אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

בראשית

קונטרס מאירת עינים

פירוש א

עיין בס' הזוהר הקדוש ר"פ שמיני וז"ל, ואורייתא בלא חד שמא קדישא איהו דקודשא בריך הוא, ובהקדמה לס' הקדוש ברית מנוחה ד"ג ע"ג וז"ל, ועל זה אמרו שכל התורה כולה שם אחד, וכל התבות שמות פועלים פעולות ע"ש, ובזוהר הקדוש פ' יתרו ד"צ ע"ב וז"ל ואורייתא כלא שמא חד הוי שמא קדישא דקוב"ה ממש זכאה חולקיה דמאן דזכי בה, מאן דזכי באורייתא זכי בשמא קדישא כו' וכן הוא בזוה"ק פ' אחרי דע"ג ע"א בגין דאורייתא כלא שמא דקודשא בריך הוא וכו', וכן הוא בזוה"ק ואתחנן דרס"ח ע"ב, ובזוה"ק משפטים דקכ"ד ריש ע"א ע"ש, ועיין לקמן פ' הברכה אות ד' ואות ה'.

פירוש ב

ובספר דרש טוב בענין רצון מאמר ב' העתיק מס' דברי חיים וז"ל, דאיתי בספר כתב יד בשם הבעש"ט דבורא כל עלמין פינה אורו יתברך ונשאר רשימו, והוא רק יו"ד, נקודה, ונקראת עשרה, כתר מלכות, ומהם נתהוו ברואים בעלי גבול שהוא לכאורה נגד רצונו, דרצונו להיות התפשטות מלכותו וכבודו, והסילוק היה להסתיר, אך רצונו יתברך שיהיה בחירה ורצון, והיודע ומבין באמת, יראה, שכביכול בבחינת הסילוק גנוז הרצון שיהיה בחירה ורצון ולעשות טוב, וכזה ממש הוא בבריאה בפועל בזה העולם, הנה נסתר הטוב, ומתפתים לעשות רצון החומר, ונקרא להט החרב המתהפכת, וזה תכלית הבריאה כנראה בהשקפה ראשונה, אבל בהבנה היטב יראה שהתכלית הוא שבעל הבחירה ורצון יהפוך הרע לטוב, לעשות רק על פי התורה הקדושה, ואז יכנע הרע ויתהפך לטוב ויתגלה האור סילוק קדושה דמעיקרא, וזאת נקרא גילוי עתיק, שנעתק בראשית הבריאה שיהיה בחירה, וכשכובש יצרו אז נתגלה הטוב, כן תורף דברי הקדוש הנ"ל, עכ"ל.

פירוש ג

ועיין בביאור דבר זה לקמן פ' בהעלותך אות ב' ושם בהגה א'.

פירוש ד

ובס' היכל הברכה פ' דברים ד"י ע"ג בשם אור עינינו האר"י הבעש"ט ז"ל, וזה לשונו, כשהקב"ה וב"ש ברא עולמו לא היה העולם יכול להיות קיים, כי הכל חזר לשרשו אל אור אין סוף ב"ה, ער שברא ישראל ונתקיים העולם, ר הוא חכמה, ל בינה, א דעת, והיש שבישראל הם הישות של קיום העולם, יש מאין, וישראל הם הקיום של כל העולמות, כי באם לאו היה הכל חוזר למדרגת אין סוף, כי באמת כל האצילות הוא הכל בכללות אין סוף במדרגתו, ובכל הרף עין חוזרין לכללות אור אין סוף, אלא דישראל אחדין בהו, ובהכרח להם לחזור למדרגת נאצל להשפיע לישראל כל טוב, ושיהיה שכר ועונש, דכל זה לא שייך באין הפשוט, על כן מאהבת ישראל ברוב יכלתו מצמצם עצמו בבחינת גבול רל"ו אלפים רבבות פרסאות, ובעצם כל עולמות אצילות ונשמות בריאה יצירה עשייה כולם אלהות ממש, איהו וחיוהי חד בהון אין סוף ואין גבול, אחדות אחד, אלא שישות של ישראל אחדין בה ומקיימין כל העולמות, עכ"ל, ועוד האריך בזה בפ' ואתחנן דכ"ז ע"ג ד"ה אשר ציוך ע"ש, ונתבאר עוד דבר זה באריכות גדול בספרו נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות ג' ואות ל"ב ע"ש היטב.

ובזוהר חי פ' ויקדא ד"ד ע"א וז"ל, ישראל סליק לעילא כמבואר בסוד י"ש רל"א ממרן הקדוש הריב"ש טוב, כשברא הקב"ה העולם לא היה באפשרות לעמוד, אע"פ שצמצם עצמו מדרגא לדרגא, בגודל אור ותשוקה חוזרין לאור א"ס, לאין, וכשהסתכל הקב"ה בישראל במצוות ותורה שלהם נתקיים העולם מאין ליש, כי כמו שיש לאורות עליונים תשוקה לעלות לשורשן לאור א"ס, כן יש להם תשוקה רבה לחזור למטה לנשמות ישראל להשתשע בהם ובתורתן וכו' ע"ש באורך. [ואמנם עיקר ד"ז שאות ר מורה על חכמה מבואר לקמן פ' יתרו אות מ"ח ובפ' תולדות בהגה א' ע"ש, אבל באותיות אל מבואר לקמן פ' פינחס אות א' ד"ה ואמר הרב שאלף רומז לחכמה אחר שנתחברה בבינה ע"ש, א"כ עיקר שם אלף רומז על הבינה, א"כ למ"ד הוא הדעת, וע"ש בפ' פינחס שהוא ג' קוין והן האבות ועי' פ' וירא אות ז' ופ' יתרו אות י"ב ופ' וארא אות א' ופ' דברים אות א', וצ"ע בזה. אבל עיקר כוונת דרוש זה נראה שהן הן הדברים שהעתקתי בסמוך באות זיי"ן שזהו סוד הצמצום שהוא מני' וביה וזהו סוד תל"ת ראשי"ן, שצרכים הגשמיים שזהו הצמצום, צריכים להיות באדם עם התלת ראשי"ן שהם חכמה בינה ודעת, ממילא צמצום זה הוא מניה וביה שפנימיות זה הגשמיי הוא רוחניי, וזהו ענין היראה שהוא הצמצום כי פחד וגבורה הכל חד, וענין הקב חומטין שהוא רומז לצרכי החומר, שצריכין לערב זה לתוך החסד כדי שיהיה מציאות וישות לקיום העולם, כן נראה לי פשטות הדבר וסוד ה' ליראיו, נאם המעתיק].

פירוש ה

ובס' זאת זכרון ד"ט ע"ג בד"ה פי' ע"פ אחד עשר יום וז"ל, והנה אם היה בא שפע הגדול של הבורא ב"ה לאדם בלא מסך המבדיל, היה העולם בטל במציאות, ואפילו הבריאה לא היה בתחלה בלא מסך, מחסרון המקבלים והנבראים, על כן האציל הבורא ב"ה עולמות לאין קץ, וכללותם הם עשר ספירות ומרות לפני הבורא ב"ה, ועל ידי זה היה בריאת העולם הזה, וכן השפע והחיות שבא אלינו מהבורא ב"ה, על ידי זה עובר השפע [היינו על ידי אלו הספירות והמדות עצמן] עד שאפשר לנו לקבל השפע ולא נתבטל כו' וכמו ששמעתי מהרב ר' ישראל בעל שם ז"ל משל בענין זה בזיי"ן חומות, שהוא נראה כן, עכ"ל, ועוד מענין הצמצום העתקתי בסמוך מן אות כ"ג והלאה ע"ש.

פירוש ו

ענין הניצוצין שיש בכל דבר עיין לקמן בפרשתינו אות קס"ז, ובפ' מקץ אות א' ובפ' ויחי אות ד' ובפ' מצורע אות כ"ד ע"ש.

פירוש ז

ענין החיות רצוא ושוב מבואר לקמן בפרשתינו אות ע' ע"ש ושם בהגה נ"ט, ועוד עיין לקמן בפ' נח בפסוק את האלהים התהלך נח ע"ש באות י"א ובאות י"ב שמבואר כל זה היטב, ועוד מבואר ענין קטנות וגדלות לקמן בפ' לך אות י"ט ושם באות ל"ד, וסוד הצמצום וג' רישין בארתי בעניי לעיל בהגה ד' ע"ש.

פירוש ח

סוד ג' רישי"ן עיין בס' דמ"א פ' וירא ד"ה והנה שלשה אנשים שכתב וז"ל, דאיתא בזוה"ק (פ' וירא דצ"ה ע"ב ע"ש) והנה שלשה אנשים אלין תלת רישין, והיינו ג' מדות חסד גבורה תפארת כידוע, וידוע דבכל מדה מהמדות יש עירוב טוב ורע, וצריך לשבר כח הרע שיש באותן המדות, ולהתנהג בהמדות רק בטוב, מה שהוא תועלת לטוב לפני ה' וכו' ע"ש, ועיין לקמן פ' יתרו אות ב' ושם בהגה א' וב', מה שהעתקתי בענין ג' רישי"ן ולקמן בפרשתינו בהגה מ"ט ע"ש.

פירוש ט

וכתב שם בס' דמ"א בביאור הענין וז"ל, והנה יש להבין אמרותיו הטהורים, דכשיש צדיק וחכם מנהיג בדור, והעולם כרוכים אחדיו ודבקים בו, אזי כולם נעשים חכמים, כי הכל הולך אחר הראש, וגופא בתר רישא גרירא, ע"ד משל אדם שהוא בר שכל ויש לו חכמה, אזי אף מה שעושה בידו או בשאר אברים הכל הוא בחכמה, כי הכל הולך אחר השכל, ע"ד (בפ' תצא) והיה מחניך קדוש, היינו שיהיו כל שייפי גופך (זוה"ק פ' נח דע"ו ע"א) בבחינ' חכמה שהוא קודש כידוע, כך כשהעולם הם דבוקים באיזה חכם וצדיק, שעושה הכל בחכמה טהורה, אזי הכל הולך אחר הראש, ופועלים פעולותיהם בחכמה, כמו שמצינו אצל אנטונינוס שאמר לרבי (ע"ז ד"י ע"ב) ידענא דזוטרא דבכו מחיה מתים, והיינו מפני שהיו דבוקים ברבי שהיה חכם גדול, והכל הולך אחר הראש, וכן הוא בכל דור ודור, כשיש צדיק אמת וחכם, והנה ראיתי באיזה ספר ישראל הוא אותיות לי ראש, והיינו שאז הם בבחינת ישראל במעלות הרוממות, כשיש להם ראש ומנהיג, ויעקב הוא עקב היינו כשאין להם ראש ח"ו, ואז העולם הוא במדרגות תחתוניות, זה י"ל תוכן כוונת דבריו הקדושים, עכ"ל, ועיין עוד לקמן פרשת וישלח סוף הגה ג' ע"ש.

ושם בפ' ואתחנן כתב עוד וז"ל, דבר זה שמעתי ממארי אבא זקני זללה"ה, כשיש צדיק בעולם אזי מייחד כל דברי העולם הגשמיים, הן העבודות הן הדיבורים, עכ"ל. ועיקר ענין העלאת הדיבורים מבואר להלן בפרשתינו ע"ש באות ק"ו ולהלן, ועיין לקמן פ' פינחס באות ג'.

פירוש י

הנה דיבור זה הוא מס' תוי"י כמו שציינתי מקומו בפנים, אבל שם במקומו לא נזכר מפורש ששמע זה ממורו הבעש"ט, אבל בלקט אמרי פנינים שבס"ס אוצר החיים והיכל הברכה העתיק גם דיבור זה בשם הבעש"ט והאריך בו כדרכו בקודש, וז"ל שם דר"ו ע"ב, שמעתי ממורי כמו שיש כ"ב אותיות בדיבורי תורה ותפילה, כך יש כ"ב אותיות בכל הנבראים שבעולם הגשמיים, שבהם נברא העולם וכל אשר בה, רק שהאותיות מלובשין בחומרייות בכמה כיסויין ובכמה לבושין, ובתוך האותיות שורה רוחניות אלהותו ית"ש ואחדותו, שמהווה את הכל, ומלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה ממש, כהדין קומצא דלבושיה מניה וביה (לשון בראשית רבה פכ"א סי' ה'), אלא שהוא בהסתרה וכאשר אנשי הדעת יודעין מזה ההסתרה, אין אצלם שום הסתרה ושינוי כמבואר בתיקונים (עיי"ש בתיקון כ"ו) אינון דתליין מקוב"ה ושכינתיה לא אישתני ולא אסתתר לגבייהו, כי זכו להשחוות בלי שום שינוי.

וכמו שיש באדם חומר וצורה כך יש באותיות, כי גוף האותיות אבנים, ורוחניות הספירות ואור אין סוף השוכן בתוכם הם חיות אלהות שבתוך האותיות, והוא הצורה והנשמה אל האותיות, ואל זה יכוון בתודה ותפלה כמבואר בחסד לאברהם [ובס' בן פורת יוסף דכ"א ריש ע"ב איתא בזה"ל וכאשר קבלתי ממורי וכן מצאתי בחסד לאברהם נהר י"ד, עכ"ל, וע' לקמן פ' נח בהגה ט"ו, ובפ' ואתחנן אות ל"ח ע"ש] עיקר הכוונה להמשיך הרוחניות ואור מדרגות עליונות אל האותיות שהוא מזכיר, כדי שיוכלו האותיות לעלות למדרגה עליונה לעשות שאלתו, וכל זה בתורה ובתפלה, ויש מחשבות קדושות שעל ידם מעלה האותיות שישנם בחומריות עולם הזה, והוא ששמעתי ממורי [בס' צפנת פענח ד"ב ע"ד] יחבק לה בעלה ביסודא דילה, כשמעלין אותיות וניצוצין ממדדיגות התחתונות, ועושה מהם קישוטי השכינה ושכינה אתקשטת בקישוטין דלא הוי [עיין לקמן בפרשתינו בהגה קנ"ד] יותר יש נחת רוח לפניו ית"ש, וזהו דעביד נייחא לה יהא כתיש כתישין, מייסר ומכתת הצדיקים להסיר מהם כל רע, שלא ימשכו חלילה אחר התאוה הרעה, אלא יהיה לבם מלא אהבת קונם, ויעלו החיות שבכל הדברים ביחודים קדושים [ועיין לקמן פ' לך בהגה ב', ובפ' יתרו אות ל"ט ושם בהגה].

וזהו בראשית מלא א' ומלא י' שהוא חכמה המחיה באור אין סוף, סוד אות אלף אלופו של עולם מתלבש ביוד של חכמה ובב של חו"ב, ומאיר עד סופא דדרגין רשת, להעלות הנשמות ממדריגות התחתונות על ידי ישראל עם קדושו, כי נתפשטו האותיות ממעלה למטה, וברא כל הנבראים על ידי כ"ב אתוון, וכל אות כלול מהכ"ב [עיין לקמן בפ' נח בהגה פ"ב], וכל הנברא על ידי אות שהוא קרוב להמאציל, הוא יותר עליון וזך, עד כי הנברא מן אות ת' שהוא אות אחרון בריה שפלה ואפלה מכל הנבראים, וכשמקרב עצמו להשי"ת יוכלל, ונתעלה מן אות ת' עד אות א', תי"ו רשים רשימו לעתיק יומא (זוהר נשא דקכ"ח ע"ב) בסוד בראשית ישראל [בגימטריא] אלף חותם דחתימין בעזקא דכיא, ובאות ת' נבראו עולמות מלכות שבמלכות, עד שבסופו הוא מעורב בקליפה, אף על פי כן אם ישאל לך אדם איה אלהיך תאמר לו בכרך גדול של רומי [לשון ירושלמי תענית פרק א' והובא בעין יעקב סי' ב'], שאין שום מציאות בלתי הש"י, לכן בצדיקייא אע"פ שהם בהסתרה וביסורים ובדוחק ועוני, ועל כולם נידושין בעפר על ידי ערב רב המחלישים דעתן, ועל ידי לומדי תורה בסם המות, אבל אין הקב"ה מסתתר מהם כלל, ובכל הירידות יש להם עליה על ידי אמונה גדולה, עכ"ל.

פירוש יא

עיין לקמן פ' וילך אות ד' ואותות ה' ו', מה שהעתקתי שם בענין ואנכי הסתר אסתיר.

פירוש יב

עיין לקמן פ' שמות בהגה י"ח מה שהעתקתי שם מס' היכל הברכה פ' תשא ע"ש.

פירוש יג

ביאור הענין עיין לקמן בפ' ויחי בהגה ב' באורך, ועוד עי' סוף פרשתינו אות קפ"ט, ובפ' לך אות ט"ו ט"ז ע"ש, ועיקר ענין זה שכבודו נקרא לבוש מבואר בגמרא (שבת דקי"ג ע"ב) בענין ותחת כבודו ע"ש היטב.

פירוש יד

ובספר זוהר חי פ' בראשית דפ"ו ע"ב כתב ג"כ וז"ל, כמו שאמר מרן אנכי אנכי כשתדעו שאנכי הוא אנכי ודאי שמו ואין עוד, ואז, מושיע, תבא לך ישועה בהרף עין, וזהו (פ' האזינו) אני אני הוא, ולא אחר, ולעתיד יראו זה עין בעין, שכל תנועה שם אלופו של עולם, וכמו שאמר מרן משל קודם התקיעות כו' עכ"ל, ועיקר המשל שרמז עליו העתקתי לקמן בארוכה בפ' וילך מאות ד' והלאה ושם בהגה ע"ש, ועוד עיין בס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ד' אות ב' שכתב ג"כ וז"ל, ואמר מרן אור ישראל הרב ישראל בן אליעזר, אנכי אנכי, כשתדע שאנכי הוא אנכי, ואין עוד בכל תנועה הוא מנחמכם בוראי, עכ"ל, ועיין לקמן פ' וילך סוף הגה ג' ענין כי אני אני הוא.

פירוש טו

ועיין בס' דגל מחנה אפרים פ' בהר וז"ל, כי אמת מושלך עד לארץ שהוא בשפלות גמור כו' ולכך מי שרוצה לקרב עצמו אל האמת צריך להשפיל עצמו עד לעפר להגביה אותה משם.

פירוש טז

עיין לקמן בפרשתינו אות קמ"א, ובפ' בשלח אות ט' ובפ' וילך אות זיי"ן, מה שהעתקתי בענין זה.

פירוש יז

עיין בספר של"ה הקדוש שער האותיות אות ה' בענין צירוף אותיות שם הוי"ה ב"ה עם אות א' בחמשה תנועות [ועם תנועת שו"א שהוא תנועה ששית] ע"ש בשם ס' הפרדס שער פרטי השמות פרק ב', ושוב ראיתי שנזכר זה בליקוטי הגר"א שנדפס בס"ס יצירה דף כ"ג ע"ד, ולא הזכירו שזה מבואר להדיא בשל"ה ע"ש.

פירוש יח

ועיין בס' בן פורת יוסף ד"ס ע"א, ובס' צפנת פענח דקי"ט ע"ב כתב וז"ל כי א ראש כל האותיות נקרא עילה וכל האותיות עלולין ממנו והוא כאשר קבלתי ממורי כו' ע"ש, ועיין לקמן פ' נח אות ק"י ושם בהגה פ"ב, ובפ' לך אות ב' ושם בהגה ב', ובפ' ואתחנן בהגה כ"ט מענין זה, [ופשוט שזהו מ"ש לעיל אות כ' שבכל דיבור יש בו אלף המרמז על זה שאלופו של עולם בכל דיבור כדלעיל אות י"ד שבכל תנועה נמצא הבורא].

פירוש יט

זה מבואר לקמן פ' נח בהגה ט"ו באורך ועוד מבואר זה בפ' ואתחנן אות ל"ו ושם בהגה כ"ט מספר סוד יכין ובועז פ"ב.

פירוש כ

ביאור דבר זה באורך תמצא לקמן בפ' נח בעמוד התפלה אות קנ"ט ושם בהגה קנ"ד.

פירוש כא

ובספר שפת אמת להרב מבערזאן פ' בראשית וז"ל, נודע מה שאמר הבעל שם טוב זלה"ה על פסוק כי שמש ומגן ה' אלהים, כי שמש הוא בחינת רחמים שם הוי"ה ומגן הוא בחינת דין, בחינת אלהים, החופה על בחינת רחמים, וכשמסירים המגן מאיר בחינת השמש בחינת הרחמים, והנה זה גופא הוא חסד גדול, כי אם היו תמיד חסדים מגולים שופעים אלינו, לא היה ניכר החסד כלל כי ידוע אשר יתרון האור מן החושך (קהלת ב׳:י״ג) לכן אנו אומרים מגן אבדהם, בחינת חסד כידוע יש עליו בחינת מגן הנ"ל, עכ"ל, ועוד עיין לקמן פ' נח בעמוד התפלה אות צ"ב מענין שמש ומגן.

פירוש כב

ובס' זכרון שמואל פ' יתרו כתב שבזה פירש הבעל שם טוב ז"ל פסוק (תהילים ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך ע"ש.

פירוש כג

עיין בסה"ק זוהר חי לפ' משפטים דק"י, ובס' אורח לחיים פ' בלק, ובס' דמ"א בליקוטים ד"ה טעם למה נקרא, שכולם הביאו את העוברא הנזכר בשבחי הבעש"ט, שהיה בק"ק מעזבוז סוחר אחד מאותן שלא נתקשרו עדיין להבעש"ט, ופעם אחת נסע בנו יחידו של סוחר הנ"ל לברעסלא, והיה דרכו להתעכב בנסיעה כזו ד' שבועות ועכשיו נתעכב יותר מעשרה שבועות ולא היה ממנו שום ידיעה, והלך עש"ק להבעש"ט, וציוה הבעש"ט שיביאו לו ספר הזוהר ופתח אותו וראה בו, ואמר לו בנך הוא בעזה"י בחיים, ושבת זה ישבות בכפר סמוך לעירנו פרסה אחת, ולא האמין הסוחר לדבריו, אבל תיכף במוצאי שבת קודש בא בנו לביתו, והלך אביו להבעל שם טוב, ובקש ממנו שימחול לו היות שדיבר עליו לשון הרע, ואמר לו הבעש"ט שוטה אתה, הלא האור שברא הקב"ה בששת ימי בראשית היה אדם מביט בו מסוף העולם ועד סופו, וגנזו לצדיקים לעתיד לבא, והיכן גנזו, בתורה, ולכן כשאפתח ספר הזוהר אני רואה כל העולם כולו, ולא אשגה ברואה בעזרת הש"י, והוא שם בשבחים צד כ"ג, ועיין לקמן פ' ואתחנן בהגה כ"ט מזה.

עוד הביאו בסה"ק [באור המאיר פ' פקודי, ובמאור עינים שמות צו, ועוד] עובדא כיוצא בזו שהיתה אצל ר' ברוך מקאמינקא ששלח שוורים לדרך, והיה מתיירא שלא יפלו ליד בעלי מלחמה היוונים, כדרך שגזלו שוורים של סוחרים אחרים, ושלח את ר' יוסף מקאמינקא אל הבעש"ט, ואמר לו הבעש"ט, למה לא אמרו לי בעת ששלחו את השוורים, והייתי משגיח עליהם, ואח"כ פתח את ספר הזוהר ועיין בו, ואמר אני רואה את השוורים שלא גזלו אותם, ושאל ר' יוסף אותו וזה כתוב בזוהר, והשיב לו זהו מה שאמרו חז"ל על פסוק וירא אלהים את האור כי טוב וגנזו, כי באור של ששת ימי בראשית היו יכולים להסתכל מסוף העולם ועד סופו, וגנזו בתורה, ומה שאמרו שגנזו לצדיקים לעתיד לבא, היינו לצדיקים שעתידים לבא בעולם, וכל מי שזוכה למצוא בתורה את האור הגנוז, מסתכל בו מסוף העולם ועד סופו, וכי סבור אתה שהשוורים לבד ראיתי כו', והובא בשבחי הבעש"ט צד מ'.

פירוש כד

עיקר ענין זה שהוא ענין התחברות אנשי החומר עם אנשי הצורה הזכרתי לקמן בפרשתינו בהגה נ"ו, ובארוכה העתקתי ענין זה בפ' וישלח בהגה ב' והגה ג' ע"ש.

וענין משל הסומא, שקיצר בו, נראה שנתכוון למשל שנזכר בגמרא (מגילה רכ"ר ע"ב) ראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו כו' כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי כו' ע"ש, והרמז הוא לתמכין דאורייתא, כמו שהסומא אע"פ שאינו רואה בעצמו, מאיר הוא לאחרים הרואים, והם מצילים אותו, כן הוא ענין תמכין דאורייתא, שאע"פ שבעצמו אינו רואה אור תורה, מ"מ הוא מאיר לתלמידי חכמים וצדיקים, במה שמחזיק אותם לתורה, והם מצילין אותו באור תורה שלהם, ולכן נקראים הם עיני העדה, והביא עוד משל זה בקיצור בספר צפנת פענח ד"כ ע"ג וז"ל דשמעתי ממורי משל הסומא שיש אור אבוקה בידו כו'.

פירוש כה

ועיין לקמן פ' שמות בהגה י"ח וי"ט, ובפ' דברים אות ג', מה ששייך עוד לכאן, ובס' כתר שם טוב דט"ז ע"ב כתב וז"ל, ביאור משנה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכו', כי יש ראיה ושמיעה וידיעה, ראיה גדולה משמיעה, ושמיעה מידיעה, והנה אם יבא אחד ויכפור שאין ירושלים נמצא בעולם, מפני שהוא לא ראה ולא שמע ממנה, יש אלפים אנשים שיכחישוהו שהם ראו ושמעו ממציאותה, [וזהו שאמר משה לפרעה (בפ' שמות) כה אמר ה' שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, ויאמר פרעה מי ה', פי' לא ראיתיו ואם תאמר כי הוא רואה ואינו נראה, אשר אשמע בקולו, פי' היה לי לשמוע קול דיבור נביאות ממנו כמו אתם, וא"כ כיון שאין לי ראיה ושמיעה ממנו ואתם רוצים שיהיה לי אמונה, כי מצד ידיעה לא ידעתי את ה', וגם את ישראל לא אשלח, והשיבו לו משה ואהרן אלהי העבריים נקרה עלינו, פי' אע"פ שאתה לגשמיותך אין לך ראיה ושמיעה ממנו, מ"מ אנחנו שמענוהו, ותדע לך כי נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר, מהאי טעמא אמר דרך שלשת ימים היינו כמו שאי אפשר לך להשיג כאן את המדבר והר האלהים לא על פי ראיה ולא על ידי שמיעות קול ממנו דהיינו הבת קול היוצאת מהר חורב, ואפילו הכי לא תוכל להכחיש ולומר שאין מדבר סיני והר חורב בעולם, מפני שיש אנשים שראו ושמעו, ומוכרח אתה להאמין מצד הידיעה, כן מוכרח אתה להאמין בהש"י] וזהו שאמרו דע מה למעלה ממך עין רואה, כי מצד שהוא עין ראוי שיסתכל ויראה מסוף העולם ועד סופו, ולראות השגות אלהות, ואוזן ראוי שתהא שומעת הכרוזין של ב"ד שלמעלה ובת קול היוצאת מהר חורב, והיית יודע בחוש ראיה ושמיעה, שיש אלוה בעולם, אלא, וכל מעשיך הרעים, בספר, באותן הספירות והבהירות של חושי נשמתך, נכתבין, ועל ידי זה מדחה אתה ומכהה אורה של הנשמה, מפני שהעוונות מבדילין, על כן דע מה למעלה ממך על ידי ידיעה לבד, עכ"ל [ומה שביאר בספר שקאי על הספירות של החושים עיין כיוצא בזה לעיל אות ח' שהמחשבה הוא כמו ספר ע"ש].

פירוש כו

בשבחי בעש"ט עמוד ע"ז כתב וז"ל, שמעתי מפי הרב דק"ק נעמרוב ודק"ק פולנאי, כתוב בזוהר חדש (איכה ד"ק ע"א) וז"ל אינון תנאים ואמוראים כל עלמא קיימא בגינייהו, דכד הוו קיימי כחדא הוי אומר בר נש לחבירו מגו משנתא דא דפרח מפומיה אנא חמי מה יהיה יומא דא או למחר, ואני שמעתי מהבעל שם טוב כשהיה שומע אחד שונה היה יודע מה שיהיה בסוף השנה, כי פעם אחת באתי לק"ק בראד ולא מצאתי ר' גרשון בביתו שנסע לדרך, ובתוך כך בא ר' גרשון לביתו, אמר בנו של ר' גרשון לאמו אבשר לך בשורה שלקחו את הפאקטיר בשלשלאות של ברזל, אמר לו ר' גרשון , ישראל גיסי אמר בשנה העברה שכן יהיה, שהייתי שונה משניות אחר התפלה וגרסתי משנה אחת, ואמר לי הבעש"ט יורע אתה מה שגרסת, ואמרתי יודע אני, ואני סברתי שהוא אומר נגד הפשט מהמשנה, ואמר לי שלמרת שני דברים חדשים, שני שונאים יש לך בכאן, אחד ישלים עמך והשני יהיה לו מפלה גדולה, וכן היה, שר' גרשון היה הולך לקבל פני הנגידים ביו"ט, והלך לפני בית השונא האחד, ושלח השונא את חתנו וביקש אותו שיכנוס לביתו ופייס אותו, עכ"ל, ועוד עיין לקמן פ' שמות אות ט"ז ושם בהגה י"ח וי"ט בענין עין רואה ואוזן שומעת ע"ש ובפ' דברים אות ג' ושם בהגה.

פירוש כז

ועיין עוד בס' מאור עינים ע"מ אבות ד"ה מאוד מאוד כו' וז"ל, אמר הבעש"ט תורת ה' תמימה כי הוא תמימה שלא התחיל בה אדם והיא שלימה, עכ"ל, ועוד עיין לקמן פ' ואתחנן אות כ"ט מ"ש בזה. ובס' תולדות אהרן פ' בשלח, וז"ל, שמעתי בשם הרה"ק הבעש"ט ז"ל תורת ה' תמימה שכל התורה הוא רק שם הוי"ה עכ"ל, [ועיין מענין זה לעיל בריש ספר זה הגה א'].

ובקונטרס מאמרים טהורים שבס"ס אמרות טהורות [מקאברין] כתב וז"ל בשם הבעש"ט ז"ל תורת ה' תמימה, זיא איז נאך גאהר גאנץ, אשר לא נגע בה שום אדם אף בקוצו של יו"ד, ועד הנה תמימה לגמרי, עכ"ל.

ובס' ליקוטים יקרים ד"כ ע"ג כתב וז"ל, כמו שאמר הקדוש אלוהיי ר' מנחם מענדל [מפרעמישליאן] הנ"ל ז"ל, שאמר בפסוק תורת ה' תמימה, ר"ל ע"ד צחות שתורת ה' דייקא תמימה שעדיין לא נגע אדם באפס קצהו, כי לומדים רק חיצונות התורה, שאין במחשבתם להתדבק בהש"י, להיות לו מרכבה, ולירא ממנו, ולאהבה אותו ע"י התורה כו' ע"ש שהאריך בזה.

פירוש כח

ובכש"ט ח"ב דכ"ד ע"א כתב וז"ל, לפי שעתה נתלבשה התורה בסיפורי מעשיות כגון דלבן ובלעם, ולעתיד לבא יפרש איך דיבר הכל מאתו ית"ש, ומבנין עולמות העליונים והתחתונים, וזהו שאמר תורה חדשה מאתי תצא, היינו שאפרש לכם הפירוש איך הכל מדבר מאתי, עכ"ל. ועיין עוד לקמן פ' תולדות אות ד' בענין מצוות בטלות לעתיד לבא.

פירוש כט

ובס' כתונת פסים ר"פ תזריע די"א ע"ד כתב וז"ל, ונודע שאין לך שום מצוה שאינו כלול מזיי"ן ימי הבנין כמ"ש בפ' שמות בשם מורי ביאור (משלי כ״ד:ט״ז) שבע יפול צדיק וקם וכו', עכ"ל.

ובליקוטים יקרים דל"ב ע"א וז"ל, פירוש הכתוב כי שבע יפול צדיק וקם ר"ל כי האדם צריך לילך בכל השבע מדות של השבירה ולהעלות משם ניצוצות, ומחמת זה יש לאדם זה עליה גדולה, וזהו שכתב וקם, עכ"ל.

ושם דט"ז ע"ד, וז"ל, צריך אדם לידע כלל כאשר באה לו מחשבה זרה מן זיי"ן ימי הבנין, ר"ל או התפארות רעה או אהבה רעה או יראה רעה, וכן מכל זיי"ן ימי הבנין, צריך לקשר אותה, כל אחת בשרשה, כיצד יעשה ימאס הדבר ההוא, ואז הרע נופל למטה והטוב יקח ממנו, ר"ל שיבא עליו צירוף אחד, למשל כשבא לאדם במחשבתו אותיות של ניאוף, ישבר את המחשבה הזאת ויבא עליו צירוף אחר, וזהו פירוש דברי הבעל שם טוב ז"ל כשבא אל הבינה נמתקין הדינין, עכ"ל. ועיין עוד בענין צירוף האותיות לקמן פ' נח אות ק"ו ק"ז ע"ש, ופ' וישלח אות י"ב ע"ש, ולקמן בפרשתינו אות ק"ד, ואות ק"י, ובפ' בחקותי אות ב'.

ובצוואות הריב"ש ד"ג ע"א וז"ל, ויקשור המדה הזאת להקב"ה כגון אם יש לו ח"ו אהבה רעה לא יאהב רק את הש"י, וכל מגמתו יהיה לזה, ואם בכעס שהוא יראה רעה שנמשך ממדת הגבורה, יתגבר על יצרו ויעשה מהמדה הזאת מרכבה להש"י, וכששומע אחד דורש בדחילו ורחימו אז ידבק עצמו לדיבורו מאוד ויהיה באחדות עמו, עם המוכיח, כי דיבורו נעשה אצלו מחשבה ובזה תסתלק ממנו [המחשבה הרעה] עכ"ל.

פירוש ל

עיין לקמן פ' שמות אות י"א י"ג, מה שהעתקתי בענין זה, ועיין בס' דגל מחנה אפרים פ' בלק ד"ה עוד ירמוז ע"ד, וז"ל, ושבעה עממין הם שורש כל השבעים אומות, וזהו (נחמיה ט׳:ח׳) וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו', וממילא ימסרו כל האומות בידם, וזהו הן בגשמיות הן ברוחניות, בגשמיות היינו כשישראל ח"ו אין עושין רצונו של מקום אזי האומות מצירין להם, הן בעסק פרנסה ובשאר צרות, וברוחניות היינו מחשבות זרות מבחינת זיי"ן עממין שהם החלק הרע מזיי"ן ימי הבנין כו', אך כשישראל הם דבוקים בהשם יתברך אזי נכנסים ברזא דאחד ויוצאין מגדר זיי"ן עממין, וממילא בטלים מהם כל הצרות הן בגשמיות והן ברוחניות, עכ"ל. [וממוצא דבר אנו למדין כי כל אחת משבע אומות כלולה מעשר כמו שכתב שהם שורש כל השבעים אומות, ובזה מובן שישמעאל וט' עמו ועשו וט' עמו].

פירוש לא

וכתב בס' ליקוטים יקרים דכ"ב ע"ג וז"ל, כלל זה יהיה בידך כו' מחמת שנתגלו הכתבים של הקדוש מוהר"ר דוב בער ז"ל לכמה אנשים, ומועטים הם שיוכלו לדמות אליו ולעשות כמעשהו, אפילו לנגוע בקצהו, הם רואים שם שכותב בכמה מקומות סגנון זה, דהיינו שמאהבה רעה שבאה לאדם, יכול לאחוז באהבת הבורא, בחשבו ק"ו אם רצונו לאהוב שטות זה שהוא פסולת שנפלה בשבירה, קל וחומר לשרשו לאהבת הבורא שממנו נלקח זאת האהבה, וכן ביראה רעה, וכן בהתפארות הגרוע וכן בניצוח וכו'. והנה אותם שאינם בעלי שכל שרואים זה, חושבים שדבר פשוט הוא ללמוד קל וחומר זה, כמו שלומדים קל וחומר בגמרא, אבל שם הוא ללמוד וכאן הוא לעשות, שאי אפשר ללמוד קל וחומר זה אם לא יהיה מופשט מגשמיות, כי אם הוא דבוק בגשמיות ובתאוות ומקבל תענוג מהם לרצונו, אזי בוודאי אינו יודע כלל מאהבת הבורא ומיראתו ותפארתו כו', כי לא טעם טעם זה כלל, והכתוב אומר (תהילים ל״ד:ט׳) טעמו וראו כי טוב ה', וח"ו יפול בשוחה עמוקה אם לא ישמור את עצמו מאוד, וצריך להרחיק את עצמו בכל הרחקות הנמצאים בספרי מוסר, רק מי שהוא מופשט מגשמיות ואפילו הכי מתעורר בלבו לפעמים אהבה רעה או יראה רעה, כי עדיין לא נתברר ונפשט כל צרכו, והפסולת רוצה לאחוז בו ולהדפנו, אזי העצה שלו הוא שיוציא יקר מזולל וילמוד קל וחומר, ויתעורר על ידי זה באהבת הבורא ית"ש ויראתו יותר, עכ"ל. [ועיין לקמן פרשת תרומה הגה ב'].

והובא כל זה בס' כש"ט ח"ב דכ"ג ע"ד וז"ל, יהיה מופשט מגשמיות ותאוותיהם, כי אם הוא דבוק בגשמיות ובתאוות ומקבל תענוג מהם לרצונו, אזי בוודאי אינו יודע כלל מאהבת הבורא ויראתו והתפארותו, כי לא טעמו כלל והכתוב אומר טעמו וראו כי טוב ה', ואם הוא מופשט מגשמיות ואפילו הכי מתעורר בלבו לפעמים אהבה רעה או יראה רעה כי עדיין לא נברר ונפשט כל צרכו, והפסולת רוצה להתאחז בו ולהדפו, יתעורר על ידי זה לאהבת הבורא ויראתו ועל ידי זה יברר ניצוצות קדושות מפסולת דמאנין תבירין, כי באמת לולא השבירה, לא היה שום רע ושום חומריות בעולם, רק כל הברואים היו דבקים בבורא יתברך שמו כמו האופנים ושרפים וחיות הקודש, אבל השבירה גרמה התרחקות והתעבות, ופירוד מן השם יתברך, והכל למען נסותינו להטיבנו באחריתנו כשנזדכך במעשים ונברור טוב מרע על ידי מצוות הבורא של מאכלים כשרים וטהורים.

ועיקר הבירור של השבירה אי אפשר להיות אם הוא דבוק ומתאוה ומתענג לתענוג החומריות ח"ו, כי האיך יברור אם הוא חושק בפסולת לרצונו, אבל הבירור הוא על ידי שיהיה דבוק בהש"י באהבה ויראה, ומביא הכל על ידי מדת היראה לאין שהוא חכמה, וד"ל שמבין שתענוג הגשמיי הוא הבל ונמאס בעיניו, וברצונו לא היה נהנה מזה התענוג הגשמיי כמו אכילה ושתיה ומשגל, רק מחמת מצוות הבורא, וגם שיש בזה ניצוץ מאהבת ותענוג הבורא, וע"י זה התענוג מפריד עצמו מן הפסולת ונמאס בעיניו תאוה של פסולת מחמת חכמה, כמו מי שהוא חכם ומביאים לו איזה דבר גרוע מטבע או בגד שבעצם הוא גרוע רק שהוא צבוע בצבע טוב מאוד, שמי שהוא כסיל נדמה לו שכולו טוב, והחכם מבין שרק הצבע לבדו הוא טוב והשאר איננו, וז"ש בזוהר הקדוש (עי' שמות ד"כ ע"א) הכל בחכמה אתברירו, עכ"ל. ועיקר ענין זה עיין לקמן פ' פינחס אות זיי"ן.

פירוש לב

והובא עוד בצוואות הריב"ש די"ד ע"ב מענין זה והעתקתי לקמן בפ' לך בפנים אות ט"ו ט"ז ע"ש.

פירוש לג

נראה כוונתו על ענין ג' קוים שהעתקתי לקמן בפ' תשא אות כ"ג ורמזתי לזה בפ' נח בעמוד התפלה בהגה ק"ג ע"ש, ועוד יש לזה שייכות עם מה שהעתקתי לקמן בפ' בחקותי סוף אות זיי"ן ושם בהגה ט"ו.

פירוש לד

והובא דבר זה בס' ליקוטים מהבעש"ט ד"ו ע"א ושם מסיים בה וז"ל, ועל ידי אותן ניצוצין בא לידי תשובה, ובשעה שעושה תשובה על העבירה מעלה הניצוץ שהיה בה לעולם העליון, וזהו שכתוב (בפ' תשא) נושא עון וכו' ודפח"ח, עכ"ל. אבל סיום זה אינו שם בס' צפנת פענח רק הוא מלשון צוואת הריב"ש די"ט ע"ב בד"ה זה כלל גדול וכו' שהעתקתי לקמן בפרשתינו אות קס"ז ע"ש, וכן הוא בס' ליקוטים יקרים ד"ד ע"ג.

ועוד שם בס' צפנת פענח ר"פ שמות ד"ב ע"ג, וזה לשונו, שמעתי ממורי כי גם תענוג העברה ר"ל נמשך בסוד השבירה [ויש] בו מניצוץ תענוג רוחניי ודי בזה, עכ"ל, ועיין לקמן בפ' תשא אות כ"ג וכ"ד בענין אל יתהלל חכם וכו'.

פירוש לה

נראה לענ"ד שרמז בזה על מה שהביא בס' תוי"י פ' ויגש דל"ח ע"ג ופ' תצוה דע"ב ע"ד ופ' נשא דקל"א ע"א, שהעתקתי הכל לקמן בפרשתינו אות קפ"ד ושם בהגה קנ"ט, שהמתבאר שם הוא שעשה הבעל שם טוב ז"ל שאלת חלום לבאר לו ענין תרי בדחי דאיתא בגמרא (תענית דכ"ב ע"א) דהוו בני עלמא דאתי, והשיבו לו שהיה עניינם לקשר כל מדרגות התחתונות לשרשן, לייחד מטה למעלה ע"ש, והרי זהו עצמו מה שביאר כאן בדיבור זה להלן במעשה הרשעים ויתרון האור מן החושך ע"ש. ממילא שפיר יש שילוב גם ענין תרי בדחי לכאן, ולכן רמז לו בקצרה כדרכו בקודש, כנ"ל שמ"ו.

פירוש לו

כבר העתקתי לעיל בקונטרס מאירת עינים בהגה אות י"ד מה שכתב בסה"ק תוי"י פ' בלק דקס"ו ע"א שאחיה השילוני הנביא היה רבו של הבעל שם טוב ז"ל וע"ש בפנים אות ל"א ואות ל"ו.

פירוש לז

עיין היטב במס' שבת דקנ"ו ע"א ובחידושי אגדות מהרש"א שם מה שכתב בענין זה.

פירוש לח

ועיין בס' צפנת פענח דס"ג ע"ב וז"ל, דכתבתי במקום אחר בשם מורי כי נמשך יתרון לאור מכח החושך וכו' יעו"ש.

ובס' כתונת פסים דל"ח ריש ע"ב, וז"ל, והוא תכלית התענוג כשנעשה מן נגע עונג וכמו שביאר מורי יתרון האור הנמשך מן החושך וכו', ועוד ע"ש מ"ש בדי"ג ע"א, ועיין לקמן פ' שמות בהגה ו', ובפנים אות ט' מכל ענין זה, ועוד עיין לקמן פ' האזינו אות ד' ע"ש, ועוד עיין לקמן בפרשתינו אות קנ"ט.

ובס' דגל מחנה אפרים פ' יתרו ד"ה ואתה תחזה הביא ענין זה בקיצור וז"ל, שמעתי מן אא"ז זללה"ה על המשנה ד' מדות בנותני צדקה וכו' לא יתן ולא יתנו אחדים וכו' והקשה מה מדה הוא זה, ותירץ כי הכל נקרא מדות כי הצדיק לוקח לעצמו יראה ומוסר אף מן אותו אדם שיש לו זה הבחינה, תהו איזה חכם הלומד מכל אדם (אות פ"ד) שיכול ללמוד לעצמו דברי מוסר ויראה מן כל אדם אף ממדרגות תחתונות, עכ"ל.

פירוש לט

ובס' צפנת פענח דקי"ח ע"א וז"ל, כי צריך הצדיק להתלבש לפעמים במרת הרשעים לשם שמים כמו שכתבתי במקום אחר בשם מורי ומה בין תלמידיו של בלעם הרשע לתלמידיו של אברהם אבינו עליו השלום (אבות פ"ה) וכו', יעו"ש, [עיין לקמן פ' לך אות ל"ו ל"ז ואות ל"ח ול"ט] העולה משם שצריך הצדיק להתלבש במדת שקר וכזב, כדי לעשות שלום, כמו אהרן, וכיוצא בזה כמו כעס וריתחא דרבנן, ואז נעשה היצר הרע והרשע על ידי זה כסא ויד אל הקדושה כמו שכתבתי לעיל בשם מורי ביאור משנת ד' מדות בנותני צדקה וכו', כי מעלת יתרון אור ניכר מכח החושך, ומכח זה נעשה זה כסא ויד לזה, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם וכו' ע"ש, וכן הוא שם בדף ק"ג ע"א.

פירוש מ

עיין לקמן בפ' עקב אות ע"ב מה שהעתקתי בענין גזרה שוה.

פירוש מא

ענין הכנעה והבדלה והמתקה שיש בכל דבר עיין לקמן פ' נח אות ק"י. ובצפנת פענח דק"א סוף ע"ג, וז"ל, אמנם טעם זה לא ניתן לכתוב ולאמור בפני המוני עם שיש בזה מקום לאפיקורסים לומר אם כן גם עובדי ע"ז נעשו כסא וכו' ובאמת זה אינו כי יש הבדלה כמו שביאר מורי זלה"ה ודפח"ח, עכ"ל.

ובס' תוי"י פ' תצא דקצ"ז ע"ב וז"ל, אמנם יש בזה מקום לטעות ולומד דעצם העבידה נכנס בקדושה וזה אינו כי צדיך הבדלה וכמו שכתבתי בשם מורי זלה"ה כי אחד הבדלה יש יתדון לאוד הנמשך מן החושך וכו' ע"ש.

ושם בפ' נח דט"ו ע"ג וז"ל, הגם שביאר מורי זלה"ה בזה שצריך הבדלה ואחר כך כו', כתבתי מזה לקמן והש"י יכפר, עכ"ל.

ובסו"פ משפטים, וז"ל, המן נעשה כסא למרדכי כמו שכתב הרוקח וכו' וממנה יושע (ירמיהו ל׳:ז׳ פסוק ז') אותיות ומהמן יושע, והטעם כמו שאמרו בש"ס (מגילה די"ד ע"א) גדולה הסרת טבעת להמן יותר ממ"ח נביאים כו' אם כן נעשו כסא זה לזה כו', הגם שצריך הבדלה כו' כמו שביאר מורי זלה"ה, עכ"ל.

פירוש מב

ועיין עוד בס' צפנת פענח דל"ג ע"ג ושם ע"ד, ודק"א ע"ג, ועוד עיין שם בהשמטה דף ק"כ ע"ב.

פירוש מג

והובא דבר זה בס' היכל הברכה סו"פ וישב דרכ"ז ע"ג ד"ה ראשך, ומסיים בה וז"ל, הגם שיש בזה דברים עמוקים לענין מחשבות זרות, כי כשעולין מחשבות זרות ובטלים, בעת התפלה, אינם באים לבלבל, אלא להעלותם על ידי יראה וחרדה וביטול עד אין, עפרא בעלמא, בטל ממש מזה ומבא, אז נקשר נפש השכלי באור אין סוף, ובא להתפשטות הגשמיות, נפשי יצאה בדברו (שיר השירים ה׳:ו׳) כל אחד לפי שרשו ונשמתו וכו', אבל באמת כשהרע גורם טוב נעשה טוב גמור, ועולין הניצוצין והנשמות, וכמעט שיש לרע עליה, רק כשעולה משם יתפרדו, והטוב עולה, והרע גמור נופל למטה, עכ"ל, ועיקר ענין מחשבות זרות עיין לקמן פ' נח בעמוד התפלה באורך מן אות צ"ז ולהלן.

פירוש מד

ענין הגדלות והקטנות בתורה ובתפלה עיין לקמן בפרשתינו אות ס"ז, ואות ס"ח וס"ט ושם בהגה נ"ח, ע"ש היטב.

פירוש מה

עיין בספר רשפי אש השלם בפ' תצוה אות נ' ששם הביא ג"כ דבר זה בסתמא, ונראה שרמז על זה המאמר שהעתקנו כאן, וע"ש בהגה אות נ"ב שכתבתי כי מקור דבר זה הובא בשל"ה שער האותיות אות ע', והעתקתי גם כן מס' ראשית חכמה שער הקדושה פ"ח שכתב וז"ל, ועל דרך האמת הטעם שלא יסתכל חוץ לד' אמות כי צריך להשוות מדתו למדת רבו, כי כמו שבעיניו ית"ש כתיב (דברים י״א:י״ב) עיני ה' אלהיך בה ומדתה הם ד' אמות כמנין ד' אותיות אדני כו' ע"ש.

פירוש מו

כתב בס' דודאים בשדה פ' בשלח בשם הבעל שם טוב ז"ל, וזה לשונו, צריך לעשות מעשיו בהסתר, שלבני אדם יהיה נראה שהוא אינו מתנהג בחסידות, רק שקודם שיבא אל המדרגה הגדולה, צריך לעשות מעשיו בגלוי, שאם לא יעשה בגלוי רק כמו שעושין העולם, רק שירצה בפנימיות להיות חסיד, אפשר שיחיה נמשך אחר העולם, ומתוך לשמה יבא שלא לשמה ע"ש, וכן הוא בצוואת הריב"ש ד"ז ע"ב, ובליקוטים יקדים ד"ב ע"ב.

פירוש מז

עיין בספר ליקוטי אמרים ד"ה סוף ע"ד בד"ה הללו את ה' מן השמים, שהובא שם ענין זה בקיצור. ובס' דברי שלום במאמרים לשבת חוה"מ סוכות דס"ה ע"א כתב וז"ל, וכתב הקדוש הבעל שם טוב נבג"מ על פסוק לעולם ה' דברך נצב בשמים כי עד עולם מתקיימים העולמות על ידי דבר ה' אשר דיבר בעת הבריאה, ועל ידי דיבורי תורה ותפלה נותנים כח כביכול לדבר ה' אשר בתוך העולמות, עכ"ל, ועוד עיין לקמן בפ' לך בהגה י"ט עוד מענין זה, ועי' פ' נח אות צ' ואות ק"מ.

ובסה"ק שפת אמת למרן ז"ל במאמרי ראש השנה דס"ט ע"ג וז"ל, כמ"ש בשם הבעש"ט כי מאמר יהי רקיע מחיה כל רגע הרקיע, וכן כל מאמרי השי"ת חיים וקיימים, ונמצא שורש כל דבר וקיומו הוא המקור והנקודה שנמשכת מן מאמר השי"ת, עכ"ל. שם דכ"ט ריש ע"ד, ועוד עיין בתוי"י פ' ויחי דל"ט שזהו סוד ג' רישין, ובפ' ויקהל דע"ו ע"א הביא וז"ל וכמדומה ששמעתי ממורי זה. אבל בפ' שלח דקמ"ח ע"ב וכן בס' כתונת פסים ד"א ע"ד מבואר בזה דשמעתי ממורי ע"ש.

פירוש מח

עיין בס' הזוהר הקדוש בראשית דט"ז ע"א ובפ' יתרו דס"ח ע"ב מענין זה.

פירוש מט

שם בס' בן פורת יוסף לא נזכר זה בשם הבעל שם טוב, ועי' בס' צפנת פענח ד"ז ע"א. ועוד שם דכ"ט ריש ע"ד, ועוד עיין בתוי"י פ' ויחי דל"ט שזהו סוד ג' רישין, ובפ' ויקהל רע"ו ע"א הביא וז"ל וכמדומה ששמעתי ממורי זה. אבל בפ' שלח דקמ"ח ע"ב וכן בס' כתונת פסים ד"א ע"ד מבואר בזה דשמעתי ממורי ע"ש.

פירוש נ

ובס' כש"ט ח"ב ד"ג ע"ב, [והוא בליקוטי אמרים ד"ב ע"ג ד"ה כל עיר] וז"ל איתא בגמרא איזהו שוטה המאבד מה שנותנים לו, פי' אדם גימטריא מ"ה והוא שם הוי"ה במילוי אלפין [כזה יוד הא ואו הא בגמטריא מ"ה] שנותנים לו מעולמות עליונים, ואין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, עכ"ל.

עוד שם בס' כש"ט [והוא ג"כ בליקוטי אמרים ד"ג ע"ב ד"ה עשה לך] וז"ל, [האדם הוא רק דלת מם והדיבור שודה בו] וכשמתדבק בהקב"ה שהוא אלופו של עולם נעשה אדם, והקב"ה עשה כמה צמצומים דרך כמה עולמות כדי שיהיה אחדות עם אדם, שלא היה יכול לסבול בהירותו, ואדם צריך לפרוש את עצמו מכל גשמיות כל כך עד שיעלה דרך כל העולמות ויהיה אחדות עם הקב"ה עד שיבוטל ממציאות, ואז יקרא אדם, עכ"ל.

ובס' בן פורת יוסף דק"י ע"ג וז"ל, שמעתי בשם החסיד מ' דוב בער טורצינער [הוא הרה"מ הגדול] ביאור פסוק (מיכה ו׳:ח׳) הגיד לך אדם מה טוב וגו', כי ח"ו נרגן מפריד אלוף על ידי שנסתלק אות א דאהי"ה ונשאר מ"ד, ולהמשיך האלוף הוא טוב כשיהי' בבחינת מה גימטריא אדם, כמשה ונחנו מה וכו', ובזה יובן הגיד דהיינו להמשיך לך בחינת אדם, לזה טוב שיהיה בבחינת מה, שפל ועניו, ואז נמשך א ונעשה מ"ה גימטריא אדם ודפח"ח, עכ"ל.

ובתולדות יעקב יוסף פ' קרח דקנ"ד ע"א וזה לשונו, דשמעתי ביאור הפסוק הגיד לך אדם מה טוב כו', ר"ל שכדי שיהיה בתואר אדם צריך שיהיה בתואר מה דהיינו שפל ועניו כמאמר משה רבינו עליו השלום ונחנו מה כו' עכ"ל.

פירוש נא

הרב אוצר החיים בלקט אמרי פנינים דר"ז ע"ג העתיק זה באריכות גדול, וכתב וזה לשונו, קבלתי ממורי שיש באדם עשר ספירות, כי הוא עולם קטן, כי כל מה שיש בעולמות עליונים יש בנפש אדם, כמבואר בתומר דבורה האיך לדמות עצמו ולקדש עצמו דוגמת הספירות רוחניות עליונים, לעשות בתחתון ולרמז בעליונים [ובענין זה עיין עוד לקמן פ' שמות אות י"ב ושם בהגה י"ג, וע"ע לקמן פ' מצורע אות כ"ב ושם בהגה י"ח ע"ש איך האדם הוא מדת אין] להיות אין בטל ומבוטל בריה שפלה אפלה, ובזה יתדמה לאין עליון כתר עליון, ויהיה סבלן לסבול בזיונות וחלישות דעת וחירופין וגידופין באהבה ובלב שמח, ולא יהיה נוקם ונוטר, כי האור והדביקות ונועם זיו השכינה יבריח ממנו כל אלה, ויהיה דומה לכתר מקור הרחמים, ולא יכנס לפניו שום פגם ושום שנאה, ולא שום דין, שימנעהו מלהשגיח ומלרחם להשפיע ולהיטיב אל כל הצריכין טובתו, אפילו לשונאיו שרדפו אחר חייו, ולא יהיה שום בריה בזויה בעיניו, ולא יבזה שום נמצא, אלא הוא יהיה נבזה בעיניו בלב שמח מלא אור וחיות.

במדת החכמה נכללו דברים הרבה, שיהיה מחשבתו דבוקה באור עליון, ויהיה נקי בכל יכלתו מן המחשבות רעות, ויחשוב בגדולת הבורא ובשם הוי"ה תמיד, ולא יפריד מחשבתו מן התורה והדבקות.

במצח יהיה מצח הרצון, ולא יהיה עזות מצח להעיז פניו לפני מי שגדול ממנו יום אחד, וירצה את הכל במתק, להסיר כעס ומשטמה מבני אדם, ויהיה כולו טוב ושפל ונכנע, וידבר בדברים רכים עד שירצה הכל ברצון טוב.

באזנים שלא יכנסו באזניו לא דברי לשון הרע, וקנטור, ורכילות, כי מי שמביא לך איזה רכילות פלוני עשה לך, פלוני דיבר עליך, אל יעשה בך שום רושם, ותהיה שונא ומרחיק למי שמביא לך דברים רעים כאלה, ותאמר לו שקר אתה דובר, כי על הרוב הוא שקר וכזב, אפילו הוא אמת תסבול ושתוק, ויהיה לך טובה גדולה ושמחה, ותשיג השגה נפלאה כו' בעת שתקבל חירופין וגידופין באהבה וחיבה וחלישות דעת, ויהיה לבך מלא אור וחדוה ואהבת ישראל ודבקות הש"י ותורה ותפלה, ולא תאזין אלא לדברים טובים, ולא יעשה בך שום רושם שום דיבור רע, כי הכל הבל, והכל מושגח בהשגחת השם יתברך, אף על פי כן למיחש מיהא בעי שלא תכניע עצמך לפני השונא.

בעינים ירגיל עיניו שלא להסתכל בשום אשה אפילו ראיה בעלמא, ואזי יהיה מושגח שלא יראו עיניו שום דבר רע כלל, שאם יעברו לפניו אלף נשים לא יראה אותם כלל, והכל מבואר בספרי המוסר.

בחוטם לא ימצא בו חרון אף וכעס, כי הכעס הוא רוח רעה ממש, ורוח נכפה, ואל זר, על כן יבקש מבעל הרצון בדמעות שלא יעבור עליו רוח דעה לכעוס, ותמיד יהיה לו לב רחב ושמח, לסבול כל היסורין מאנשי ביתו ומן הכל,ר ואז יתעלה בעליה יתירה, ותמיד יהיה מלא רצון ושמחה לכל בריה.

בפנים יקבל כל אדם בסבר פנים יפות ובשמחה, וכל המסתכל בו יהי נכנס בו שמחה בלב, מאור השכינה שמאיר על פניך.

בפיו זהו עיקר היהדות, ועיקר של כל עבודת השם יתברך, לא יוציא מפיו דבר מגונה, ולא דבר רוגז, ולא קללה ויחיה את נפשו במוצא שפתיו לתורה ולתפלה, ומבואר וידוע ליודעין, ועיקר חיות האדם הם המדות טובות, ועיקר המדות טובות הוא הכנעה וביטול, אין ממש, נבזה בעיניו בכל רגע ובלב שמח, וכל המדות נכללין בזה, ומי שאין לו מדות טובות הוא חיה רעה, פרא אדם, פחות מן הבהמה, ואין לו תורה ומצוות והכל הבל, ועיקר ושורש אין, ויחשוב שהוא פחות ונבזה מכל הנבראים, והעדרו היה טוב יותר, כי אם היה אבן דומם נולד במקומו, היה יותר עושה רצון הבורא, והכל בלב שמח מלא אור ומלא חיות ודבקות, ובזה יהיה למבזים אותו ומצערים אותו ורודפים אחד חיותו, כאילו הדין עמהם, והוא הנבזה באמת עד תכליתו.

ובכלל החכמה להשיג חכמה, ולהשפיע מחכמתו אל הרוצים בתשוקה לקבל ממנו, ומענייני החכמה שיהיו רחמיו על כל הנבראים כולם, דומם צומח חי מדבר, ועל כל נמצא שבעולם ולא יעקור צומח אלא לצורך, ולא ימית שום בעל חי אלא ברחמים רבים לכבוד שבת.

ובמדת בינה לשוב בתשובה בחרטה ובדמעות עד דכדוכה של נפש לפני השם יתברך, ובזה מטהר היצר הרע, ומחזירו אל מדרגת מלאך קדוש.

במדת חסד אהבת השם יתברך בתכלית, ועבודת השם יתברך, ולימוד תורתו וקיום מצוותיו אהוב לו יותר מכל חללי דעלמא, וממש טועם בו טעם עולם הבא, ויהיה אהבה בין בקבלת הטוב ובין בקטנות ימסור נפשו לה', וכן בעת יסורין ומיתה יהיה אהבת השם יתברך בלבו, ויגמול חסד עם קונו באמת.

במדת הגבורה יכעוס למראה עינים על אויבי ה', ויטהר היצר, במה שעושה כל ענייניו הגשמיים ביחודים קדושים.

במדת הת"ת ילמור תורה לשמה בהכנעה, ואין, ובלב שמח ולא יתגאה, אלא לב נכנע מלא מדות טובות.

במדות נצח והוד למורי ה', יחזיק לומדי תורה לשמה, ולאהוב לומדי תורה לשמה, והם עמודי קיימין, שהאדם מאמין אמונת הבורא יתברך שמו, על אמתתו.

במדת יסוד בשמירת ברית הלשון וברית הלב וברית המעור, וכשיש לו תענוג מעבודת הבורא, יותר מכל התענוגים, ומן הגשמיי יבין התענוג הרוחניי, כשמדבק עצמו באחדות אורו יתברך שמו שורש כל השמחה והתענוג.

ומדרגה אחרונה שבאדם מלכות הוא צער ועוני וחלישות דעת ובזיונות, ולא יתגאה עצמו, וישים עצמו כמו עני, ויקבל באהבה ובאמונה שלימה, ובזה נעשה יחוד יסוד ומלכות, שבא לאור עליון ותענוג וחיות אלהות, ויגלה עצמו ממקום למקום, ובזה יהי מרכבה אל השכינה ויכנע לבבו בגולה, ויתקשר ביחודים על הדרך ואז שכינה עמו, ויעשה לעצמו גירושין ויתגרש מבית מנוחתו תמיד כמו שעשו רשב"י ותלמידיו, ומרן הריב"ש טוב ותלמידיו, שכתתו עצמן ממקום למקום, ונתבזו על הדרך, וקבלו הכל באהבה. ועוד נכלל בזה המדה היראה והאמונה לקבל באהבה שירא מן המלך הגדול וכו'.

ובעול תורה ומצוות ויחודים צריך לדמות ליוצרו בשלש עשרה מדות הרחמים (מיכה ז' י"ח).

[א] מי אל כמוך מלך נעלב וסובל עלבון מה שלא יכילהו הרעיון, הרי אלופו של עולם וחיותו בכל תנועה, ואין נסתר מחיות השגחתו בכח עליון השופע עליו בכל רגע, ותמצא שמעולם לא חטא אדם, שלא יהיה הוא באותו רגע שופע עליו חיות, ואדם חוטא בכח אותו החיות עצמו שמשפיע עליו, ואלופו של עולם שם אתו עמו, וסובל עלבון כזה, שהרי אם יסתלק ממנו, יהיה כלא היה, כמו שעשה לירבעם (מלכים א י״ג:ד׳) ותיבש ידו ולא יכול להשיבה, ועם כל זה לא מנע הטוב, וסובל עלבון מה שלא ישוער, ועל זה קוראים אותו למעלה מלך עלוב, מי אל כמוך סובל ונעלב, ובמדה זאת צריך אדם להתנהג עם חביריו בסבלנות גדול, ואל יאסוף טובתו מן המקבלו.

[ב] נושא עון סבלנות גדול, שיזון ויפרנס הרעים אשר נבראו ונתחזקו על ידי חטא האדם, ובזה ילמוד אדם שיהיה סבלן שיסבול עול חבירו, ורעתו שהרע לו, ולא ימנע טוב ממנו.

[ג] ועובר על פשע הוא בעצמו רוחץ את צואת העבירות, אף על פי שלקח שפעו ופרנסתו וחיותו ורודף אחריו בבזיונות, ולוקח מחיית ביתו ופרנסתם, עם כל זה אם יבקש מטו ממנו יחזור הפשע לשפע, וישפיע לו מטובו ומהונו.

[ד] לשארית נחלתו כי כל הדעות וצרות שיש לאדם הוא מן הקרובים אליו ושאר בשרו, אם לא שהם צדיקים, שדרך הצדיק לקרב את קרוביו, אבל בלא זה עיקר הצרות הוא מן קרוביו כידוע וכו', וכן כביכול הקב"ה יש לו וכו' מן ישראל עם קרובו, אף על פי כן מרחם עליהם בכל עת ורגע, ואינו מונע טובו, וקורא אותם בניי שארית נחלתי, כך יעשה אדם, ויתנהג עצמו עם קרוביו שהריעו לו יותר מן כל האדם אשר על פני האדמה, אף על פי כן ירחם עליהם וייטיב עמהם, וזה מדה גדולה מכל המדות.

[ה] לא החזיק לעד אפו אינו מחזיקו, אלא אדרבה מחלישו, ומצפה ומרחם ומשפיע אולי ישוב בתשובה, כך יתנהג עם חבירו, אף על פי שיכול לנקום ממנו לא ימהר כעסו, וימחול עלבונו, וירחם עליו בכל היכולת.

[ו] כי חפץ חסד הוא דורש ומבקש למי שצריך חסד שישפיע לו ברצון ובחפיצה, וכך יתנהג אדם, ירדוף אחר מי שצריך חסד ויתן לו, וישפיע לו באנפין נהירין ובפנים שוחקות.

[ז] ישוב ירחמנו שמרחם על הרשעים, ובפרט על העושים תשובה, ביותר ויותר מן הצדיקים, ומקום שבעלי תשובה אמת עומרים וכו', ומחזיר פניו אנפין נהירין, ומקרב אותם כמו שעשה למנשה מלך יהודה, וכך יתנהג עם חבירו המחרפו ומגדפו, ורודפו ולוקח פרנסתו, ידע שהוא שלוחו של מקום, ויתן לו התעוררות פתח במילין רכיכין שישוב ויאהבהו.

[ח] יכבוש עונותינו כובש עון, וזוכר התורה והמצוות, כך יתנהג עם חבירו, שעמד עליו ורודף אחר חיותו, ומבזה אותו בבזיונות מה שלא היו לו במחשבה, ולוקח פרנסתו וחיותו, אף על פי כן יזכור לו הטובות שעשה עמו, ויאמר הרי כמה פעמים החיה זה אותי, ועשה עמי כמה טובות, ויזכור בזכירה בפיו את הטובות שעשה לו, ויכבוש הרע והצער, כי הוא באמת שלוחו של מקום ב"ה וב"ש.

[ט] ותשליך במצולות ים כל חטאתם עם היות שיהיה רשע מדוכא ביסורים אל ישנאהו, שאחר שנלקה אחיך הוא, ויקרב המדוכאים ביסורים והנענשים, וירחם עליהם, ויצילם מיד כל הרע שבעולם, ואל יאמר עונו גורם לו, אלא ירחמהו, ומכל שכן למי שחטא נגדו והרע לו ביותר, ובא לידו וצריך אליו, ימחה מלבו כל הרע בלי רושם כלל, ויקרבהו ברחמים, וייטיב לו בכל מילי דמיטב ובכל כחו.

[י] תתן אמת ליעקב לרחם ולהתנהג עם כל הבריות באמת בכל לב, ולא בחכמת פוליטיק, שזה שקר ורשעות גמור, אלא כל מה שיעשה יהיה בלב אמת, אמת.

[יא] חסד לאברהם למי שהוא חסיד ותלמיד חכם וצדיק, יתנהג עמהם ביותר ויותר חמלה וחנינה, ובלב שמח וחסד, ייטיב עמהם באהבת הלב נבדבקות רוחא ברוחא ממש כאברהם אוהבי.

[יב] כאשר נשבעת לאבותינו ברוחא דנפיק מן פומא ביה מתלבשין אבהתנא, ודע שכל רשע שבעולם כל זמן שאין בו מינות, ניצוץ ונקודת יהדות שבו אין בו פגם, וזה הנקודה יוד ציר הדלת הוא אות ש של האבות, שיש ניצוץ של אבות בכל זרע ישראל אף ברשעים, שזה הניצוץ אין בו שום פגם וחטא, ובזה הנקודה אנו רואין שאפילו קל שבקלים מוסר נפשו על קדושת שמו הגדול, ובזה המדה יתנהג אף [עם] קל שבקלים ורשע, וכל זמן שאינו פוקר לחלל שבת בפרהסיא, ולהיות כופר בעקרים שמנה הרמב"ם, יאהב אותו כבבת עינו, כי הרי הם זרע אברהם יצחק ויעקב, ויעורר רחמים על כל הרשעים בלב אמת, וידין אותם לכף זכות, ובזה יאריך ימים וחיים טובים.

וכך אמר מרן הריב"ש טוב לתלמידו הרב מקאלאמעא אביו של הצדיק ר' נחמן ז"ל, את הקל שבקלים והפחות שבפחותים אשר הוא בדעתך, אני אוהב אותו יותר מן מה שאתה אוהב את בנך יחידך, וזהו ממדה זאת פומא קדישא דמפיק חיים לכל.

יג מימי קדם רחמי דעתיקא קדישא ימשיך על כל מי שבשם ישראל יכונה ולא החליף את שם ישראל ממנו, יהיה מה שיהיה, ירחם עליו במדה זאת ואל ידחהו, ואמר מרן הריב"ש טוב בעת שדחה הגאון ר' חיים כהן ז"ל את הכת הידוע שלא היו פוקרים כמותם מיום שנתנה תורה לישראל על כן דחה אותם שיצאו לגמרי מן הכלל ר"ל, ואמר מרן שראה השכינה מייללת ביללה גדולה על מה שדחה אותם כל כך, כי כל זמן שהאבר דבוק מעט אולי יש תקוה והוא הגאון ז"ל כרת אותם לגמרי, וענין זה לרחם על פוקרים כאלה שלא לדחות אותם לגמרי הוא ממדה י"ג, מימי קדם עכ"ל, ובעיקר ענין זה עיין עוד לקמן פ' שמות אות י"ב ושם בהגה י"ג.

פירוש נב

בס' לקוטי אמרים די"א ע"א ד"ה והיה האוכל כתב וז"ל, והנה מדת מלכות מקבלת ממדרגות תחתונים, דהאדם שממנים אותו למלך הוא כמו שאר בני אדם, רק רצון העבדים היה למנות אותו למלך, ולהיותה מדרגה תחתונה מאוד כזו שצריכה לקבל מעבדים על כן רגליה יורדות מות, ומזה תוכחת מגולה למי שמתנשא באיזה מדה על שאר אנשים לאמר שהוא יותר חכם מהם אז יראה שזהו באמת עצמות המחשבה אנא אמלוך, שהוא מקבל תענוג ממדרגות תחתונים ממנו והוא מהשבירה ר"ל, שהוא סובר שממשיך עצמו בזה למדרגה גדולה, ובאמת ממשיך עצמו בזה למדרגה תחתונה ואין זה שלימות, כי כל אדם צריך להמשיך לעצמו למדרגה עליונה ממה שהוא עומד עתה, וזהו (אבות פ"ד) הוי זנב לאריות ואל תהי וכו', עכ"ל.

פירוש נג

עיין לקמן ריש פ' אחרי אות א' מה שהעתקתי בענין זה, ושם בהגה.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה