אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

עקב

ואתחנן

פירוש א

ובס' כתר שם טוב ח"ב ד"ג ע"ב וז"ל, ואפילו אם עושין מצוה לא לשם שמים, דהיינו שעושה עם איזה פנייה, נמצא שעושה בזה פירוד ח"ו, מפני כי אורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד (עיין הלשון בזוהר הקדוש אחרי דע"ג ע"א), נמצא אם עושה מצוה כתיקונה, נעשה מצוה זו והקדוש ברוך הוא כביכול חד, כי הכל קדושה אחת מרוחניות אחד, אבל אם עושה שלא כתיקונה, נמצא שנעשה קליפה סביב למצוה זו, שלא תוכל להתאחד עם הקדושה של הקדוש ברוך הוא, ונעשה פירוד בין הקדושה של מצוה זו ובין הקדושה של הקדוש ברוך הוא, וזאת נקרא קליפה, שנעשית קליפה סביב למצוה זו, כדי שלא תוכל להתאחד עם קדושתו יתברך שמו וד"ל, עכ"ל, וכן הוא בס' לקוטי אמרים ד"ב ע"א.

ועיקר המאמר המבואר בפנים עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה נ"ה ד"ה ובלקט, ועיין לעיל פ' ואתחנן מן אות ל"ו והלאה.

פירוש ב

דברי ס' חסד לאברהם הללו עיין לעיל בפ' בראשית בהגה י' ולעיל פ' ואתחנן אות ל"ח ע"ש.

ובספר כתם אופיר (על מגלת אסתר פ"ג בפסוק ב') כתב וז"ל כמו שאירע בעליות נשמה בגן עדן שאל מרן לאחד מה עמך השיב כשנותנין לי שכר המצוות אזי יש להם ריח רע מחמת שעשיתי הכל בפניות עכ"ל.

פירוש ג

זה מבואר לעיל בפ' בראשית מן אות מ"ח והלאה באריכות בפנים ובהגה שם במקומו ועוד שם בהגה ק"ד ע"ש.

פירוש ד

ובס' תוי"י נזכר משל זה כמה פעמים ובקצת שינויים, רק שבשום מקום לא הזכיר מפורש שהוא בשם מורי ז"ל, ה"ל בפ' בחקותי דקכ"ה ע"ב, דמבואר על פי משל שנאבד למלך אבן יקר הערך במצולות ים והוצרך לשלוח בניו שם, והיה בזה ג' סוגים, א' שסבר שאביו השליכו מעל פניו ונשאר שם, ב' שחשק לחזור למקורו לאביו ותו לא, ב' שהבין שביאתו לשם הוא לאיזה תועלת וחיפש ומצא האבן טוב. וחזר לאביו בשמחה, עכ"ל, וכן הובא בלשון זה עצמו בס' כתונת פסים ר"פ בחקותי דכ"ח ע"א.

ובס' צפנת פענח לפ' בשלח דמ"ו ע"ג הביא משל זה בזה הלשון, דכתבתי במקום אחר משל למלך שנאבד ונפלה אבן אחד או הרבה בעמקי מצולה, ולאהבת האבן הטוב שלח בניו שמה להעלותה, ויש בזה ג' סוגים, אחד חכם שטרח ויגע ומצא האבן טוב ושב אל אביו בשלום, ב' שאמר הלוואי שיצא בעצמו מעמקי מצולה, ב' שנשאר בעמקי מצולה כו' עכ"ל.

ושם דצ"ב ע"א, ובכתונת פסים דכ"ה ע"ג, ובבן פורת יוסף ד"כ ע"ב, ודפ"ג ע"ד, רמז על משל זה בקיצור וז"ל, דכתבתי במקום אחר משל שאבד המלך אבן טוב יקר הערך והוצרך לשלוח בנו אחריו ויש בזה ג' סוגים וכו' עכ"ל.

ובתוי"י פ' אמור סקי"ב ע"ג הביא המשל בארוכה וז"ל, וכאשר זכרתי בפ' כי תבא משל למלך שנאבד לו אבן טוב יקר הערך, ונתיירא לשלוח עבדיו, ושלח את בניו שמה, והיה בזה ג' סוגים, אחד התאמץ בכל כחו למצוא האבן טוב, ב' שצעק אל אביו וכו', ג' שנשאר במצולות ים וכו' יעו"ש, אך שראה המלך ששוהין לבא ולמצוא האבן, נתייעץ לפזר עוד מעות של כסף וזהב ופרוטות כדי שיפשפשו ויחפשו המעות, אז אפשר שימצאו האבן וכאשר ספרו במעשה שאחר החורבן ציון שדה תחרש וזבלו על כותל מערבי עד שקם תוגר אחד ופיזר מעות על מקום ההוא], ותינוק שאין בו דעת כאשר מצא פרוטה נסתפק במועט. ויש שהיה לו דעת יותר וליקט מטבע כסף, ויש זהב, אבל העיקר למצוא האבן טוב, והכי נמי כל התורה והמצוה ניתן לברר רפ"ח ניצוצין וכו' שהם האבן טוב שירד למצולה, ונתן השם יתברך התורה לישראל בסוד פרד"ס, והעיקר הוא הסוד שהוא האבן טוב כו' ע"ש,

ובס' שפת אמת לרבינו ז"ל פ' שלח דמ"ח סוף ע"ג וזה לשונו הקדוש, ואיתא בספרי קודש המשל מהמלך שהטמין החפץ ומצוה לבנו שיחפשנו, ומסייע לו, באופן שיוכל לגמור בעצמו ושיהיה נקרא על שם הבן, וכמו כן הקדוש ברוך הוא שזרע אור בעולם, ושלח נשמת בני ישראל בעולם, ומסייע להם בכח התרי"ג מצות שהם נרות ועצות להאיר תוך החושך, עכ"ל.

פירוש ה

עיין לעיל בפ' יתרו בפירוש הודו בביאור הפסוק רעבים גם צמאים ע"ש.

פירוש ו

עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ס ובפ' ויחי בהגה ד'.

פירוש ז

עיין לעיל פ' תרומה אות ה'.

פירוש ח

עיין לעיל פ' לך אות י"ד ושם בהגה י"ט, ועוד שם באות ט"ז וכן בעת האכילה יהיה מחשבתו וכו' ע"ש.

פירוש ט

עיקר דבר זה מבואר לעיל פ' בראשית בהגה ס' ד"ה ובתוי"י ושם באות ע"ו ובהגה ס"ד, ועיין בס"ס דמ"א בקונטרס דברים ששמעתי מפי אא"ז, וז"ל, משל בן מלך ששלח אותו אביו למדינה אחרת שאוירה לא טוב, ונתן לו מלבוש שבעת יציאתו לחוץ ילבוש אותו מלבוש, מפני האוירים לא טובים, וסגולת האויר היה שעושה מום בגוף האדם, ובמלבוש נכנס גם כן המום כמו בגוף, וזה צריך שמירה, והנמשל הוא האדם ונשמתו הוא המלבוש וד"ל, עכ"ל.

פירוש י

עיין לעיל פ' שמות אות ה' ושם בהגה ד' ע"ש בד"ה ושם לפ' ויחי כו'.

פירוש יא

ובס' כתונת פסים פ' קרח דמ"א ע"ד וז"ל בשם מורי זלה"ה כי דם האדם הוא ריבוע אהי"ה [עיין לעיל פ' וארא אות זיי"ן], וכשיש עכירות בדם אז האדם הוא בחינת אחוריים דאו"א גימטריא תשכ"ח וכו' מה שאין כן הפנים וכו' ודפח"ח, עכ"ל, וע"ע שם פ' תזריע די"ב ע"ב.

וענין עכירות הדם עיין לקמן פ' האזינו אות ד' ואות ה' ע"ש.

פירוש יב

עיין לעיל פ' שמות אות י"ח ושם בהגה כ"ב.

פירוש יג

עיין לעיל פ' מקץ אות י"א ופ' שמיני אות א' מענין זה.

פירוש יד

עיין לעיל פ' לך בהגה ט' בענין אוקירו לנשייכו.

פירוש טו

עיין לעיל פ' בהעלותך בהגה א', ולקמן בסמוך בהגה י"ז ד"ה וזהו גם כן כו' ע"ש.

פירוש טז

בס' ליקוטים יקרים דט"ו ע"ד וז"ל, כתיב (דה"י א' כ"ח) דע את אלהי אביך, שתהיה מקושר אליו בהתפשטות הגשמיות, ומתחלה שנופלת עליו יראה [יראה חיצונה] שירא לעצמו שימות מיד ואם יקבל על עצמו אף מיתה, אז תפול עליו יראה העקריית, וזהו כבוד נאצל (בהקדמת תיקוני הזוהר ד"ו ע"א), כי העבודה הפשוטה הוא כבוד נברא, ופירוש כבוד נברא הוא מחמת שרואה כל הנבראים שבעולם, ומחמתם מכיר את כבודו יתברך שמו, ועובד אותו, שמכח גדולת העבד ניכר גדולת האדון, והוא נקרא בשביל זה עבד להשם יתברך, לפי שעובד מחמת עבדיו, אבל בשביל כבוד נאצל יבא למדרגת בן, כמו כן אוהב את אביו אף על פי שלא עשה לו שום טובה, ונאצל הוא לשון הפרשה שנפרש ממנו השגת ידיעת השם יתברך, וכל מה שיש יותר העלמה, העבודה יותר חשוב אצלו, ובשביל זה אוהב אותו. עכ"ל,

פירוש יז

בתוי"י פ' בראשית די"ב ע"א וז"ל, שמעתי מהרב המוכיח מו"ה אריה ליב גלינר פירוש המשנה (קדושין דל"ט ע"ב) כל העושה מצוה אחת מטיבין לו וכו' דיש בכל מצוה שעושין יחוד שם הוי"ה ברוך הוא וזה תכלית הכל, שכל מה שאדם עושה, הן בגשמי הן ברוחני, יהיה כוונתו לייחד ד' אותיות הוי"ה [עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ס ד"ה ובפ' אמור ע"ש], ואין לך שום דבר גדול או קטן, בכל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה שאין בו ד' בחינות הנ"ל.

והוא, כי בכל דבר יש יראה ואהבה, ונתחיל למטה בענין היראה, חתול ועכבר, וזאב עם גדי, ואימת ויראת גבור על החלש הן בחיות ועופות הדורסין, ובפני אדם שהם פגעים רעים, עד שנמשך זה בכל העולמות עד למעלה למעלה שהוא שורש היראה לכל היראות, הוא יראה מפני פחד ה', והדר גאונו.

וכן בחינת אהבה הוא בכל העולמות מלמטה למעלה, אהבת אכילה ושתייה ומשגל וכל תאוות העולם הזה בכל חיות ועופות, ובני אדם, ולמעלה שורש כולם הוא אהבת הבורא יתברך שמו [עיין לעיל פ' לך אות ט"ו].

והנה האדם לפי בחירתו יש מדבק עצמו אל אהבה ויראה הגשמיי למטה בתאוות המשגל, ויראת אדם זה מזה, ואין רצונו במושכלות, אך אדם השלם שהוא מדבק עצמו אל שודש האהבה והיראה, הוא הנבחר מכולם, והוא מברר ומעלה המדות להדביקם בשרשם, שהוא הפנימי לכולם, כי יראה ואהבה בעולם הבריאה הוא הפסולת של אצילות, וכן יראה ואהבה של יצירה הוא הפסולת של בריאה, וכן של עשיה הוא פסולת וזבל של יצירה.

והנה אהבה נמשך מאות י' של שם הוי"ה, ויראה נמשך מן אות ה' של השם וקודם כל מצוה צריך ללמוד הדין של המצוה שידע על בוריו, וגם שיאמר בפה מלא הריני עושה לקיים מצוה פלוני [עיין לעיל פ' מטות אות ב'] הרי ו' של השם בסוד קול, ומעלת המצוה עצמה ה' אחרונה שבשם הנקרא דיבור, ובזה נשלם השם כשעושה מצוה בסדר הזה.

והנה הוי"ה בחילוף אתב"ש הוא מצפ"ץ ואם כן מצוה הוא שם הוי"ה ממש, כי יה הוא בא"ת ב"ש מצ ואותיות וה של השם הוא כפשוטו, ובזה יובן כל העושה מצוה אחת, ר"ל שמחבר ד' אותיות של השם שהוא אותיות מצוה שיהיו אחת, דהיינו באהבה ויראה וקול ודיבור, שעושה המצוה לייחד ד' אותיות השם לאחת, מטיבין לו ומאריכין ימיו ודפח"ח, עכ"ל.

ובס' יתרו דנ"ו ע"א וז"ל, קבלתי מפי חכמים וסופרים דבר גדול נמצא בעולם, והוא ענין יראה ואהבה שנמצא בכל העולמות אצילות בריאה יצירה עשיה, ובכל המדרגות שבעולם נמצא דבר זה, ונתחיל מפחותים שבנבראים, כי העכבר יש לה יראה מהחתול והחתול יש לה יראה מהכלב, וכן הגדי מן הזאב והזאב מן הארי ושאר הדורסים שבחיות, וכן בעופות וכן בבני אדם אימת חלש מהגבור, ומוראה של מלכות על כל הנבראים שבבני אדם עד למעלה למעלה שהוא שורש כל היראה.

