ואתחנן
פירוש א
עיין לעיל פ' בראשית אות קס"ד ענין הכתוב חדל להשכיל להטיב (תהילים ל״ו:ד׳) ע"ש.
פירוש ב
עיין בס' ליקוטים יקרים ד"ה ע"ד וז"ל, רחמנא לבא בעי, ר"ל לבא בעי רחמנא, עכ"ל, נראה כוונתו שהלב עיקר פעולתו הוא שיהיה משכן להשם יתברך שישכון בו כביכול, ואם ח"ו לאו, אינו נקרא לב כלל, כיון שאינו פועל פעולתו העקריית.
פירוש ג
עיין לעיל פ' בחקותי אות ה' כי השכינה נקרא אש אוכלה המכלה הכל כשאינה ביחוד למעלה עם אש חוורא עכ"ל, הנה כי כן הגירסא הוא בשני מקומות האלו אש אוכלה, אבל לעיל בפ' בלק אות י' בענין רומח איתא כשהמלכות הוא בלי יחוד הוא דין אשא תכלא, וכן ראיתי בס' ליקוטים מהבעש"ט שנדפס כעת על פי כתב ידו של בעל כתר שם טוב ושם בדף ה' ע"א גם כן הנוסחא הוא, הוא דין אשא תכלא ע"ש,ומצאתי בזוה"ק שלח דקע"ה ע"א בר"מ ד"ה פקודא וז"ל, בנורא אשא חוורא לא אכיל תכלא אכיל ושצי עכ"ל.
פירוש ד
בהיכל הברכה פ' תבא דקע"א ע"ב ד"ה יולך כו' העתיק משל זה, וסיים לבאר בזה הכתובים דשם, יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך, והוא בעצמו מלח ומנהיג הספינה ומצמצם עצמו בלבושים כאלו, עד שנראה כאילו היה אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך, והוא עצם השגה והתגלות אלהות להדורשים אליו באמת, אבל לפעמים מרוב צער ומרירות ומקטנות ויסורין וירידות והסתרות פנים מאוד, אינו מרגיש ונשכח הכל, ואז ועבדת, באיזה מדה רעה כעס וגאוה וכו', ותצטרך להכניע לך וכו' עץ ואבן וכו', אבל תדע שבכל אלו ההסתרות אלופו של עולם שם, והוא מלח ומנהיג הספינה, ולית אתר פנוי מניה וכו'.
והנה כתב שם בהיכל הברכה עוד, שמעט כמציץ מן החרכים, נתבאר ענין משל זה בהקדמה שלו הנקרא נתיב מצוותיך ע"ש, לכן אמרתי להעתיק כאן מס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל הששי, שמיוסד כולו לבאר משל זה, רק שהוא באריכות ומענין לענין, וכאן נעתיק רק מה ששיך לשורש עיקר המשל.
באות א', כתב עיקר המשל וז"ל, עיין תולדות בסופו שמעתי ממורי משל לסוחר אחד כו' עד ועשה בו שפטים,
באות ב', והענין כי סוחר זה הקדוש ברוך הוא, שבכל ימות החול יורד לים לברר הברורין, כמבואר בליקוטי תורה כי תחלת הכל ושורש הכל הם זיי"ן מלכים דמיתו, ולפי שמתו צריכין אנו להעלותן ולהחיותן, והששה תחתונים ששה קצוות דאצילות יורדין לים הנקרא נגה, ונקרא סוחר כטעם (יחזקאל א׳:ד׳) ונגה לו סביב, סחור סחור, וכשיורדין הששה קצוות בתוכם נקראים סוחרים להעלות ולברר, ואין כח רק בזעיר לברר, ולכן הם ששת ימי חול הוא נגה, וששה קצוות הם הבוררים כל ימי השבוע, אך ביום השביעי שהוא יום השבת נגד מלכות שם אין בירור, (תהילים מ״ה:י״ד) כל כבודה בת מלך פנימה, במספר לכבוד שבת, כי בן מלכות שורשה למעלה מזעיר, דכורא עטרת בעלה, ושורשה בדעת עליון דרישא דלא אתיידע, בסוד אדם לא יכול להסתכל בפני חוה, כי אור פניה ממדת אמת, דאתפני משערי, ואין שם בירורין, כי הכל נתברר לטוב, וכל זה בסוד פנימיות שלה, אבל חיצוניות המלכות הוא במדרגה מועטת מבעלה, ולכן כל ששה קצוות יורדין חיצוניות שלהם לברר, וחיצוניות המלכות צריכין לקדש בקדושת שבת קדוש קדוש, ובשבת עולה ונעשה הזיווג פנים בפנים,
באות ג', ואנחנו מעלין על ידי תפלתינו ומעשים טובים לאותן זיי"ן מלכים, בבחינות מיין נוקבין, ואז הם מתחדשין חיים, וזה נמשך עד ימות המשיח, כי כשיתברר אלו הזיי"ן מלכים, ויתוקנו ויתלבנו כל הטוב והקדושה שבהם, ואז יתבלע ויתבטל הקליפה הרע הגמור, וכעת בזמן הזה, העבודה הוא (תהלים ל"ד) סור מרע את הרע ועשה אותו טוב [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה הגה קנ"ו, ופ' לך אות מ"א, ופ' תרומה בהגה ה', ופ' קרח בהגה ד' סוד"ה ואתה בני ע"ש], כי באמת אין שום דבר הבא לנגד ישראל הן מחשבה הן מעשה, שיהיה כולו רע, אלא צריך להסיר את הרע ממנו מה שנאסר, על פי התורה, ואז הפנימיות נהפך לטוב ונעשה עוזר ומסייע לעבודת השם יעיין לעיל שמות בהגה י"ג].
באות ד', בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳) עיין לקוטי תורה משלי, דרכיך הם המצוות דרך הסלולה, דעהו, שיהיה לשם שמים, והוא יישר אורחותיך, שהוא אכילה ושתיה, שיש בהם גם ארחות עקלקלות, שהרי בהכרח אדם נהנה, השם יתברך יתן בלבך האיך תעשה אותם לשם שמים, והענין עיין בתולדות [והעתקנו לעיל בפ' בראשית אות קמ"א] שהיה מלך אדיר ושלח אחד מעבדיו לאנשי מדינתו וכסות ולשון שינה כאילו הוא מלך ומפתה שימרדו במלך ויקבלו אותו למלך, ויש שעמדו להלחם נגדו במלחמה כבדה, ויש שנתפתו אחריו, וכשבא למדינה של חכמים אמרו האיך יהיה זה, שמלך כסיל כמותו, יבא להלחם עם מלך אדיר, אלא ודאי ששם הוא גם כן רצון המלך לנסות אותנו וכיוצא, ואמרו לו זה ועשו שלום עמו, והנמשל מובן, שכל תאוות עולם הזה, וכל מעשה היצר וכל מחשבותיו הרעים, שם שם הוא מציאות השם יתברך, איזה ניצוצים טובים, והכל בא לעורר לעבוד למלך הכבוד, מחשבה של אהבה להפכו לאהבת השם יתברך [עיין לעיל פ' תרומה אות ה' ופ' פינחס אות זיי"ן] וכן אכילה ושתיה וכיוצא משא ומתן, יש שמסגפים עצמם במרירות כל ימי חייהם, מבלי ליהנות מעולם הזה כלל, ואשרי להם ולנשמתם, ויש חכמים נשמות יקרות אחר כל המרירות עושין שלום, ומסגפין עצמם לעשות הכל בקדושה וביחודים, צדיק אוכל מעט לשובע נפשו, ובמתינות, והכנה של קדושה לעשות הכל ביחודים, כי זה מלחמה יותר, אבל הוא בדרך שלום ואהבה והרחבת הדעת לדביקות השם יתברך, כי נוח לו לאדם להתענות ממה שישבור תאוותו באכילה ושתיה, שיהיה הכל בקדושה וביחודים, מתון מתון ארבע מאה עלמין דכסופין שויה, כי אין בין צדיק לרשע אלא חוט השערה, שזה עושה במתון להעלות החיות, וזה הולך אחר תאוותו, וזה יהיה לך אמונה קבועה שאין שום דבר קטן וגדול מקרה, אלא כל מה שבא לפניך הכל בהשגחה לתיקון נפשך, ואתה סור מרע שלו ועשה אותו מלאך טוב סאל, [עיין לעיל בפ' בראשית אות קמ"ב].
באות ח', ונחזוד לדברי מרן, והים סוער מאוד שהקליפות הומין ומרעישין לטרוף טרף, והתגברות הדינים, עד סכנת מות, ירידת המדרגות והשפע למקום הקליפות הנקרא מות, ועמד הסוחר להתפלל יהי רצון שיכבשו רחמי דעתיק את הכעס, עלה עשן באפו, ואש מפיו של זעיר תאכל, ויגולו רחמי דעתיק על מדותי, וכד רצון דא אתגלייא, בשבת (זוה"ק האזינו דרפ"ח ע"ב), וזהו בזכות אשתו הצנועה ששרשה מדעת דרישא דלא אתיידע מרחמי דעתיק ,זכור את יום השבת עטרת בעלה.
והיה שם גוי, זה הס"ם ימ"ש, גוי אובד עצות, ואמר הגוי אני אלך ואפתנה לישראל ששרשן מכנסת ישראל, ועיקר בריאת ישראל לשבר הרע והטבע המגושם [עיין לעיל פ' בראשית אות ע"ו ופ' לך אות ג'] ולהעלות הנשמות והבירורין, בסוד אלף עלמין דחתימין בעזקא דכיא, שביאר מרן האר"י שהם שורש כל הבירורין מסוד שם אלף, אלף למד, אלף למד הה, אלף למד הה יוד, אלף למד הה יוד מם, אשר משם כל הטבע הנקרא טבעת ועזקא, ונתבררין במחשבה שהוא עזקא ארבע מוחין מם סתומה, ונמשכין ליסודה. ששם גם כן עזקא, עיין בקול ברמה בביאור האידרא באורך הדברים סודות נעלמות על האי עיזקא וטבעת, שורש כל הבירורין במחשבות קדושות, ועל זה אמר המגיד מקאזניץ, וזדים, המחשבות, טבעת עשית טבעות ועיזקא, ומשם אלהים הנ"ל משם שורש כל הטבעיים וצורת החומריות, שצריכין לשבר החומר ולאכול ולעשות כל צרכי הגוף בקדושה ובטהרה, והרשע גנב הטבעת על ידי השפחה, שהוא היצר הרע שבאדם הנקרא שפחה כנודע, שרודף אחר ישראל בכמה רדיפות וצרות ודחקות וגזרות רעות, עד שלא נתנם השב רוחם עליהם, ומגודל הצער והעצבות גובר עליהם תאוות העולם הזה, ואינם יכולים לשבר התאוות לגמרי כי זה אי אפשר כל כך, אלא על כל פנים במעט לב שמח, והוא רודף אותם בתחבולות וביסורים, עד שהשפחה היצר הרע גובר וגונב הטבעת, שהם תאוות ועניני עולם הזה, ומוסרם ליד הרשע, ואדם הולך אחר יצרו ואינו מניחו לקדש עצמו בקדושה ובטהרה, ועלתה בידו, ובא עם הטבעת ולקח את הסחורה, כמבואר בתיקונים תיקון ס"ט ואם ח"ו לא מקיימין אורייתא ופקודין דילה יהיב עשר כתרין בידוי דס"ם ול"צ מזונא לא מידא דקודשא בריך הוא וכל שכן משליחא דיליה דאמר (יחזקאל כ״ט:ג׳) לי יאורי, ועבד המוסרח עושה עצמו אלוהי.
באות ט', ושלחה מעל פניו בלי מנהיג, רק הבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מנהיג, כי באמת בגלות המר הזה שבאנו באש ובמים, הסתרות הנהגה הוא מאוד, עיניו כיונים (שיר השירים ה׳:י״ב) דעבדין אונאה לבני נשא [עיין לעיל פ' שמות אות י"ז] שהפוקרין כופרין, ומתחזקין ואומרים לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב (תהילים צ״ד:ז׳-ח׳), והבעל כסות ולשון שינה, שמתכסה ומסתתר בתוך עניים ואביונים, לבבות נשברות, ואין עוד נביא, ובאמת אין שום תנועה קטנה בלתי הארת ורצון אין סוף, ומשגיח על כל תנועה, ואתה את צעדי תספור (איוב י"ד ט"ז) ואין שום דבר קטן עוף הפורח לפני, שיהיה מקרה, אמנם הוא מחיה את הכל ונותן קצבה ומדה לכל נמצא, אפילו היובש הגדול שיש בעת ההוא, הכל מחיות והארות אין סוף בהשגחתו, ונותן שיעור ומדה לכובד האבן והעפר, ואל קלות האש והרוח, כמה יהיו ימי חיותם, וכמה יהיה זמן לחותם וצמיחותם ועליתם ויבושתם, אפילו אילן קטן שנתייבש, נתמעט שרשו ושר שלו בהשגחות אור אין סוף ובגזירתו, משוער מאתו בחכמתו יתברך שמו, ועל הקליפות כמה יהיה רעתם ופעולתם בחלקי העולם, באש כמה ישרוף וברוח כמה יפולו ובמים כמה יטבעו ובעפר כמה ירקבו, מדוד ומשוער מאתו אור אין סוף יחיד ומיוחד ברוך הוא וברוך שמו, ונותן מדי יום ביום ורגע ברגע קצבתם וחיותם והשפעתם לרעים ולטובים, אלא שהבעל כסות ולשון שינה שאינם רואים גדולתו יתברך.
באות י', והתחננה מזה המלח שיתן לה מעט אוכל, שמגודל הסתרה נופלין משורש אמונה ובטחון, ומשימים בטחונם בסיבה, ובהתנהגות עולם הזה, במשא ובמתן ובשאר דברים ומחמת גודל צערם נשכח מהם לרגע שסיבת כל הסיבות ומנהיג הכל הוא הבורא, ולפעמים מחמת רוב צער ובלבול הדעת, עושה איזה חנופה ושקר ומנשק וכנ"ל, אף על פי כן אין שום מציאות בלתי השם יתברך, שהרי בכל רגע מוכן כל איש ישראלי למסור גופו ונפשו והונו ורכושו להשם יתברך, אלא שמרוב צרות וחשכות הגלות, סובר על הרע שהוא טוב ושלם זה הוא רצון הבורא, ועושה איזה דבר מכוער, אבל הוא על ידי בלבול הדעת ושיכרות מרוב צרות, וכל זה על ידי התגברות הרשע, שמגביר הרע להחטיא ולמרוד בו יתברך שמו, כי הוא מצד הרע חוטא ומורד, ומלאך אחד הולך אחריו ואומר לו עבד מוסרח אל תמרוד במארך זכור את בוראך, אבל לפעמים מטעה את עצמו ומטעה כל הרשעים וכו', מה נאמר ומה נדבר בזמן הזה המר, בודאי יש לנשק לכל מי שבשם ישראל יכונה, ולעורר עליו אהבה וזכות, כי כל מה שגנב העבד המוסרח הכל שקר, כי נפשות ישראל מוסרים נפשם בכל רגע על קדושת שמו יתברך, וכל הרע עושה הרשע, שכל כך גובר ברשעות שלו ובצרות וביסורים, עד שנסתלק דעת כל אחד מהם, וכל הרשעים שבמדינה זאת ובפרט במדינות אשכנז, נשבע אני בחיי עולם שכולם אנוסים כתינוק שנשבה בין הגוים ובלי דעת ידברו,
באות י"ב, ויהי היום זרקה הספינה ליבשה, למקום דירת הצדיקים, ומצאה שני אילנות, הם תלמידי חכמים כמבואר בזוהר בלק (דר"ב ע"א)על פסוק כי תצור אל עיר לא תשחית את עצה דא תלמיד חכם, וכן התורה עצמה הוא אילן, מה אילן אית ביה שרשין קליפין מוחא ענפין טרפין פרחין איבא, אוף מלין דאורייתא אית בהו פשט דרשא רמז גמטריאות רזין טמירין רזין סתימין, והיה כעץ (תהלים א'), וידוע שהתורה אית בה ימינא ושמאלא סם חיים וסם מות (יומא דע"ב ע"ב) שיש שלמדו תורה בסם המות [עיין לעיל פ' מסעי אות ד'] עד שפשטה הצרעת ונעשו אפיקורסים מינים ר"ל, ולימוד התורה של סם חיים מרפא לנפש, כי ממנו תאכל, עיין בזוהר (פ' בלק דר"ב ע"א) ההוא טנרא תקיפא ההוא דכל רוחין תקיפין וקדישין נפקין מינה דלית הנאה ותיאובתא לרוח קודשא בהאי עלמא אלא אורייתא דההוא זכאה כביכול איהי מפרנס ויהיב לה מזונא בהאי עלמא, כי ממנו תאכל ואיהו זן לה, עד שבאה לבית המלך בדמות איש, כמבואר בזוהר (עיין בזוהר חדש לך דכ"ח ע"ד) הביאני המלך חדריו (שיר השירים א') דא עלמא עילאה עולם הבינה, שהוא התקשרות מלכות בבינה הנקרא מלך, ושם אתלבשת במאני דדכורא עטרת בעלה, זכור את יום השבת כמבואר בזוהר הרקיע, וגם שם צריכין לרפואה זאת, כי מוחין דאמא בלתי מוחין דאבא בא הצרעת, כמבואר בעץ חיים שער רחל ולאה כי כשאין שם מוחין רק מצד אמא נקרא נגע, ועל ידי תורה לשמה של הצדיקים ממשיכין מוחין דאבא ונתרפא מנגעו, ודוחה הקליפות לנוקבא דתהומא רבה, ונתנו לה הון רב עטרת פז, סלקא עטרה ואתיישבת ברישא דמטרוניתא, והתקשרות מלכות בבינה גורם קירוב קץ הגאולה, כמבואר בפרי עץ חיים שער הק"ש פרק י"ב כשיש נשמות קדושות שיש להם כח לעלות עד הבינה ועל ידיהם תעלה המלכות היא ממהרת לבא קץ הגאולה, ועל ידי זה חוזרת לבעלה והתרעמה עליו, כמבואר בילקוט (הובא בשו"ת צמח צדק סי' קכ"ו בשם המדרש) שאינה מתנחמת משום נביא וחוזה, ומתרעמת עד שעושה הקדוש ברוך הוא שפטים (ישעיה ל"ד) זבח גדול בבצרה, (ישעיה ס"ג) ויז נצחם, והמשל הזה נוקב ויורד, ומעט מן המעט השגתי דברי מרן אור נפשינו וחיות רוחנו רוח אפינו משיח ה' המאיר לארץ, זכותו יעמוד לנו עד ביאת ינון, אמן, עכ"ל.
ובאוצר החיים פ' חקת דק"מ ע"ג העתיק גם כן משל זה בקצת ביאור וז"ל, משל לאדם אחד שהיה בים והיה הים הולך וסוער, ועמד בתפלה שינצל בזכות אשתו הצנועה שהיא צנועה בבית סגור ומסוגר, והיה שם אדם בליעל איש און, ותמה ואמר את זו שאתה מפליג בשבחה אני אפתנה, כי אין לבה שלם עמך כאשר אתה סובר, ואיזה אות אתה מבקש ממני, ואמר שיש לה טבעת חשוב שמושלת בזה על כל הטבעי"ם ועל כל אלהים אחרים ותאוות רעות ומים הזדונים ומדות רעות, וכל הטבעים נכנעים לפניה לשנות הטבע, (תענית דכ"ה ע"א) מי שאמר לשמן יאמר לחומץ, וכל שרים של מעלה נכנעים וכל הטבע מסור בידם להכניע אותם תחת יד ה', ואם יביאנו אז אדע באלין קליפין מתלבש קודשא בריך הוא ושכינתיה לקיים (תהלים ק"ג) ומלכותו בכל משלה, (תהלים מ"ז) כי מלך כל הארץ אלהים, אבל לעילא באתריה אתמר (תהלים ה') לא יגורך רע, וקליפין דיליה קליפות נגה לבושין מכמה גוונין שפירין דנהורא דמנהון אתפשט קודשא בריך הוא ושכינתיה, ואתלבש באלין אחרנין בגין לנטרא להון לישראל (ישעיה ס"ג) בכל צרתם לו צר, ל"א צר, בקדמיתא יהיב להון בידא דשליח דאיהו גבריאל, ולא הוה מזוני לרשע ס"ם אדם בליעל אלא על ידי שלוחא, והוה שלטא על כל טבעים ושרים וכולם נכנעין בגין חובין דישראל על ידי אדם בליעל איש און אתלביש איהו בהון, וכביכול אתי ליה מזונא על ידי דקודשא בריך הוא, להאי אם ישראל אזלין באורח מישור ומקיימין אורייתא ופקודין דילה, ואם ח"ו לא מקיימין, והוא על ידי התגברות אדם בליעל בכוונה להרע, בלי שום כוונה טוב, אלא מצד עוצם רשעו מתגבר בכל כחו להרע ולפתוח??, ובשגיאה ואונס היה מה שהיה, אז יהיב עשר כתרין בידוי דסם הרשע אדם בליעל, ונמסר הטבעת שהיה בידה לאדם בליעל, על ידי כמה טעויות ורשעות ורע גמור שהטעה את האשה הצנועה, ואז לא צריך מזונא לא על ידי שליח ולא על ידי הקדוש ברוך הוא, ועיין היטב תיקונים תקון ס"ט, ובזה נצח כל אחד את חבירו ומסר לו את סחורתו, והוא על ידי שפחה בישא, נוקבא דס"ם דידעית לפתות במתק לשונה חלק משמן חכה מרה כלענה, והשפחה בישא התגברה בכמה תחבולות עד שגנבה הטבעת ולוקחת השפע, ובא בספינה ריקנית אל ביתו, כי אף בזמן המקדש היה עת רעה שלא עלה הגורל בימין ולא הלבין השני ושנאת חנם מלשון הרע הכל מגודל רשעת הרשע שהתגבר בכל כחו עד שלא יכלו לעמוד נגדו מגודל קנאה ורשעות שהיה לו על עם ה'.
וכשבא בעלה לביתו אף שקישטה עצמה לפניו לא נתרצו מעשיה לפניו, ונפתחו דלתות ההיכל, וסיבב הדבר עד ששילחה מעל פניו בספינה, והבעל כסות ולשון שינה כאילו הוא מלח מנהיג הספינה, והוא שם סמ"ך אל"ף למ"ד דחותך חיים לכל חי, ושם הקדוש ברוך הוא מסתתר דלית אתר פנוי מיניה, ש"ה תמי"ם, ואין שום דבר ההוה בעולם שלא יהיה בו יחוד הוי"ה אדנ"י ובגלות כסות ולשון שינה, והלכה האשה בספינה כמה ימים בלא מאכל ומשתה, והתחננה מגודל דחקה מזה המלח שיתן לה אוכל להשיב נפשה, ואמר אם תנשק לי אתן לך, וכך עשתה בהכרח בלי דעת, כי מגודל צערה יצאה מדעתה, ואחר כך תבעה לתשמיש ולשאר דברים מכוערים.
והיה איזה יום נייח, ונחה הספינה, והלכה ליבשה, ומצאה שני אילנות אחד שהאוכל ממנו נעשה מצורע, והוא הערב רב ערבא בישא עמלקים נפילים גבורים רפאים ענקים (זוהר בראשית דכ"ה ע"א ועיין לקמן במאמרים לר"ה ויו"כ אות זיי"ן) ואילן אחד שהאוכל ממנו נתרפא מצרעתו, והם הצדיקים קדושים וחסידים טהורים לומדי תורה לשמה, ולקחה בתרמילה מאילן זה ובאה לבית המלך, הביאני המלך חדריו, התקשרות מלכות בבינה, וגם מוחין דאמא בלתי מוחין דאבא הם גורמין צרעת כידוע, ושם הוצרך גם כן לרפואה זאת להמתיק דיניה דינין תקיפין על ידי תורה לשמה, העולה מאילן הטוב ועשתה רפואה זאת, ונתן לה הון רב ועתק, כלי לבן שאולים, וחזרה לביתה ומצאה לבעלה ביחוד התפלה, והתרעמה עליו תרעומין דשכינה, ובוכה ומבקש על בניה ועל נפשה אשמנו בגדנו [עיין לעיל פ' בראשית אות קמ"א ושם בהגה קי"ט] כי גם שם אתה היית, (תהלים קל"ט) ואציעה שאול הנך, כי גם בחטא גנוז אלופו של עולם [עיין לקמן פ' תצא אות ח'], והבעל שמח בלבו, כי נתברר לו בדרך גודל צניעות שלה, ומה שעשתה לפעמים איזה דבר מכוער היה בלתי דעת, ויחשבה לזונה ויחשבה לשיכורה (לשון המסורה בפ' וישב), בעת שכסות ולשון שינה ראה שאיננה זונה אלא שיכורה, ואחר כך חקר הבעל וימצא ששקר ענה בה איש הבליעל אדם רע שגנב טבעתה, אז עשה בו שפטים סוד (ישעיה כ"ה) בלע המות לנצח ורוח הטומאה תבער מן הארץ, וכל הרשעה כעשן תכלה, להבה תלהט רשעים (תהלים ק"ו) ומתחלה אמר הוציאוה ותשרף בשלהובא דגלותא, והבעל כסות ולשון שינה, וכשנתברר הדבר אמר צדקה ממני ויחשבה לו צדקה, ממני היה הכל, ולא נמצא שום דבר כיעור, בתולת ישראל לא חליפת ליה היא ובנהא באל אחר, כולם מצפים ומודים למסור נפשם ורוחם על קידוש שם הנכבד והנורא, עכ"ל, ועוד ע"ש בפ' ויקרא די"ח ע"א ובפ' קדושים דקס"ח ע"ב וכתב שיש רזי דרזין במשל הנ"ל, ועוד הביא משל זה בארוכה בס' זוהר חי פ' אחרי דע"א ע"א ע"ש,
פירוש ה
ובדגל מחנה אפרים פ' חקת וז"ל, כמו שאמר אא"ז זללה"ה ובקשתם משם את ה' אלהיך וכו', משם דייקא פירוש ממקום שאתה שם עכ"ל, וכן הוא שם בפ' ויצא כמו שהעתקתי לעיל פ' בראשית בהגה נ"ט ע"ש.
ובס' ליקוטים יקרים ד"ג ע"ג וז"ל, אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או בדור שכלו חייב (סנהדרין דצ"ח ע"א) ע"ד איהו סובב כל עלמין, נמצא כאשר כולם חייבים ויבאו למדרגה התחתונה, שם קרוב יותר הבורא יתברך, ויעמוד עליהם מלך כהמן (שם בסנהדרין דצ"ז ע"ב) עכ"ל.
עוד שם בס' ליקוטים יקרים ד"ג ע"ד וז"ל, כשיש הרבה גוים באיזה מקום, השכינה היא בגלות שם, דהיינו שהוא מתעלמת ומתלבש תוך הקליפות, ואינו מתגלה המלכות, קשה מאוד שיהיה האמונה באדם שלימה, עכ"ל.
פירוש ו
בס' מגן אבות בפ' ואתחנן די"ב כתב וז"ל, עיקר הפירוש דאחד על פי עומק יסוד כוונת הבעש"ט ז"ל, יובן בהקדם מאמר רבותינו ז"ל (במדרש רבה ואתחנן פרשה ב' סי' י"ט) בהפרש בין רחב שאמרה (יהושע ב' י"א כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, רק שלא אמרה אין עוד, ובין משה רבינו עליו השלום שאמר אין עוד, ואמרו ז"ל שמשה שמו בחללו של עולם, אבל רחב שיירה בחללו של עולם, וביאור זה, ידוע בכתבי האר"י ז"ל ענין הצמצום ומקום פנוי, והיינו שהיה העלם, והסתר האור אין סוף שבהעלם והסתר זה, יכול להיות מעמד כל סדר ההשתלשלות באופן שהם נראים ליש ודבר, וכיון שהצמצום הוא ענין העלם, אם כן מובן שזה רק לגבי הנבראים, אבל לגבי מהותו ועצמותו יתברך שמו, כמו שהוא קמיה, אין הצמצום אמתי כלל וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד ו') ומבלעדי אין אלהים, וכל החלל ומקום פנוי עם כל סדר ההשתלשלות שבו, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, מכתר אדם קדמון עד רגלי אדם קדמון שמסתיימים בעשיה, וכללות הקו מראשו ועד רגלו, הכל כלול ובטל במציאות במאור באור אין סוף, כביטול זיו השמש בשמש, ר"ל־ כאילו לא יצאו מהתכללות המאור, וכמו זיו השמש שאינו נראה ליש אלא למטה, לפי שאין כאן גוף השמש, אבל בשמש עצמו אין הזיו ניכר כלל במציאות, והרי הוא אין ואפס ממש, כמו כן זה שהעולמות נראים לאיזה מציאות, הוא בידיעתם שאין מאיר להם גוף המאור אור אין סוף ברוך הוא בגילוי, ובערך החוט והקו הרי הם באמת איזה מציאות יש ושייך ענין הצמצום, אבל קמיה ית"ש שהוא ממלא כל מקום החלל גם עכשיו כמו קודם, אם כן הכל בטל במציאות כאילו לא יצאו מהתכללותם כלל, ולכן באמת אתה הוא עד שלא נברא העולם ומשנברא העולם בשוה, כמו קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד כמו כן הוא גם עתה, וזהו קדוש אתה ונורא שמך וכו', פירוש אתה, מהותו ועצמותו יתברך שמו קדוש, שהוא אינו בגדר ומהות גילוי כלל, ושמך שהוא כח ההתגלות שלו, והוא בחינת מלכות דאין סוף, הוא גם כן נורא, כי אין אלוקי מבלעדיך, שהצמצום אינו כלל קמיה, כי כל הצמצומים והמסכים והפרסות, שנעשה מזה התחלקות מדרגות מעלה ומטה, שייכים רק בערך מקור כללות חיות העולמות, שהוא הקו שהוא הארה מבחינת מלכות דאין סוף, אבל בבחינת מלכות דאין סוף, כל הצמצומים כאילו אינם כלל, אם כן הגילוי שמבחינת שמך הוא גם כן נורא, ששוה למטה כמו למעלה, וכמו שנתבאר זה במקום אחר באריכות.
וזהו שמשה רבינו עליו השלום שאמר אין עוד, שמו בחללו של עולם, דהיינו הוא ממלא כל מקום החלל כמו קודם הבריאה ממש, אבל רחב שיירה בחללו של עולם, שלא אמרה אין עוד, שזה הודית כשאמרה כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, שהוא יתברך שמו לבדו משגיח ומחיה ומהווה כל ההוויות למטה בעולם הזה הגשמיי, כמו בעולמות הרוחניים, וגם זה השיגה שכיון שהתהוות כל העולמות הוא מאין ואפס המוחלט, ובכל עת ורגע צריך להיות האין שופע בהיש להחיותו ולקיימו, אם כן היש הוא בתכלית הביטול אל האין השופע עד שאינו במציאותו כלל, וכמו שכתב בתניא שאילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את הכח וחיות האלקות כו' לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל, כי אם החיות אלקות המחיה אותו וכמו שנקרא אל עולם, שאל ועולם הכל אחד, אבל זה לא השיגה קודם שנתגיירה, שנאמר שגם הצמצום והחלל אינו אמתי כלל, ואם כן גם החיות מהתכללותו, זה לא השיגה, ואמרה כיון שהיה צמצום, הרי הוא אמתי גם קמיה יתברך שמו והחיות רוחני של העולמות הרי הוא במציאות ומצדו שייך גם מציאות העולמות וזהו ששיירה בחללו של עולם.
וזהו שבקשה מהם (יהושע ב') ונתתם לי אות אמת והחייתם וכו', ואיתא בזוהר הקדוש (ר"פ ויקרא) שבקשה את קו האמצעי אות אמת דא אות וי"ו, היינו לא כשאר הגרים שנקראים גרי הצדק מלכותא קדישא, ונכנסים תחת כנפי השכינה, חסד וגבורה שבמלכות (זוהר הקדוש בראשית די"ג ע"ב) אשר חסד הוא התפשטות והתגלות החיות מאור אין סוף ברוך הוא, שהיה נראה איך שהעולמות בטלים, אבל נגד זה מדת הגבורה המצמצם ומעלים ומסתיר על אור אין סוף שלא יתראה ביטול העולמות במציאות, אבל קו האמצעי הוא התכללות חסד וגבורה, שגם לאחר הצמצום יהיה התגלות אור אין סוף ברוך הוא שקודם הצמצום, ויהיה נראה איך שהעולמות והחיות בטלים במציאות לגמרי, וזהו שורש ישראל בקו האמצעי, ובקשה רחב גם כן שיהיה מקומה בקו האמצעי גם כן, ויומשך גילוי זה בכל משפחתה, וזהו ענין אות אמת, אמת, א הוא אני ראשון כמו קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, ת ואני אחרון שיהיה ונשגב הוי"ה לבדו, ואות מ הוא ומבלעדי באמצעותא גם כן אין אלהים.
נמצא שיש ג' דעות, דעת יתרו, שאמר כי גדול הוי"ה מכל אלהים , והוא לא יפה אמר, שנתן ח"ו ממש בע"ז, היינו ענין השיתוף שנצטוינו בזה ממצוות לייחדו (עיין בשלחן ערוך או"ח די' קנ"ו בהגה), ודעת רחב, שהוא לבדו מחיה ומהווה למטה כמו שהוא למעלה, וגם שכל העולמות בטלים לגבי האין שמחיה אותם, אבל בענין הצמצום סברה שהוא אמתי, וזהו ששיירה בחללו של עולם, ומשה רבינו עליו השלום שמו בחללו של עולם.
והנה זהו מצות קריאת שמע לייחדו, כי אות ח מורה על שהוא אחד בזיי"ן רקיעים וארץ, שהוא ענין בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ואות ד מורה על ד' רוחות העולם שהוא ענין חללו של עולם שאין עוד, והיינו כי עיקר הפירוש אחד הוא שאחר שנתהווה התחלקות ו' קצוות מעלה ומטה וד' רוחות שהוא ענין ו' קצוות רוחניים, פני אריה אל הימין וגו' (יחזקאל א') וגם ששה קצוות גשמיים, הם בטלים במציאות לגמרי ביחודו האמיתי, שהוא לבדו הוא, שההתחלקות אינה התחלקות כלל, לפי שהם בתכלית הביטול וההתכללות באחדותו הפשוטה, והוא יתברך שמו מתאחד בהם בתכלית היחוד, וזהו ענין (ברכות ד"ו ע"א) אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ה' אחד, פי' בעולם שהוא התחלקות ששה קצוות הוא גם כן אחד, עכ"ל.
פירוש ז
זהו גם כן ענין התשובה להעלות הניצוצות של השבירה כמו שמבואר לעיל בפ' בראשית אות קס"ז ע"ש.
פירוש ח
ענין זה מבואר לעיל פ' קדושים אות י"ב ושם בהגה זיי"ן, ועוד עיין לקמן פ' תצא אות ח' שבחטא גנוז כו'.
פירוש ט
נזכר זה לעיל פ' תשא אות ב' ושם בהגה ב' ע"ש.
פירוש י
נראה שרצה כאן במה שהזכיר ענין השפלות בסוד נקודה קטנה, שבא לרמז שזהו ענין י ראשונה של שם הוי"ה, כידוע שאות יו"ד הוא נקודה, כי מבאר והולך בזה שאר אותיות השם כסדרן שעל ידי אות ו' נעשה מן ד' אות ה' כמו שתראה בסמוך, וא"כ דורש הוא כל אותיות השם רק י' לא הזכיר מפורש בכל המאמר, לכן נראה שזהו הנקודה שרמז עליה כאן ועיין לעיל פ' מטות בהגה ג'.
פירוש יא
עיין לקמן פ' תצא אות זיי"ן כי אחר ששב בתשובה ונסתלק חלק הרע ונשאר רק הטוב הגנוז נתעורר אז גם הטוב שלמעלה ע"ש, ועיין לעיל פ' בראשית בהגה ל"ד ושם בפנים אות קס"ז שציינתי לעיל בפרשתינו בהגה זיי"ן.
פירוש יב
עיין לעיל פ' פינחס אות א' ד"ה והעיקר להעלות?? והגה קכ"ד. כו' ושם בהגה אות ב' שציינתי לפ' בראשית הגה פ"ט
פירוש יג
עיין בס' זוהר חי על זוה"ק תרומה דקע"ו והוא שם ד"ק ע"ד, שכתב שם יחוד גדול ונורא לדבק נשמתך בנשמת הצדיק ישראל בן שרה בן אליעזר [רבינו הבעש"ט זי"ע],וכן האריך בזה בס' נתיב מצותיך בנתיב היחודים שביל א', איך לדבק עצמו עם נשמת הבעש"ט זי"ע וכן עם נשמת רבינו האר"י זי"ע, והאריך שם בתנאים הנצרכים לזה ע"ש דמ"ז ע"א.
עוד עיין היטב בזוהר חי ד"ה ע"ג והלאה עד ד"ז ע"ב והוא על הקדמת הזוהר ד"א ע"ב, שמבאר שם דרכים ועצות והנהגות איך יוכל האדם לזכות להתדבק בנפשות הצדיקים על ידי יחודים, ושם דרכ"ג ע"ב ד"ה נשמתא נפקית, ושם דרפ"ג ע"ד הזכיר שם עיקר היחודים לייחד שם הויה בשילוב בכל שם משלשה שמות אהי"ה אלהי"ם אדנ"י ע"ש.
ושם דשמ"ט ע"ב ד"ה ענין ג' דרגין, ושם דשצ"ג ע"א ד"ה והוה, ושם ע"ב ד"ה ושכבתי.
ובזוהר חי משפטים דקכ"ו ע"ד, ובזוהר חי תרומה דל"ח ע"ג ד"ה והנה השייך לזוה"ק שם דקמ"א ע"ב, ושם בזוהר חי דקי"ח ע"ב השייך לזוהר דקע"ז [ושם נרשם בטעות קע"ח] ד"ה ואית באדכר צדיקייא ע"ש דבר גדול, ובפ' אחרי דס"ט ע"ב ששייך לזוה"ק ד"ע ע"ב [ושם נרשם ס"ט], ובפ' נשא דקי"ד ע"ב וע"ג וע"ד ועיקר עיין לעיל פ' שלח אות א' מענין זה.
פירוש יד
והתבוננתי בדברי הרב ז"ל שרגיל לכתוב על רבינו הבעש"ט בזה הלשון הרב ישראל בן אליעזר אפילו במקום שהרבה מקודם בהרבה תוארי כבוד, ולדוגמא עיין לעיל פ' מצורע בהגה י"ג, לפי שארבעה תיבות הללו הר"ב ישרא"ל ב"ן אליעז"ר עולה מכוון מספר אלף קי"ח שהוא כמספר יחודא עילאה כמבואר למעלה והוא פלאי, ועיין לעיל פ' בראשית אות קל"ג ושם בהגה קי"א, ועיין בשבחי בעש"ט צד פ"א שציוה הבעש"ט לומר ישראל בן אליעזר יש כאן [והיה זה סגולה לגרש רוח רעה] ואמר המוכיח שכיון ששמו של ישראל בן אליעזר, הוא שם, שמע מינה שצדיק הוא ע"ש, נראה שגם שם הכוונה על אלו התיבות הר"ב ישרא"ל ב"ן אליעז"ר שמכוון ממש לפסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, שזהו הסגולה לשמירה מרוח רעה כמו שמפורש בגמרא (מגילה ד"ג ע"א) האי מאן דמיבעית כו' מאי תקנתיה לקרי ק"ש, כנ"ל אני המסדר שמ"ו.
פירוש טו
ובאוצר החיים פ' ואתחנן דל"ח ע"ד העתיק זה בביאור ארוך וז"ל, הקשה מורי עיין בספר תוי"י מה זה לו יתברך שמו לתועלת שנאהבנו, יתוש כמונו, אם יאהב תולע קטן למלך גדול ונורא מה זה תועלת, ומה זה נחשב לכלום, ותירץ כי בריאת עולם היה על ידי דין שהוא סוד הצמצום, וכך דיני ויסורי האדם הם גוף אל הנשמה וחיות הרוחניות, כי אם לא היה הדין לא היה אפשר בריאת העולם כי הכל היה חוזר לשרשו באהבה עזה, ודיני ויסורי האדם הגורמין אהבה הם גוף אל החיות ואהבה שלא יצא נפשו בדברו, וכשהאדם מקבל היסורין באהבה ובשמחה, שהוא בחינת החיות והרוחניות שמחה ואהבה, על ידי זה מקרב ומקשר ומדבק הגוף אל הנשמה, שהוא חיות הרוחניי, ונתבטל הדין, וזה היה עיקר בריאה, להאציל ולברוא בני בכורי ישראל, שיהיה, דעתו כלול מחסדים וגבורות, דע את אלהי אביך (דה"י א' כ"ח) על ידי חסדים וגבורות, לפעמים על ידי ביטוש וקבלת יסורין באהבה, ולפעמים על ידי השפעת החסד, לפי מה שגזרה חכמתו יתברך שמו בהשגחה נפלאה, ועל ידי הדעת נברא העולם שהוא התורה כלול משכר ועונש, בסוד דלת עין תיו שהמילוי שלו בסוד אבג יתץ [שעולה בגימטריא] שארה שם הפרנסה, דעת קנית מה חסרת (לשון המדרש רבתי ר"פ ויקרא), ומספר דל"ת עי"ן תי"ו בסוד יו"ד ה"י פעם וא"ו ה"י שם ס"ג, שמשם הבלים יוצאין, זיי"ן פעמים הבל, דעת עליון כידוע, וסוד כ"ח פעם יו"ד ה"י הוא מספר יד"ע, י"ד פעם ע', שכן חמש ידות הוא עין וא"ו פעם י"ד, סוד כל ברורי ניצוצין העולין על ידי דע את אלהי אביך הוא מספר דל"ת עי"ן תי"ו יהו"ה צבאו"ת מל"א כ"ל האר"ץ כבוד"ו, ברוך הוא וברוך שמו, כטעם (תהילים י׳:י״ד) לתת בידיך עליך יעזוב חלכה כח ל"ה הנ"ל, והוא ידך, והבן היטב, ואם ח"ו בהיפוך שאינו מקבל בשמחה, דוחה הגוף שלו מן החיות, לכך אמרה תורה עצה היעוצה לאדם ואהבת את ה' אלהיך, שהוא בחינת דין אלף למד הי יוד כף סודו חמש פעם דין ש"כ ונמתק בסוד חס"ד אברה"ם אוהבי ולקבלו בשמחה ואהבה, חסד אברהם אוהבי, ולקשרו אל הוי"ה שהוא הנשמה, על ידי ואהבת הנרשם על מלת ואהבת, אלף של אבג ית"ץ, שכן אלף הוא אור אהבה, ואלף מורה על קבלת היסורין באהבה, כטעם (תהילים ל״ט:י׳) לא אפתח פי כי אתה עשית, ובעת רצון נאמר (בפ' ראה) [פסח לה' אלהיך] פה ס"ח פה חיי"ם לה' אלהיך, מקבל הייסורין עד שנעשין חיות ואור אהבה מוחין גמורים, מהלל ומשבח ומרומם, והקדוש ברוך מגודל אהבה אמר (שיר השירים כ') פתחי לי אחותי, ואנחנו מבקשים (תהילים ס״ט:י״ט) קרבה אל נפשי גאלה למען אויבי פדני, שתפדני מצער ויסורין הבאין מן הצר והאויב (תהילים ע״ח:א׳) הטו אזנכם לאמרי פי, שכן אוזן רזא דאלף, שמעו ותחי נפשכם להמשיך חיות ואור על ידי אלף אהבה, ובזה תבין חקיקת מצוות אהבה באלף, אור אהבה אחד הגורם זיווג עליון, כמו רבי עקיבא שגרם זיווג אלף בסוד יוי עיין שער נ"א כו' עכ"ל, ועוד עיין באוצר החיים פ' קדושים דקע"ב ע"ד, ובס' נוצר חסד פ"ו ד"ה אהבה מצוה ע"ש.
ובס' כתבי קודש די"ז ע"ד בד"ה ותחזינה איתא וז"ל, אהבת אדם להשם יתברך הוא אינו לעצמותו יתברך שמו ולכבודו, כי בודאי לא יאמר כפרי אני אוהב את המלך, כי מי הוא לאהוב את המלך רק יתפאר בעצמו כי הוא אוהב לעבוד לפניו באימה, עכ"ל.
פירוש טז
מבואר לעיל פ' בראשית אות ו' ושם באות כ"ה ע"ש,
פירוש יז
ובס' נוצר חסד פרק ד' אות כ"ב וז"ל, ופעם אחת על ידי הפצרת אשה עקרה אחת, וגם הוא היה לו עת דוחק קודם הפסח והיא הביאה לו בהרחבה, ונתרחב דעתו הקדושה, ונשבע לה שיהיה לה בן, והיא היתה איילונית ממש לגמרי, ועל ידי שעשה זאת להטריח את קונו, שמע כרוז שאין לו חלק לעולם הבא, ושמח הצדיק שמחה גדולה, ואמר, עתה בא לי עת ועונה לעבוד את בוראי באמת בכל לבי, כי אחר שאין לי בטחון של עולם הבא, ובקבלה זאת ובעבודה כזאת אמיתיית תיקן הכל, ואמר לו רבו אחיהו השילוני הנביא שהיה זה לנסיון, ועל ידי שעמד בנסיון תיקן הכל,עכ"ל.
פירוש יח
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ל' שהעתקתי גם כן מריש ס' ליקוטים יקרים כעין זה להדיא בשם הריב"ש.
פירוש יט
עיין לעיל ר"פ בראשית בהגה א', ושם בפנים סוף אות ל"ה ושם בהגה כ"ח.
פירוש כ
ובס' התעוררות התפלה אות ה' כתב וז"ל, אמנם להיות האדם מדבק את עצמו להשם יתברך בעת הלימוד זה קשה מאוד, ולא רבים יחכמו בזה, וכדברי הבעש"ט זצוקלה"ה (באבות פ"ג) ומפסיק ממשנתו, שהוא מפסיק מדבקותו מסיבת משנתו עכ"ל, ועיין לעיל פ' בראשית אות ק"ז שצריך ליזהר בשעת עשיית המצוה שלא יופסק מהדבקות ע"ש, וענין מפסיק ממשנתו מבואר לקמן פ' שופטים אות י"ב ע"ש.
פירוש כא
עיין כעין זה לעיל פ' שמיני ריש אות א'.
פירוש כב
ולעיל פ' בראשית אות ק"ט איתא שבתוך הלימוד עצמו צריך לחשוב לאיזה מדה הוא שייך וידבוק בה ע"ש.
פירוש כג
עיין לעיל פ' בראשית אות ל"ד ושם בהגה כ"ז
פירוש כד
עיין לעיל פ' שלח אות א' ושם בהגה א'.
פירוש כה
ובס' בן פורת יוסף ד"כ ע"ג וזה לשונו, כתבתי במקום אחר סוחרי המלך טעו במדבר והיה בזה ג' סוגים וכו', והכי נמי בתפלה ועבודת ה' יש ג' סוגים הנ"ל, והבן, עכ"ל.
פירוש כו
ובס' בן פורת יוסף לפ' חיי פן ה' דל"ט ע"ג, וז"ל, לימוד לשמה היינו לשם ה', להמשיך הארת יסוד אבא להשכינה שנקרא שרה, כמו ראש חודש כנודע, עכ"ל.
פירוש כז
בלקט אמרי פנינים בריש הקונטרס דר"ו ע"א העמק והרחיב הביאור בזה והעתיק וכתב וז"ל, שמעתי ממורי תורה לשמה לשם התיבה והאות בעצמה, שלומד לדבק התיבות והאותיות בשורש השרשים, בחיות אור אין סוף, אשר כל נאות דשא לו נכספין, והוא עצמו לשם ה להמשיך הארת יסוד אבא, כי אבא עילאה חיות כל העולמות, וכשאור עליון אור אין סוף מתפשט בעולם האצילות להחיות כל העולמות, אז אבא ביסודו מתפשט בכל אצילות עד סופו, ובאור אין סוף מאיר ומגיע החיות להחיות נפש כל חי, ועל ידו שואבים כל העולמות חיות והארה של אור אין סוף, ומחיה את כל עולם אצילות ואת כל העולמות, והוא עצמו החיות שבתוך הדפק, קול דודי דופק (שיר השירים ה׳:ב׳) ועל ידי זה החיות, נתעורר לקול תורה ותפלה, וצריך להמשיך החיות אל ה שבלאה, בסוד (איוב י״ט:כ״ו) אחר עורי נקפו זאת עיין לקוטי תורה איוב, כי אין לך גוף ונפש שלא יש בהם כ"ב אותיות, והנה כל אלו הם בפנים ועור האדם סוכך עליהם, והאדם הצדיק אשר נפשו מזוככת, יש בנפשו יכולת להאיר ולעבור דרך המסך, ובפרט בעת עסקו בתורה ותפלה, וממשיך הארת יסוד אבא, הארות אין סוף, על נפשו הכלולה מכ"ב אתוון, וממשיך אור כ"ב אתוון שבתורה ומתגלין ומאירין בסוד עור האדם, לאה, קשר של תפלין, ונעשה מכתנות עור כתנות אור, בחיות ודבקות אור אין סוף, בסוד יוד פעם הא, הא פעם ואו, ואו פעם הא, מספר עור, אחרי עורי נקפו, מנקפין ומכין ומוציאין אורות לחוץ להמתיק דינים תקיפין של עור, שהיא בחינת לאה, ואז מאירין האותיות ומתעלין לשורשן בסוד כתנות אור וחשמל, ועיין שם בליקוטי תורה שלאה נקרא עור, קשר של תפלין, ונקראת עור בכל התורה, דלת דלה וענייה, וכשלומדין תורה לשמה לשם האות בעצמה, לדבק הנפש הכלולה מכ"ב אתוון, בהארות יסוד אבא, אור וחיות אין סוף, אזי נמתקין הדינין, והנפש מאירה באור ודבקות וחיות אור אין סוף, ומאות דלת דלה וענייה של כתנות עור, נעשה ה כתנות אור, הי בחכמתה הא בבינתה הה בדעתה במוחין מאירין ובהירין, ובמדות טובות ובהכנעה ואין ושפלות רוח, ונעשה מנגה חשמל, בסוד טו"ב פעם נגה מספר תור"ה לשמ"ה והוא סם חיים של התורה, המהפך מנגה לחשמל משד למלאך, והוא על ידי דבקות וחיות של אור התורה בלימוד הלכה, לקשט הכלה, בחיות ואור אין סוף, נמחקין דיני לאה, בסוד הי הא הה ה מספר לאה, ונעשה מעור אור מדל"ת ה', וזהו להמתיק המוחין שיהיו המוחין דבוקין בחיות אור אין סוף, לדבקה בו ממש, באור וחיות אלהות, בלב שמח ובאהבת ישראל ובהכנעה ואין, ואחר כך יכוון להמשיך ה בציור די בחסדה, ה בציור שלשה ווין בגבורתה, ה בציור דו בתפארתה, וכל זה על ידי תורה לשמה, ובזה יתמזגו לו המדות, להסיר אהבות רעות וכעס וגאוה וקנאה ושנאה ותחרות, בסוד שם מ"ב נמתקין זיי"ן מדות רעות להפכן לטוב, שזה עיקר עבודת אדם בעולם הזה, ועם ה שרשייות עולה יאהה ויהה, שעל ידי יחוד חכמה ובינה, נתבררין המדות מן השבירה לתמים, ממות לחיים מרע לטוב, ועוד יכוון להמשיך הי פעם הי בנצחה, הא פעם הא בהודה, הה פעם הה ביסודה, ובזה נמתקין כל התאוות רעות להפכם לאור, אהבה בתענוגים, ובזה נתאמתו באחדות דברי מרן האר"י תורה לשמה לשם ה עם דברי מרן אלקי הריב"ש טוב לשם האותיות, שהן כ"ב, המאירין בעור לאה, להפכם ולמתקם באור אין סוף וחיות התורה בלימוד גפ"ת [גמרא פירש"י תוספות] ושמה, ובפרט דברי הזוהר, ואותיות התפלה, לדבקה בו כי הוא חייך עכ"ל.
פירוש כח
ובס' חסד לאברהם הובא בשם הרב הקדוש ר' דוד ממיקלאייב וז"ל, עוד דבר אחד [שמעתי מהבעש"ט] לעורר אדם השפל בתענוג לעבודת בוראו, דע כי האותיות כ"ב אתוון דאורייתא או דצלותא, הם כולם נשמות קדושים, אשר לזה ציוה לנו הקדוש ברוך הוא לעסוק בתורה ובתפלה כל ימי חיינו, והטעם כי בשעת השבירה של הזיי"ן מלכים, נפלו כ"ב אתוון בין הקליפות, ונקראים נפילים, בסוד רפ"כ ניצוצות שנפלו, ונקראים מתים כידוע ליודעי חן, ולא מתים ממש, רק שירדו ממדרגתן, וכל אחד ואחד מאתוון אלו יש בו אלפים ורבבות אותיות, היינו שכל אות יש בו מילוי ומילוי דמילוי עד למעלה, וכשאדם עוסק בתורה ובתפלה בכל יום ויום, מעלה עם פיו ומוחו אותן אותיות מן הקליפות, הנקראים מתים, ומעלה אותן להיות מיין נוקבין להשכינה, לייחדה עם בעלה שהוא חי החיים, והוא מחיה אותן האותיות שהם נשמות, ונעשים ונוצרים ונבראים מהם, כמו ולד המעי אמו, שעל ידי זוגם נולד וולד, ונמצא האיך יש יותר תענוג גדול מזה, כשמחיה אותן הנפשות והנשמות ורוחות אשר מתו כבר, וזה יש לומר בפסוק (קהלת ד׳:ב׳) ושבח אני את המתים שכבר מתו, כלומר שקאי על השבח של התפלה והתורה, שעל ידי זה ישבחו המתים שמקבלים מן החיים דלעילא, אשר עודנה חיים, כלומר השתא לעת עתה נקראים חיים, ההו ושבח אני את המתים, אני הוא השכינה הנקראת אני המקבלת אותן מיין נוקבין מן החיים אשר עודנה חיים עכ"ל ועוד עיין באוצר החיים פ' קדושים דקע"א ע"א.
פירוש כט
ובספר סוד יכין ובועז פרק ב' כתב וז"ל, יחשוב קודם הלימוד מחשבה נכונה שמכין את עצמו ללמוד לשמה, בלי שום כוונה זרה, וכאשר הזהירו אותי לזה מוריי הגדולים בתורה ובחסידות, ובראשם ידידי הרב החסיד מופת הדור מו"ה ישראל בעש"ט זצללה"ה, כוונה רצוייה בלימוד לשמה, לדבק את עצמו בקדושה ובטהרה עם האותיות בכח בפועל בדיבור ובמחשבה, לקשר חלק מנפש רוח נשמה חיה יחידה בקדושת נר מצוה ותורה אור, אותיות המחכימות ומשפיעים שפע אורות וחיות אלקות אמיתיות נצחיות, וכשזוכה להבין ולהתדבק בהאותיות הקדושים, יכול להבין מתוך האותיות ממש אפילו עתידות, ולכן נקראת התורה מאירת עינים, שמאירה עיני המתדבק בהם בקדושה ובטהרה, כמו האותיות של אורים ותומים, ומילדותי מיום שהכרתי בדבקות אהבה עם מורי ידידי הרב החסיד מו"ה ישראל בעל שם טוב תנצב"ה הנ"ל, ידעתי נאמנה שזה היה הנהגותיו בקדושה ובטהרה בדוב חסידות ופרישות וחכמתו, צדיק באמונתו יחיה דמטמרין גליין ליה, וכבוד אלהים הסתר דבר, עכ"ל, והובא באוצר החיים פ' ואתחנן דמ"א ע"א, ובנוצר חסד פ"ד אות ה' ע"ש, ושם בפרק ה' אות כ"ב סיים בה וז"ל, ובאמת כשהיו שואלין למרן הריב"ש איזה דבר, היה פותח איזה ספר זוהר וכיוצא גמרא ולומד ואחר כך משיב לשואל, ואמר שאור שברא הקדוש ברוך הוא היה אדם צופה מסוף העולם ועד סופו והיכן גנזו לצדיקים בתורה [עיין לעיל פ' בראשית אות כ"ז ושם בהגה כ"ג], וכשאדם הצדיק לומד תורה לשמה צופה מסוף עולם ועד סופו, עכ"ל. ובלקט אמרי פנינים דר"ט ע"ג העתיק זה וז"ל, לפי מה שקבלתי ממורי שעיקר עסק תורה ותפלה, הוא, שידבק את עצמו אל פנימיות רוחניות אור אין סוף שבתוך האותיות התורה והתפלה שהוא הנקרא לימוד לשמה, שבזה אמר ר' מאיר זוכה לדברים הרבה, ומגלין לו רזי התורה, שידע עתידות וכל מאורעותיו מתוך התורה, וידע איך יתנהג בתורה ועבודת השם יתברך, מלבד שרואה עולמות של מעלה, וכרוזין של מעלה ,ובענין הכרוזין של מעלה עיין לעיל פ' דברים בהגה ג'] ויהיה לו כל מדות טובות שבעולם, ענוה ושפלות רוח ולב שמח, ומאיר באור צח ובאהבת ישראל, וסבלנות חלישות דעת וחרופין וגדופין, ויהיה שמח בתורה ובמצוות יותר מכל, ויקבל הכל באהבה ובאמונה שלימה, שמעתי מפי מורי כהנה וכהנה, ושמעתי ממורי [עיין לעיל פ' בראשית אות כ"ב ושם בהגה] כי א סוד אלופו של עולם טמיר וגניז בגוויה, ואות ב שני אלפין עד אות ת ארבע מאות אלפין, אם כן, שודש התורה ואותיותיה הקרובים יותר אל אור אין סוף ואל החיות הרוחניי של אור אין סוף הוא אות אלף ואחר כך יורד והולך ומתלבש זה בתוך זה, ונתרחק מן החיות עד אות ת', שהוא מלכות שבמלכות, ששם קליפת נגה ממית ומחיה נחש נחושת, ושם כל המחשבות רעות של יצר הרע, וצדיקייא שלוחי דמטרוניתא לקשר עצמן אל האותיות, ולהעלותן במחשבות קדושות עד מחשבה עליונה, ואז מעלה אותם מתהום ארעא עד רום רקיע, את ניצוצי השכינה שהיו בלבושים מכוערים כאלה, על ידי האותיות של תורה ותפלה, שנקרא זה לימוד לשמה, לכך זוכה לדברים הרבה שיש כמה מדרגות בכל אות והוא מזכה אותן להעלותן וזוכה עמהם עכ"ל, ועיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ט"ו ושם בהגה פ"ב אריכות גדול בענין זה
ובס' ליקוטים יקרים ד"ד ע"ב כתב וז"ל, העוסק בתורה לשמה פי' לשם ה' זוכה לדברים הרבה, פירוש, ממילא נתרבה אליו הדיבור בחכמת התורה עכ"ל, ומה שכתב שם אח"ז כשאדם מדבר דיבור טוב כו' העתקתי לעיל פ' בראשית אות ק"ב ע"ש.
ועין בס' כתר שם טוב די"ט ע"ג שכתב וז"ל, העוסק בתורה לשמה פירוש לשם ה' זוכה לדברים הרבה, פירוש ממילא נתרבה אליו הדיבור בחכמת התורה כי כשאדם מדבר דיבור טוב הדיבור הוא החיות של האדם והחיות הוא ממנו יתברך שמו אז הדיבור סלקא לעילא ומתעורר הדיבור העליון, ומשפיע עליו יותר חיות מלמעלה עכ"ל, ונראה לי שהרב כתר ש"ט הרכיב בזה שני דיבוריס נפרדים שהיה סבור דהא בהא תליא ובאמת הם שני דיבורים נפרדים וכן מוכח בס' צוואת הריב"ש די"ב ע"ב שהוא ענין מיוחד.
פירוש ל
ענין סגולה זו מבואר לעיל פ' בא אות ה' ושם בהגה י"א ע"ש.
פירוש לא
וכל ענין זה מבואר לעיל בפ' בראשית בהגה יו"ד ע"ש.
פירוש לב
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קל"ז, ועיין בס' אור הגנוז לצדיקים פ' מקץ וז"ל, בשם הבעש"ט ז"ל, האותיות שבתורה הם כלים וחדרים של הש"י, שעל ידי כוונת האדם ממשיך בהן את אצילות אור עליון, כמו שכתוב בזוה"ק (אחרי דע"ג ע"א) הקב"ה ואורייתא כולא חד, ולתוכן צריך האדם לתת כל הכוונה שהוא הנשמה, וזהו הדבקות הקב"ה ואורייתא וישראל כולא חד, עכ"ל.
פירוש לג
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"א ושם בהגה, בשלח הגה זיי"ן ד"ה ובתוי"י.
ובליקוטים יקרים ד"ג ע"ד וז"ל, כשמדבר דברי תורה ברבים יהיה כוונתו שיתכבד ויתפרסם הקדושה, עכ"ל, וכ"ה בכש"ט די"א ע"ב.
פירוש לד
עיין לעיל פ' מצורע אות כ'.
פירוש לה
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"א, ועוד עיין שם בתוי"י פ' שלח דף קמ"א ע"ג שהזכיר גם כן ענין זה, ועוד עיין שם בס' תוי"י בדף קמ"ג ע"ב מענין זה.
פירוש לו
עיין לעיל סו"פ נח אות קע"ו, ופ' שמות אות ט"ז שהדרשה משבר הקליפות, ועוד עיין לעיל פ' ויצא בהגה י"א.
פירוש לז
עיין בתיקוני הזוהר תיקון כ"א דע"ח ע"א שהביא מקודם לשון הכתוב אלביש שמים קדרות, ואחר כך ובההוא זמנא אתמר באדם לבשו שמים קדרות וגו', וכן בזוהר חדש יתרו דל"ה ע"ב הובא לשון הכתוב לבשו שמים קדרות ושק אשים כסותם ע"ש.
פירוש לח
ובס' צפנת פענח דל"א סוף ע"ב כתב וז"ל, צחות לשון הש"ס לעולם יעסוק אדם בתורה שלא לשמה, לשון ציווי, כדי שאם יעסוק אחר כך לשמה, אז מתוך שלא לשמה בא לשמה כאשר שמעתי בשם מורי שיעלה הפנימיות מן שלא לשמה וכו' ודפח"ח, ועיין תוי"י פ' בראשית ד"ט ע"ב ס"ה יתבונן ע"ש ועיין לעיל פ' פינחס אות ה', ועיין בס' צפנת פענח דנ"ו ע"א וז"ל, כמו שיש פרעה ומצרים בכללות כך יש בחי' פרעה ומצרים בפרטות אומה ישראלית כי תואר שם ישראל הוא שכל מעשיו לשם שמים וכו' משא"כ המוני עם וכו', ויש שני סוגי התורה גם כן, אחד פנימיות התורה הנקרא נשמה וצורה, והשני הוא לבושי וגידי התורה,וכל אחד חפץ בלימודו השייך לשרשו כמ"ש במק"א ביאור משנה (פסחים מ"ב ע"א) אף תכשיטי נשים כו' על פי ששמעתי ממורי (שבת דקמ"ה ע"ב) תלמידי חכמים שבבבל מצויינין שאינן בני תורה כו' יעו"ש, ועיין בס' בפ"י דקכ"ב ריש ע"ג כי יש שני סוגי אנשים בלומדי תורה אחד נקרא תלמיד חכם, ב' נקרא חכם, וההפרש בין זה לזה, כי סוג ת"ח אינו מבחינת התורה עצמה רק מתולדות התורה, משא"כ תואר חכם הוא מצד התורה עצמה הנקרא חכמה ומצדה נקרא חכם כמ"ש במ"א מפני מה ת"ח שבבבל מצויינין שאינן בני תורה וכו', כי מצד נשמת התורה שהיא הדעת, נקרא בני תורה וכר' יעו"ש, עכ"ל, ועוד ע"ש בס' בפ"י דקכ"א ע"א.
פירוש לט
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ע"ו ושם בהגה מ"ז בענין זה, ועוד עיין בתוי"י בהשמטה סו"פ פקודי דע"ה ע"א וזה לשונו, וכשיורד לעומקו להבין הפשט מייחד מלכות עם בינה ודפח"ח.
ובסו"פ קרח דקנ"ד ע"ד ו"ל, שמעתי ממורי זלה"ה כשלומד איזה הלכה ואינו מבין אז הוא בבחינת מלכות, וכשמבין ההלכה על אמיתותה אז מעלה מלכות אל הבינה וכו' ודפח"ח, עכ"ל.
פירוש מ
עיין לעיל פ' וישלח אות י"א בענין זה.
פירוש מא
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה הגה ע"ח מענין זה.
פירוש מב
ועיין לעיל בפרשתינו בסמוך אות מ"ב בענין לשון חכמים אסור ומותר וכו'.
פירוש מג
עיין לעיל פ' בלק אות כ' בענין שאין פתחיהם מכוונין.
פירוש מד
ועיין בס' נוצר חסד בפרק ד' במשנה וכך היה הלל אומר ודאשתמש בתגא חלף הא למדת שכל הנהנה מדברי תורה נוטל וכו', כתב וז"ל, בתגא בכתרה של תורה, חלף נידון בדין בני חילוף, שצריך להתגלגל, מדברי תורה ממה שדורש ואומר פשטים נאים ורמזים [על דרך שמצינו בדברי רבותינו ז"ל בע"ז דט"ז ע"ב] והנאך לבך, ומן וה' יסור לבו כמו (בפ' מטות) ואם הניא ומדברי דייקא, ולא מן התורה, כי אי אפשר שלא ליהנות, מתוקים מדבש ונופת צופים (תהילים י״ט:י״א), נוטל נסתלק שלא בזמנו, (אבות דר"נ פרק כ"ו) מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהם קטנים, לא מפני שהם מנאפים אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקין בדברי שיחה, ועוד שאין מתחילין ממקום שפוסקין, ולזה הש"ס של מרן הריב"ש זצ"ל היה מלא שריטות שהתחיל ממקום שפסק, עכ"ל.
פירוש מה
ובס' נוצר חסד בפרק מ' שם אות כ"ב כתב וז"ל, מרן הריב"ש פירש, ומינה לא תזוע, בפחד ובמורא, בתמיה, האיך יהיה זה, לימוד התורה בלתי יראה ופחד. עכ"ל.
פירוש מו
עיין לעיל פ' נח אות ק"ע ושם בהגה קס"א אריכות בענין זה.
פירוש מז
ועיין בס' אוצר החיים פ' אמור דר"א ע"א ד"ה וטעם וז"ל, ומבואר בשער השמות כי חלקי הנשמה שבי"ע הם אלהות, והוא בסוד כהן העובד, כטעם אלהיכם כהן הוא שעובד את עצמו כידוע ממרן הבע"ט, עכ"ל.
ובס' אור תורה ברמזי אגדות דס"ב ע"ג וז"ל, אלהיכם כהן הוא, פירוש דאין עובדים את השם יתברך אלא בכח שנתן ובמחשבה ובדיבור, וזאת הוא עולם המחשבה ועולם הדיבור, נמצא כי מחמתו עובדים אותו, וזהו הקדוש ברוך הוא כהן הוא שעובד בעצמו כביכול את עצמו, כי קביר למשה, משה נקרא השכל, ולפעמים אין יכול האדם לעבוד את השם יתברך מחמת שנסתלק השכל, במאי טביל, כלומר מה תקנה יש לו, אמר לו בנורא, פירוש בהתלהבות, שנופל על האדם התלהבות גדולה שאפילו אדם פשוט יכול לבא למדרגה זו על ידי זה כו' ע"ש, וכן הוא בלשון זה ממש בס' אור האמת ד"ב ע"א.
פירוש מח
עיין בס' נוצר חסד פרק ו' אות ד' שהעתיק ענין זה וכתב וזה לשונו, הקשה מרן הריב"ש זצ"ל מה זה קל וחומר על אות אחת, ופירש, כי הלומד מן הרשע הוא שני דברים, שאינו עושה פירות אצלו ולא נעשה בו רושם, כי אין שם התקשרות רוחא ברוחא, כי נתפרדו כל פועלי און, (תהילים צ״ב:י׳) ומעתה הם שני דברים, מה שאין כן אם רבו הוא צדיק וחסיד, מקבל ממנו רושם אחד, אות אחד, הארה בנפשו, ורושם אלהות, ופרה ורבה אצלו הקדושה, עד שמאות אחד שנדבק בנפשו נעשה כמעיין המתגבר, וכנהר שאינו פוסק, וכל זה על ידי דבקות רוחא ברוחא ברבו באהבה ובלב ונפש, אז נעשין אות אחת, אות שבת ברית תפלין, חיבוק זיווג נישוק, אות תפלין בלב בדבקות רוחא ברוחא בסוד חיבוק, אות שבת בפה כמו שדרשו חכמינו ז"ל (שבת ד"י ע"ב) בפסוק לדעת, לך והודיעם, דעת גנוזא בפומא דמלכא (זוהר משפטים דקכ"ג ע"א), דביקות נשמה בנשמה בנשיקין דרחימו, אות ברית בפועל משמיע דברי תורה חשמל ונעשה זיווג דבקות נפש בנפש, ויש נגדם ערלה בפה בלב ובברית, שהמקבל מרבו רשע יונק מן הערלה, עד שנעשה רשע גמור ואפיקורוס ר"ל, עיין בתולדות בסוף הספר עכ"ל, [ומה שרמז לסוף הספר הוא זה המאמר שהעתקנו כאן בפנים, אחר אות זה, הוא אות ס"ב שמסיים שם שנתחבר אות של כל אחד].
ועיין בספר נועם מגדים פ' בלק וז"ל, אמרי קדוש מוהר"י בעש"ט זצללה"ה, כי הרב מוליד דעת לאדם, אם הוא צדיק אזי כשלומד עם התלמיד רק הנגלה, מחמת שבמצפוני לבו יש סוד הדבר, והדיבור נכנס באוזן התלמיד, לאחר זמן ישיג התלמיד גם הנסתר, ולא כן ברשעים, וזהו שני דברים בלבד, עכ"ל.
ובס' תפארת שלמה פ' בלק ד"ה מברכיך, ובפ' ראה ד"ה את הברכה וז"ל, הנה ידוע בשם הבעש"ט ז"ל במשנה דאבות כו' והקשה איך הקל וחומר משם על אות אחת, הלא הוא למד שני דברים, ופירש הבעש"ט כי האור תורה הוא בחינת אור זרוע לצדיק (תהלים צ"ז), בחינת זרע הוא בהשפעה, ומוליד על ידו הרבה, כי על ידי זרע אחת מפרה ומרבה יותר, כן על ידי דיבור אחד של הצדיק אל המקבל, הנה הדיבור מתרבה בלב המקבל גם אחר כך, לחדש על ידו חידושים רבים, אבל מי שאיננו בבחינת צדיק כזה אין דיבורו מתרבה, וזהו שלא למד אלא שני דברים בלבד ולא יותר, עכ"ל, וכן הוא שם בשער הק"ש ד"ה והיו.
ושם בדרושים לשבועות ד"ה ונחזור לענינינו וכתב וז"ל, בדיבור הצדיק אור האלהות שופע ומדבר בו, ושוב בהדיבור ההוא כלול כל התורה והמצוות, כמו שנאמר (תהילים צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק, כלומר שהאור העליון הנה הוא כלול בתוך הצדיק וצפון וזרוע בו, להשפיע ממנו אל המקבל, עד אשר מטפה אחח יצא קומה שלמה רמ"ח אברים ושס"ה גידים, שהם כלולים בדיבור אחד, לכך הנה הדיבור של הצדיק פרה ורבה בלב השומע, כמו שביאר הבעל שם טוב על משנת הלומד מחבירו פרק אחד, עכ"ל.
פירוש מט
ובס' דגל מחנה אפרים פ' יתרו, וז"ל, זה גלוי מאדוני אבי זקיני זללה"ה כי הלומד מצדיק הוא דבר גדול כו' ע"ש.
ובס' מדרש פינחס החדש אות נ"ב וז"ל, סיפר מהבעש"ט, שאחד היה כותב דברי תורה משמו, וציוה את המוכיח לעיין ואמר שאין בו דיבור אחד מדבריו, ואמר הבעש"ט כי לא שמע לשם שמים על כן נתלבש בו קליפה ושמע דיבורים אחרים, עכ"ל.
פירוש נ
עיין לעיל פ' יתרו אות ח' ושם בהגה ו', ועיין לעיל בפרשתינו בהגה כ"ח שכל אחד ואחד מאתוון אלו יש בו אלפים ורבבות אותיות כו'.
פירוש נא
ובס' כתונת פסים דל"ו ע"ב וז"ל, שמעתי ממורי שבכל דיבור יש יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ויש ג' סוגי הדיבור הנקרא ג' מיני זיווג, א' זיווג המלך עם מטרוניתא שלו שהוא ידוע ונראה למלך עצמו, ב' זיווג בן המלך וזוגתו שאין הזיווג נראה לעיני המלך רק קירוב שעל ידי סיפור דברים הגורמים זיווג, והמלך יודע ומתענג מזה, ג' זיווג עבד ושפחה שגם קירוב דברים אינו לפני המלך, רק זירוז עבודתן נגלה למלך וכו', והנה הדיבור בעניני משא ומתן, הוא זיווג עבד ושפחה, והדיבור שבין אדם לחבירו, קירוב דברים הוא זיווג בן המלך וזוגתו, והדיבור בתורה ותפלה כשהוא מעוטף בטלית ותפלין, הוא הוא זיווג מלכו של עולם ומטרוניתא, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ודפח"ח, עכ"ל.
ובס' צפנת פענח דכ"ד ע"ג כתב וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה פירוש המשנה (באבות פרק ב') כל תורה שאין עמה מלאכה וכו' וביאר כי יש ג' מיני דיבור שהם ג' מיני זיווג, א' זיווג המלך ומטרוניתא, ב' זיווג בן המלך וזוגתו, ג' זיווג דעבד ושפחה וכו' והנה הדיבור בתורה ותפלה שהוא זיווג הקדוש ברוך הוא, שישמש באבר חי דהיינו עם המוחין שהם יה חכמה ובינה, דחילו ורחימו, ויהיה נמשך על ידי אות ו' אל הדיבור שהוא ה וכו' יעו"ש, עכ"ל, השייכות שיש לזה עם משנה דכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ק"ס ע"ש.
ובס' תולדות יעקב יוסף בסופו דר"ט ע"ב, וז"ל, עוד שמעתי ממורי ביאור פסוק (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, וביאור משנה (אבות פרק א') והוה מתאבק בעפר רגליהם, על פי משל ששלח המלך בנו למלחמה, וביקש ממנו שיברר פסולת המאכלים לעשות ממנו אוצר וכו', וכך עשה הבן, ואחר כך בא הבן במצור והוצרך לאכול העפרורית המאכל עד שכבש המלחמה, ובא הבן מהמלחמה וסיפר לאביו, והשיב לו אביו לכך נתכוונתי מתחלה, וזהו שאמר כי שיחת חולין של תלמיד חכם שהוא מדבר ללצים, לענוים יתן חן על ידי זה, וזהו שאמר הוה מתאבק וכו' ודפח"ח, עכ"ל.
פירוש נב
ענין קטנות וגדלות בכלל, מבואר לעיל פ' בראשית אות ע' ושם בהגה נ"ט, וענין קטנות וגדלות בת"ח, בפ' וישלח אות י"ד.
פירוש נג
ובס' נוצר חסד פ"א אות י"א הביא וז"ל, מרן אלקי הבעש"ט פירש אם הרב דומה למלאך יבקשו תורה, ואמר שאין לבקש מתלמיד חכם הצדיק שיאמר תורה, אם הוא אינו אומר בעצמו, כי דרך הצדיק שאינו אומר תורה אלא בבחינת המדרגה שעומד בה, ואפשר הוא כעת במדרגת הקטנות היותר שפל, ויאמר כמו שהוא עומד, ואתה תשתה ותמות, אלא אם הוא רב דומה למלאך, שהוא עומד תמיד על מדרגה אחת, היינו שניטל ממנו כבר חיזו דהאי עלמא, אז תוכל לבקש תורה מפיהו שיאמר לך, עכ"ל.
ושם בפרק ה' אות י"ב כתב עוד וז"ל, כמו שביאר מרן הריב"ש אם הרב דומה למלאך יבקשו תורה מפיהו, יבקש ממנו שיאמר תורה ומוסר, כי צדיק אינו אומר חידושי תורה אלא במדרגה שהוא עומד, ואם הוא דומה למלאך שעומד קיים, שכבר נזדכך מאוד לקדושה, יכול אתה לבקש שיאמר תורה כי בודאי יהיה לך טובה גדולה, ואם אינו דומה עדיין למלאך, אם הוא אומר מעצמו אתה חייב לשמוע, אבל אתה אל תבקש ממנו, כי אפשר הוא בקטנות גדול ויאמר לך כפי מדרגתו ויזיק לך הרבה, עכ"ל.
פירוש נד
בענין זה עיין לעיל בפ' בראשית בהגה קנ"ד ד"ה ואלמדך אחי דרכי עבודה וכו' באריכות.
פירוש נה
עיין לעיל בקונטרס מאירת עינים אות י"ט מענין זה.
פירוש נו
עיין בס' סור מרע ועשה טוב, בסוף חלק ועשה טוב, וז"ל, ואמר מורי [רבינו הקדוש הרבי מלובלין זי"ע] בשם הבעש"ט נבג"מ [על אותן שיצאו מן הדת ר"ל בחילול השם גדול ממעשה הידוע] שלמדו הטפשים זאת החכמה [סודות התורה] בלא כח ובלא דעה ממורא פחד שמים, ולכן הגשימו, ועל ידי זה יצאו ר"ל, עכ"ל, ועיקר כלל זה עי' במסלות חכמה כלל ב'.
פירוש נז
ובכתר שם טוב ד"כ ע"ג כתב וז"ל, וכן יקדש את עצמו ודיבורו בשכבו כדי שלא יבא לידי מקרה לילה, ח"ו, וזהו שכתוב (משלי כ״ו:י״ד) הדלת תסוב על צירה, פירוש על שני הצירים, ציר העליון והתחתון סובבת הדלת, וכן העצל על מיטתו פי' להתקדש בשכבו וקומו, עכ"ל, ועיין לעיל סו"פ נח בהגה קס"ד סגולה להבריח וכו'.
פירוש נח
ועיין בס' ליקוטים יקרים ד"ד ע"ג וז"ל, טעם למה בעת הבוקר נופל שינה על האדם יותר מכל הלילה, אף אם היה ניעור כל הלילה, מפני שהוא בעת הזאת בסוד הדורמיטא (עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ס שהשינה הוא סוד דורמיטא ע"ש] כי עתה מוכן הוא למוחין העליונים יותר מבלילה כמו בז"א, ועיין בק"ש דקרבנות בס' משנת חסידים (בתפלת העשייה פרק ג' הלכה זיי"ן), והוא סוד איידי דטריד למפלט לא בלע (עיין גמרא חולין ד"ח ע"ב) אידי דטריד למפלט מוחין דלילה לא בלע מוחין דיום, עכ"ל.
פירוש נט
וכתב שם בס' זכרון טוב שהרב הקדוש מוהר"י ז"ל מנעסכיז כפל דברים אלו כמה פעמים, וקילס אותם שבאמת יש לחוש לזה ע"ש, ועיין בס' אמרי צדיקים בכתבי ר' צבי חסיד ז"ל דכ"ו ע"ב שהביא ממש כעין זה בשם האר"י ז"ל ע"ש.
פירוש ס
ובס' אגרא דפרקא אות ר"ה כתב וז"ל כתבו תלמידי הבעל שם טוב, ליזהר בעמדו ממטתו, שתהיה המחשבה והמעשה הראשונה להשם יתברך בתורה ומצוות, ועל ידי זה יהיו נגררין כל המחשבה ודיבור ומעשה של כל היום, כי הוא בחינת ברא בוכרא ואח הגדול שכל האחין נגררין אחריו וחייבין בכבודו וכו', ועיין לעיל פ' לך אות י"ד.
פירוש סא
וכבר נתבאר דבר זה באורך לעיל בפ' בראשית אות קס"ה ושם בהגה קמ"ב.
פירוש סב
ולפי שהדבר נוגע לדינא אמרתי להעתיק גם יתר דברי הדעת קדושים שם, וז"ל, שמלשון חכמינו ז"ל משמע שרק בברזל שייך מקצר (וכן משמע במג"א סוף סי' ק"פ), ומה שאין נוהגין לעשות תיק למזוזה מכסף וזהב (להידור מצוה) הוא מחשש גנבת התיק, וגם בברזל אין קפידא כל כך, ורוב התיקין אי אפשר בלי יתדות ברזל, ובשלחן הוא שאמרו חכמינו ז"ל, בסמך קצת למה שאמר הכתוב לא תניף, שלחן כמזבח (ברכות דנ"ה ע"א) עכ"ל.