אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

נח

בראשית

פירוש א

ולקמן בפרשתינו בהגה ק"ס מבואר דבר זה ביתר ביאור ע"ש.

פירוש ב

ובס"פ אחרי דצ"ח ע"א כתב שם בס' תוי"י וז"ל, שמעתי ממורי בשם הרמב"ן שאמר לבנו שידע בעצמו שאם בעסקו בתורה עוסק בה לשמה, כשיתמלא יראה ואהבה בעוסקו בתורה ידע שתורתו עולה לרצון לפניו יתברך שמו וכו', עכ"ל.

ובס' בן פורת יוסף דס"ו ע"ד וז"ל, כמו שהשיב הרמב"ן לשואלו דבר איזהו עבודת ה' על אמתתו, והשיבו אם יש שם אהבה ויראה זהו עבודת ה' ואם לאו וכו', עכ"ל.

ובס' שפת אמת למרן רבינו ז"ל בר"פ ויקהל כתב וזה לשונו, בשם הבעל שם טוב לראות שמכל עבודה יקבל יראה ובושה כו', ע"ש, וענין יראה ובושה הובא לקמן בפרשתינו בעמוד התפלה אות פ"ה ע"ש.

ובפ' ויצא תרל"ב ד"ה אכן, וז"ל, וזה הכלל שכל הארה צריכה להביא יראה לאדם וזה התכלית שלה ובלא זה אינו כלום וכן כתבו בשם הבעש"ט ע"ש בס' כתר שם טוב, עכ"ל והובא זה בס' כתר שם טוב בח"א ד"ד ע"ב.

פירוש ג

ובס' בן פורת יוסף דמ"ה ע"ג וז"ל, ושמעתי ממורי זלה"ה כמדומה בשם הרמב"ן שאי אפשר שיהיו אלו שני מדות [אהבה ויראה] יחד כי אם בעבודת הבורא יתברך שמו, עכ"ל. ושוב מצאתי בס' ראשית חכמה בשער אהבה פרק א' שהביא זה בשם הספרי פ' עקב בפ' ואהבת וז"ל שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום בלבד עכ"ל.

ובס' שפת אמת למדן רבינו ז"ל פ' קרח דמ"ב ע"א וז"ל, כדאיתא בשם הרמב"ן ז"ל בעולם הזה מי שאוהבו אינו ירא ממנו, וכמו כן להיפך רק בעבודת הבורא יתברך אהבה ויראה מתאחדין, עכ"ל.

פירוש ד

עיין לקמן בפרשתינו אות נ"ט מענין זה.

פירוש ה

עיין לעיל פ' בראשית אות קי"ד ואות קנ"ד מענין זה.

פירוש ו

וכן הוא בספרו אהבת דודים על שיר השירים בחלק הנגלה בפסוק משכני, וסיים וזה לשונו, ור"ל שלומד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך בטוב וחוזר בכל פעם לאחוריו כדי שיתחזק בנו הקטן שיגיע אצל אביו, מאהבת בן על האב ואהבת האב על הבן, כן הדבר הזה שמרוב אהבתו יתברך שמו על ישראל, לפעמים מדחיק את עצמו כביכול מן האדם, ונשאר האדם בלי הדגשת התענוג ודבקות כדי שיתחזק עצמו, ויבא לידי אהבה ודבקות יותר גדול בכל פעם שאין סוף לאהבתו ודבקותו ודפח"ח, עכ"ל, והובא משל זה בשם הבעש"ט ז"ל בס' מאור עינים פ' האזינו וסיים והנמשל מובן, ובס' מבשר צדק פ' תזריע ע"ש, ועיין בס' שעד התפלה בשער ט' פילול ד"ה וזהו ששמעתי מפי וכו'.

ובס' תשואות חן פ' תולדות, וז"ל, אמר הבעש"ט ז"ל על פסוק (תהילים מ״ח:ט״ו) הוא ינהגנו עלמות שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמנו דוגמת האב עם בנו הקטן בעת שמלמדו ללכת, שבכל פעם שהתינוק יכול יותר לילך, האב מתרחק ממנו, וכל זה הוא לטובת התינוק בכדי שיתלמד להלוך יותר ויותר, כך מה שהקדוש ברוך הוא, הוא לפעמים אצלינו בהסתר פנים ח"ו, הוא הטובה הגדולה בכדי לבא על ידי זה למדרגה גדולה להתקרב אליו יותר ע"כ ודפח"ח עכ"ל, [וכן הובא משל זה על ענין יסורי הצדיקים שזה נראה כאילו הש"י מתרחק מהם ח"ו עיין בספר ליקוטים יקדים די"ח ע"ב], אבל בדגל מחנה אפרים פ' בהעלותך ד"ה על פי ה' הביא כל ענין זה המשל והנמשל בשם הרב המנוח מו"ה יהודא ליב פיסטינר זללה"ה, ונראה וודאי שגם מוהרי"ל אמר זה בשם הבעל שם טוב, ועיין בזה עוד לקמן פ' מסעי הגה א'.

פירוש ז

ענין זה תמצא מבואר לקמן בפרשתינו בעמוד התפלה אות קמ"ז ושם בהגה קמ"ב, כי תבת הוא מורה על ההסתר ע"ש.

פירוש ח

ובספר בן פורת יוסף ד"ס ע"ד כתב גם כן וז"ל, דשמעתי הוא ינהגנו עלמות כמו שדרך אביו להוליך את התינוק ביד, עד שיוכל לילך מעצמו, ואז מניחו והולך לו, כך בענין עבודת ה' תחלה הוא על ידי החסד ואחד כך מניחו שילך מעצמו לטרוח ויטול שכרו בדין עכ"ל.

ובתוי"י הזכיר זה גם כן כמה פעמים, ומהם בפ' לך די"ז ע"ד, ובפ' וירא ד"כ ע"ג, ובפ' משפטים דס"ט ע"ד, וכן רמז לזה שם בפ' מסעי דקע"ד ע"א ע"ש, וכן רמז לזה בס' צפנת פענח די"ח ע"ב ע"ש.

פירוש ט

עיין בסמוך אות י"ב ולקמן בפרשתינו בעמוד התפלה אות ק"ז, ובפ' וילך בריש הגה א' במשל למלך שרצה שיהיה לבנו תענוג מה שאין כן בדבר תמידי כו' שזה העתקתי מסוף ספר בן פורת יוסף דקכ"ו ע"ד ע"ש, ובפ' עקב אות ס"ג.

פירוש י

ענין זה כבר נזכר לעיל בפ' בראשית אות זיי"ן וגם ענין הקטנות והגדלות רמוז שם ומבואר שם בפ' בראשית אות ע' ובהגה שם, הגה נ"ט, ע"ש בכל המקומות.

ובס' בן פורת יוסף דמ"ד ע"א וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה והחיות רצוא ושוב, לפי שכל דבר מתלהב לשוב לשרשו, ולכך על ידי אכילה ושתיה ועסק משא ומתן מעט, שמבטל מלימוד ועבודת ה', אז נחה הנשמה מהתלהבותה ונתחזקה כו' עכ"ל.

ושם דנ"ד ע"ב, וז"ל, כי החיות רצוא ושוב, ועל ידי עסק צרכי החומר בגשמיי בענין אכילה ושתיה וכיוצא בו, אז יש נייחא ושביתה להצורה, ונתחזק הצורה יותר להתלהב על ידי זה ברוחניי בצרכי הנשמה והצורה, ואז נעשה עסק החומר גם כן צורה עכ"ל.

ובצפנת פענח דצ"ב ע"ד, וז"ל, כי החיות הוא הכוסף והחושק ומתלהב לדבק בשרשו של חי החיים וכמו שכתוב והחיות רצוא ושוב ושמעתי ממורי שפי' כך שהחיות רוצה לידבק בשרשו, ופן יתבטל ממציאות לכך נתן השם יתברך לאדם ענייני עולם הזה, שלא יתלהב תמיד ויוכל לעמוד ודפח"ח עכ"ל, ועיין עוד בספר ערבי נחל פ' נצבים בדרוש גנות הגאוה מה שהסביר שם ענין החיות רצוא ושוב.

ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות ט"ו כתב וז"ל, וזהו ענין והחיות רצוא ושוב שביאר מרן כי כל דבר חושק ומתלהב לחזור לשרשו לידבק שם, לכך הנשמה מתלהב תמיד לדבק בשרשו למעלה על ידי חשק ואור בתורת השם יתברך ובעבודתו, ואם היה מתלהב תמיד לאור עליון היה בטל ממציאותו כמו קודם עולם התיקון, כטעם הכתוב (בפ' בהעלותך) כי שם קברו את העם המתאוים, כי גם זה טוב לעבוד השם לצורך עצמו, מחמת שאין לך תענוג ושמחה והרחבת הדעת יותר גדול בעולם, ממה שיש לצדיק בדבקות השם ובתורתו, ולכן יש ביטול וקבורה וגנוזה עד שנשאר בחושך, אף על פי כן מתגבר ועושה עבודת בוראו לשם שמים, ושלא יצטרך ליפול תמיד ממדרגתו בשביל המציאות, עכ"ל.

פירוש יא

ועיין לקמן בפ' בהעלותך אות זיי"ן שהעתקתי מס' דגל מחנה אפרים בשם זקינו הבעל שם טוב זי"ע שאמר בשם ס' ברית מנוחה שחכמה נקרא קברות התאוה כו' ע"ש, והעתקתי באריכות לקמן פ' מסעי אות א' ונרמז לעיל בפ' בראשית סוף הגה ק"ל ע"ש.

פירוש יב

ועוד הביא משל זה בספרו כתם אופיר על מגלת אסתר פרשה ב', ובס' זוהר חי ריש בראשית ד"א ע"ג, ועוד שם בהרבה מקומות, ושם בפ' ויקהל דף ר"ב שהביא גם כן משל זה כתב עליו וז"ל כמו שאמר מרן הריב"ש טוב אין חיזוק כתחילת החסידות כו' עכ"ל, ועיין בספר פרי צדיק פ' יתרו אות י' שכתב וז"ל, שמעתי בשם הבעל שם טוב זצוק"ל שהצדיקים משתוקקים להרגיש החשק שמרגישים רכי השנים הבאים פעם ראשון להתדבק לחסידות, והיינו כי בהתחדשות הדבר הוא התעוררות החשק הגדול, אז הוא טועם המתיקות בעמקי הלב עכ"ל, נראה שנתכוון גם כן למאמר הנ"ל, ועוד עיין לקמן פ' עקב אות נ"ה ע"ש.

ובס' אמתחת בנימין על קהלת (בפסוק וזרח השמש) כתב וז"ל, בשם הריב"ש ז"ל דלפעמים השם יתברך עוזר לארם ונותן בלבו דבקות וחשק ותענוג גדול בעבודתו, בתפלה ותורה ובעשיית המצוה, כדי שיטעום טעם התענוג והמתיקות בעבודה, ואז ילך מעצמו ויחשוק לעבודה באהבה ויראה ודבקות גדול כזה, כי אם לא יטעום פעם אחד המתיקות, לא ידע מעבודה כזו לעולם, וכל עבודתינו צריך להיות בשמחה ותענוג מרוב כל, והיינו, יותר מהתענוג שיש לו מרוב כל חללי דעלמא טובות עולם הזה כדאיתא בזוהר (נשא דקכ"ב ע"ב בר"מ) דעאל בלביה רחומא דתיובתא, אבל בחינה זו אי אפשר שישאר אצלו דאם כן לא יהיה הוא העובד רק השם יתברך [עיין לקמן פ' ואתחנן אות נ"ז נ"ח, ובפרשתינו בהגה קס"א] ולכך לאחר איזה זמן נלקח ממנו, כדי שילך הוא בעצמו למדרגה זו, ואז יבא למדרגה יתירה ליתר אהבה ודבקות, וצריך להתחזק בעצמו שיבא למדרגה זו, ובזה מלמד הוא יתברך שמו אותנו לילך ממדרגה למדרגה כאב המלמד את בנו הקטן והולך ומרחיק את עצמו ממנו מעט מעט שילך בנו הקטן אצלו עד שיהיה יכול לילך בלי תכלית, וזהו ענין הוא ינהגנו עלמות וכו', ועיין בס' אהבת דודים בפסוק עלמות אהבוך.

פירוש יג

ענין עולמות ונשמות ואלהות שיש בכל אות ואות מתיבות התורה והתפלה, מבואר בעומק גדול בספרי הרב הצדיק מקאמרנא אוצר החיים והיכל הברכה וזוהר חי, ולהעתיק כאן כל דבריו אי אפשר כי לא יכילם הגליון, רק אמרתי כי טוב לציין קצת מקומות, מהמקומות בספריו הקדושים בענין זה מהנחוצים ביותר.

בהיכל הברכה פ' נח דס"ו ע"א, זה לשונו, כמו שהורנו מרן הקדוש אור ישראל להבת אש מלאך אלהים הריב"ש טוב, בעת תפלתך ולימודך וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך, תכוון ליחד כי בכל אות ואות יש עולמות מלאכים ונשמות ואלהות שכינתו יתברך וכו' עיי"ש באריכות.

ובאוצר החיים פ' שמיני דע"א ע"ג ביאר סוד נפלא בסוד משה יוסף ודוד, שהם ממשיכין סוד בחינות עולמות נשמות אלהות שנכללין בכל דברים שבעולם ע"ש. ובפ' נשא דכ"ח ע"ב כתב וז"ל, שכללות הכל כשיחזור לאחדות אחד לא תמצא אלא סוד כלים שהם בחינת עולמו"ת שהאציל אדון יחיד כו' והוא מאיר בהם להחיותם כי לית אתר פנוי מיניה כו', והוא סוד אלהותו יתברך (ישעיה ו' ג') מלא כל הארץ כבורו, שהארת אור אין סוף מתפשט הארתו עד נקודת התהום, ויש בחינת ממוצע בין אור אלהותו לבין הכלים והעולמות, והם סוד הנשמו"ת והתורה המקשרין ומשפיעין הארת אלהות"ו יתברך בהתגלות כו', עד שאין לך נברא ודיבור שלא יהיה בו איזה בחינה משלשה אלה, כל אחד לפי זכות וטוהר נשמתו וכו', והוא הנקרא בדברי מרן האר"י עיבור יניקה מוחין, שכינה נשמות מלאכים כו'.

ובספרו זוהר חי, (על זוהר ויחי דרמ"ח ע"א) בדף תמ"ד ע"ב כתב וז"ל, ודעת זה גנוז בפיהם של הצדיקים להודות ולהלל לקונם ללמוד תורה לשמה בסוד עולמות נשמות אלהות, שכינה מדברת מתוך גרונם, כי בכל דיבור רוכבות שכינה מלאכים נשמות כו'.

ושם בדף ת"נ ע"ד וזה לשונו, הקשיבה ודע שאלו שלשה מדרגות שאמרנו הם שורש עולמו"ת כלי שמשם המלאכים, נשמו"ת הם עצם מיין נוקבין ומיין דכורין, אלהו"ת רוח המעלה סוד אור קדמאה, והן הן נשמות מלאכים שכינה, עולמות נשמות אלהות שבכל דיבור ודיבור, המבואר בדברי מרן ביחודים, ובדברי מרן הריב"ש טוב כידוע.

ובפ' יתרו (על זוה"ק דפ"ג) דק"א ע"ג, וז"ל, כידוע ממרן אלהי הריב"ש טוב כי בכל דיבור יש עולמות נשמות אלהות, וכן הוא בדברי מרן האר"י אשר בכל דיבור יש שכינה נשמות מלאכים וכו'.

ושם ד"פ תצוה דקל"ט ע"ד, וז"ל, והן הן עולמות נשמות אלהות שבאותיות התורה לקורא בהם כידוע ממרן הריב"ש טוב, ומרן האר"י החי אמר שיש בקריאת אותיות כללות שכינה נשמות מלאכים , והוא הוא, מר שנה ליה בלישנא דרביה אחיהו השילוני ומר שנה ליה בלישנא דרביה אליהו כו' ע"ש סודות התורה פליאות חכמה.

ושם בפ' ויקהל (על הזוהר ד"ר) דקס"א ע"א, וז"ל, ודעת גנוז בפיהם של צדיקים ומכריזין הלכה, ועל ידי אותיות מוצא שפתותיהם מבואר בדברי מרן האר"י שרוכבים עליהם על אותיות שכינה נשמות מלאכים, ומרן הריב"ש קיבל מאחיהו השילוני לשון זה עולמות נשמות אלהות והכל אחד.

ובפ' קדושים (על הזוהר דפ"ה) דע"ט ע"א, בסוד עולמות מלאכים שאמר מרן האר"י שבכל דיבור יש מלאכים נשמות שכינה, ומרן הריב"ש קיבל מאחיהו עולמות נשמות אלהות, אור אין סוף ממש, והכל אחד.

ובספרו נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות י"ד, וז"ל, ואתה דע על מה שגילה לנו מרן אור ישראל הרב ישראל בן אליעזר כי בכל דבר יש עולמות נשמות אלהות, וצריך להאמין שבכל דיבור שאדם מדבר יש בו בחינות אלו וכן בכל הנמצאים שבעולם.

ובספר עטרת שלום בסופו נדפס גם כן שאלה ותשובה ארוכה בענין זה למה שינה רבינו הבעש"ט ז"ל מלשון האר"י ז"ל בזה ע"ש.

והנה עיקר דבר זה, מקורו בדברי הבעל שם טוב, הוא באגרת הקדושה, שנדפס הקיצור ממנו בספר לקוטי אמרים ובס' כתר שם טוב, אמנם בסוף ספר בן פורת יוסף נדפס אגרת זה בשלימות, וראיתי כי טוב להעתיקו כאן בשלימותו, וז"ל שם.

זאת אגרת שנתן הרב רבי ישראל בעל שם טוב לרבינו המחבר מו"ה יעקב יוסף הכהן שיתן לגיסו ר' גרשון קוטווער, שהיה בארץ הקדושה, ועל ידי עיכוב שהיה מהשם ברוך הוא לא נסע לארץ ישראל ונשאר בידו כדי לזכות בו עמנו בני ישראל.

לכבוד אהובי גיסי חביבי וידידי כנפשי ולבבי ה"ה הרבני המופלא החסיד המפורסם בתורה וביראה

כבוד מוהר"ר אבדהם גרשון נ"י וכאל"ש ולאשתו הצנועה מרת בלומא עם כל י"ח כולם יעמדו על הברכה של חיים אמן סלה.

גי"ק קבלתי ביריד לוקא שנת תק"י לפ"ק אשר שלחת על ידי המשולח שהלך מירושלים, ושם נכתב בתכלית הקיצור ושם נאמר כי כבר כתבת באריכות לכל א' וא' על ידי איש אחד שנסע למצרים, אמנם אותן הכתבים הנכתבים באריכות לא הגיעו לידי, וצער גדול היה לי על זה אשר לא ראיתי תמונת ידך קודש אשר כתבת בפרטות, ובודאי זה מחמת קלקול המדינות בעו"ה שנתפשט הדבר בכל המדינות, כי גם קרוב לסביבותינו הגיע הדבר בק"ק מאהלוב ובמדינות וואליחאי ובמדינות קדד, וגם שם נאמר כי אותן החידושים והסודות אשר כתבתי לך ע"י הסופר הרב המוכיח דק"ק פלאנאי לא הגיעו לידך וצער גדול היה לי גם כן על זה, כי בודאי נחת גדול היה לך אם הגיעו לידך, אמנם לעת עתה שכחתי כמה דברים מהם אך פרטים מהם מה שאני זוכר אכתוב לך בקיצור גדול.

כי בראש השנה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליות הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי, ואשר ראיתי ולמדתי בעלותי לשם בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פה אל פה, אך בחזירתי לגן עדן התחתון וראיתי כמה נשמות החיים והמתים הידועים לי ושאינם ידועים בלי שיעור ומספר, ברצוא ושוב, לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן, בשמחה רבה וגדולה, אשר ילאה הפה לספר יכבד אוזן הגשמי לשמוע, וגם רשעים רבים חזרו בתשובה ונמחל להם עונותיהם, באשר שהיה עת רצון גדול שגם בעיני יפלא מאוד שכמה וכמה נתקבלו בתשובה שגם אתה ידעת אותם, והיה ביניהם גם כן שמחה רבה עד מאוד ועלו גם כן בעליות הנ"ל, וכולם כאחד בקשו ממני והרצו בי עד בוש, באמרם, לרום מעלת כבוד תורתך חננך ה' בבינה יתירה להשיג ולדעת מעניינים האלה, עמנו תעלה להיות לנו לעזר ולסעד, ומחמת השמחה הגדולה שראיתי ביניהם אמרתי לעלות עמהם, וראיתי במראה כי הס"ם עלה לקטרג בשמחה גדולה אשר לא היה כמוהו, ופעל פעולותיו גזרות שמד על כמה נפשות שיהרגו במיתות משונות ואחזתני פלצות ומסרתי ממש נפשי, ובקשתי ממורי ורבי שלי שילך עמי, כי סכנה גדולה לילך ולעלות לעולמות העליונים כי מיום היותי על עמדי לא עליתי בעליות גדולות כמהו, ועליתי מדרגה אחד מדרגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאוד ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סבור שהשמחה זו ח"ו על פטירתי מעולם הזה, והודיעו לי אחד כך שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד יחודים למטה על ידי תורותיהם הקדושה, אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה.

ושאלתי את פי משיח אימת אתי מר, והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם לימודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה.

ותמהתי על זה, והיה לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.

אך ממה שלמדתי שם שלשה דברים סגולות ושלשה שמות הקדושים והם בנקל ללמוד ולפרש, ונתקרר דעתי, וחשבתי אפשר על ידי זה יוכלו גם כן אנשי גילי לבא למדרגה ובחינה כמותי, דהיינו בהיותם יכולים לעליות נשמות וילמדו וישובו כמו אני, ולא ניתנה רשות כל ימי חיי לגלות זאת, ובקשתי עבורך ללמוד אותך ולא הורשיתי כלל ומושבע ועומד אני על זה.

אך זאת אני מודיעך והשם יהיה בעזרך לנוכח ה' דרכך ואל יליזו, ובפרט בארץ הקדושה בעת תפלתך ולימודך וכל דיבור ודיבור ומוצא שפתיך תכוין לייחד שם, כי בכל אות ואות יש עולמות נשמות ואלהות ועולים ומתקשרים ומייחדים זה עם זה, ואחר כך מתקשרים ומתייחדים האותיות ונעשים תיבה ומתייחדים יחוד אמיתי באלהות, ותכלול נשמתך עמהם בכל בחינה ובחינה מהנ"ל, ומתיחדים כל העולמות כאחד ועולים, ונעשים שמחה ותענוג גדול לאין שיעור, בהבינך בשמחת חתן וכלה בקטנות וגשמיות וכל שכן במעלה העליונה כזאת, ובוודאי ה' יהיה בעזרך ובכל אשר תפנה תצליח ותשכיל, תן לחכם ויחכם עוד, וכן תתפלל עבורי בכוונה זאת שאזכה להסתפח בנחלת ה' בחיים, ובעד שארית הנמצא בחוץ לארץ.

וגם התפללתי שם על מה עשה ה' ככה ומה חרי הגדול הזה על אשר נמסר להס"ם כמה נפשות מישראל להריגה ומהם כמה נפשות שנשתמדו ואחר כך נהרגו, ונתנו לי רשות לשאול את פי הס"ם בעצמו, ושאלתי את פי הס"ם מה ראה על ככה ומה דעתו בזה שימירו דתם ואחר כך נהרגין, והשיב לי שכוונתו לשם שמים, וכך היה בעו"ה אחר זה, שבק"ק זאסלב היה עלילה על כמה נפשות, ושנים מהם נשתמדו ואחר כך הרגו אותם, והשאר קידשו שם שמים בקדושה גדולה ומתו במיתות משונות, ואחר זה היה עלילות בק"ק סיבטובקע ובק"ק דונאוויץ, ואז לא המירו דתם אחר ראותם מעשה הנ"ל דק"ק זאסלב, רק כולם מסרו נפשם על קידוש השם וקידשו שם שמים ועמדו בנסיון, ובזכות זה יבא משיחנו וינקום נקמתינו וכיפר אדמתו עמו.

ובראש השנה שנת תק"י עשיתי עליית הנשמה כידוע, וראיתי קטרוג גדול, עד שכמעט ניתן להס"ם רשות לחרוב כללות מדינות וקהילות, ומסרתי את נפשי והתפללתי נפלה נא ביד ה' ואל נפלה בידי אדם, ונתנו לי רשות [לבחור] שיהיה תמורת זה חולשות גדולות ודבר מאוד אשר לא היה כמהו בכל מדינות פולין ושאר מרינות הקרובים לנו, וכך היה שנתפשט החולשה עד למאור אשר אין לשער, וגם הדבר בשאר מדינות, ונשאתי ונתתי עם החבורה שלי לומר קטורת בהשכמה לבטל הדינין הנ"ל, וגילו לי מן השמים הלא אתה בירדת לך בעצמך נפלה נא ביד ה' וכנ"ל, ולמה אתה רוצה לבטל, הלא אין קטגור וכו', ומאז לא אמרתי קטורת ולא התפללתי על זה, רק בהושענא רבה הלכתי לבית הכנסת עם כל העולם על ידי כמה השבעות, מחמת פחד גדול, ואמרתי פעם אחד קטורת כדי שלא יתפשט הדבר לסביבותינו וכך עלתה בידינו בעזרת הש"י.

ורציתי להרחיב הדיבור ולטייל באריכות אך מחמת הדמעות אשר נזכרתי פרידתך ממני לא יכלתי לדבר, אך בקשתי ממך לחזור על דברי מוסר שלי שאמרתי לך כמה פעמים, ולהיות תמיד על רעיונך ולהגות בהם ולדקדק בהם, בודאי תמצא בכל דיבור ודיבור כמה מיני מתיקות, כי לא דבר ריק הוא מה שאמרתי לך, כי השם יודע שאין אני מייאש עצמי מנסיעה לארץ ישראל, אם יהיה רצון השם, ולהיות עמך ביחד, אך אין הזמן מסכים לזה, וגם אל ירע בעיניך על אשר לא שלחתי לך מעות, כי מחמת בגידת הזמן אשר היה עמדי, מחמת דבר ורעב, וכמה טפלי דתלו בי ממשפחתינו לפרנס ולכלכל אותם, חוץ משאר עניי ישראל, ותתום הכסף ולא נשאר בלתי אם גוייתינו, ואי"ה כי ירחיב ה' וכו' אזי בודאי וכו', וגם נכדי החתן החשוב כ' אפרים עילוי גדול בתכלית הלימוד, בודאי אם יהיה שעת הכושר מהראוי היה לבא בעצמך לכאן ולראות וליראות עמי פנים אל פנים ולשמוח בשמחתינו כאשר הבטיח אותי.