ואמרינן בגמרא (ברכות דל"ג ע"ב) בקרא מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכו' ופריך בש"ם וכי יראה מלתא זוטרתא הוא הא אמר ר' יוחנן אין להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד שנאמר (ישעיהו ל״ג:ו׳) יראת ה' הוא אוצרו, ומפני אין לגבי משה מלתא זוטרתא הוא ע"ש, ורבו המפרשים להקשות בזה הא זה נאמר לישראל ולדידהו אינו מלתא זיטרתא, ונראה דמה שאמר כי אם ליראה את ה' אלהיך אינו משום דיראה מלתא זוטרתא רק לפי שיש הרבה מיני יראה, וראוי לאדם המשכיל שיבחר ביראה אחת במעט ולא במרובה, וכמו שכתב בס' חובת הלבבות (שער יחוד המעשה פרק ד') כי עבודות החנף הרבה מה שאין כן החכם אינו עובד אלא אחד, והכי נמי כך, כי כבר הזהיר הכתוב (תהילים ל״ב:ט׳) אל תהיו כסוס כפרד אין הבין במתג ורסן וכתבתי שם כי יש שלשה מדרגות במין בני אדם [עיין לעיל פ' בחקותי אות ז' ושם בהגה ט"ו] ונזכיר כאן הבינוני, כי אדם הוא עולם קטן, וכאשר כתבתי במשנה (אבות פרק ב') דע מה למעלה ממך [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קל"ז ושם בהגה קל"ג] ר"ל כי נודע מהענין של מטה מה שיש למעלה, והוא ממך, כי לפעמים נופל על האדם איזה יראה מהשררה או מבני אדם הרעים והלסטים, יראה האדם להדביק נפשו בשורש היראה שהוא לירא מפניו יתברך שמו בגין דאיהו רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין (הקדמת הזוהר די"א ע"ב), וזה היראה שנפל עליו הוא כדי לעוררו שיש לו לירא מהעוונות שבידו, כי (ישעיהו ל״ג:י״ד) פחדו בציון חטאים, ויתן לב לשוב ולירא מיראתו יתברך שמו, ואז מקשר כל מדרגות היראה ממנו עד למעלה בשורשן, ואז שום מורה ויראה לא יעלו על ראשו, כי נמתקו בשורשן.

וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך, שאז נתבטלו ממך כל מיני היראה שבעולם, שהם הרבה, אחר שנתקשרת ביראה היחידית של יחידו של עולם, מה שאין כן הכסיל שאינו ביראתו יתברך שמו, אין מספר וקץ למיני יראתו ופחדיו המרובים, וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם לבחינת יראה אחת שהוא ה' אלהיך, ולא שיהיו לך הרבה מיני יראה.

וזהו גם כן כוונת המצוה את ה' אלהיך תירא, ר"ל דודאי יש מרבה מיני יראה בכל הנבראים שנבראו על ידי כ"ב אותיות התורה, וזהו שאמר א"ת [היינו מן א עד ת כל כ"ב אותיות שבתורה כדלעיל אות ט"ז בפנים] רק עצה היעוצה לך שתקשור כל מיני היראה בשורשן, לירא את ה' אלהיך, וממילא יראת חכמים בכלל, דכבר נאמר (שמואל א ב׳:ל׳) כי מכבדי אכבד וק"ל.

וכמו שיש מדרגת היראה בכל העולמות ובכל הנבראים כנ"ל, כך יש מדרגת אהבה בכל העולמות ובכל הנבראים, כי יש מי שאוהב לאכול ולשתות, או אהבת המשגל, וכיוצא בזה הרבה, ושורש כולם אהבת הבורא יתברך שמו, והנה כל אדם מדבק את עצמו אל הבחינה אשר אהבתו תקועה בלבו, וכמאמר החכם, אם תרצה לידע מהותו של איזה איש, תראה עם מי הוא מדבק את עצמו ומתחבר לו, וכמאמר רבותינו ז"ל (ספרי ריש פ' דברים) הדבק לשחוור וישתחוו לך וכו', ולכך יראה האדם כשנופל עליו איזה שמחה, ידבק בשמחתו יתברך שמו, ולדבק בו שהוא שורש הכל, עכ"ל וכן הוא שם בפ' עקב דקע"ט ע"ד.

ושם בפ' ראה דקפ"ב ע"ג כתב וז"ל, כי חיוב טבע בריאות העולם מחייב שיהיה מדרגת היראה מתפשט בכל הנבראים שבעולם וחוש הנסיון מעיד על זה, כי טבע בריאת העכבר להיות ירא מחתול וחתול מכלב, וכבש מזאב וכו', ומורא אדם על אדם וכמו שאמרו (באבות פרק ג') אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו, ושורש כל מיני היראה הוא יראת השם יתברך אשר הוא אוצרו, ופנימי לכל מיני יראה, שהם רק לבושים וקליפות אל יראת ה' שהוא הפנימית, וכל מיני יראה שנתעורר בעולם הוא לתכלית שיבא מזה אל יראה פנימית, שהוא שורש כל היראה שבעולם, וכמו ששמעתי בשם הרב המגיד מוהר"י ממעזבוז (בגמרא ברכות די"ז ע"א) הוי ערום ביראה בלי לבוש וקליפות היראה ודפח"ח, [תראה פשוט שזה הרב המגיד שרמז עליו כאן הוא הוא רבינו הבעש"ט בעצמו כמו שבסמוך אות כ' בפנים הובא זה להדיא בשם הבעש"ט, ואע"פ שכלל גדול שבכל מקום שהוא מזכיר את הבעש"ט מזכירו בשם מורי הנה יש יוצא מן הכלל גם כן עיין פ' בראשית בהגה קכ"ה, ובפ' משפטים בהגה י' ד"ה ובפ' חקת דקנ"ח כו'].

ומעתה מבואר קושיית הפילוסוף הנ"ל, שאין זה ציווי ליראה, אלא עצה היעוצה לאדם, בראותו שמתעוררין להתפשט כמה מיני יראה בעולם, אז את ה' אלהיך תירא שהוא שורש היראה וניצול מכולם וק"ל, נמצא מי שאינו רוצה לידבק ביראה האחד שהוא יראת ה', אזי נופל תחת הרבה מיני יראה שבחיוב טבע בריאות העולם, מה שאין כן איש משכיל, ירא השם יתברך על ידי מין יראה אחת שורש הכל, ניצול מכל מיני יראה, שהוא שולט על כל מיני יראה, עכ"ל.

ובפ' יתרו דנ"ח ע"ד כתב זה בקיצור וז"ל, כי יש כמה יראה בעולם בכל הנבראים והם רק לבושים אל יראה פנימית וכו', כי יש כמה מיני יראה בעולם ושורש כולם הוא יראת ה', והדבוק בשורש היראה ניצול מכל מיני יראה שהם לבושים אל יראה פנימית שהוא סוג אחד, מה שאין כן לבושי היראה הם הרבה, עכ"ל.

ושם ד"ס ע"א וז"ל, כי יש מדרגת היראה בכל הנבראים שבעולם, העכבר מן חתול וכו' וכולם הם לבושים אל יראת השם יתברך שהוא פנימית ושורש הכל, ושמעתי בשם הרב המגיד ממעזבוז פירוש הוי ערום ביראה (ברכות די"ז ע"א) ור"ל שידבק את עצמו אל פנימית היראה בלי לבוש וכו' ודפח"ח, ועוד שם בפ' מקץ דל"ה ע"ג, ובפ' שלח דקמ"א ע"ג בשם הרב המגיד מהר"י ע"ש.

ובפ' עקב דקפ"א ע"ד וז"ל, כי יש כמה אלפים מדרגות בענין היראה חיצונית, שהם כולם לבושין אל תכלית ושורש היראה פנימית שהוא יראת השם יתברך, והחכם אשר עיניו בראשו לשורש הכל, מדבק את עצמו אל השורש וניצול מכולם שהם לבושים, וכמו ששמעתי בשם הרב המגיד מהרי"ל הוי ערום ביראה ר"ל בלי לבוש ודפח"ח, עכ"ל, ועוד ע"ש דק"פ ע"ד מענין יראה פנימית.

ושם דנ"ב ע"ג, וז"ל, שמעתי בשם הקדמונים שהקשה פילוסוף מה זה צריך ציווי על היראה מהשם יתברך כשאין היראה באה מעצמה, היפוך מלך בשר ודם שמעצמו יראים עבדיו מהמלך, ותירצו לו כי באמת כשאין יראה הוא גרוע מהיראה, כי החי ירא מהמיתה והגוסס אינו ירא מהמיתה וכו' עכ"ל.

ושם דנ"ו ע"ג, וז"ל, כי את ה' אלהיך תירא אתי לרבות כמה מיני יראה מתפשטות בעולם ושורש כולם יראת ה', ותלמיד חכם מקשר כל מיני יראה בשורשן ונעשה הכל אחדות אחד יראת ה' שהוא אוצרו, עכ"ל.

ובספר צפנת פענח די"ט ע"ב כתב וז"ל, כי מדת אהבה נתפשט בכל הנבראים ושורש כולם אהבת הבורא יתברך שמו, וכן מדת הפחד והיראה מתפשט בכל הנבראים ושורש כולם יראת ה', עכ"ל.

ושם דל"א ע"ג, וז"ל, שמעתי ממורי והובא במקום אחר כי יראת העונש שהיא יראה חיצונית מורה על ידו יתברך פשוטה לקבל שבים, ויתעורר מזה ליראה פנימית הנקרא אהבה, לקבל באהבה, ואז יפטור מיראה חיצונית וכו' ודפח"ח עכ"ל, ועוד עיין שם דס"ה ע"ד מזה.

ושם ד"נ ע"ג וז"ל, ובזה תבין טעם הנ"ל למה בהכנס אל יראה פנימית נפטר מיראה חיצונית, כי יראה הוא במלכות, אשר רגליה יורדת מות [עיין לעיל פ' בראשית בהגה נ"ב], וכאשר נכנס אל יראה פנימית סוד הבינה א אלף בינה (שבת דק"ד ע"א) אז נעשה מן מות ואמת שהוא חיים, ונפטר מן מות יראה חיצונית, כי מקשר מלכות ה תתאה אל ה עילאה, ונעשה מן אנ"י אין ומבטל כל הגזרות כמו ששמעתי ממורי זלה"ה והבן, עכ"ל, [וענין זה שנעשה מן אני אין מבואר לעיל בפ' לך אות כ"ח ע"ש].

ובספר לקוטי אמרים דכ"ט ע"א באמצע ד"ה כלל הדברים איתא שם וז"ל, וזהו (תהלים לא בגבורת הסוס יחפץ, הוא רמז למדרגות התחתונות, שהסוס טפלה לרוכב, והמדרגות התחתונים הם טפלים היינו שבא לו פחד מאיזה דבר, זה מעורר לו יראה, כי באים לו אותיות מהשבירה השייכים ליראה, ולא בשוקי האיש ירצה, שהשוקים הם מדרגות תחתונות, לא מפני שיפחד מפני זה שלח לו הקדוש ברוך הוא, רק רוצה ה' את יראיו המייחלים לחסדו, להעלות היראה, שמיראה זו בא לו אהבת הבורא.

ונמשיל משל לאיש חיל שבא אל האדם לקרוא אותו אל המלך, ובא בכעס גדול ובפחד, ומלובש בגדי אימה ופחד, ובאמת אינו כלום, כי אין לו לאדם לירא ממנו כלל רק מפני שיראת המלכות מלובש בו, שבגדיו הוא סימן שחותם המלכות בו אבל בעצמו אינו כלום, ואם האדם הוא חכם אינו חש לדבר עמו, ואינו מתיירא ממנו מפחדו ומאימתו, רק תיכף הוא ממהר לילך אל המלך עצמו, או לפעמים בא איש בתנועת אהבה, ומי שהוא טפש הוא מתענג ומשתעשע עם השליח, מחמת ששומע ממנו דברי אהבה, אבל מי שהוא חכם יודע שעיקר הוא רצון המלך ואהבתו, ואומר מה לי לדבר ולהתענג עם שליח הזה, אלך לעיקר ושורש התענוג והאהבה, והולך אל המלך ואינו משגיח על השליח,

כך כל הדברים שבאים, הן אהבה הן יראה, ילך למלך שהוא הקדוש ברוך הוא, ויעלה הכל למעלה, הן אם בא לו איזה יראה חיצונית או היזק ח"ו, או נזדמנה לו איזה שמחה ותענוג, הכל יעלה למעלה למלך עליון, ולא יעשה כמו השוטה שהוא מתענג ומשתעשע ואוכל ושותה ושוהה עם השליח, השלוח לו מאת המלך, ומחמת זה הסיח דעתו ושכח ששלח המלך לקרוא לו , ואף אם אחר כך בוא יבא לפני המלך יחר בו אף המלך מאוד, ושמחתו נהפך לו לתוגה, ולא כן החכם אשר עיניו בראשו, לאמר, מה לי להרבות דברים עם השליח, טוב לי לילך מיד להמלך לעשות רצונו, עכ"ל.

וכל זה הובא בס' לקוטים יקרים ס"ה ע"ב וע"ג, ועוד שם בס' לקוטים יקרים דכ"ב ע"ד, וז"ל, וכתב בכתבים חדשים ממש שהגיעו לידי משל מתוק, למשל מי שהמלך שלח בחימה איש אחד מחיילותיו איש נורא מאוד ומאויים ומפוחד כדרך משרתי המלך, וישלח המלך אחר אחד מבני המדינה למהרו ולהביאו אליו, לדונו שם לפניו במשפט, ואם זה ששלח אחריו הוא שוטה, אזי הוא מפחד מהשליח, ומתחיל להתרצות אליו בשוחד דברים ומתנות, ומה יועיל זה, אבל החכם אומר מה לי לפחוד מזה ולרצותו, הלא פחדו פחד המלך, ואינו יכול לעשות שום דבר בלעדי המלך, טוב לי לילך מהר למלך אולי ארצנו, כי נעימות המלך ותפארתו עבור על פשע, וכן כהיפוך כששולח איש אחד ממשרתיו בכבוד, ובמיני כבוד ותענוג, אחר מי שיחפוץ המלך ביקרו, והאיש הזה אשר המלך חפץ ביקרו ושולח אחריו, אם הוא שוטה אזי משמח ומתענג עם השליח ששלח המלך אליו, אבל מי שהוא חכם מבין שכיון שתענוג זה הוא מחוץ לבית המלך בשליח של מלך, מה יהיה עוד בבית המלך ולפני המלך בעצמו, ומה לי לאבד את הזמן בתענוג שפל וגרוע של השליח, מוטב באותו הזמן למהר לילך אל המלך להתענג שם, כיון שאני רואה שהמלך שלח אחרי לעשות לי עונג, אקח קל וחומר מזה התענוג ועל ידי זה אחשוק למהר למלך, והנמשל הוא וכו' ע"ש, ועיין לקמן פ' שופטים אות י"א בענין תמים תהיה עם ה' אלהיך שהעתקתי זה בקיצור והוא מס' כתר שם טוב די"ט ע"ד.

ונראה ברור ואמת שעל משל זה עצמו רמז רבינו ז"ל בספרו הקדוש שפת אמת במאמרי ראש השנה שנת תרנ"ח דע"ז ע"א שכתב וזה לשונו הקדוש, ואיתא בשם הבעל שם טוב המשל משליח המלך שבא אל האדם, שאין צריך להשגיח עליו, רק לרוץ אל המלך עצמו, עכ"ל הקדוש, הרי שמשל זה הוא ממקור קדוש הבעש"ט ז"ל.

ובספר דגל מחנה אפרים ר"פ שמות כתב וז"ל וכאשר שמעתי בפירוש מאדוני אבי וקיני זללה"ה כי כשאדם מדבק עצמו ליראה פנימית אזי יתפרדו כל פועלי און, עכ"ל, ,ווהעתקתי דבריו הללו באריכות לעיל פ' ויגש בהגה זיי"ן ע"ש].

ובפ' קרח ד"ה ואני נתתי לך כתב וז"ל, וכבר הא מלתא אמורה בשם אא"ז זללה"ה כי יראה ואהבה הם ממלאים כל העולמות מאין סוף עד אין תכלית, ולית דבר פנוי מהם, עד שבאים חלילה למדרגות תחתונים, ויראה ואהבה שאינם טובים חלילה וחס, ומי שמדבק עצמו ליראת האמת אזי בטלים ממנו כל היראות תחתונים ושפלים והעוונות כי מלכותו בכל משלה, עכ"ל.

ובפ' בלק ד"ה ויש עוד כתב וז"ל, ויש עוד בחינת הסתכלות כשרואה כל הנבראים בעולם השפל מעכבר ועד ארי ועד אדם כולם יראים זה מזה מצד התפשטות יראה מעילא לתתא, כי מלכותו בכל משלה, כאשר פתח אא"ז זללה"ה עיני עוורים האיך יראה ואהבה מתפשטים מאין סוף עד אין תכלית, ומזה גם כן יגיע לו יראת הרוממות יראה פנימית, עכ"ל, [ועוד עיין לעיל פ' בראשית סוף הגה פ"ו מענין התפשטות יראה ואהבה מעילא לתתא על ידי הליד"ר שמשוררים האומות ע"ש].

כתב בס' דרך אמונה ומעשה רב די"ז ע"ב בשם ס' ד"ש פ' בלק וז"ל, שמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה אם פוגעין בדרך אדם שהוא מקליפה, ועובד ע"ז, [והוא מתיירא ממנו] ישתדל שישמע קולו, היינו שידבר אדם דקליפה הנ"ל איזהו דיבורים, וינצל מכל דבר רע וכו', עכ"ל.

פירוש יח

עיין בספר שפת אמת למארן רבינו הקדוש ז"ל במאמרים לשבועות שנת תרנ"ה ד"ה בפסוק אל תיראו, דכ"ג ע"ג וז"ל, דאיתא בשם הבעש"ט ז"ל כי יראת העונש בא לעורר לבא ליראת הרוממות כו' ע"ש.

פירוש יט

עיין לעיל בפרשתינו בהגה י"ז מתוי"י פ' ראה דקפ"ב, ופ' יתרו ד"ס, ופ' עקב דקפ"א ע"ד, וס' בן פורת יוסף דמ"ג ע"ד ע"ש.

פירוש כ

עוד בענין זה עיין לעיל פ' קדושים אות י"ב בפנים.

פירוש כא

בס' זכרון טוב דכ"ב ע"ג כתב וז"ל, הרב הקדוש מנעסכיז סיפר שלאחר פטירת הבעל שם טוב זצוקללה"ה נתאספו הכנופיא תלמידיו הקדושים על עניני התורה ששמעו מפה קדשו, כל אחד ואחד לפי הבנתו, ונראה להם הבעש"ט זצוקללה"ה בחלום, ואמר להם למה אתם נותנים לב לדברי תורתי ואין אתם נותנים לב להיראת שמים שהיה לי, עכ"ל.

ובס' בית אהרן ברמזי פסח דצ"ב ע"ב וז"ל, סיפר המעשה מהבעל שם טוב הקדוש נבג"מ, שנראה לבנו אחר פטירתו, ושאל אותו איך עובדין את הבורא, ונדמה לו הר גבוה תחת השמים ואצלו עמק עמוק מאוד, ועמד על ראש ההר וזרק את עצמו לתוך העמק, ונתפרקו אבריו עד לפירורין, ואחר כך אמר לו כך עובדין את הבורא, עכ"ל.

פירוש כב

ועוד עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות נ"ט מהו מרה שחורה ומהו יראה אמיתית ע"ש.

פירוש כג

וכתב בהגהות לס' מדרש פינחס החדש באות מ"ה וז"ל, ראיתי סגולה להנצל מרעמים בספר דברי דוד להצדיק הקדוש מטשארטקוב זצללה"ה להזכיר שם הבעל שם טוב בשם אמו שרה , ואת הצדיק הקדוש ר' פנחס מקאריץ זצללה"ה בשם אמו רחל שיינדל, עכ"ל.

פירוש כד

והובא משל זה עצמו בהרחבת הדברים ובביאור יותר בס' אור תורה וז"ל, מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך, יובן על דרך משל, ור"ל ליראה את ה' אלהיך, פירוש, שיהיה היראה שלך כמו היראה של ה' אלהיך, כלומר כי יראת סתם בני אדם הוא יראת העונש וזה אינו כלום, אבל יראת השם יתברך על האדם הוא יראת החטא, שהקדוש ברוך הוא ירא תמיד כביכול פן יחטא האדם, מרוב רחמנותו עליו, כמו אב על הבן, שיראת האב תמיד על בנו שלא יצא לתרבות רעה ח"ו, או שלא יחלה, כך יראת הקדוש ברוך הוא על האדם כביכול מגודל רחמנותו, וזהו שאמר מה ה' אלהיך, שיהא שוה לו.

ונמשיל על זה, אב שהזהיר את בנו שלא ילך יחף, פן תשב לו קוץ ברגלו, ולא השגיח הבן קטן המחוסר דעת עדיין, והלך יחף וישב לו קוץ ברגלו, אף שלא היה לו כאב גדול מזה, אך האב ירא שלא ינפח רגל הבן, מה עשה האב, לקח מרצע וקרע הבשר סביבות הקוץ, והסיר הקוץ מרגלו, והנה בלקחו הקוץ היה להתינוק יסורים וצווח בקול מר, אך האב הוא יודע שהיסורים הם רפואה לו, לא השגיח על צעקת התינוק, והסיר הקוץ בכח, ובפעם אחרת רצה התינוק עוד לילך יחף, וגער בו אביו וגיזם עליו ואומר לו הלא אתה זוכר הכאב והיסורים קשים שהיו לך בהסרת הקוץ מרגלך לכן הזהר שלא תלך עוד יחף פן תבוא לידי יסורים כהסרת הקוץ, והנה אין האב מגזם על התינוק שיתחוב לו קוץ ברגלו, כי על זה החשש אין התינוק מרגיש, כי עיקר הצער היה לתינוק בשעת הסרת הקוץ, לכן מגזם את התינוק בזה הדבר שיודע צערו, ואף שעיקר יראת ודאגת האב הוא מתחיבת הקוץ, אף על פי כן אינו מגזם לבנו הקטן בדעת, רק בהסרת הקוץ, בכדי שירגיש ויזהר מלילך עוד יחף, אבל באמת האב אין לו יראה ודאגה מהסרת הקוץ, כן יראת האדם הוא מהעונש, ולא יראת החטא בעצם, אבל הקדוש ברוך הוא כביכול ירא ומצטער פן יחטא האדם, אבל מהעונש של האדם שאחריו אינו ירא, כי אדרבה זהו רחמנותו, ורפואתו יתברך שמו, כי מעניש בכדי לטהרו מעונותיו, וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך, שתהא יראתך כיראתו יתברך שמו כנזכר, עכ"ל.

פירוש כה

ובס' בני יששכר בחודש תשרי מאמר ד' אות י"ד כתב וז"ל, כתבו תלמידי בעל שם טוב בשם רבם שהשתדלות מן האדם אינו רק להשיג עבודה מיראה, והשם יתברך ישלח לו האהבה כי דרכו של איש וכו', כי כבר ידעת ירא"ה בחינת נוקבא ואהבה דכורא והבן, עכ"ל, וכן הוא שם בחודש ניסן מאמר ג' סוף אות ט' ומאמר ד' דרוש ב' ע"ש.

ובהקדמה זיי"ן לספר דרך פקודיך אות ו' כתב וז"ל, ודע את אשר התבוננתי מכתבי תלמידי הבעש"ט זצלה"ה, מובא בס' תוי"י, אשר ביותר יהיה התאמצות האדם להתגלות היראה מהתגלות האהבה, כי באם יזכה האדם ליראה האמיתית יסייעוהו מן השמים לאהבה אמיתיות, כי דרכו של איש לחזור וכו' והבן עכ"ל.

פירוש כו

וכבר נתבאר משל זה, שהשר מתבטל בהיותו לפני המלך, לעיל בפרשתנו אות כ"א ע"ש.

פירוש כז

עוד כתב הרב ממעזבוז שקיבל בשם הרב הצדיק מ' יוסקי נכד הרב דמ"א ז"ל, וזה הרב ר"י שמע דבר זה מהרה"ק הרבי ר' ברוך ז"ל שסיפר בשם זקינו הבעש"ט ז"ל שבא אליו איש אחד ללמוד ממנו חכמה ומוסר, ועיכב אותו כמו שנה וחצי עד שהתחיל לייסרו ולהוכיחו, ואמר לו כנ"ל, שקודם שיאמר לו דברי מוסר הוצרך להסיר ממנו הכיסוי שעל הלב, וסיים הרבי ר' ברוך ז"ל בזה, ואמר על עצמו כי בסיפור מעשה זאת ריפא תינוקות מפאקין ומאזלין בעת שהיה בעיר טולטשין עכ"ל.

פירוש כח

ובס' כתר שם טוב ח"ב ד"כ ע"ד, וז"ל, ואם האדם ירצה לעשות הכנה שישרה עליו אלהות, אזי עיקר הכל שיבין וישיג מאוד שאין בו אלא האלהות המחיה אותו, ובלתי זה הוא כאפס ממש, ואז יש הכנה שיוכל לשרות עליו כו' עכ"ל.

והובא זה באריכות בס' לקוטי אמרים ד"כ ע"א [באמצע ד"ה להבין ענין מ"ש בע"ח כו'] ע"ש כל הענין, ומסיים שם וז"ל, ואז יש הכנה שיוכל לשרות עליו, והשרייה הוא (בפ' האזינו) כנשר יעיר קנו וכו' ירחף, נוגע ואינו נוגע, דהיינו שההכרח שלא ישיג האדם את זה, כי אם ישיג, יהיה בטל במציאות ממש, ואם יש להאדם אפילו נדנוד קצת מקצת גדלות שמחזיק את עצמו למאומה אזי אין הוא קשור ומחובר עם האלהות כיון שאינו כאפס וכו' ע"ש, ועיין לעיל פ' מצורע הגה י"ח.

פירוש כט

עיין לעיל פ' פקודי בהגה ג' מענין זה.

פירוש ל

עיין לעיל פ' קדושים אות י"ב ושם בהגה זיי"ן מענין זה.

פירוש לא

עיין לעיל פ' בראשית אות ל"ו ושם בהגה ל"א, ולקמן פ' תצא אות ז'.

פירוש לב

ועיין בצוואת הריב"ש ד"ז ע"ב וז"ל, כשרוצה להיות בהתבודדות צריך להיות עמו עוד חבר אחד, אבל אדם אחד בלבד הוא בסכנה, אלא יהיו שנים בחדר אחד, וכל אחד יתבודד בעצמו עם הבורא יתברך שמו, ולפעמים כשהוא דבוק, יכול להתבודד בעצמו אפילו בבית שיש בני אדם, עכ"ל, ועיין בסמוך בפנים אות מ"ז ומ"ח שלא יהיה שום אדם באותו בעת כשרוצה לדבק כו' ע"ש.

פירוש לג

עיין לעיל פ' ואתחנן אות ע"ז ואות ע"ט מענין הזהירות לקום בחצות.

פירוש לד

זה מבואר לעיל פ' בראשית אות קנ"ג ואות קע"ג, ועיין בסמוך אות מ"א, ולקמן פ' תבא אות זיי"ן ושם בהגה.

פירוש לה

מבואר לעיל פ' מקץ אות ט' ואות י"א.

פירוש לו

ועיין לעיל בפרשתינו אות ל"א.

פירוש לז

בענין זה עיין היטב לעיל פ' ואתחנן בהגה ו' ביאור ענין הצמצום ומקום פנוי ע"ש באורך.

פירוש לח

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות נ"א ואות נ"ב ואות נ"ג מכל ענין זה.

פירוש לט

עיין לעיל בפרשתינו בהגה ל"ב שהעירותי שם במה שיש לעיין בסתירת הדברים ששם כתב שהוא סכנה למי שמתבודד יחידי רק שיהיו שנים יחד, ואולי עיקר החילוק בין שעת תפלה לשלא בשעת התפלה ודוק.

פירוש מ

ובס' ליקוטים יקרים דט"ו ע"ב, והובא גם כן בכתר שם טוב דכ"א ע"א וז"ל, לפעמים כשמתפשט הניצוץ הקדוש של השכינה שיש בנשמתו ואז היא ממש מדברת הדברים שבפיו, ונראה כאילו הוא אינו מדבר, שהדברים יוצאים מאליהם מפיו, וזהו מדרגה גדולה, וכן אנו רואים להיפוך במשוגעים ר"ל, עכ"ל, ועיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ע"א ושם בהגה מ"ד.

פירוש מא

ענין זה מבואר לעיל פ' ויחי בהגה ב' ד"ה ובתוי"י פ' קדושים כו' ע"ש.

פירוש מב

ענין שמיעת כרוזים עיין לעיל בפרשתינו סוף אות מ"ו, ועיין לעיל פ' דברים בהגה ג' ענין הכרוזים בכלל.

פירוש מג

עיין לעיל פ' תרומה הגה ה' מדגל מחנה אפרים פ' תרומה, וע"ש עוד בפ' קדושים ד"ה אל תפנו וז"ל, יש להבין זה על פי שאמר אא"ז זללה"ה, על פסוק וסרתם ועבדתם אלהים אחרים, פירוש וסרתם תיכף כשסר האדם מדביקות מחשבתו בהשם יתברך, ועבדתם אלהים אחרים, אזי יחשב עובד אלהים אחרים חלילה. הגם שדבריו צריך לפניי ולפנים, מכל מקום לפי קט שכלי אבאר בקיצור, כי האדם העובד ה' בכל דרכיו ומקיים (משלי ג׳:ו׳) בכל דרכיך דעהו, שעושה הכל בדעת כמו אכילה ושתייה ושינה [עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ס], ודיבוריו עם העולם כדי לקרבן [עיין לעיל פ' בראשית אות קי"א], או בכדי להסיר ממנו העצבות [שם בפ' בראשית אות קט"ו], או בכדי פרנסתו להחיות את נפשו, בכדי שלא ימנענו מלעבוד את ה', ואם הוא עושה זאת בדעת, אזי הכל נעשה עבודת הקודש, וכמו שאמרתי כבר שהם הנקראים חולין שנעשו על טהרת הקודש, והם הם דברי חכמינו ז"ל (סוכה דכ"א ע"ב) על ועלהו לא יבול (תהילים א׳:ג׳) אפילו שיחות חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד [לעיל פ' בראשית אות ק"ז ואות ק"ח] כי כל דבריהם הוא תורה והנהגה ישרה, חוץ לזה שיכולין למצוא בכל דבריהם חכמות נשגבות, וכשעושה מעשיו חלילה שלא בדעת והשכל, אזי נמשל כבהמות נדמה, אף דברים טובים שעושה הם דברי שטות, ולאולת יחשב, וכמו שאמר הרב המגיד המנוח מו"ה דוב בער זללה"ה (משלי י״ג:ט״ז) כל ערום יעשה בדעת [לעיל פ' בראשית אות קפ"ח], דהיינו אפילו עשייות גשמייות ואפילו ערמה שעושה, הכל הוא בדעת קונו, כמו אביגיל (מגילה די"ד ע"ב), וכסיל יפרוש, היינו אפילו עושה דבר פרישות וקדושה אולת יחשב, אף על פי שהוא דבר מצוה וחכמה, כמו (נזיר דכ"ג ע"א) שנים שאכלו פסחיהם וכו' ע"ש, וכל האוילים נקראים רשעים, כמו שקרא החכם שלמה המלך עליו השלום בס' משלי כל הרשעים בשם כסילים ואוילים, כי אין אדם וכו' (סוטה ד"ג ע"א) ואיש החכם הוא ממש להיפך כנ"ל, ודי בזה להעיר בחינת הדעת האיך הוא מעלה כל הדברים לשרשם ולחכמה יחשב, ושורש הדברים הוא ענין עמוק, כי הכל הוא לבוש השכינה כביכול, וניצוצות קדושות אשר ירדו מטה, ובדעת הוא מעלה אותן לשורשן וכו' ע"ש בדבריו.

ובס' דרש טוב דל"א ע"ב העתיק מס' לקוטי הלכות וז"ל, בשם הבעל שם טוב, כשנוטה אפילו כחוט השערה לשמאל, הוא בחינת ע"ז ח"ו, וסרתם ועבדתם, ר"ל כשסר תיכף באים המים הזדונים ח"ו ורוצים לשטוף, כי הם דווקא רוצים להאחז בשגיאה דקה, שיהיה לימודו רק לשמאל, ואז צריך זכות גדול לעבור הים בשלום, עכ"ל.

פירוש מד

ועוד עיין לעיל פ' פינחס אות א' ביאור ענין הדבק במידותיו.

פירוש מה

עיין לעיל פ' נח אות י' ושם בהגה ט' שציינתי ענין זה שתענוג תמידי אינו תענוג.

פירוש מו

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ק"ו ושם בהגה ע"ז, ועיין לעיל פ' וישלח אות י"א, לקמן בפרשתינו אות ע'.

פירוש מז

סיום זה מן והמדה הזאת עד סופו לא נמצא באור תורה וצוואת הריב"ש רק בס' כתבי קודש ע"ש.

פירוש מח

חבל על דאבדין שחסר הסיום, ולפי עניינו נראה, שהסיום היה כי הוי"ו נקרא כן על שם שהוא מחבר שני דברים, כמו ווי העמודים, ממילא המחבר הוא תמיד הממוצע בין המתחברים, גם רומש?? וי"ו למדת יסוד שהוא המחבר, ועיין בליקוטי שיר השירים אות ט' ענין דודי שחיבור שני דלתי"ן על ידי אות ו', ועיין לעיל פ' בראשית בהגה קכ"ד שהוי"ו הוא המשכה ע"ש, וזהו הממוצע מן הנמשך אל המקבל, וכן מבואר לעיל פ' פינחס אות א' בענין ג"ד ה"ו ושם בהגה ג', ועי' פ' ואתחנן אות ט"ו רזא דטפה עם השרביט.

פירוש מט

ונזכר פירוש זה בשם הבעל שם טוב זי"ע בס' עבודת ישראל שהעתקתי לעיל סו"פ תולדות אות ט' ע"ש.

פירוש נ

בדגל מחנה אפרים פ' תזריע ד"ה וטהרה, וז"ל, קבלתי מחכמי ישראל שהיו אצל אא"ז זללה"ה שגדולי הדור הם יכולים לטהר נשמות ישראל המטונפות בכל לכלוך טומאת זוהמת עבירות ר"ל, ובס??ם תלוי כל עקרי התשובה עכ"ל.

ובס' בוצינא דנהורא דכ"ה ע"א וז"ל, זקיני הבעש"ט אמר (תהילים קי״ח:כ׳) זה השער לה' צדיקים, היינו הצדיקים הם השער לה' עכ"ל.

פירוש נא

עיין לעיל פ' בראשית אות קל"ח מהאבות שתקנו חטא אדם הראשון, ועוד עיין לעיל פ' לך אות ו' ואות זיי"ן.

פירוש נב

וסיים שם וז"ל, אמנם אין הצדיק יכול להעלות לרשע גמור מן הגיהנם, כי במה יאחז את הרשע, כי אין אחיזה לצדיק ברשע, אלא אותן שיש להם מצוות ומעשים טובים והרשיעו בקצת עבירות, אזי יכול הצדיק להעלות אותן בתפלתו, מפני שיש אחיזה לצדיק במצוות ומעשים טובים שעשו, אבל אותן הרשעים שלא עשו מצוות ומעשים טובים כלל, או שעשו מצוות ומעשים טובים והמצוות היו על ידי ממון גזל, אין להצדיק אחיזה בהם להעלות אותן כו', עכ"ל, ועיין בפרשתנו בסמוך אות ע"ב.

פירוש נג

עיין לעיל פ' בראשית בהגה צ' מה שהעתקתי בזה, ועיין בס' דמ"א פ' וישב וז"ל, ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם, היינו כל הדברים שהיו העולם עושים בלי דעת ובלא דעת נפש לא טוב (משלי י״ט:ב׳) והוא בחינת רע חלילה, וזהו את דיבתם רעה, היה הוא מביא אותן הדברים אל אביהם, היינו שהיה מקשר אותן לשורשן, והבן, כי כן ראיתי ושמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה, עכ"ל,

ובפ' וישלח כתב וז"ל, שידוע שהנשמה הוא חלק אלוהי ממעל, וניתן בגוף האדם בעולם העשיה, שיקשר כל עולם העשיה לשרשו, כל דבר לשורש שלו, וזה כל פעולת הצדיק העובד את ה', לקשר ולייחד עולם העשיה אל עולם העליון לשרשו, ולבטל כל הקליפות שבעולם העשיה, ובזה נמתקין כל הדינין, ודרך כלל לקשר עצמם בתורה או לתלמיד חכם, בכדי שלא יטבעו ח"ו בעניני עולם העשייה הזה, או במעשה או במחשבה. בעסקם בו יומם ולילה, לזה צריכים התקשרות או בתורה או על כל פנים לתלמידי חכמים ראשי הדור, בכדי להעלותם שלא ישארו שם ח"ו, עכ"ל.

פירוש נד

עיין בדיבור הסמוך אחר זה הוא אות ע' ועוד עיין לעיל בפ' בראשית אות ק"י.

פירוש נה

נראה כוונתו בביאור שני משניות הללו שהזכיר על פי מה שהעתקתי לעיל ר"פ לך בהגה ב' מהיכל הברכה ואוצר החיים שהלימוד באבות מלאכות הוא כאילו עשה מעשה בפועל ע"ש, הרי שהדיבור מעורר פעולה שלימה, וכן הוא בעניני זיווג, הדיבור הוא אחד מסוגי הזיווג בפועל כדלעיל פ' ואתחנן אות ס"ב, ועיין לעיל בפ' בראשית בהגה צ"ד, כן נראה לי בעזרת הש"ם.

ובס' אור הגנוז לצדיקים שישנו בידינו בכתב יד, כתב בפ' שלח וז"ל, יש שני מיני יחודים, יש יחוד על ידי הדיבור, כנודע כי קול ודיבור רומזים לאותיות וה של השם, ודחילו ורחימו רומזים לאותיות יה של השם הוי"ה [עיין פ' ואתחנן בהגה נ"א] והדיבור מעורר יראה, כי עולם הדיבור הוא עולם היראה [לעיל פ' בראשית אות צ"ד], והעולם כולו נברא על ידי דיבור כדכתיב (תהילים ל״ג:ו׳) בדבר ה' שמים נעשו, ונטע הקדוש ברוך הוא את הדיבור וחמשה מוצאות הדיבור ומחשבה ורצון, בהאדם, ויש יחוד על ידי השתיקה [עיין לעיל פ' בראשית בהגה צ'], כמו שכתבו בשם הקדושים ובשם הריב"ש ז"ל (באבות פרק ג') סייג לחכמה שתיקה שכשהוא בשתיקה יכול הוא לדבק עצמו בעולם המחשבה שהוא חכמה [וכן הוא בס' לקוטים יקרים דט"ו ע"ד ועיין לעיל פ' יתרו בהגה ג'], וכל מי שירצה לדבק את עצמו בבורא יתברך שמו יקשור את עצמו על ידי התורה למדת החכמה וכו' ע"ש ובס' אור הגנוז הנדפס.

וכן הוא בס' כתר שם טוב ח"ב ד"ג ע"א וז"ל, כל מי שירצה לקשר את עצמו בבורא יתברך יקשור את עצמו על ידי התורה למדת החכמה וזהו (קהלת ט׳:ט״ו) ומלט את העיר בחכמתו, עכ"ל.

פירוש נו

מבואר לעיל בפרשתנו סוף אות ס"ג, ועיין לעיל פ' וישלח אות י"א מזה, והובא זה בס' אור הגנוז לצדיקים בפ' אמור ומסיים בה וז"ל, ובזה נכלל גם כן השתוות כי כן הדיבור אצל חבירו כמו אצלו הכל מאתו יתברך, עכ"ל, ולשון זה הוא מספר לקוטי אמרים דכ"ז ע"ג כמו שהעתקתי לעיל פ' לך אות ט"ז בסופו ע"ש.

פירוש נז

ענין מעלת גזרה שוה מבואר לעיל פ' בראשית אות מ"א, ושם הובא בשם הרמב"ם שגרגיר חרדל שוה לרקיע ע"ש.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה