש"ה עם הכולל מכוון ממש למלת ויקרא, והוא גימטריא אלהים דיודין, אלף למד הי יוד מם וחמש אותיות שרשו וי"ג אותיות מילואו, ומלת אר"ץ הוא אלהים דאלפי"ן אלף למד הא יוד מם, ונדפם כל זה בסוף ספר צוואת הריב"ש (ד"כ ע"א) רק שיש שם הרבה שיבושים וטעויות הדפום ע"ש, רק מה שכאן מסיים דיבור זה, כאילו טבלתי במקוה טהורה של ארבעים סאה, מסיים שם בס' צוואת הריב"ש כאילו טבלתי במקוה טהורה של מעלה,
פירוש כח
ענין המדות שצריך לבוא עמהן בהדיבור, כתב שם בס' מאור עינים קודם לזה וז"ל, והנה מורי ורבי נשמתו בגנזי מרומים אמר דאיתא בזוהר הקדוש כי כל יום מימי השבוע קאים על מדה אחת, ויהי אור, ביום א' הוא מדת אהבה כו' עיין בזוהר בראשית (ע"ש דל"א סוף ע"א) ואמר שצריך האדם לזכך מדותיו בכל יום, דהיינו ביום א' מדת אהבה ביום ב' מדת יראה, וכן כולם, יראה על מדותיו לתקנם כאמור, בכל יום מדה אחת ביותר, ואם לא די לו יקום על המדה עד שיבררנה ואמר מורי שהוא נהג כך בתחלה, שהיה מפנה לבו מלימודו ומכל עסקיו לעיין שעה או ב' שעות כל יום במדה אחת, עד שנתברר אצלו צלולה גמורה, ובשבת בא קדושה בכל אדם לפי מדרגתו, וכל אדם הרוצה לעבוד את ה' מרגיש בעצמו בכל ערב שבת, כשבא להתפלל מתעורר בו חשק יותר, צריך לחזור ולחשוב במדות שלו, כאמור, וזהו (בפ' בשלח) והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו, כי הששת ימים הם הכנה לשבת וכו' והיה משנה על אשר ילקטו כו' משנה הוא לשון חזרה, שיחזור על מה שלקט יום יום, עכ"ל.
פירוש כט
פירוש זה נדפס כמה פעמים בקונטרס מיוחד ונקרא ספר קטן, והוא משובש מאוד מכל הדפוסים, ושוב נדפס מתוך סידור ע"פ נוסח האר"י ז"ל כתב יד, בספר רמזי ישראל ובספר תהלות שבת, ולא הרי זה כהרי זה שבכולם יש שבושים וטעיות הדפוס, ואני טרחתי בעזה"י לברר מכולם נוסחא האמיתית והישרה, הנראה לפי ענ"ד בעזרת השם.
פירוש ל
ענין הניצוצות שיש בכל דבר כבר מבואר לעיל בספר זה הרבה פעמים, ועיין לקמן פ' מצורע בהגה כ"ג שציינתי הרבה.
פירוש לא
נראה שרמז בזה ללשון זוהר הקדוש (פינחס דרנ"ח ע"א) על פסוק ה' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא, ועיין לקמן בפ' פינחס אות א' ד"ה ואמר הרב.
פירוש לב
ובס' תפארת שלמה הובא זה הרבה פעמים, ובפ' בחקותי ד"ה ואם בזאת כתב וז"ל, בשם הבעש"ט בפירוש הכתוב רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף הכתוב מתמיה למה נברא האדם להיות רעב וצמא, והתירוץ הוא נפשם בהם תתעטף, מכוסה ומעוטף חלק נפשו אשר נבלע בין החיצונים, על ידי פגם אות ברית קודש, וכל הקרוב קרוב קודם, חלק נפשו אשר נבלע ביניהם, וזהו ענין תחיית המתים, להעלות אותם למקור הקדושה עכ"ל.
ובספר שפת אמת למרן הקדוש ז"ל פ' ראה דכ"ח ע"ד כתב וז"ל, דאיתא בספר קטן מבעש"ט ז"ל על פסוק רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף, שקשה למה עשה השם יתברך להיות תאוה וחשק למאכלים אלו, ועל כרחן שיש איזה ניצוץ מנפש האדם באותו מאכל, וזהו שאמר נפשם בהם תתעטף, לכך רעבים וצמאים כו' ע"ש, והם דברי אלקים חיים, כי איך יש מזח לנפש אדם באלו הדברים אם לא היו שייכות לנפש האדם כו' ע"ש, ועוד ע"ש מה שכתב בדף ל"ג ע"א.
פירוש לג
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ק"ח וסוף אות ק"י, ובר"פ מקץ אות א', ובפ' ויחי אות ה' הכל מענין זה.
פירוש לד
עיין לעיל פ' בראשית בהגה מ"א ובפ' וישב אות ח' ושם בהגה.
פירוש לה
כן הוא הנוסחא בספר קטן, וכן נכון, כי באמת יש דלתות וצירים ביסוד דנוקבא עין לעיל פ' חיי בהגה א', ולקמן אות מ'.
פירוש לו
הוא מלשון זוה"ק (משפטים דק"ג ע"א) אל אחר אסתרס וכו' ולא עביד פירין ע"ש, ונזכר לעיל פ' בא בהגה ט"ו ע"ש.
פירוש לז
עיין לעיל פ' שמות בהגה י"ח ד"ה ובפ' תבא ושם רמזתי גם כן לעיין בפ' וילך אות זיי"ן ע"ש.
פירוש לח
עיין לעיל פ' שמות בהגה ו' ולית טוב אלא ההוא דנפיק מגו ביש ודא איהו פולחנא שלים ע"ש.
פירוש לט
עיין לעיל פ' לך אות ו' ושם בהגה ד ע"ש.
פירוש מ
עיין לעיל בפ' בראשית בהגה ס', ובפ' לך אות י' ואות י"ט, ובפ' ויגש אות ג' ושם בהגה.
פירוש מא
הנה הנוסחא בזה בספר קטן הוא כך, וז"ס עקבות משיחא כי כאשר תכלה ללקוט נשמות אלו שבעקביים אוהט"מ שהוא סוף גוהט"מ אז יבא משיח, ולא באתי בסוד קדושים להבין רמיזות ר"ת הללו, רק לפי שלהלן בפסוק יקם סערה לדממה נקרא כח הקליפה מרכבה טמאה, נראה לי שנתהפכו כאן האותיות, וצ"ל אוהמ"ט שהוא סוף גוהמ"ט, וכמו שפתרתי ר"ת אלו, ובספר רמזי ישראל הנוסחא הוא כך, וז"ס עקבות משיחא אשר אמר ז"ל כי כאשר תכלה ללקוט הנשמות אלו שבעקביים של אותו הט' שהוא סוף הגוף אז יבא משיח. ולפי שגם נוסח זה אינו מובן אותו הט' מהו, גם לשון אשר אמר ז"ל אינו מובן, לכן נראה פשוט שצ"ל אשר אמרו ז"ל, ונתכוון בזה למאמרם ז"ל בגמרא (יבמות דס"ב ע"א) אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, ועל זה ביאר דקאי על ניצוצי הנשמות שבקליפה שהוא המרכבה טמאה, ועל פי כל זה בררתי הנוסחא שהעמדתי בפנים בעזרת השם, וראיתי שגם בס' תהלות שבת נדפס הנוסח אשר אמרו ז"ל.
פירוש מב
במדרש רבתי בראשית פ"ט ס' ה' בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאוד והנה טוב מות, ע"ש.
פירוש מג
ובס' שפת אמת (בערזאן) בפ' קדושים וז"ל, בשם הבעש"ט הקדוש זלה"ה על וימעטו וישוחו מעוצר רעה ויגון מעוצר היינו מזה שהשם יתברך יעצור מאתנו רעה ויגון על ידי זה נתמעט ונשפל גבהות האיש, כי איך אשא פני שאני אחטא ח"ו, והוא גומל אותי כל טוב, עכ"ל, וכ"ה שם בפ' תולדות.
מג) עיין לקמן בפרשתינו אות מ"ב, וע"ע לקמן בפ' תשא אות ל', ועיקר סימנים הללו סימן חר"ש וסימן בו"ז הלא המה מבוארים בזוה"ק פינחם דרנ"ט ע"א קרוב לסופו ע"ש.
פירוש מד
ועוד עיין שם בס' תפארת שלמה בשער התפלה ד"ה אמר אויב וז"ל, וכמו שהיה אצל הבעל שם טוב פעם אחת בא לעיר ואמר כי מוכרח לברוח מפני הניצוצות רעות שבאותו העיר.
פירוש מה
עיין לקמן פ' עקב אות ע"ה מה שהעתקתי בענין זה.
פירוש מו
ועיין בתוי"י פ' שופטים דקצ"ב ע"ב וז"ל, נודע כי מדרגות העליונות מקבלין הפנימיות שפע וחיות לעצמו כדי להשפיע אחר כך לחיצוניות העולם, וכמו שכתב האר"י בפירוש המשנה דספר יצירה המליך אות פ' וכו' כי כל הכחות לא יפעלו אלא בסוד חזרתם וצירופם אל מקוריהם, וזהו סוד המליך אות פ' כי יחדה וקשרה לשרשה, ונשפע עליהם שפע שיוכלו להשפיע לזולתו ולהוציא פעולה ממנו יעו"ש, וזהו סוד המקובלים ללמוד קבלה בשבת וכו' שהוא בסוד חזרתם אל שורשם, כי בעלי קבלה שהם בחינת פנימי שבנפש אדם, מדבק עצמו אל שרשו פנימי שבעולם, הוא שבת, לקבל שפע וחיות מן בחינת פנימיות התורה, שעל ידה נברא בחינת פנימיות העולמות, ואז יוכלו אחר כך להשפיע לחיצוניות ולבושי העולמות המוני עם בעלי החומר וכו', עכ"ל.
פירוש מז
עיין לעיל פ' בראשית אות פ"ג מה שהעתקתי ג"כ בענין זה.
פירוש מח
פירוש הכתוב גם עבדך נזהר בהם עיין עוד בכתר שם טוב ח"ב ד"ז ע"ג, והעתקתי לקמן בסו"פ פקודי בהגה ג',
פירוש מט
בס' רמזי תורה בדרושים על אגדת חז"ל דס"ה ע"ד ד"ה פעם אחת חל י"ד כו' כתב וז"ל, ומפני מה התירו באמת לספר הסיפורים בשבת, ואפשר לומר משל נפלא על זה, משל למלך שהיו לו מדינות רבות ועבדים לאין מספר, וציוה המלך לעשות יום מוגבל משתה ושמחה לכל שריו ועבדיו, ולכל מי שירצה לבא אל המשתה, להתענג בתענוגי ומעדני המלך, יותן לו כל רצונו ושאלתו כל אשר תשאל ותתאוה נפשו, כדי שלא יחסר לשום אדם שום תענוג ועידון שבעולם, וכל אשר הוא חפץ ושואל תיכף ינתן לו כאוות נפשו, והנה היו הרבה, מה ששאל זה לא שאל זה, איזה מהם בקשו שיתנו להם כלים חשובים ונאים שהמלך משתמש בהם, ואיזה מהם ביקש שיתנו לו כל מעדני מלך מכל מיני מאכל וכיוצא, ואחד הוסיף לשאול שיתנו לו פרס מגנזי המלך זהב ודרכמונים, ואיזה מהם ביקש שיתנו לו שלטנות ושררות על קצת ערי המלך, והכל ניתן לכל אחד ואחד חפצו ובקשתו, והיה שם איש סכל וחסר לב והוא היה איש צרוע מוטל באשפה מחמת צרעתו, ובהגיע אליו השאלה לשאול ולבקש תאוותו וחפצו וצרכיו מבית המלך, ביקש שיצוה המלך שינתן לו שני משפלות של זבל לא יקר בכדי שיתכסה בהם ויתקרר מצרעתו, וגערו בו עבדי המלך ואמרו לו, שוטה וחסר לב, מה זאת אשר שאלת ובחרת מכל התענוגים, והלא אם היית שואל ביום הזה חפצים טובים או מיני תענוגים שבעולם וכל מחמדי לב המלך היו נותנים לך, כי כן דתי המלך והנימוס להיות עושים רצון איש ואיש, ואם תאמר מחמת כאב צרעתך שאלת דבר זה, שוטה שבעולם, היה לך לבקש מאת המלך שיצוה להרופאים לרפאות אותך מצרעתך, כלום חסר בבית המלך רופאים מומחים וכל סממני רפואות עד אין קץ, והנה הגיע הדבר הזה לפני המלך שכך ביקש האיש הסכל, והמלך שחכמתו גדולה עד מאוד אמר לעבדיו מאחר שאיש זה הוא כסיל בשבילו ישתנו נימוסי המלך ודתו, זה אי אפשר, רק ינתן לו כמו אשר בחר, כי הסכל הלזה בחר בדבר מאוס אם כן בודאי זהו עיקר תענוגו ועידונו, על כן לא יותן לו יותר משאלתו ובקשתו והנמשל מובן, עכ"ל, וכן הוא בליקוטים יקרים ד"ז ע"ד.
פירוש נ
ענין זה כבר נזכר לעיל פ' בראשית בהגה י' ובפ' לך בהגה ב' ד"ה וסוד א"ת כו' ע"ש, ועיין בהיכל הברכה פ' ואתחנן דל"ו ע"א וז"ל, כל ענייני עולם הזה הם ניצוצין קדישין וצריכין בירור, ואילו היו ישראל כולם נוטים אל אור השכל ולא אל הגשמיות, היה הקדוש ברוך הוא משפיע לכל אחד רב עושר, ונכסים ומקנה רב, ורב תבואות וכסף וזהב, והם היו מיחדים בכל תנועה יחודים גדולים, ובזה היה עילוי רב לאותן הניצוצות, והיה קירוב הגאולה של ימות המשיח, כמו שאמר משיח למרן הריב"ש טוב [עיין לעיל פ' נח במכתב קודש שנעתק בראש עמוד התפלה בהגה י"ג] כשיתפשט חכמתך בעולם שלמדתיך וידעו גם הם לייחד בכל תנועה אזי יהיה קירוב הגאולה, ויבא משיח במהרה, אבל מחמת התגברות החומר הגשם שיהיה נוטה אחר הרע ורם לבבך, בהכרח טוב יותר לידון בדוחק וביסורים, שלא יאבד עולמו חלילה, ועל ידי כן אריכות הגלות עד ירחם ה' מהרה ויקבץ נדחינו, כמאמר מרן האר"י הבעש"ט יחבק לה בעלה ביחוד הוי"ה אלהים וביסודא דילה כשמעלין מדרגה התחתונה יותר חשוב לפני השם יתברך מן הכל, כי בזה נתבער רוח אלהים אחרים ורוח הטומאה ונעשה חיבוק יחוד הוי"ה אלהים ובזה היה צריך להשפיע לישראל עושר ונכסים וכסף וזהב אבל יש חשש וכו', על כן דעביד נייחא לשכינתא יהא כתיש כתישין, כזתים דורך אותן ביסורים ודוחק, למיהוי נייחא לשכינתא ברוחיהן דצדיקייא שיהיו כולם צדיקים, זהו כוונת אמרי קודש מרן הבעש"ט שמקצר שם הרבה עכ"ל.
ובס' כתם אופיר בריש מגילת אסתר בפסוק א' כתב וז"ל, שאמר מרן האלוהיי הריב"ש טוב יחבק לה בעלה ביסודא דילה כשאדם מעלה מדרגה תחתונה לפני השם יתברך יותר חשוב, ופרשנו להבין מעט דבריו כי ענין חיבוק הוא יחוד יהו"ה אלהים שכל מה שנברא בסוד ל"ב אלהים צריכים לייחד עמו שם יהו"ה, ובזה מעלה כמה נשמות מעמקי הקליפות, וזהו יחבק לה בעלה ביסודא דילה, כי גם בשפלות המדרגה נעשה היחוד והחיבוק יאהלוההים, דעביד נייחא לה לשכינתא, כי אין לשכינה נחת ונייחא אלא למי שיודע לייחד יחודים בכל ההוה, אשר יש בזה ביטול הקליפות ונייחא לשכינתא, ואז יהא כתיש כתישין, דנייחא להו לצדיקייא לתברא תבירו על תבירו וכלא על ה' אלהיו (זוה"ק שלח דקס"ח ע"א) אעא דלא דלקית ביה נהירו דנשמתא יבטשון ביה וידלוק [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות מ"ח], ומחמת שיש נחת רוח להקדוש ברוך הוא כשהצדיק מעלה מדרגה קטנה ומיחד שם קודשא בריך הוא ושכינתיה, ובהכרח לצדיק לירד, וכדי שלא יפול חלילה ממדרגתו סובל יסורים ומבטשין ביה ועל ידי זה מרומם ומשבח ומצלי בהארה נפלאה [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"א], עכ"ל,
פירוש נא
עיין לעיל פ' חיי בהגה א' ענין הצירים והדלתות שביסוד, ולעיל בפרשתינו אות כ"ו בפסוק כי שיבר דלתות נחושת.
פירוש נב
עיין בהיכל הברכה פ' דברים די"א ע"ג וז"ל, ענין טיפה מוקדמת לעשות כלי וטיפה מאוחרת לעשות חומה בצורה דלתיים ובריח, לסגור האור והיחוד, כך הבנתי בעניי דברי מרן רבינו הקדוש אור ישראל וקדושו הריב"ש טוב כו', ע"ש באורך במאמר ד"ה בצורות שהעמיק שם בענין דברי הבעש"ט ז"ל שתיכף אחר התפלה ילמוד באותיות התורה איזה שיעור [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קס"ז], אבל שייכות דיבור זה אל מאמר זכור ושמור להקם לא נתבאר שם כלל, ולענ"ד נראה שהוא ע"ד שדרשו במכילתא זכור ושמור זכור לפניה ושמור לאחריה שזהו כעין טיפה מוקדמת וטפה מאוחרת, כן נ"ל בעזרת השם.
פירוש נג
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ל"ה.
פירוש נד
עיין לעיל בפרשתינו אות כ"ו ד"ה שופך בוז, ולקמן סו"פ תשא אות ל'.
פירוש נה
כך סיים שם בתוי"י בתיבת והענין, וחבל על דאבדין, ,שנראה שהתחיל לכתוב ביאור הענין והפסיק בו או שנשמט בהעתקה או בדפוס, ובס' ליקוטים מהבעש"ט ד"ג ע"א מסיים בה והענין "עמוק" אבל בעצם הכתב יד שממנו העתיקו לדפוס ליתא תיבה זו רק שבדפוס הוסיפו זה למלאות החסרון, אבל נראה שחסר ביאור הענין כאן, והוא מבואר לקמן סו"פ תשא אות ל' ע"ש.
פירוש נו
מבואר לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות צ"ב ע"ש.
פירוש נז
ושם בס' שיחות הר"ן האריך בזה וז"ל, [מוהר"ן ז"ל] הזהיר מאוד בלי לאכול בצלים חיים כלל אפילו עם שמן או שומן ואפילו על ידי תערובות כגון ביצים וכיוצא, ואפילו בשבת, והלעיג על האומרים שבשבת מצוה לאכול דבר המזיק שהם בצלים חיים, ואמר שהם מזיקים מאוד לכמה דברים, וחשב אז כמה עניני חולאת ומכאובים וחלישות שגורמים אך שכחתים בפרטיות, אך הכלל שהחמיר מאוד והזהיר מאוד לבלי לאכלם חיים כלל אפילו על ידי תערובות ואפילו בשבת רק מבושלים מותר לאכול, ובתחלה שאלנו אותו על זה מחמת ששמענו זה בשם הבעל שם טוב שהזהיר מאוד לבלי לאכול בצלים חיים, ואמר שבודאי כן הוא והתחיל לחשוב לכמה דברים הם מזיקים וכו' עכ"ל.
פירוש נח
מבואר לעיל פ' בראשית אות ד' ושם בהגה ד', ועיין בפ' תולדות בהגה א'.
פירוש נט
מלכות נקרא דיבור עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ק"מ ושם בהגה הל"ז,
פירוש ס
ובס' תשואות חן פ' עקב כתב וז"ל, מה שנוהגין לחדש תורה בקביעות בסעודה שלישית של שבת דווקא, כי סעודה זאת מרמזת על זעיר אנפין וכו' ע"ש, והובא בס' לשון חסידים אות ל"ג, ועיין בתוי"י פ' נח די"ג ע"א ענין לוו עלי ר"ל שיהיה כוונת אסיפת אנשים והחיבור בסעודה השלישית, שיתחברו וילוו עלי לייחד שלשה בחינות של שלשה סעודות שבת חקל תפוחין ועתיקא וזעיר אנפין ע"ש.
ובס' משמרת שלום סי' כ"ט סק"ב וז"ל, והנה הבעש"ט הקדוש ותלמידיו ותלמידי תלמידיו הקדושים הזהירו מאוד על סעודה שלישית, ולקבוע סעודה זו דייקא באסיפת עם כו' ע"ש.
פירוש סא
עוד שם בהיכל הברכה ואתחנן דל"ד ע"ד וז"ל, עיין רש"י ז"ל קולו חזק וקיים לעולם, מבואר שמי שמקדש עצמו יזכה לשמוע קול ה' שקיים לעולם, כמו שזכה מרן הקדוש האר"י בעל שם טוב עם התלמידים, כידוע ומפורסם שזכו לשמוע הקולות והברקים וקול שופר חזק באמירת אנכי עם כל הרזין סתימין עילאין וכו' ע"ש.
ובפ' בשלח דצ"ד ע"ב כתב וז"ל, ומי שזוכה גם בזמן הזה לזכך עצמו שיהיה כולו טוב בלתי אחיזת הרע כלל כמו שזכו אליה רבים וכן שלמים מרן האר"י והרח"ו והר"ר אלעזר אזכרי ואחריהם בעל אור החיים מרן ר' חיים בן עטר ואחריו קדושת מרן הריב"ש טוב עם תלמידיו וזכו לשמוע מעמד הר סיני קול גדול ולא יסף וכו' והעידו תלמידי אור עינינו רבינו מרן הקדוש ישראל בן אליעזר הרב זצללה"ה שזיככו אותם כל כך עד ששמעו מעמד הר סיני בקולות וברקים וקול שופר חזק מאוד וכו'.
ובס' זוהר חי יתרו דצ"ט ע"ג על זוה"ק דפ"א כתב וז"ל, והזוכה לזה הדעת זוכה גם היום לשמוע עשרת הדברות וקולות וברקים מפי הקדוש ברוך הוא כידוע ממרן הריב"ש טוב, עכ"ל.
וכתב סה"ד חדש וז"ל, ושמעתי מפי מגיד אמת ששמע מזקן מופלג ששמע מפי הרב הקדוש מוהר"ר יעקב יוסף ז"ל בעה"מ ספר רב ייבי על התורה שהיה מ"מ בק"ק אוסטרהא, והיה גם כן תלמידו של הרב המגיד הקדוש ממעזריטש ז"ל, ובפעם אחת לעת זקנתו של הרב הקדוש בעל תולדות יעקב יוסף נתאכסן אצלו באוסטרהא, והיה זקן וחלוש מאוד וחולה על רגליו, והיה שוכב על המטה, אז בא לפניו הרב בעל רב ייבי ושאל אותו על עומק דבר אחד מה שהביא בס' תולדות יעקב יוסף בשם רבו הקדוש הבעש"ט ז"ל אז ישב עצמו על המטה והתחיל לפרש עומק דברי הבעש"ט ז"ל, והיה פניו בוער כלפיד אש, וליהטה אש סביבותיו, והוגבה הוא עם מטתו כמה טפחים למעלה מן הארץ, והיה אומר הדברים כנתינתן מסיני באימה ובפחד בקולות וברקים זכותו יגן עלינו, עכ"ל.
ובשבחי הבעל שם טוב בעמוד ל"ח כתב וז"ל, שמעתי מפי הרב החסיד דק"ק פולנאה [בעל תוי"י] שקיבל מהבעל שם טוב תורתו השייך לנשמתו בקולות וברקים כמו שקיבלו ישראל התורה בכלל כך קיבל הבעש"ט בפרט, ועוד היה אומר זה הלשון, בכל מיני כלי זמר כנאמר בזוהר הקדוש, ואני לא ראיתי בזוהר שיזכור בכל מיני כלי זמר בקבלת התורה, אבל שמעתי מהרב זה הלשון, עכ"ל.
פירוש סב
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ל"ה ענין הכתוב ואיש לא יעלה עמך.