גם בקשתי מאוד ומאוד אודות מחותני, הרב המפורסם החסיד מ' יוסף כ"ץ עובד ה', לקרבו אותו בשתי ידים, ובכל מיני הנייחא, כי מעשיו רצויים לפני הש"י, וכל מעשיו לשם שמים, וגם לכתוב בעדו להגבירים לעשות לו הספקה טובה, ולתמכו אותו ישיבה שיש בה סמיכה, כי בודאי יהיה לך לנחת אם יהיה אתך עמך במחיצתך, כה דברי אהובך גיסך המצפה לראותך פנים אל פנים ומתפלל בעד אריכות ימיך ואשתך ויוצאי חלציך ודורש שלומך כי הימים לרבות הלילות לאי"ט א"ס.

ישראל בעש"ט מק"ק מעזבוז.

ועיין בספר אמרי קדוש (דפוס לבוב אות מ') שהעתקנו בס' רשפי אש השלם בהגה אות ב' שכתב וזה לשונו, עוד שמעתי משם מורי זצ"ל שסיפר משם הצדיק מנעשכיז ז"ל, שאותו אגרת ששלח רבינו הבעל שם טוב זללה"ה לארץ הקדושה לגיסו הרב הגדול הקדוש ר' גרשון ז"ל מקיטוב, והוא נדפס בסוף ספר פורת יוסף, אותו אגרת היה חיוב אצל הצדיק מנעשכיז ללמדה בכל יום, לא יגרע, כמו הנחת תפלין ממש. ואמר שמה דאיתא באותו אגרת שלמד ג' שמות ולא הזכיר מה הם אלו השמות שלמד, אבל באמת הם רמוזים בהעלם, ואפשר לידע על ידיהם קץ הגאולה, עכ"ל.

פירוש יד

ובספר חסד לאברהם בליקוטי הרבי ר' ברוך ז"ל כתב וזה לשונו, הבעל שם טוב זצללה"ה אמר דהיינו שיכנוס בתוך התיבה עם כל גופו ולבבו ומחשבתו, עכ"ל.

ובספר ערבי נחל פ' נח, וז"ל, ידוע מה שכתבו בספרים מענין בא אתה וכל ביתך אל התיבה , כי תיבה פירושו מלה, וירמוז כי האדם בעת תפלתו או תורתו, רוצים המים הזדונים לגבור עליו, דהיינו מחשבות זרות ופנייות וכדומה, ותיקונו לשום כל מחשבתו תוך התיבות והמלות של התורה והתפלה ובזה נסתתר תוך התבות והדיבורים מפני המים הזדונים וכו' ע"ש.

פירוש טו

עיין לעיל פ' בראשית בהגה אות י' ד"ה וכמו, ועוד עיין בס' בן פורת יוסף לפ' וירא פן ב' דל"ב ע"ד וז"ל, ענין תפלה ולימוד לשמה על פי מה שכתב בחסד לאברהם להמשיך תוך האותיות רוחניות הספירות ואור אין סוף וכו' ואחר כך ידבק עצמו ומחשבתו לפנימיות רוחניות אותיות התורה והתפלה, עכ"ל.

ושם דל"ד ע"ד, וז"ל, שידבק עצמו אל האותיות שנקרא נפש כמו שכתב בזוהר ובתיקונים (בהקדמת תק"ז דט"ו ע"ב ודכ"ג ע"א) שהאותיות נקרא נפש יעו"ש, ובתוך האותיות ימשוך חיות מלמעלה שעל ידי זה יוכל להעלות האותיות אל שרשן ואז יעלה נשמתו גם כן וכו' ע"ש באורך, ודברי חסד לאברהם הללו הזכיר באורך שם בס' בן פורת יוסף לפ' נח דכ"א ע"א, ועוד עיין בהקדמת סה"ק תולדות יעקב יוסף ד"ז ע"ד, ולקמן פ' ואתחנן אות ל"ו ובהגה כ"ט ע"ש, ועוד עיין לקמן בפרשתינו בהגה נ"ה ובפנים אות פ"ג.

ובס' מאור עינים ברמזי מס' שבת ד"ה אילן כתב וז"ל, נודע מספר יצירה כי האותיות נקראים אבנים שבהם בונים עולמות, שעל כן נקראים תלמידי חכמים בונים שעוסקים בבניינו של עולם כמו שאמרו (בשלהי ברכות דס"ד ע"א) אל תקרי בניך אלא בוניך, ובאותיות ההם שמדברים בוראין עולמות כנודע על ידי שמתדבקים אל פנימיות אור אין סוף שבאותיות, ועל כן כשבא לאדם איזה צער ח"ו ידבק את חלק האלהיי שבתוכו אל האותיות לפנימיות אור ששופע בתוכן [עיין לקמן פ' בא אות ה'] כשמתפלל או לומד, ויתפלל על זה לבורא ברוך הוא באמת בהאותיות, ומגביה את הדבר למעלה [עיין לקמן בפרשתינו בהגה קנ"ד] ויתבטל ממנו הצער הזה, אך צריך לזה אמונה גמורה, שיאמין אמונה שלימה בהשגחת אלקות שאין עוד מלבדו כו', שהבורא ברוך הוא משגיח עליו בכל ענייניו קטון וגדול וכל מאורעות נסקרין לפניו בסקירה אחת וכו', כי כל עוד שאין לו זה האמונה אינו מועיל לו תפלתו ולא תפלת אחרים עליו מאחר שאינו מאמין באמת בהשגחתו יתברך, כמו שנאמר (תהילים קמ״ה:י״ח) קרוב ה' וגו' אשר יקראוהו באמת, אמת הוא ראש תוך סוף כי הוא יתברך ראשון ואין ראשית לראשיתו, והוא תוך וחיות כל העולמות והנבראים העליונים ותחתונים, וסוף הוא כי מלכותו יתברך בכל משלה אפילו בדברים התחתונים כו' זה דבר הצריך לו להתפלל עם האותיות לו יתברך באופן שיכניס כל כחותיו הפנימיים בהאותיות כמאמר הבעל שם טוב נבג"מ על פסוק בא אתה וכל ביתך אל התיבה כו' שיכניס כל כחותיו בהאותיות כו' עכ"ל.

ובס' אהבת שלום פ' ויקרא וז"ל, צריך האדם להוציא דיבורו לפני השם יתברך באהבה ויראה ותשובה ושמחה, ולשום כל כחו וחיותו בהאותיות שמוציא בפיו, על דרך המבואר בספרים בפסוק בא אתה וכל ביתך אל התיבה, עכ"ל, ועיין בס' אגרא דפרקא אות רצ"ד.

ובספר תולדות אהרן פ' שלח, וז"ל, מבואר בספרו של הגאון הקדוש הרב ר' בער ז"ל מ"מ דק"ק מעזריטש והוא מחכמתו של הרב הקדוש והטהור הבעל שם טוב ז"ל שעיקר הוא לדבר דיבורים של תורה ותפלה בכל כחו, ואז מדבק את עצמו לאור אין סוף ברוך הוא, השורה בתוך האותיות, וזה מכניע כל כחות הגופניות, ובא ממש להתפשטות הגשמיות ואז בא לעולמות עליונים ולשכליות ולבהירות חדשות בכל פעם וכו' עכ"ל.

ובס' גאולת ישראל (פתגמין קדישין) די"ז ע"א ד"ה מגילה נקראת איתא בשם הרב הקדו' הר"א מזיטאמיר וז"ל, יש בני אדם שכאשר עוסקים בעבודה זו תפלה הם מנגנים דיבורי התפלה, ולא עוד אלא שמכוונים לומר כאן בניגון זה וכאן בניגון זה, וסוברים שזהו עבודת הקודש למו, ועל ידי זה יהיה להם התלהבות, ובזה יהיו נותנים נחת רוח להשם יתברך, אמנם זה דרכם כסל למו, כי עבודת שוא ושקר הוא ובחשיכה יתהלכו, ולא נכנסו עדיין בקו האמת, ודרך האמת כן הוא, שצריך בשעת עבודה להפשיט עצמו מגשמיות עולם הזה עד שיחשוב בעיניו כאילו איננו בעולם הזה כלום [עיין לקמן בפנים אות ק"א], ולומר האותיות בקול ודיבור פשוט, ולדבק ולקשר מחשבתו בהאותיות הקדושים, ולהבין פירוש המלות הקדושים, ואז ממילא פתאום יתלקח ויתלהב בו אש להבת שלהבת הבערת היראה והאהבה עילאין בעוז ועצום עד מאוד, וזהו הדרך ישכון אור בעבודת הקודש פנימה, ושמעתי וקבלתי זה הדרך הקדוש ממורי הרב זצוק"ל והוא קבלו מרבו המגיד זצוק"ל והוא קבלו מרבו הבעל שם טוב זצוק"ל והוא קבלו מרבו אחיהו השילוני זצוק"ל שזהו הדרך האמיתי בעבודתו יתברך שמו. עכ"ל.

פירוש טז

דבר זה מבואר באריכות לקמן פ' תשא אות י"ח ע"ש.

פירוש יז

והובא זה גם כן בס' נוצר חסד פ"ו ד"ה אחדות התקשרות, וזה לשונו פעם אחת התפלל מרן אלקי קודש קדשים עם החבירים שלו בגודל אור ודבקות, והיה קטרוג גדול למעלה על שלא היה להם לתלמידים הכנעה וביטול, כי מחמת שהתפללו עם מרן, רצו להשיג השגות גדולות יותר ממדרגתם, וניצולו על ידי איש פשוט שהתפלל עמהם בלב נשבר עכ"ל.

פירוש יח

ענין זה תמצא לקמן בפ' לך אות י"ד ע"ש שמבואר שם יותר.

פירוש יט

עיין לעיל פ' בראשית אות ל"ו ושם בהגה כ"ט, ולקמן בפרשתנו אות קל"ד, ואריכות דברים בפ' עקב אות י"ז ע"ש.

פירוש כ

והובא זה גם כן בס' שושנים לדוד על תהלים שם בפ' ס"ב כל הענין ע"ש הבעל שם טוב ז"ל וזה לשונו, ולך ה' החסד דהנה האדם קודם עשיית המצוה, לפעמים יבטל עשיית המצוה בשביל דבר מועט, על דרך משל כשהולך להתפלל ובאמצע הדרך מזדמן לו לקנות איזה דבר, והנה הוא שוהה שם עד אחר שיקנהו הגם שלא ירויח בו אך חצי זהוב, ועל ידי זה לא ישמע קדושה וברכו ואם כן, נראה מזה שהקדושה וברכו אינו שוה אצלו אפילו חצי זהוב, אולם נראה שאם יאבה אחד לקנות אצל הישראל הקדושה וברכו ששמע לא יתרצה למכרו בעד כמה מאות זהובים, אפילו הפחות שבפחותים, וזהו ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו, כאשר יקר המצוה אצלו אחר שכבר עשאה שבוז יבוז אז למכרה בעד כל הון, עכ"ל, ומבואר שגם עיקר פירוש הכתוב עצמו הוא מהבעל שם טוב ז"ל, ועוד עיין לקמן בהגה קלא ד"ה ובס' ויחל משה מה שפירשו עוד בזה בשם הבעש"ט זי"ע.

פירוש כא

עיין לקמן פ' יתרו אות מ"א ופ' ויקרא אות זיי"ן, ועוד עיין בפ' תזריע ששם נעתק מאמר הזה בשלימות באות ב' ע"ש.

פירוש כב

בס' אשל אברהם (מהרב בעל דעת קדושים) או"ח סי' פ"ט ס"א כתב וזה לשונו, מה שכתבו בשם מוהר"ר ישראל בעל שם טוב ע"ה קפידא שלא להמתין עד הנץ החמה בתפלה, וכתבו רמז לזה (בפ' וירא) השמש יצא על הארץ ולוט בא צועדה כידוע, הנה גם שבזוהר הקדוש פ' וישלח כתב להתפלל דווקא אחד השמש, מכל מקום נכון להקדים בעותין קודם נץ החמה, וקודם אור היום, וכמו שכתב בזוהר הקדוש שם (דף קע"ח ע"א), וזו כוונת אזהרה הנ"ל השמש יצא וכו', שלא להתדשל עד אחד נץ החמה להתחיל אז בברכות השחר, ובעותין דקודם התפלה כידוע, וכן שלא להתעצל מלקום קודם נץ החמה וכו' עכ"ל.

[ואני המסדר בעזה"י ספר הקדוש הזה, מצאתי בזוהר חדש פ' בראשית די"ט ע"ד (באמצע ד"ה פרשתא זיי"ן ויטע ה' אלהים) וזה לשונו, ובגיני כך אמר ר' אלעזר אסור ליה לבר נש למימר תושבחן צלותיה אלא עם דמדומי חמה דכתיב (תהילים ע״ב:ה׳) ייראוך עם שמש, וכן אמר ר' אלעזר צליתא ותושבחתא דליליא מששקעה החמה עד לא איתחזי סיהרא דכתיב ייראוך עם שמש דא הוא צלותא דצפרא, ולפני ירח וגו' דא הוא צלותא דליליא וכו' ע"ש, ועיין רעיא מהימנא פ' פינחס דרמ"ג ע"א מאן שחר צלותא דערבית דשיעורה עד בוקר דאברהם כו' ע"ש].

פירוש כג

וכתב בס' אור החכמה פ' בהעלותך וז"ל, וזה ענין ששמעתי מהרב הבעש"ט נבג"מ שאירע לו באיזה זמן שהיה עומד ומתפלל עם חברים שלו תפלה בציבור, והנה החברייא לא האריכו כמותו וסיימו תפלתם הרבה מקודם והמתינו עליו זמן רב, וכשנתארך להם הזמן להמתין, פנה כל אחד מהם לדרכו להצטרכות שלהם, ואחר זמן חזרו ונתקבצו לבית התפלה והמתינו עד שסיים תפלתו, אמר להם אחר כך הבעש"ט הנה בזה גרמתם פירוד גדול במה שהלכתם לדרככם והנחתם אותי לבדי, והמשיל להם משל, כי ידוע טבע העופות ליסע בחורף אל ארצות החמות, והנה פעם אחת ראו יושבי המדינות ההם בתוך העופות עוף אחד יפה ומהודר מכל הגוונים שבעולם, שלא ראו כמוהו מעולם, והוא יושב על עץ גבוה שאי אפשר לעלות אליו לתפסו, וכששמע המלך מזה העוף ציוה לקבץ הרבה אנשים, ויעמדו זה על כתפיו של זה, עד שיוכל העליון לתפוס בידו את העוף להביאו אל המלך, והנה בעת שעמדו האנשים כך זה על זה, התחילו התחתונים שבהם להתפזר אנה ואנה, עד שהעליונים שבהם נפלו ונתפצעו, והיו למשל ולשנינה, ולא עלה בידם כלום, כי עיקר כוונת המלך היתה שיהיו כולם מקושרים יחד ויהיו זה על זה, ע"כ המשל, ומזה אנו למדים ענין ואהבת לרעך כמוך, שצריך שיהיה ביניהם התקשרות חזק שיהיו כולם דבוקים באהבה וחיבה, ולא יתפרדו זה מזה, וכן אמר להם הבעש"ט הנה טוב היה כשהייתם מחוברים עמי בתפלה, אבל כשעזבתם אותי לבדי וכל אחד פנה לדרכו, הנה נפל הכל, ומה שרציתי להשיג פרח גם כן ממני, וביאר הדבר יותר, כי מאחר שבתורה ברא השם יתברך כל העולמות, והכל בשביל ישראל, ועל כן כל אחד מישראל יש לו שורש באות אחד מאותיות התורה, וכמו שכל העולמות שנבראו על ידי התורה, עומדים זה למעלה מזה לפי השתלשלות התורה בפרד"ס, כן הוא בישראל שיש להם גם כן שורש באותיות התורה צריכים הם תמיר להתקשר זה בזה, וגם להתקשר זה למעלה מזה והכל באהבה רבה, שכמו שהתורה היא אחת כן יהיו מקושרים כאחת, ועל ידי זה יש יכולת בידם להשיג השפעת השפע על ידי מי שהוא למעלה מהם וקרוב יותר לחסד עליון, אבל אתם שהלכתם כל אחד מכם עבור הצטרכות הפרטיית שלכם, נראה בזה שלא היה האהבה ביניכם בשעת התפלה כראוי, ומכל שכן שלא היתה בכם האהבה למי שגבוה מכם, ולכן נתקלקל הכל, לכן עיקר התיקון הוא אהבת איש אחד לחבירו בהתקשרות גמורה, וכולם יתקשרו גם כן היטב מי שלמעלה מהם, כדי שיוכלו להשיג את החסד העליון, עכ"ל, בקיצור.

ובענין שאין לציבור להאריך יותר מש"ץ עיין לקמן בפנים אות ס"ה ע"ש.

פירוש כד

עיין לעיל פ' בראשית אות צ"ז ועוד שם אות קנ"ז, ועוד עיין לקמן בפרשתינו אות קט"ז ושם בהגה צ"ג.

פירוש כה

עיין לעיל פ' בראשית אות ק"ד, ועוד עיין לקמן בפרשתינו אות ק"ו.

פירוש כו

וסיים שם בס' כתונת פסים וזה לשונו, ואפשר לומר דרך רמז שזהו מה שאמר השם יתברך ליעקב (בפ' ויגש) אל תירא מרדה מצרימה וכו' ואנכי אעלך גם עלה שירד ממדרגתו בחינת שמאל כדי להעלות אנשי עשיה, והבטיחו שיחזור למדרגתו העליונה, גם עלה. שיהיה לו עליה כפולה [עיין לקמן פ' ויגש אות ג'] כמו ששמעתי ממורי על עצמו אחד ירידתו הנ"ל היה לו עליה כפולה גם בגשמיי היה מאהב לכל אדם, בראותו שהכל מסתלק ממנו ואחר כך שחזר למעלתו אם כן הכל בידו יתברך וכו' ודפח"ח, עכ"ל.

פירוש כז

עיין לקמן בסמוך אות ע"א, וענין הליכה ממדרגה למדרגה בשעת התפלה עיין לעיל בפרשתינו אות ט"ז ולקמן בפ' עקב אות מ"ד ואות מ"ו ואות מ"ז, מה שהעתקתי מכתר שם טוב ד"כ ע"ד צריך שירגיש במחשבתו שהוא בעולם העשיה בתחלת התפלה כו'.

פירוש כח

עיין לקמן בפרשתינו אות פ"ח ביאור ענין זה.

פירוש כט

ובס' דגל מחנה אפרים בדרוש לשבת תשובה וז"ל שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי (תהילים קכ״א:א׳) אשא עיני אל ההרים היינו מוחין, דהרים אלו אבהן, וכשאני רואה איזה פעם הסתלקות המוחין ח"ו אז מאין יבא עזרי כי ע"י שאני רואה זה ומבין, עי"ז נשבר לבבי ונעשה אין, ולכן מאין יבא עזרי כידוע ממארי אא"ז זללה"ה, עכ"ל.

פירוש ל

שמחה יתירה, כך הוא שם בפנים, אבל נראה שהוא טעות סופר וצריך להיות שמירה יתירה וכן הוא מוכח מלשון המאמר הסמוך אות נ"ה שגם הוא נעתק מצוואת הריב"ש, ובס' ליקוטי הבעש"ט שנדפס ע"פ כתב ידו של הרב בעל כתר שם טוב הנה שם בד"ז ע"א הדפיסו גם כן שמחה יתירה, אבל בעצם הכתב יד נראה בבירור שמקודם כתב הרב ז"ל תיבת שמחה ואחר כך תיקן בעצמו תיבה זו מתיבת שמחה לתיבת שמירה, ועיין עוד לקמן בפנים אות ס"ג, ועיקר מאמר זה מובא גם כן בס' ליקוטים יקרים ד"ג ע"ד ושם בדף ד' דיש ע"א שמכירין אותו במקום שיש שמירה גדולה.

פירוש לא

עיין בס' כתונת פסים פ' קרח ד"מ ע"ג בסופו שכתב וזה לשונו, ובשם מורי שמעתי באריכות ונכתוב בקיצור כי במקום שמחשבת האדם שם הוא כולו הן ברוחניי, אם חושב ברוחני שם נשמתו, והוא הדין וכו', וזהו שאמרו (אבות פ"ד) אל תהי בז לכל אדם כי יש אדם בליעל וכו', ואל תהי מפליג לכל דבר, ר"ל שיהיה פלגא לעילא ופלגא לתתא, זה אינו אלא או כולו למעלה או כולו למטה, על כן יזהר האדם ודפח"ח, עכ"ל.

ובתוי"י פ' חיי דכ"ג ע"א וז"ל שמעתי מפורש מפי מורי במקום שחושב האדם שם הוא כולו ודפח"ח עכ"ל.

עוד שם בפ' שלח דקל"ט ע"ד וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה מקום שהמחשבה של אדם מגעת שם הוא כולו וכו' ודפח"ח, עכ"ל.

ובס' בן פורת יוסף הזכיר מזה בדף ע"ז ע"ד, ודפ"ד ע"ד, ודקכ"ג ע"ב ע"ש.

ובדגל מחנה אפרים פ' בראשית ד"ה ויאמר אלהים תדשא וז"ל, וידוע במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו, נמצא כשמחשב בחכמה הוא דבוק ברגע ההוא כולו בחכמה וכו'. ובפ' שמות ד"ה ותעל, וז"ל, ידוע מאא"ז זללה"ה כי במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו, וכן הוא בדיבור ובמעשה באיזה מדרגה ובאיזה עילה שהוא שם, שם הוא קשור כולו בזה העולם, ובמעשה היינו שכשהוא קשוד בטבעיות ולא הגיע לאמונת אלהות אז גורם בגופו גם כן עבודות טבעיות, כיון שעוסק בדברים טבעיים הוא קשור כולו בטבע כו' ע"ש.

ובפ' מסעי, וז"ל, ובמקום שמחשבתו של אדם שם הואכולו, אף שבעצם אינו עומד במקום מחשבתו עם כל זה גופא בתר רישא גרירא כו' ע"ש, ועיין לעיל פ' בראשית אות צ"ז, ושם בהגה קכ"ד, ולקמן בפ' לך סוף הגה י"א, ובפ' בחקותי אות ב', ע"ש.

ובלקט אמרי פנינים דר"ט ע"ב העתיק וזה לשונו, שמעתי מפורש מפי מורי במקום שחושב האדם שם הוא כולו, אם חושב בקדושה במציאות השם יתברך וביחודי שמותיו, דיוקנא שלו שלים קמי עתיק יומין, כי שם הוא כולו, וכן המהרהר הרהורים רעים וקשים, עומד ממש בגיהנם, ואש של גיהנם ממש בוער בו, והוא בחייו בשאול תחתית, מכל שכן אחד מותו, ירדו שאול חיים, וצדיקים ישמחו בשמח"ה אותיות מחשב"ה יעלצו לפני אלהים, עכ"ל.

עוד בס' כתונת פסים פ' תזריע די"ב ע"א דז"ל, קבלתי ממורי שיש לידע [אם הוא מקושר בעולם החיים או להיפוך] בעולם המיתה, אם נפשו חשקה לדבר לשון הרע וליצנות וכיוצא [הוא קשור בעולם המיתה] ובהיפך אם נפשו חשקה בתורה ובמעשים טובים אז ידע בנפשו שהוא קשור בעולם החיים ודפח"ח.

ובס' שושנים לדוד (תהילים ל״ב:י׳) בפסוק רבים מכאובים לרשע וכו' כתב וז"ל, רוח אפינו רבינו הבעש"ט זי"ע פירש, שבכל מקום שאדם חושב שם הוא מתדבק, ואם מחשב בדין הוא מתדבק בדין, וכשהוא בוטח בחסד שם ידבק נשמתו והחסד יסובבנהו, ותמיד יטמין את עצמו כולו בהבורא יתברך שמו, וזהו שאמר הכתוב (איוב ג׳:כ״ה) פחד פחדתי ויאתיני, או כמו שאמ' הכת' (ישיע' ס"ו) ומגורתם אביא להם, עכ"ל, והוא מס' ליקוטים יקדים דט"ז ע"ד, והובא בכתר שם טוב דכ"ב ע"א ע"ש.

פירוש לב

בס' ליקוטים יקדים די"ב ע"ד כתב וזה לשונו, להבין סוד של המקיפין, על פי משל הנה מי שהוא חכם בתורה וחידש איזה דבר המצאה בלימודו והוא המצאה נפלאה, יש לו מזה תענוג גדול בלב, ומזה התענוג יש לו שמחה גדולה , והשמחה זו הוא מקיפו מבחוץ והוא נקרא מקיף לו, והראיה כמו שנזכר בגמרא (מנחות דס"ח ע"ב) צהבו פניו וכו', שהשמחה היתה מקיפו מבחוץ, ומקיף זה ושמחה זו הולך עד סוף המדרגות, דהיינו החכם הזה שהמציא המצאה זו, אומר אותה לאדם אחד וגורם שמחה גם לאדם זה, ואדם זה אומר גם כן לאחר, וגורם גם כן שמחה לו, והולך זה כן עד סוף העולם, נמצא שמקיף זה הולך משרשו עד סוף כל המדרגות, ר"ל, ששורש השמחה גורם שמחה עד סוף כל המדרגות, והולך מן השורש עד רום המעלות, למשל מי שיש לו בן קטן ודיבר דבר חכמה ויש לו שמחה מזה וגורם גם לאב שמחה, אף שאביו היה יודע דבר חכמה זו מקודם, אף על פי כן גורם לו שמחה לאביו, ואחר כך כשמסר האב דבר חכמה זו של בנו לאדם גדול אחר, שהוא יותר גדול וחכם ממנו, גורם לו גם כן שמחה אף שהיה יודע זה מקודם, ואף שבעולם הזה אין להמשיל זה על נכון, אך בעולם העליון מובן זה שמדרגה תחתונה גורם שמחה עד רום המעלות בסוד (זוהר ויקרא די"ג ע"א) חזי במה ברא אתינא לגבך, והכל בסוד מקיפין וכו'. עוד שם די"ג ע"א וז"ל, הדיבורים הם בחינת מקיפין, ומשל על זה כשאדם אומר איזה ציור בנין לאדם אחר נמצא הדיבור של הראשון נשאר במחשבתו של השני, ואחר כך הולך השני ועושה במחשבה זו בנין בציור כזה, נמצא הדיבור של הראשון מקיף הבנין כולו כי בלא דיבור שלו לא היה בנין של זה, עכ"ל, ועוד עיין בספר אגרא דפרקא אות ק"ל מ"ש בענין זה.

פירוש לג

עיין לקמן פ' עקב אות כ"ו, ע"ש.

פירוש לד

עיין לקמן בפרשתינו אות צ"ה, ולקמן פ' תזריע אות א' ואות ב'.

פירוש לה

ובס' אור הגנוז לצדיקים פ' ראה וז"ל, ונתת בכסף, תתן כל כחך לכסוף מאוד לדבקות השם יתברך ולמצותיו כמו שאמד הבעל שם טוב על פסוק תורי זהב נעשה לך עם נקודות הכסף, עכ"ל.

פירוש לו

ובס' בן פורת יוסף דפ"ח ע"ד כתב וז"ל שמעתי בשם מוהר"ן ואיש לא יעלה עמך (בפ' תשא) בעומדו בתפלה יהיה כאילו הוא לבדו עומד לפניו יתברך שמו בלי שום אדם, ואז ינצל מכל פנייה חיצונית ודפח"ח, ועיין לקמן סו"פ יתרו אות נ"ח.

וכן הוא בס' תוי"י ר"פ אמור דק"י ע"א וז"ל, כמו ששמעתי כלל גדול ואיש לא יעלה עמך שיחשוב כשעומד בתפלה או בתורה שהוא לבדו עומד לפניו יתברך שמו ואין איש עמו שיתפאר לפניו, וכ"ה שם בפ' האזינו דר"ו ע"ד בשם מוהר"ן ע"ש.

פירוש לז

וסיים שם וז"ל זולת בשבת וכו', וביאר דבדיו בתוי"י פ' קדושים דק"ב ע"א וז"ל, קבלתי ממודי מה שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה ותורה ותפלה שיהיה בדחילו ורחימו שהוא אהבה ויראה, מכל מקום בראש השנה צריך שיהיה היראה יותר מן האהבה מה שאין כן בשבת ויום טוב יהיה אהבה יותר מיראה, עכ"ל. ועיין לקמן במאמרי ר"ה ויו"כ אות ל"ז שהעתקתי מזה.

פירוש לח

בס' תשואות חן פ' תצא, וז"ל, שמעתי בשם הבעש"ט שאמר שאויבי איש אנשי ביתו (סוטה דמ"ט ע"ב) הם העוונות שפעל, שנברא מהם קליפות ומתלבשין באיזה בני אדם כי מגלגלין כו' (שבת דל"ב ע"א) והם החולקים ולוחמים עליו כו', עיין לעיל פ' בראשית אות קט"ז.

ובס' דגל מחנה אפרים פ' בחוקותי, וז"ל, שמעתי מן אדוני אבי זקיני זללה"ה על פסוק (משלי ט״ז:ז׳) ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו ודקדק דהי' ראוי לומר גם אויבים סתם, ואמאי דקדק לומר אויביו, ואמר הוא ז"ל כי יש שני בחינות אויבים, יש שהם שונאים בכלל, ויש שהם מחמת חטאיו, וכשמתקן דרכיו ומברר הניצוצות שלו המפוזרים בין הקליפות מחמת חטאיו, אז הקליפות יהיו בטלים ממילא, וזהו ברצות ה' דרכי איש, היינו כשמתקן דרכיו וחוזר בתשובה , גם אויביו ישלים אתו בתכלית השלימות שהם ניצוצין שלו, ואז נעשה שלום גמור, עכ"ל.

ובלקט אמרי פנינים דר"י ע"ג, וז"ל, שמעתי ממורי המדבר תודה ותפלה בפנייה חיצונית ובלב גאה, מזה נברא קליפה, כי כל המתגאה כאילו בא על אשת איש (סוטה ד"ד ע"ב) ועל כל עריות, וכיוצא בו כל הכועס כאילו וכו' (זוהר בראשית דכ"ז ע"ב) והם מתלבשים ברשעים לנקום בך, כטעם שלא יהרגוהו רשעים שבדור, ואם החטא גדול שהיה כולו קליפה ורע, מתלבש ברשעים גמורים לייסרהו ביסורין מרים, ואם הוא בדקות הרבה, מתלבשין ברשעים גמורים, אבל אין בהם כח אלא לדבר סרה לומר בלחש בסתר ובגלוי פלוני עבר כך ועבר כך, מה שלא היה במחשבת הצדיק אפילו בגלגול העבר מימות אדם הראשון, ועוד עושה ממנו ליצנות ומלעיג, ובזה הצדיק מאיד בו אור, והוא מתקרב יותר להשם יתברך בלב אמת ובלב טהור נקי מכל סיג, נשבר ונכנע לעייל בלא בר ונפתחין לו כל שערי השגה אמן כן יהי רצון, עכ"ל, ועיין עוד לקמן בהגה אות קנ"א ר"ה וכלל העולה.

ובשבחי בעל שם טוב הובא ענין נפלא בזה בצד ס"ט, וז"ל, ושמעתי אני הכותב שהיה בין ר' נחמן ובין המוכיח דברים חדודים כי ר' נחמן דיבר להמוכיח דברי חדודים, ושתק המוכיח [ולא] הקפיד כלום, ואמר, אין אדם יכול להנצל ממחשבה זרה, אפילו אם הוא מתפלל בלא מחשבה זרה, סמוך לגמר התפלה נופל לו במחשבה שיגמור תפלתו, וזו מחשבה זרה ודקה מאוד, ומכל עבירה נברא מקטרג אחר ר"ל, ומחמת שהוא מחשבה דקה מאוד נתלבש אותה המחשבה בתלמיד חכם ומצער אותו, עכ"ל ועיין פ' קדושים אות ט'.

פירוש לט

עיין בענין השמירה שלפני המלך לעיל אות נ"ד ואות נ"ה.

פירוש מ

ובהיכל הברכה פ' בראשית דמ"א ע"ב העתיק ענין זה בביאור וז"ל, ופירוש הפסוק כל ימי עני רעים, מי שהוא עני בדעת ואין מוסר נפשו וגופו לעבודת הבורא, להלהיב הנפש המשכלת, להעלות מיין נוקבין לתקן גבורות דדעת, בודאי כל ימי עני רעים, אין הימים שלו נתבררו ברזא דטוב, להיות לו לבוש לנפש להתעדן בו, ועל זה פריך הגמרא והאיכא שבתות וימים טובים, פירוש שיש צדיקים הנקראים [בשם שבתות שהם] בבחינת שבתות, כי הוא מופרש ומובדל מכל עסקי העולם הזה, אלא כולו לה', ואין דעתו מעורבת עם הבריות כלל, אלא פרוש ומובדל קדוש וטהור, וברוב קדושתו אינו יכול כלל לסבול העולם ואף על פי כן מחמת גודל צדקת הצדיק , על ידי עבודתו הקדושה הוא מעלה את העולם כולו לעבודת אמת לעשות רצונו ברשפי שלהבת אע"פ שהוא פרוש מכל העולם אף על פי כן במילי דשמיא שלו שעובד לבוראו הוא מוכיח אותם כידוע מהרב הקדוש מלובלין, וגם יש צדיקים הנקראים יום טוב, שמלאכת אוכל נפש נעשה בו שהוא משגיח בצרכי ציבור תמיד ודעתו מעורבת בין הבריות וממשיך עליהם רחמים ורצון פרנסה וישועה ורפואה, ומתקנם לדרך הישר, ועל זה פריך בגמרא למה אמר הפסוק כל ימי עני רעים [דהיינו] מי שאין לו דעת ודבקות ואהבת השם להעלות מיין נוקבין ברשפי להבת שלהבת, הימים שלו הם דעים, הלא יש צדיקים גדולים הנקראים שבת ויום טוב ובוראי הצדיקים האלו ברוב קדושתם ואהבתם וטהרתם, הם מעלין את העולם לעבודה הקדושה ולאהבה ויראה אמיתית, וזה כלל גדול המחובר לטהור טהור (בב"ק רצ"ב ע"ב) וכיון שנפשם מחוברים אצל הצדיק באהבה אמיתית לצדיק. אף על פי שמצוות שלו הם כדימון שהם בלא דחילו ורחימו ולא פרחת לעילא, אף על פי כן אם הוא דבוק ומקורב להצדיק, הצדיק מעלה מצוות שלו ועבודה שלו, שלא יהיה בכלל ימי עני ברעת רעים, ולמה אמר הפסוק כל ימי עני רעים.

ומתרץ הגמרא בוודאי מאנשים פשוטים אפילו עמי הארץ, ומכל שכן תלמידי חכמים אמיתיים שהם מקורבים לצדיק אין הפסוק מדבר חלילה, כידוע מספר חסד לאברהם [וכן הוא במדרש תנחומא פ' וירא סי' ט'] שכל הדבקים לצדיק נעשין בחינות תיק הספר אשר מצילין תיק הספר עם הספר, אלא במה הכתוב מדבר מתלמידי חכמים שאין בהם רעה אשר נבלה טובה מהם (מדרש רבתי ויקרא פ' א' סי' ט"ו) ופירוש תלמיד חכם שאין בו דעה, שאין בו דעת לעבוד את הבורא ולזכך גופו ונפשו ברשפי אש להבת שלהבת להעלות נשמתו למקור החיים אילן התורה, וכיון שאינו טועם טעם מתיקות עריבות ידידות נעימות חביבות התורה, תודה לשמה, בודאי נבלה טובה ממנו, ופירוש נבלה, נשמות הנובלין, כעלה נובל, נפשות עמי הארץ, בודאי טוב נפש עם הארץ, ומכל שכן כשהוא דבוק לצדיק אמת ותומך אותו, מתלמיד חכם כזה אשר אין לו תיקון אלא בגלגול כידוע ליודעין אמת, ולתלמידי חכמים כאלו, התורה להם שינוי וסת, כי ווסת וטבע גופם עכור עדיין בכל מדות דעות ותאוות רעות, והתורה הקדושה בודאי להם שינוי ווסת, שאינם מורגלין בטעם עריבות ידידות נעימות שלה, ומכל שכן הלומדין להתגאות ובודאי התורה להם חולי מעיים, כי המעיים הם לב וכבד וטחול, וצריך לזכך הלב שיהיה משכן השכינה, ולרפאות הכבד מכעס ומגיאות, וכן שאר אברים הפנימיים, כליות יועצות (ברכות דס"א סע"א) וצריך לראות שיהיו יועצין לטוב, ואותן הלומדים התורה בלא דעת כמבואר לעיל, לא די שאינו מרפא עצמו מחולי מדות רעות על ידי התורה, אלא שהתורה נעשה לו סם המות, ומתגברין עליו חולאים דעים, מדות רעות, ולא די שאינו מדבק עצמו לצדיק אמת כדי שיתקן ויעלה את נפשו, אלא שדובר עתק על צדיק, ומוצא כל מדות רעות שבו בתוך הצדיק, ובודאי תלמיד חכם כזה נאמר עליו כל ימי עני רעים, ערום יצא וערום ישוב, ונבלה טובה ממנו, ודי בזה ליודעין, עכ"ל.

פירוש מא

עיין לעיל פ' בראשית אות קנ"ו ואות קנ"ז ושם בהגה בענין ר"ל זבין נפשי' ללודאי ששם מבואר כל זה היטב.

פירוש מב

בס' אור המאיר על קהלת ד"ה ברבות הטובה כתב וז"ל, משל נאה בשם הבעל שם טוב זללה"ה בלא נמשל, מלך אחד היה לו איש יודע לנגן בכינור בתכלית היופי, וישרה בעיני המלך ניגון אחד מניגוניו, וציוה המלך שינגן לפניו בהיכלו זה הניגון בכל יום ויום כמה פעמים ביום, וכן עשה, לימים בא הניגון בעיני המנגן לכלל זקנה, וניטל ממנו החשק וההתעוררות כימים ימימה, מה עשה המלך להכניס התעוררות וחשק אהבה להמנגן, היה קורא בכל יום ובכל פעם שרצה לשמוע זה הניגון הישר בעיניו, איש חדש מקרוב בא מהשוק אשר לא שמע מעולם זה הניגון, ולהיות שהאיש מקרוב בא, גורם חשקות והתלהבות מחדש להמנגן, ונהג המלך כן זמן רב, לימים נתייעץ המלך כדת מה לעשות עוד עם זה המנגן, כי טרחא יתירא הוא להזמין לפניו בכל פעם איש חדש בכדי להביא לו להמנגן התעוררות חדש, ועצה היעוצה לזה, ציוה לנקר את עיניו של המנגן לבל יראה עוד לנצח תואר דמות אדם, וכל זמן שעלה ברצונו לשמוע הניגון הישר בעיניו, אמר להמנגן הנה יש איש חדש בא מקרוב אשר לא שמע מעולם נגינה שלך, ואז נולד אצלו תענוג מחדש, כיון שאין לו עינים לראות תואר אדם וסובר באמת אשר חדשים מקרוב באו, עד כאן המשל.

ושאל השואל מהו המליצה והנמשל של המשל הזה, והנראה שזה נאמר על ענין התפלה, אשר ישרה בעיני המלך מלכי המלכים שאנחנו עמי ישראל נתפלל לפניו שלש תפלות בכל יום ויום, שמונה עשרה ברכות שתקנו האבות (ברכות דכ"ו ע"ב) אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה יעקב תפלת ערבית, והנה בכל יום שאנו מתפללין תקוני התפלה, אינה בדרך כלל כי אם שמונה עשרה אחת, כי בשחרית עיקר התפלה שמונה עשרה ברכות וכן במנחה וכן בערבית, ולכן נפלה אצלינו העבודה זו תפלה לבחינת זקנה, מה עשה המלך מלכו של עולם עצה על זה, שולח לאדם בכל יום ויום בחינות שונות שיקח לעצמו רמיזא דחוכמתא וכו', ובזה כחו יפה לעורר לבו בקרבו בעבותות אהבה, ומי שחלק לו אלהים בבינה, והכרתו חזקה, נפשו יודעת מאוד שאין תפלה אחת דומה לתפלה שנייה בשום אופן [עיין לקמן בפרשתינו בפנים אות ק"כ ואות קכ"ד ע"ש] ומה שמתקן בשחרית אינו מתקן במנחה ובערבית, והכל תולה בהערכת המחשבות במעשהו בחוץ, בלקיחות בחינות ורמיזא דחכמתא מכל דבר בעולם, ובכל מקום שנותן עיניו לראות הוא טוב רואה אלהות המלובש לשם, וכל עוד שמשיג רוממות אלהות בבחינות מחודשות נולד אצלו התעוררות וחשק אהבה להוציא דיבור לפני אלהים בדחילו ורחימו כאילו עדיין לא התפלל מעולם כי אם עתה מחדש וכיון שרואה המלך תשוקת חשק אהבתו ומגמתו להשיג ולהבין התפשטותו בהנבראים להשיגו בבחינות שונות, שהוא יתברך נראה ונדמה אליו בכל שעה ורגע, ושמח המלך לקראת הפקח ואינו מטריח את עצמו עוד לשלוח בחינות שונות, כי אם לוקח מאתו חיזו דהאי עלמא השפל, ונותן לו חיזו דההוא עלמא שהוא למעלה מבחינת סדר זמנים, ושם אין התחלקות המדות כלל, והכל שוה לפניו, וכיון שבא לשם, העבודה אצלו תמיד מחודשת, כיון שאינה תולה בבחינת הזמן להיות נופלת לבחינת זקנה, ואז עובד הוא את הקדוש ברוך הוא בחשק גדול ובהתלהבות ועבותות אהבה בכל פרטי עתיו ורגעיו בלתי התלבשות באמצעות המדרגות כלל, ואז טוב לו בזה ובבא, אנס"ו, עכ"ל.

ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות ל' כתב בזה וז"ל, אמר מדן משל למלך שהיה לו מנגן יפה שאין כמהו, ובכל פעם היה מביא לו אנשים חשובים כדי שיתעורר היטב בקול נעים, פעם אחד אמר המלך מה אני מטריח עצמי בכל פעם, והלך וסימא את עיניו, ונתעורר בעצמו, וזהו שניטל מצדיק חיזו דהאי עלמא, והוא דבוק באורו יתברך בלתי שום התעוררות כו', עכ"ל.

ובס' נוצד חסד פרק ה' אות זיי"ן סיים בזה וז"ל, וכן צדיק נתחדש אצלו עבודה בכל יום על ידי כמה סיבות לטוב ולמוטב, וכשזוכה לבחינת אין עליון אין ממש ניטל ממנו חיזו דהאי עלמא ואז חלף והלך לו הרע, והכל נתהפך אצלו למושכל אלוהיי, עכ"ל.

ושם בס' נוצר חסד פ"ו ד"ה אחדות ע"י כו' סיים בה וז"ל, עד שהמלך נטל את עיניו חיזו דהאי עלמא, ואז כל רגע חדש אצלו בסוד התכללות כאין עליון, יו"ד זעידא, שחודה, דלית לה עיינין, בביטול המציאות וכו', עכ"ל.

ועוד עיין ענין אל תשליכני לעת זקנה לקמן בפ' לך בהגה מ"א.

פירוש מג

עיין לעיל פ' בראשית אות מ"ז ושם בהגה ט"ו מה שהעתקתי בענין זה.

פירוש מד

וכן הוא בליקוטים דט"ו ע"ג, וקודם לזה איתא שם מאמר וז"ל, פעמים האדם כשיכור מחמת שמחת התורה שבוער בלבו אהבה גדולה וידע בעצמו, עכ"ל, ובכתר שם טוב העתיק יחד שני מאמרים הללו בדף כ"א ע"ג וז"ל, פעמים האדם כשיכור מחמת שמחת התודה שבוער בלבו אהבת ה' מאוד והתיבות יוצאים מפיו מעצמם, עכ"ל, ועיין מעין זה לקמן בפ' עקב בהגה מ' ע"ש.

פירוש מה

עיין לעיל פ' בראשית אות קמ"ב ושם בהגה קכ"ד, ובס' זוהר חי לפ' תרומה דקע"ו (ד"ק ע"ב) וז"ל, וסוד ט"ל הוא טלא דבדולחא כו' גם ט"ל [הוא בגימטריא כוז"ו שבו עתיד להחיות המתים, כי בכל יום יש בפרטות תחיית המתים, להעלות במחשבה טפטפיה כוזו כף ואו זין ואו ובזה מחיה בכל יום ניצוצי מלכים שמתו, ולעתיד יהיה תחיית המתים בכללות, הכל על ידי מוחא סתימאה טלא דבדולחא המעביר כל זוהמא ומחיה כל הנשמות והמלכים שמתו וכו' ע"ש.

פירוש מו

נראה שהוא ר"ת. מוהר"ר מאיר פאפרש ז"ל.

פירוש מז

עיין לעיל פ' בראשית אות ע"ג ולקמן בפרשתינו אות ק"י, ובהגה פ"ב מענין ש"כ ופ"ר, וע"ע לקמן סו"פ מקץ אות י"ד.

פירוש מח

עיין לעיל פ' בראשית אות ק"פ ושם בהגה קנ"ה שעל ידי שמקשר המלכות בבינה מבטל גזרות רעות ע"ש ועוד עיין לקמן פ' לך אות כ"ח ושם בהגה ל"ט.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה