אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

בשלח

בא

פירוש א

בהקדמת ס' בן פורת יוסף ד"ד ע"ב כתב, כי אותיות י ו שבשם הוי"ה ב"ה הם נקראים זכרים ושני ההי"ן נקראים נקבות ע"ש והזכרתי דבריו לקמן בפרשתינו בהגה י"ד ע"ש.

ועיין בהיכל הברכה ריש פרשה זו שהאריך בביאור וכתב וז"ל, ושמעתי בשם מורי ריב"ש כשהזכרים קודם בשם הוי"ה הוא חסד גובר, ובסוד הוהי אז תתגבר הנקבה על הזכר, שהוא מורה דין וחרב ומלחמה וכלי זיין, ואז גובר השכחה הנקרא עורף ופרעה (לעיל פ' שמות אות י"ח ופ' וארא אות ה'), ויהי בשלח פרעה את העם, שהם אברי האדם, שהיו עד עכשיו מוכנעין תחת יד פרעה, ועתה שלח את העם שהם האברים לחירות, ולא נחם אלהים דרך, כי יש בחינה נקרא דרך, ס"ג קס"א הידוע, אשר משם נזונין אפילו הרשעים שאין פגם נוגע לשם, דרכיה דרכי נועם, וזה הוא נקודת בת עין, הנותן בי"ם שם ב"ן דרך, ב' פעמים יב"ק יהו"ה אלהי"ם רל"ב תתפ"ו עולה יחוד קריאת שמע אלף קי"ח, אהי"ה יהו"ה אדנ"י תנ"ה רל"ב תרע"א בשכמל"ו אלף שנ"ח כידוע, והוא הבת עין, נקודת כתר שאין שם פגם, ומחמת זה האי רישא בלי בעפרא, אשר משם נזונין כל האומות והרשעים, כי עד שם אין מגיע פגם וחטא התחתונים, ועל זה נאמר (איוב ל"ה ו') אם תרשע מה תפעל לו, ולכך תשובה מהני לישראל כי נשמת ישראל הם משם, והנשמה שאין בה פגם, מתעוררת לתשובה ומהני לה תשובה, אם חטא באהבה רעה מעורר שם רשימות אהבה וכיוצא, ולמטה עשה פגמים גדולים על ידי חטאו, וכשעושה תשובה מעלה הכל לאותו דרך, יורה חטאים בדרך, ואז עוונות נעשין זכיות ממש, כי שם הכל זכות טהור, והוא העלה במדרגות עד אי"ן, וזהו ולא נחם אלהים דרך הפתוח לכל.

ודע כי שפע ומזון בא בלתי התעוררות, כי בהכרח זן את העולם, מאחר שאינו חפץ בהשחתת עולם, אבל ישראל עם הקודש עולין לרגל, ומקבלין פני ה' אלהיך, להמשיך להם אפילו הכרחיות שלהם על ידי מעשים טובים שלהם, מאור פני מלך, וימאנו לקבל בחנם שום דבר, כי זה השפע שמשפיע בחנם על שאינו חפץ בהשחתת עולם, זה נקרא אחוריים ודין, אף ששרשו בא ונמשך מרצון עליון, וזהו ולא נחם ולא נהגם אלהים בבחינת דרך, אלא שיקבלו שפע על ידי אמונה ומעשים טובים, ואמר הטעם ארץ פלשתים, שהרי אותה השפע המפולשת לכל באי עולם לטובים ולרעים בסוד אלף קנ"א, כי קרוב הוא פרעה הנזכר לעיל, שיתגבר הגלות על הנפש, כיון שאוכל ממקום שאוכלין הרשעים והקליפות, ופן יראה ותאכל ושבעת ורם לבבך, ובהעלות על דעתו זה, אז קרוב לחזור לפרעה, ושכחת את ה' אלהיך, וזהו כי אמר אלהים המשפיע מאחוריים ודין, שפע הכרחיות מרצון הפשוט, פן ינחם העם בראותם מלחמה ודין וקטרוג וצרת הנפש ושבו מצרימה, ולזה תיבת בראותם הוא סטרא דנוקבא ודין חסר, ולזה ויסב אלהים, עשה להם הסיבה, הסיבם מדרך הפשוטה פתוח לכל לדרך האחרת, שאין נותן במתנת חנם אלא בשכר, והוא דרך התחתון, דרך גבר, יסוד ומלכות, אוכל ומאכל אכילה אלהיך, והוא דרך המדבר ים סוף, שאינו נשפע אלא על ידי ברכות והודאות ותפלה ותורה ומצוות וחקים כו', ע"ש עוד באורך. ובפ' משפטים בפסוק ויצאה חנם אין כסף דקמ"ה ע"ד כתב וז"ל, עין לקוטי תורה בחינת חנם ליתן בחנם ובחסד יצא מן הגלות, כי הקליפות נזונים מבחינת חנם, שבחנם נותנים להם בלתי שכר, אלא ממקום שאין שם פגם נזונין גם הם, כמבואר בתולדות על פסוק ולא נחם דרך ארץ ובארנו במקום אחר כוונת מרן האלהי ריב"ש טוב באורך, וזה הבחינה תצא מן הגלות, האי רישא דבלי בעפרא, על ידי דוחק וצער ועוני של ישראל עם הקודש, ואז אין כסף, אין שם הנהגה של כסף, אלא זהב וגבורות, והכל בשכר, הנה שכרו אתו ומשלם לשונאיו, ולכל בני ישראל יהיה אור במושבותם עכ"ל, ועוד עיין באוצר החיים פ' נשא דכ"ז ע"ג וסו"פ שלח דק"ו ע"ב. ובתוי"י פ' תצא דקצ"ז ע"ג כתב וז"ל, כי שופר גדול הוא בינה, תשובה, שעל ידי תשובה, יוצאים מגלות ושעבוד היצר הרע לחירות עולם, בסוד קרבה אל נפשי גאלה ששמעתי ממורי זלה"ה [לעיל פ' בראשית אות קס"ו ופ' שמות אות ה' ו'] וזה היה ג"כ יציאת מצרים, כמ"ש וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים, ע"י בינה שהוא תשובה יצאו ומה שהיה בעבר היא בהוה ובעתיד כו' ועוד עיין בס' דודאים בשדה ר"פ בשלח.

פירוש ב

עיין לעיל פ' שמות אות י"ט מה שהעתקתי בענין זה.

פירוש ג

עיין בתוי"י פ' תצא ד"ר ע"ב וז"ל, בבריאה שנקרא דרך ב' שמות ס"ג קס"א גימטריא דרך שהוא בריאה בסוד (ישעיהו מ״ג:ט״ז) הנותן בים דרך עיין בכתבים עכ"ל,

פירוש ד

ועוד שם בס' בן פורת יוסף לפ' ויצא דנ"ז ע"א ופ' מקץ דע"ג ע"ד וז"ל, שמעתי ממורי כפי מחשבתו של אדם בקדושה או בקליפה כך הם העולמות שעליו מלמעלה, וכפי המחשבה כך המאורע במעשה, שעוברין לפניו, אם בעלי חיים טהורים או טמאים, וה"ה שאר מאורעות וכו' ודפח"ח עכ"ל, ובס' דגל מחנה אפרים פ' עקב ד"ה עוד ירמוז והיה עקב וז"ל, שמעתי ממורי ענין לא נראה זבוב על שלחנו, כי לפי זיכוך מחשבתו כך עומדים עולמות עליו, וכך עוברים עליו ענינים בראייה ושמיעה, עיין מזה במקום אחר, ושם כתבתי ביאור משנה דע מה למעלה ממך, עד כאן מצאתי כתוב בכתבים הנ"ל של הרב החסיד מו"ה יעקב יוסף הכהן ז"ל עכ"ל.

פירוש ה

ובאוצר החיים פ' שמיני דע"ט ע"ד וז"ל, וכל עוף ידוע שהוא סוד המחשבה בסוד עוף הפורח נשרף, ידוע ממרן אלקי הבעש"ט וכו'.

ובפ' ראה דצ"ג ע"ג כתב וז"ל, סוד עוף הם לבושי הנשמות הנעשין ממחשבות ורעותין דלבא, ויש נגדם מחשבות ניאוף, שבא מקליפה של זמזומים, שהם מפסולת בירור חכמה ומחשבה, כמה דאת אמר אשר זמם, ומהם היה ערב רב (קהלת י׳:א׳) זבובי מות יבאיש את ישראל, וכל מי שיש לו הרהורים רעים ומחשבות רעות, הוא מקליפה זאת של שרץ עוף טמא וכו' וראיה מאלישע הנביא שהיה דבק באלהיו בכל רגע, ונקרא איש קדוש כנודע, לא עבר זבוב לפניו כנודע ממרן אלקי הבעש"ט כו', וע"ע שם בפ' חקת דקל"ח ע"ג.

פירוש ו

ובתוי"י סו"פ משפטים ד"ע ע"ג וז"ל, דכתבתי במקום אחר חכם לב יקח מצוות וגו', ב' מצוות לקשר מעשה המצוה תתאה במחשבה אל הבינה שנקרא מצוה עילאה, ואז מלכות נקרא עטרת תפארת, וכמו שכתב ברעיא מהימנא בזוהר תרומה (דקנ"ח ע"א) מסטרא דעלמא דאתי הוא תגא דס"ת, עטרה על רישיה וכו' עכ"ל. ובס' אור הגנוז לצדיקים שישנו בידינו בכתב יד, אחר שהזכיר בפ' וירא ענין חכם לב יקח מצוות דלעיל בפנים סיים וז"ל, וזהו שאמרו (באבות פרק ד') בן עזאי אומר הוי רץ למצוה קלה וכו' שמצוה גוררת מצוה, פירוש לצדיק העושה מצוה בכוונה עצומה, מצוה תתאה גורמת לו אור הקדוש העליון של מצוה עילאה, וזהו שסיים ששכר מצוה מצוה, פירוש, שכר מצות תתאה הוא אור הגדול והקדוש העליון, שהוא השורש של המצוה עכ"ל.

ועיין בס' דגל מחנה אפרים פ' קרח וז"ל, שמעתי מן אא"ז זללה"ה מצוה גוררת מצוה, מצוה לשון דבקות והתחברות מלשון צוותא חדא, וזהו הפירוש, מצוה, דבקות להש"י פעם אחת גוררת מצוה היינו יותר דבקות כו'. ובס' צרור החיים דל"ח ע"א בשם כתבי קודש של מהר"ם מליבאוויטש ז"ל כתב וזה לשונו, התרי"ג מצוות ושבע מצוות דרבנן הם תר"כ ניצוצי אור, ולכך אמר הבעל שם טוב הקדוש ז"ל מצוה לשון צוותא, היינו שבעשיית המצוה נדבקים באורו יתברך עכ"ל, ועיין עוד לקמן בפ' אחרי אות י"א מה שהעתקתי מס' תוי"י.

פירוש ז

עיין לעיל פ' לך אות כ"ט ושם בהגה מ' בענין אמונה ודבקות, ועיין בהקדמת ס' בן פורת יוסף ד"ט ע"ב וז"ל, והנה לקשר הצורה שהוא רוחניי עם החומר שהוא גשמיי, הוא דבר פלא, כמו שכתב רמ"א באו"ח סי' ו' ומפליא לעשות, במה ששומר רוח האדם בקרבו, וקושר דבר רוחניי בגשמיי כו', אם כן תקשי מה שנאמר (דברי הימים א כ״ח:ט׳) דע את אלהי אביך, שהידיעה הוא הדבקות וכמו שנאמר ויאמינו בה' שהאמונה הוא הדבקות, ולפי רמ"א קשה איך אפשר לאדם הגשמיי לדבק בו יתברך שהוא רוחניי הרוחניות וחיי החיים, וביותר קשה מה שנאמר מפורש (בפ' ראה) ובו תדבקון, שהוא קישור ודיבוק חומר הצורה ליוצרה, ואיך אפשר זה, אלא ודאי שיש בחינת ממוצע אשר על ידו אפשר לקישור ודיבוק האדם הגשמי בו יתברך שמו וכו', ומעתה משה רבינו הוא בחינת ממוצע בין ישראל להקדוש ברוך הוא, וזהו שכתוב ויאמינו בה', אך תקשי איך אפשר לידבק בו יתברך שמו, שהוא האמונה והידיעה והדבקות, לזה אמר ובמשה עבדו, על ידי שהאמינו ונדבקו במשה כו' ע"ש.

ובס' צפנת פענח דס"ד ע"ב וזה לשונו, וכאשר מדבק עצמו לתלמיד חכם שבו שורה השכינה, ממילא דבוק בו יתברך ממש, וזהו שכתוב ויאמינו בה' שהוא האמונה ודבקות בו יתברך ממש, וכי תימא איך אפשר לדבוק בו יתברך שמו וכקושיית הש"ס, לכך ביאר הפסוק עצמו ובמשה עבדו, שכל המאמין ומדבק עצמו ברועה ישראל ממילא דבוק בו יתברך שמו וכדרשת חז"ל בפסוק זה. ובתוי"י פ' יתרו דנ"ו ע"ג הביא דרשת חכמינו ז"ל זו ממכילתא, ויאמינו בה' ובמשה, אם במשה האמינו קל וחומר בה', ומה תלמוד לומר במשה, ללמדך שכל המאמין ברועה ישראל כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם כו', ע"ש שהאריך בביאור הענין ע"פ כלל זה שהאמונה הוא דבקות והאריך וכתב וז"ל, דזכרתי ביאור המשנה (ר"ה דכ"ט ע"א) והיה כאשר ירים משה ידו וכו' והוא מיוסד על שורש מה שאמרו חכמינו ז"ל (זוה"ק תרומה דקכ"ח ע"ב) זכאה מאן דאחיד בידא דחייבא וכו', כי צריך המנהיג הציבור לשם שמים להיישיר את העם בגשמי וברוחני, לא בעובדא ומילולא לבד, לומר תוכחה ומוסר, רק גם במחשבה, שיקשר את עצמו בו יתברך שמו עם בני דורו, ולהעלותן ולדבקן בו יתברך שמו [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"א] ובתנאי שגם הם ידבקו את עצמן אל ראשי הדור, ואז יוכלו ראשי הדור לאחוז בידן ולהעלותן וכו', אם כן שפיר מבואר שכל המאמין ברועה ישראל, והאמונה זו הוא שיאהב אותו ולדבקה בו וכו' כאילו מאמין בו יתברך שמו, כי יהיה זה הדרגה וממוצע לזה, וזהו שנאמר ויאמינו בה', והיינו על ידי שהאמינו במשה שנתדבקו בו וכו', ועוד ע"ש בפ' צו דפ"ד ע"ג, נשא דק"ל ע"א, שלח דקל"ט ע"א, עקב דק"פ ע"א.

וענין מאן דאחיד בידא דחייבא עיין עוד בפ' בהעלותך דקל"ז ע"א, והוא מה שהעתקתי לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"א הנ"ל.

פירוש ח

עיין לעיל פ' בראשית אות י"ט ואות קמ"א, וסוד שם סא"ל שם באות קמ"ב ובאות קמ"ט.

פירוש ט

עיין לקמן פ' קדושים אות י"ד בענין הוכח תוכיח, ועיין בליקוטים לס' נועם מגדים שכתב וז"ל, דברי מוהר"י בעש"ט ז"ל על הפסוק (דניאל ט' ט"ו) לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים, המוכיחים אומרים, רבונו של עולם על הכל אנו מוכיחים לעמך, רק על הצדקה אתה בעצמך תעורר לבם, מהיות לנו בושת הפנים, שיאמרו לכבוד עצמינו אנו דורשים, שבאמת אנו צריכים לדבר, ובושים אנחנו להוכיח דבר שנוגע לנו ולתבעו, עד כאן דברי פה קדשו. עכ"ל.

פירוש י

לביאור תיבת מר עי' רש"י חולין דצ"ד ע"א ד"ה במר דשחיטה.

פירוש יא

ועיין עוד לקמן פ' עקב אות ד'.

פירוש יב

ונראה פשוט שהוא קיבל זה מאביו הבעש"ט ז"ל כמבואר לקמן פ' יתרו אות י"א, ופ' תשא אות ל' ע"ש.

פירוש יג

ושם בפ' מסעי כתב עוד וז"ל, נקדים דברי מהר"י בעש"ט הקדוש ז"ל דכל מה שהאדם יותר בקדושה תתרבה בו יותר מדת הענווה לזה גדול מה שנאמר במשה וכו' דהיה במדרגה יותר גדולה וכו' ע"כ דבריו הקדושים,

ובס' רזין דאורייתא די"ח ע"ב איתא שהרה"ק מו"ה משה מקאברין סיפר להרה"ק מוהר"י ז"ל מסאסנאוויץ בשם הבעש"ט זי"ע שאמר בזה הלשון, כשאני בדעת הגבוה יודע אני אז שאין בי עוד אפילו אות אחת מהתורה, ולא נכנסתי עוד אף פסיעה אחת בעבודת השם יתברך [עיין לקמן פ' תבא אות ט' י'] ושאל אותו הרב הנ"ל הלא איתא (ריש ויקרא רבתי) דעת קנית מה חסרת, והשיב לו כן הוא האמת כשדעת קנית אתה יודע שחסרת עוד בחינת מה עכ"ל.

ובספר שפתי צדיקים פ' לך (וכן הוא בליקוטים יקרים ד"ז ע"ג) שמעתי מפרשים בשם הבעל שם טוב ז"ל נשמתו בגנזי מרומים, שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב (תהילים קי״ט:קס״ב) היינו מי שמוצא שלל רב, הגם שיש לו שמחה, ויש לו לשמוח הרבה במה שמצא, אמנם מחמת הדאגה שיש לו על הנשאר, שאין ביכלתו ליקח ולגמור כל האוצר, כי רב הוא מאוד לאין מספר, ודואג על מה שמניח כל כך הרבה, והדאגה הזו מבטל ממנו השמחה על מה שמצא, ועל דרך זה הצדיקים קדושי עליון, הגם שיש להם שמחה בעשייתם המצוה, מכל מקום דואגים הרבה על מה שמניחים עוד עשיית הרבה מצוות שאין ביכלתם לעשות, וכל עת ורגע רואה עצמו כאילו עדיין לא התחיל בעבודה עד כאן לשונו הקדוש.

ובס' אור יצחק (אבות פ"ד) וזה לשונו, וכמו שאמר הבעל שם טוב שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים קי״ט:קס״ב) שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב, והקשה הא אמר במקום אחר (תהילים י״ט:י׳-י״א) הנחמדים מזהב ומפז רב, והם שני פסוקים שסותרים זה את זה, שאמר שש אנכי וכו' כמוצא שלל רב, ומשמע שהוא אצלו בשוה, זו השמחה לתורה ומצוות שהם אמרתיך, ובזה הפסוק אמר שהם נחמדים אצלו יותר מזהב ומפז רב, ועוד מה זה שאמר כמוצא שלל רב והיה לו לומר כמוצא שלל, ותירץ במשל לאדם שמוצא אוצר גדול, אשר אין ביכלתו ליטול כל האוצר, ואין לו שום עצה לזה השאר שישאר עוד הרבה מאוד, אך שיבא עוד פעם שנית ויש לו צער גדול מזה, כי יחוש וידאג בטרם יבא ליטול הנשאר בין כך יבאו אחרים ויטלו, לכן זו השמחה שיש לו מזה שלקח ואפילו הרבה, אינו נחשב לכלום נגד זה הצער שמצטער שנשאר אלף פעמים יותר ואין ביכלתו לקבל כולו, שבין כך יאבד ממנו השאר, וזהו שאמר שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב, היינו שאין ביכלתו לקבל כולו, וזהו שלמד אפילו הרבה, אבל נגד מה שנשאר לא היה נחשב אצלו שמחתו ממה שלמד, כי זה האדם שהוא לומד באמת, ומכוון בתורה לשמה, הוא היודע שלא למד כלום נגד זה שנשאר עוד, וכל מה שלומד יותר, יודע יותר שלא השיג כלל וכו' עכ"ל, ועיקר דבר זה הוא בס"ס אור תורה ברמזי תהלים דנ"ב סוף ע"א.

פירוש יד

בהקדמת ס' בן פורת יוסף ד"ד ע"ב וע"ג הסביר שם היטב עומק הענין, כי ב' אלפים אמה רומז ליחוד ארבע אותיות שם הוי"ה שמתיחדין בשבת אותיות י ו שהם יסוד אבא ויסוד זעיר אנפין שהם נקראים זכרים (כדאיתא לעיל בריש פרשתינו ע"ש) עם שני ההי"ן ה' עילאה וה' תתאה ע"ש ביאור הדבר, ואף על פי שלא הזכיר שם להדיא שזהו מיסוד דברי רבינו הבעל שם טוב זי"ע, הנה כל מבין יבין הדבר לאישורו כי הכל סובב הולך על פי דברי הבעל שם טוב שבכאן בפנים, שזהו עצמו מה שרמז כאן לד' אמות של הלכה, שהוא רמז על ד' אותיות שם הוי"ה ברוך הוא כידוע. וכשמתיחדים ביחוד גמור, הוא בסוד אלפיים אמה, כמו שמבואר שם בס' בן פורת יוסף, ואם כן זה הוא רמז נפלא בדרשתם ז"ל, שבו איש תחתיו אלו ד' אמות, אל יצא איש ממקומו אלו ב' אלפים אמה, היינו שאלו ד' אמות של הלכה נעשין בשבת ב' אלפים אמה, וזהו שהתחיל בביאור הדבר, שבכל דבר שבעולם יש ג' שמות ועיקר הוא שם הוי"ה שביתת כל דבר בשבת, כך נראה שורש הכוונה. ועיקר משל הבית שתפס בדבריו יש בזה סוד עמוק, כמו שביאר בס' היכל הברכה סו"פ בחקותי דרצ"ה ע"ד שהרחיב בזה הדיבור בדברים העומדים ברומו של עולם פליאות חכמה ע"ש.

פירוש טו

זה מבואר לעיל ריש פ' נח ע"ש באות ג' ואות ד' ואות ה' ושם בהגה ע"ש.

פירוש טז

ביאור דבר זה הוא כי ע"ב הוא גימטריא חס"ד והדא רומז לאהבה אהבת חסד (מיכה ו׳:ח׳) רי"ו גימטריא ירא"ה, הרי כי ע"ב עם רי"ו הוא השתתפות אהבה ויראה, והוא צירוף עירו"ב, וענין הזהירות בהלכות עירובין מבואר בפ' יתרו אות י"ח ואות י"ט.

פירוש יז

ועיקר ענין הנסיעה וההתקשרות לצדיקים שנתחדש על ידי הבעש"ט ז"ל מבואר לקמן בפ' עקב מן אות ע"ג והלאה ע"ש היטב.

פירוש יח

הנה בס' תוי"י פ' שלח דקמ"ח ע"ג כתב וזה לשונו, ונחזור לביאור פסוק אני ישינה ולבי עד (שיר השירים ה׳:ב׳) דשמעתי ממורי ביאור פסוק (איוב כ״ג:י״ג) והוא באחד ומי ישיבנו וגו', דיש להקשות מדקאמר והוא, עכ"ל בענין זה, והנה העיקר חסר מז הספר כי מה שכתב שם אחר זה אין לו שייכות לפסוק אני ישינה ולא לפסוק והוא באחד ומי ישיבנו, ואי אפשר להבין כלל לפום רהוטא מה חידש הבעל שם טוב במקראות הללו, והאיר ה' את עיני, ונתתי אל לבי להתבונן שם בראשית הדברים, שהביא שם קודם מאמר זה ענין הכתוב (תהילים קל״ב:י״ג) אוה למושב לו שאין השם שלם ואין הכסא שלם, ובזה ביאר שם ענין (סוכה דמ"ה ע"א) אני והו הושיעה נא ע"ש היטב, ולכן נראה אחר ההתבוננות שזה היה מאמר הבעל שם טוב ז"ל בפסוק והוא באחד ומי ישיבנו, כי תיבת והוא יש בו רמז שניהם יחד, כי יש בו השם והו מן אני והו, וגם יש בו תיבת הוא שהוא אותיות אוה למפרע, וזהו ענין הכתוב והוא באחד ומי ישיבנו, זהו תפלה שצריך להשיב כל תיבת והוא למקומו, היינו להתאחד אות א אל כס"א, ואותיות וה אל השם, וכל שם והו למקומו, ואמנם שבכתוב לא נרמז רק שם והו, אבל שם במשנה איתא אני והו, שיש עוד שם אני, ועל זה ביאר הבעל שם טוב רמז הפסוק דשיר השירים הנ"ל אני ישינה ולבי ער, שרומז על שם אנ"י, ויש שפיר שייכות אחד לשני פסוקים הללו פסוק אני ישינה ולבי ער, ופסוק והוא באחד ומי ישיבנו, שזה רומז שני שמות אני והו, והגם כי מי בא בסוד קדושים לשער מדעתו מה שדרש הבעש"ט בזה, אבל נראה ברור שקוטב הדרוש שרמז עליו הרב תוי"י זהו האי דכתיבנא בס"ד.

פירוש יט

ובס' זוהר חי שמות די"ב ע"א שהוא על הזוהר ד"ט, האריך בסוד הענין וסיים וז"ל, וזהו ששמעתי מפי הצדיקים ששמשו את תלמידי מרן הריב"ש טוב, רבינו יחיאל מיכל ורבינו חיים קראסנר ורבינו אפרים נכד מרן, שאמרו מפי מרן הריב"ש טוב, ימלא ה', היינו שישתלם השם מחציו תתמלא ויהיה השם הוי"ה, זה יהיה כל משאלותיך. כל התפלות ושאלתך ובקשתך וחפצך שימלא ה', שם שלם וכו'.

ובס' תפארת שלמה במאמרים לשבת נחמו ד"ה שמחו את ירושלים וז"ל, נודע בשם הבעל שם טוב פירוש הכתוב ימלא ה' כל משאלותיך שהכוונה שכל משאלות האדם צריך להיות רק לכבוד השם יתעלה, שימלא שם הוי"ה ברוך הוא, כי לעת עתה בגלות אין השם שלם ואין הכסא שלום, וזהו פירוש הכתוב ימלא ה' שיהיה השם מלא בהיחוד, זה יהיה כל משאלותיך, כי אמנם אך זה צריך האדם לכוון בכל מעשיו, לשם יחוד קודשא בריך הוא, לאוקמי שכינתא מעפרא עכ"ל, ועוד עיין שם בליקוטים לשיר השירים ולפ' ויצא ובהשמטה.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה