אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

לך לך

נח

פירוש א

וכתב שם בדמ"א וזה לשונו, ויש להסביר הדבר ולפרש יותר איך מררמז כאן רזא דיחודא דקריאת שמע, דהנה בזוהר הקדוש (בתיקוני הזוהר תיקון כ"א) כתב ה' חלוקי אבנים שבהם נלחם דוד המלך עליו השלום עם גלית הפלשתי הם חמשה תיבות דיחודא שמע ישראל ה' אלהינו ה', ושוי אותם בקורטא חדא היינו בתיבת אחד, יעו"ש, והנה בקריאת שמע יש רמ"ח תיבות, וזהו שמרמז כאן ויאמר ה' אל אברם לך לך היינו יחוד של קריאת שמע שהוא מספר לך כנ"ל [א"ה ש"מ מבואר בזוה"ק תרומה דקל"ט ע"ב וכ"ה בזוהר ואתחנן דרס"ד ע"ב כי פסוק שמע ישראל יש בו כ"ה אותיות אבל ברוך שם אין בו אלא כ"ד אותיות בגין דעד לא איתתקן משכנא כו' ע"ש, ונראה שזהו שרמז עליו הרב באוצר החיים פ' ואתחנן דף מ"א סוף ע"ב כי לעתיד ישתלם יחודא תתאה גם כן בכ"ה אתוון, ובמקום ברוך, יאמרו לעתיד וברוך, באות יתר ע"ש, הרי שעיקר היחוד הוא בחמשין אתוון, אבל יותר נראה כוונת הרב ז"ל שבאמת יש מ"ט אתוון כמבואר שם בזוהר תרומה, רק שכשאדם אומר זה במסירת נפש, הרי מוסר נפשו אל אותיות היחוד, לכן עם צירוף הנפש הוא חמשין, וזה מדוייק יותר בלשונו, דיחודא במסירת נפש כשמצטרף נפשו אל אותיות היחוד ודו"ק], לך, היינו שהוא לצורך בנין נשמתך תראה למסור נפשך על קדושת השם יתברך ויתעלה ותזכה לרזא דיחודא דקריאת שמע, וזהו ואגדלה שמך, היינו שיתוסף לו ה' בשמו ויהיה נקרא אברהם שהוא מספר רמ"ח, ויהיו רמ"ח תיבין דקריאת שמע כלולין בו, ובשמו שהוא נשמתו, על ידי מסירת נפשו להשם יתברך, תזכה לזה להקרא בשם אברהם בחינת קריאת שמע, ואחר כך תזכה אל הארץ אשר אראך, היינו ליחוד של תפלה שהוא עין לא ראתה אלהים זולתך, וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, כשהוא נכנס בהיכל אהבה בדבקות גדול, ומוסר נפשו על קדושת שמו יתברך, זוכה ליחוד של קריאת שמע שהוא אחד, שבו כלול כל היחוד, כי אהבה ואחד מספרם שוה, ואחר כך עולה לדבקות יותר גדול מזה, וזוכה ליחוד של תפלה, כשמחשבתו נזדכך בדבקות יותר גדול להשם יתברך, כמו שהיה באברהם, כי התורה היא נצחיית, וישנה בכל אדם ובכל זמן, עכ"ל, ועוד עיין שם בליקוטים לפ' תרומה.

פירוש ב

בהיכל הברכה פ' נח ד"ה עשה לך דס"ו ע"א כתב וז"ל, ממורי סוד לך, ביאור סוד אותיות א"ב, כי אלף הוא אלופו של עולם טמיר וגגיז בגווה, ואות ב הוא שני אלפי"ן, [עיין לעיל בפ' בראשית אות כ"ב ופ' נח אות ק"י ושם בהגה פ"ב] שאור אין סוף נתלבש בלבושין ובבתים להמעיט אור, וכן ג שלשה אלפי"ן עד אות ת ארבע מאות לבושין, כי אלף פלא כיסויא ומלבוש כמבואר בזוהר בלק (דף קצ"ג ע"ב) כסויא ולבושא לאתלבשא נהורא סתימאה עתיקא טמירא בכסויא דנהורא אחרא, ומתלבש עד ת ששם יש ארבע מאות לבושין, וברגל העקום נאחז עשו וארבע מאות איש, ושם כל תאוות עולם הזה, ששם גם כן מלובש אלופו של עולם, ושם הבחירה לעלות או לירד אחר התאוות וכיסופין של הקליפות, וצדיקים המקשרין עצמם גם שם באלופו של עולם, עולין עד ארבע מאות עלמין דכסופין, שקל כסף תיו תחיה.

אם כן, שורש אותיות התורה שקרוב יותר אל החיות הרוחניי אור אין סוף, הוא אות אלף, ואחר כך יורד והולך ומתלבש זה בזה, ונתרחק מן החיות עד אות תיו שהוא מלכות שבמלכות שבעשיה ששם מתלבש מחשבות רעות והרהורים רעים, והבחירה חפשיית, וצדיקיא שלוחי דמטרוניתא, אינון לקשר עצמו אל האותיות והחיות רוחניות שבכלל דברי העולם הזה, ואינו נהנה מחומריות כלל, אלא להרחיב דעתו מעט שלא ישתומם, ומקשר עצמו בתענוג כל התענוגים אור אין סוף שבכל הדברים, כמאמר נזר ישראל דוד המלך עליו השלום (תהילים קי״ט:י״ח) גל עיני ואביטה בכל מקום נפ"ל או"ת מתורתך, וצריך להעלותן, וצדיקים מיחדין בכל דברים שבעולם יחודים קדושים אהבה ושמחה, בתענוגים רוחניים דבקות יראה ואהבה במחשבה, ומעלין האותיות עד מחשבה העליונה, תי"ו רשים רשימו לעתיק יומיא (זוהר נשא דקכ"ה ע"ב) ואז מעלה מתהום ארעא עד רום רקיע את ניצוצי השכינה שהיו בלבושים הנ"ל, וזהו על ידי עסקו בדברי עולם הזה ביחודים לשם שמים, וכן כל משא ומתן וכל מלאכת חרישה וזריעה, צריך לעשות בתחתון ולרמז בעליון, וידוע מדברי מרן שכל אדם מחוייב לעסוק לשם שמים בל"ט מלאכות, ושאלו אותו תלמיד חכם העוסק בתורה מה יעשה, והשיב טל תורה מחייהו, (כן מפורש בהקדמת ת"ז דכ"ג ע"א אבל בגמרא כתובות קי"א׃ איתא אור תורה) שעל ידי לימודו בל"ט מלאכות בתורה, נעשה למעלה היחוד כאילו עסק בו בפועל.

וסוד א"ת הוא כשהצדיקים מעלין החיות מדברי עולם הזה בסוד יחבק לה בעלה ביסודא דילה, שזה יותר חשוב להעלות מדרגה תחתונה עד אלופ"ו של עולם מתי"ו עד אלף, והשכינה אתקשטת בקישוטין דלא הוו כנודע ממרן [עיין לעיל בפ' בראשית בהגה י' ובהגה קנ"ה ד"ה ובלקט] ותלמיד חכם העוסק בתורה הוא בסוד אל [עיין לעיל פ' נח אות ק"ע בפנים ד"ה והנה כראות] נהירו דחכמתא בסוד הי הה הא תורה לשמה [לשם ה'] העולה אל ידוע ממרן האר"י, וסוד תיבת אל שיורד החיות עד שלשים לבושים שהמלכות נקנית בהם, ועל ידי לימוד לשמה זוכה לדברים הרבה, שיש כמה מדרגות בכל אות והוא מזכה להעלותן [עיין לקמן פ' ואתחנן אות ל"ה] וזוכה עמהם להעלות, ועיין תוי"י ויצא, ובסופו דיבור המתחיל לך לך, שהאותיות יורדין מהחיות עד שמתלבשין במנצפ"ך שהוא גבורות ודינין, כטעם (הכתוב בפ' נח) עשה לך תיבת עצי גופר, גבורות פ"ר, שעד שם מתלבש החיות של אלופו של עולם וצריכין להעלותן, ואות למד משם אל הוא חיות האלף שירד עד למודי השם, ותלמידי חכמים העוסקים בתורה מעלין מאות למד עד אלופו של עולם, כטעם יעקב שקראו הקדוש ברוך הוא אל (מגילה די"ח ע"א) ואות כף סוף מנצפ"ך ששם ירד החיות עד עומק הקליפות, שאי אפשר להעלותן אם לא במסירת נפש ממש, כטעם א'ך המבואר בדברי מרן האר"י בשער נפילת אפים שביחוד אך עלה רבי עקיבא בעת מוסרו נפשו לקדושת השם, שהעלה מאות ך ירידה תחתונה עד אלף אור אין סוף, ובזה לך לך מארצך, שעל ידי לימוד התורה מעלין מאות למד עד אלף, והמוסרין עצמן על קדושת השם מעלין אות כף מעומק הקליפות ששם נפלו כתרים ונשמות של אדם הראשון, ומעלין אותם עד כתרא עילאה, יחוד כף פשוטה הנזכר בדברי מרן האר"י בסוד נפילת אפים ע"ש, וזהו עשה לך, שתתקן בחינת לך, על ידי תיבת, לימוד התורה מן אות למד עד אלופו של עולם ובמסירות נפש תעלה, עצי גפר, גבורות פ"ר מן הכף עד אות אלף, והיית א"ך שמח.

ושלשה עליות הללו, מן אות ת תאוות העולם הזה, ומן אות ל תורה לשמה, ומן אות ך פשוטה שירדה על ידי חטא אדם הראשון עד עומק הקליפות, וצריכין מסירות נפש בכח ובפועל, ונפילת אפים מסירה למיתה ממש, על ידי זה תעלה ך עד אות א [וכן ת' וכן ל'] בסוד אך את אל שהוא עצמו מספר עצי גופר וכו', וכשיתוקנו בחינות אלו זהו ענין תחיית המתים ומשיח, שהוא סוד הדעת והוא סוד עולם הבא צרור החיים, והנה על ידי מעשי האדם הממשיך על עצמו בעולם הזה על ידי בינה שמבין לעשות כל מעשיו בבינה ודעת וביחודים מעלה הכל עיין תולדות יעקב יוסף בסוף הספר וסתום וחתום הדברים עד עת קץ, עכ"ל.

פירוש ג

עיין עוד בספר תוי"י פ' וישב דל"ג ע"א שהזכיר גם כן ענין זה, וז"ל, כמו שכתבתי בקונטרס האחרון בשם מורי שמשיח הוא סוד הדעת והוא סוד תחיה וכו', ועיין בספר מאור עינים פ' ויצא דכ"ג ע"א שהסביר הדבר דרך פשטות הענין ע"ש בד"ה וישא יעקב רגליו, ועי' בס' דמ"א פ' בא ד"ה ולמען תספר, ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות י"א, ולקמן פ' שמות בהגה כ"ב ע"ש, ועיין לעיל פ' בראשית בהגה קנ"ד בשם ס' נוצר חסד מענין זה.

פירוש ד

זה נזכר לעיל בפ' בראשית אות ע"ו וע"ש בהגה ס"ד.

פירוש ה

ובלקט אמרי פנינים דר"ט ע"א העתיק דבר זה, וז"ל, שמעתי ממורי כשיש כמה ראשים ראשי ערב רב בעיר או במדינה, המתנהגים בשקר והתנשאות של שוא, ויש במדינה צדיק אחד המתנהג באמת בלב אמת ובלב טהור ונשבר, כאשר עוסק בתורה לשמה ובתפלה ומדבק את עצמו אל האמת אז יתפרדו כל פועלי און ושקר, ולא יהיה להם כח כל כך להשפיל האמת ולרומם השקר ובלבד בלב אמת, כך שמעתי, עכ"ל.

פירוש ו

ענין נשמת גרים עיין לעיל בפ' בראשית בהגה ס' בשם ס' ליקוטים יקרים, ולקמן פ' יתרו אות כ"ו בפסוק וימלט משחיתותם ע"ש.

ועיין בס' קדושת לוי ברמזי שיר השירים ד"ה לריח שמניך שכתב וז"ל, להבין למה ברא השם יתברך זה שיפול הצדיק ממדרגתו הלא לכאורה. הוא יותר טוב שיעמוד צדיק תמיד על עמדו לעבוד את השם יתברך בשכל גדול ולאהוב אותו אהבה שלימה, דבר זה אמר הבעל שם טוב ז"ל ומורי הצדיק מו"ה דוב בער זצ"ל שמזה שנופל הצדיק ממדרגתו ומתחזק לחזור ולשוב לאיתנו מזה נבראו נשמות [וגרים], והוא כמו מי שרוצה להעלות את חבירו מטיט ורפש, שצריך גם הוא לירד סמוך להטיט ורפש להעלות אותו [עי' לקמן פ' אחרי בהגה ה'] כמו כן מזה נבראים נשמות גרים מזה שהצדיק נופל ממדרגתו ומתחזק את עצמו לעבוד את השם יתברך ולחזור ולשוב אל מקומו עד כאן דבריו, והוא נרמז גם כן בכתבי האר"י ז"ל, עכ"ל, ועיקר ענין נשמת גרים עיין לקמן פ' בא אות זיי"ן.

ובס' נוצר חסד פ"ד אות כ"ב במשנה הילודים כו' כתב וז"ל, עיין בתולדות קדושים הילודים הם הצדיקים הכשרים, למות, לירד ממדרגתו לנסיון, וזה סיבה כדי והמתים להחיות, שיהיה לו חיבור עם הרשעים להחיותן ולקרבן תחת כנפי השכינה, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן להעלות הנשמות ולברוא נשמות גרים, הכל צריך לירד ממדרגתו, אשר זה נקרא מיתה לצדיק כדי להחיות המתים הרשעים והנשמות שנפלו בקליפות, כמו למשל בן המלך שנתחבר עם הזונות ואנשי כפר ושחק ורקד עמהם ברקודין ומחולות, ושלח אליו המלך שרים נכבדים, ועשה מהם חוכא ואיטלולא, כי אמר להם שזהו תכלית הטוב, עד ששר אחד שינה את עצמו כאילו הוא כפרי ושחק ורקד עמו, ומעט מעט ע"י התחברות משך לבו לאביו המלך עד שפעל שהחזירו לאביו והנמשל מובן, עכ"ל, ועיקר משל זה עיין לקמן פ' ויקרא אות יו"ד ושם בהגה ח' ע"ש.

פירוש ז

ע' לעיל פ' בראשית בהגה ס', ובפ' נח בהגה נ"ד, ועיין בתוי"י פ' ויצא רכ"ו ע"א בענין וילן שם כי בא השמש, וז"ל, באמת שקעה לו חמה שם שלא בעונתה כדי שילין שם, רצה לומר שאם יהיה במעלתו הראשונה איך יהיה לו מקום התחברות עם אותם שהם בשפל המדרגה, לכך ניטלה ממנו מאור השמש לפי שעה, כדי שילין שם ויתחבר עמהם להעלותן, בסוד הנפש אשר עשו בחרן שזכרתי במקום אחר, עכ"ל.

פירוש ח

משל כעין זה נזכר לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות ק"ד ע"ש, ועי' לקמן פ' משפטים בהגה י' ע"ש, ועיין עוד בתוי"י פ' בשלח דנ"ג ע"ג, ובצפנת פענח דק"ב ע"ד.

פירוש ט

עיקר לשון זה הוא בזוה"ק פ' האזינו (דרצ"ב ע"א) זכאה חולקיה דמאן דעאל ונפיק וכו' ומאן דלא עאל ונפיק טב לי' דלא אברי ע"ש, ועוד עיין לקמן בפ' ויגש בהגה זיי"ן.

ובס' צפנת פענח ד"ח סע"ב כתב וז"ל, אמנם יש בזה שני בחינות, בחינה א' לשלומי אמוני ישראל בני עלייה שהן מועטין דעיילי ונפקי, בחינה ב' דעייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי וכו', והענין עייל ונפיק הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, אך דרך מלבוש יש לבאר, כי גם בני עלייה אי אפשר שיעמדו תמיד על מדרגה אחת כי החיות רצוא ושוב, ולפעמים יורד ממדרגתו, על ידי הירידה של הנשמה ורוחו ונפשו, שירדו ממקום מושבם לחוץ למקומם, תחת רשות האברים, שהם כח שבעים אומות והשרים והסטרא אחרא ר"ל, שאז רשות אחרים עליהם, ואינן יכולים לעסוק בתורה ועבודת השם יתברך כראוי, ומכל מקום אינו מייאש את עצמו מתורתו ועבודתו של השם יתברך מכל וכל, רק מצפה לישועה וכמו שכתוב (בישעיהו ח׳:י״ז) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וגו', ונותן לב להבין ולדעת כי בכל המדרגות אינו נפרד ממנו יתברך שמלכותו בכל משלה, גם בתוך הקליפות כנודע, ואז יקיים בעצמו (יונה ב׳:ג׳) מבטן שאול שועתי אליך וגו', ואז עושה יחוד, ומעלה מיין נוקבין מעומקא דתהומא תתאה עד רום המעלות, שהוא מעלה נפלאה, וכמו ששמעתי ממורי זלה"ה יחבק לה בעלה ביסודא דילה וכו' ודפח"ח, [עיין לעיל בפ' בראשית בהגה י' ולעיל בפרשתינו בהגה ב'] וזהו סוד וירד אברם שהוא הנשמה מצרימה וגו' [עיין לעיל פ' בראשית ריש הגה ס'] ויעל אברם ממצרים שחזרה הנשמה למקום מעלתה דעייל ונפיק, וכן יצחק בארץ פלשתים, וכן יעקב וילך חרנה כמו שכתוב בזוהר וכו', וכן (בפ' ויגש) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך שתחזור הנשמה אל רום מעלתה, גם עלה, שתעלה עמה גם כן ניצוצין ממדרגה תחתונה והבן, עכ"ל.

ובס' באר מים חיים פ' לך, וז"ל, הנה הזכתו קצת מבחינות אחור וקדם, שהוא, כאשר הצדיק לפעמים נופל ממדרגתו, וירידה זו צורך עלייה הוא, ואחר זה הוא עולה למעלה למעלה יותר מכאשר היה מקודם, והוא דמיון אחד הרוצה לזרוק דבר למעלה, אז משפיל עצמו ומשפיל ידו למטה, בכדי לזרוק אחר כך בכח גדול את הדבר למעלה, וכן אדם השלם הבא לפעמים לבחינת אחור ונופל ממדרגתו, אז הוא בא על ידי זה לבחינת קדם קדמתה, לעלות מעלה מעלה, וכזה אומרים בשם הבעל שס טוב זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, במה שאמרו ז"ל (ב"מ דנ"ט ע"א) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, כלומר שיהיה יקר וחשוב בעיניכם השכחה והנפילה ממדרגתכם קצת כי היכי דתתעתרו על ידי זה לבא למעלה נפלאה, עכ"ל.

וכן הוא שם בפ' בהעלותך, וז"ל, וכאשר נאמר בשם הבעל שם טוב זי"ע על מאמרם ז"ל אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו, פירוש, יהא חביב וחשוב בעיניכם השכחה והירידה על רגע מהעבודה, כי היכי דתתעתרו על ידי זה בגודל שבירת לב אחר כך באהבה עזה כבורח מן השביה, עכ"ל, [ובס' דגל מחנה אפרים פ' בהעלותך ד"ה על פי ה' הובא זה בשם המנוח מו"ה שאול זללה"ה ממעזיבוז ע"ש, נראה ששמע זה ממנו בשם הבעל שם טוב ז"ל, ודוגמא לזה תמצא לקמן בפרשתינו בהגה ל"ו ע"ש]. ועוד בענין עייל ונפיק עיין בתוי"י פ' תצא דר"א ע"ג, ובפ' בהעלותך דקל"ה ע"ד שהעתקתי בסמוך באות י"ט, ובס' בן פורת יוסף דפ"ו ע"ג וז"ל, שמעתי פירוש הכתוב (משלי י״ז:כ״ח) גם אויל מחריש חכם יחשב, כי ר' מאיר נכנס לבית הזונות וניצול מהגזרה וכו' (עבו"ז די"ח ע"א) אמנם אין זה כי אם לבני עלייה שיכנם לסכנה זו, שהוא בבחינת זכאה מאן דעייל ונפיק דאתבחינו ביה אבהן קדמאי כמ"ש בזוהר ויצא (בס"ת דקמ"ז ע"ב) יעו"ש, וגם כלב בן יפונה שהכניס עצמו בזה הוצרך להשתטח על קברי אבות שיכנס דליעול וליפוק כו' עכ"ל, ושם דס"ט ע"א וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה אם כבר בא לידי נסיון דהיינו דעייל ונפיק , שוב אין בא לידי נסיון ויכול להיות עומד וניצב על מצב ומדרגה אחת שלא לירד וזהו שאה"כ בדהע"ה (תהילים קי״ח:י״ז) לא אמות כי אחיה שלא יצטרך לירד כדי להעלות זולתו, עכ"ל.

ובצפנת פענח דע"ח ע"ד וז"ל, שמעתי מן מוהר"ן פירוש הכתוב גם אויל מחריש חכם יחשב דמחריש לאחרים משמע והוי לו לומר אויל שותק וגם להבין מה שאמרו בש"ס (ברכות דנ"ה ע"ב) דוד לא ראה חלום טוב וכו', והטעם כי לפעמים מהני שטותא לאדם, כמו שמצינו בדוד שנפל ביד אכיש מלך גת ויתהולל בידם אמרו אחר הוא וניצול, וכן בש"ס בר' מאיר שנכנס לבית הזונות אמרו אחר הוא וניצול מהגזרה וכו'. כך הצדיק בחלום נכנם בין הקליפות שלא יתקנאו בו, וכן בתפלה במחשבות זרות וכו', וכן בכלב שיתף עצמו עם המרגלים לומר שהוא עמהם בעצה, ויכול להשתיקן אחר כך, ובזה יובן גם אויל, ר"ל שעושה עצמו בין אוילים שגם הוא אויל, ועל ידי זה מחריש, שיכול להשתיקן אחר כך, כמו שכתוב (בפ' שלח) ויהס כלב, לכך חכם יחשב, כמו שנאמר ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו ודרשו חז"ל כו' ודפח"ח, עכ"ל.

פירוש י

ובלקט אמרי פנינים דר"ט ע"ג העתיק זה בהרחבת ביאור וז"ל, שמעתי ממורי ביאור פסוק הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את אמרי נא, והקשה, נא מיותר, וביאר כי נא פירושו שירדה המלכות חמשים מדרגות מן החיות של אלף, וכיון שירדה כל כך, חשקה לחזור ולהתקרב אל השורש, שהוא אות א שהוא החיות אמתי, והנה קודם פורעניות באין מחשבות זרות כגון הרהורי זנות, ומחשבות זנות מורה לפעמים על אחרים הקרובים אליו, וצריכין להעלותן ולמתקן באש קדוש של התורה, ולפעמים מחשבת זנות של ע"ז צואה רותחת, אז יבזה עצמו ויזכור שהוא טיפה סרוחה רמה ותולעה, חמת מלא צואה, ואם לא יתחזק חלילה מורה עליו מיתה או ירידה עד עפר ר"ל מיתה מן השמים, וזה על שהרהר במקום שאין שם חיות כלל, רק מות וצואה והבל וריק.

ועיקר התקנה לתקן מחשבות אלו, שיתן לב וידע שיש בתוך כיעור מחשבה זאת ניצוץ השכינה שבתוך הקליפה מחמת עוונות שלו, או מחמת השבירה של הכלים, וישתף עצמו עם השכינה, ויגנה את הרע הרבה, ויראה ורעד יבא בו, האיך על ידי עוונו הוריד אברי השכינה למקום טינוף כזה, ואז יתפרדו כל פועלי און, ונעשה יחוד יראה עם נורא [עיין לעיל פ' נח אות ק"י] וניצול גם הוא ממיתה ומן היסורים ומן הירידות. וזהו הנה נא בירידה כזאת לקליפת נגה, ונתכסה החיות של אור א דבקות אמתי, על ידי זה נכנס בו הרהור רע, כי על ידי זה ידעתי כי אשה יפת מראה את, וחש לומר והרגו אותי לירד וליפול לגמרי בירידה גדולה חלילה, או מיתה ממש, על כן אמרי נא בתפלה, שהתפלל לעלות הנפילה וקליפות נגה אל אלופו של עולם, אל חיות אלף, אל ידי עליותה עד החכמה, אחותי, ובזה יתעלה גם הירידה של אות ת להעלותה עד מדרגת א, בסוד עליות השכינה עם מחשבות קדושות שלה, שנקל לה לקשר המחשבה יותר ממנו לעשות יחוד כ'י' א'ש'ה' סוד ע"ב הוי"ה ס"ג הוי"ה. מ"ה הוי"ה, ב"ן הוי"ה [תבות כ"י אש"ה גימטריא של"ו כמו גימטריא של ד' פעמים הוי"ה עם ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן] . י'פ'ת' מ'ר'א'ה' [בגימטריא] אדנ"י אל"ף דל"ת נו"ן יו"ד, ובנקל לך להעלות מחשבתך אל היחוד הזה הנורא, ואז יתעלה גם מחשבתו למקור הטוב, למען ייטב לי בעבורך, ובזה וחיתה נפשי גם בגללך, בעושר וכבוד וכל טוב, כי אחר זה נהפך האדם לאיש אחר, וישיג חיות גדול מאור אין סוף אלופו של עולם.

ובזה ביאם שיש לכוון בקדושת כתר בשם ככה [והוא ר"ת] כ'ת'ר' כ'ל' ה'כ'ת'ר'י'ם' נעולה בגימטריא] אלף משה, והוא סגולה נפלאה להעלות הנשמות מעמקי הקליפות, וזהו ואם ככה את עושה לי (בפ' בהעלותך) והבינהו היטב, שבאמת בכל ערב שבת [וכו'] עיין בפרי עץ חיים בשער השבת פרק ה' ענין נפלא, ותבין, א'ם' כ'כ'ה' א'ת', אלף משה כתר כל הכתרים, [זהו ר"ת אם ככה, 'אלף 'משה 'כתר 'כל 'הכתרים], עכ"ל.

ובהיכל הברכה פ' בהעלותך שם בפסוק ואם ככה את עושה לי כתב וז"ל, ככה סוד כתר כל הכתרים שם נורא דבת עין, המעלה כל הנשמות מעמקי הקליפה, והוא נקודה עקריית, ואצל משה היה נקודה זאת מאירה לערך כתר במספר אל"ף מש"ה, אלף נהורין דמשה, אל"ף למ"ד שי"ן דל"ת יו"ד א"ל שד"י [עם הכולל הוא מספר אל"ף מש"ה] ועל ידי חטא, כהה אורה, ואינה מאירה אלא לערך מלכות נוקבא, עיין גלגולים ותבין, וזהו ואם ככה פסיק, אור הרב של ככה שלי, את עושה נוקבא ממנו של ככה, ולזה יש פסיק, עד כאן לשונו.

ובכתם אופיר [פירוש מגלת אסתר] בפסוק וקראו לפניו ככה כו' כתב וז"ל, ככה יעשה, כתר כל הכתרים יעשה למחכה לו. שם נורא המעלה כל הנשמות לפני יוצר בראשית, נודע מדברי מרן האר"י בעש"ט וכו', ועו"ש בפסוק ויקרא לפניו ככה וכו' ע"ש.

ובאוצר החיים פ' בהר דרנ"ט ע"ב בסוד הכתוב בשנת היובל הזאת, העתיק כל זה וכתב שם וז"ל, ועל ידי שהרגיש אברהם וכו' לכך אמרי נא בכל הנפילות אחותי את שאי אפשר לפרוש את מאחותו, וגם בנפילה היותר גדולה שם השכינה עמו וכו'.

ובספר רמזי ישראל בהגהות על תמונה ג' כתב וז"ל, ואמר בעל שם ז"ל כי בכתר יש שם ככה שר"ת כתר כל הכתרים רצון כל הרצונות, שהגם שהקדוש ברוך הוא נתן רצון לכל, ועושים כרצתם, הכל ברצונו הפשוט, והוא בכל עת יכול לחזור הכל לרצונו, עכ"ל, [ועיין לעיל סו"פ נח בהגה קס"ב שהעתקתי מס' נר ישראל].

ובספר נר ישראל על לקוטי רב האי גאון ד"ב ע"א, וז"ל, והנה כתר של י"ג מכילין שהוא שם אל בו יש עליית כל ניצוצין כמבואר בתיקון א' דתיקוני דיקנא באידרא רבה וכו', ולפי אמונתינו שהכל היה ברצתו הפשוט, ואין כל חדש תחת השמש וברצונו כתיב והארץ היתה תהו על מלכיות, ועם כל זה שמח בבריאות עולם, כמו שדרשו (במגילה ד"י ע"ב) שהיתה שמחה כיום שנבראו כו', ועל זה יסדו לנו ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם, כלומר הגם שאנו בגלות ובמרירות לב, הלא הקדוש ברוך הוא בשמחת עולמו ראה זה ושמזז, ועיין בזוהר חדש דס"ה ע"ב, ואין שכחה ותמורה לפניו, והכל ברצונו הפשוט, וכמו שהשמחה היתה אז בהם, לשם יביא אותנו, וכשיהיה רצון לגאלינו יגאל אותנו בקרוב כ'.

ודע בני שכל מה שעובר עלינו בגלות המר, הכל ברצונו הפשוט בלי שום שינוי, כמו שיסדו בכל עת צרה וצוקה אין לנו מלך אלא אתה, וצריכין לקבולי בשמחה, כי הלא שמח בהם השם יתברך, ובבתי בראי יש תוגה ואבל (עיין חגיגה ד"ה ע"ב) אבל מי שיכול לעלות לבתי גוואי לרצון הבורא ברוך הוא בודאי יש שמחה לפניו (וא"ת) [נלענ"ד שצ"ל ואז] אפשר לגלות הרצון הזה לעולמות לשמחם, והגם שהם סוברים שעושין בנו כרצונם, הלא רבותינו ז"ל אמרו כרצונם [בכ' הדמיון] היינו שהם סוברים שעושים רצונם, ואמת הכל הוא ברצון הבורא יתברך שמו, וכשירצה יהפוך הכל לטובה, ובאמת הכל טובות וכמו שכתבתי במקום אחר, והשם יתברך עשה זה שיהיו דומים בעיניהם שהם עושים רצונם כי אם היו יודעים שעושים רצון הבורא לא היה להם עונש, אלא כיון שדומים בעיניהם שהם עושים בנו רצונם, על זה ראוי להם לענוש, ואם כן בודאי מה שכתב באידרא שבעשיה נתוסף בהם רצון לאו ח"ו שהאמת כן הוא, אלא בזה עובי העולם נדמה להם כן.

ובעל שם טוב ז"ל אמר כי זה שם ככה כתר כל הכתרים, כי כל הרצונות תלויים בו וכבר הארכנו בזה במקום אחר, עכ"ל.

ושם בס' נר ישראל דל"ז סוף ע"א כתב וז"ל, והכתר הוא האחדות השוה לכל וכו', והנה מזה האחדות השוה לכל אמר הקדוש מו"ה ישראל בעל שם טוב ז"ל יכוון בכתר שם ככה שהוא ר"ת 'כתר 'כל 'הכתרים, ובו תליא כל גאולתינו, ורמזו בגמרא (קדושין די"ד ע"א) ככה עיכובא הוא, שמעכב לכל הפורעניות הבא על ישראל שלא יבא, לכן כשראה משה רבינו שישראל נשארים במדבר, אמר אחר כך פרשת נסכים כמו שאיתא במדרש [עיין בלשון הרמב"ן פ' שלח ואולי היה זה עתה לנחמם ולהבטיחם כי היו נואשים כו'] אמר בו כמה פעמים ככה וגו', עכ"ל.

פירוש יא

ובס' בן פורת יוסף לפ' נח ד"כ ע"ג וז"ל, שמעתי ממורי פירוש הפסוק ידעתי כי אשה יפת מראה את [ופסוק] פן יהרגוני וכו' כי כאשר נכנס בו הרהורי אשה הוא בסכנת מות כו', והתקנה שידע שהשכינה הוא בתוך הקליפות, ויתחרד חרדה גדולה ואז נעשה יחוד יראה ונורא ונתפרדו כל פועלי און וניצול, עכ"ל. ובס' צפנת פענח לפ' בא דל"ז ע"ד וז"ל, שמעתי ממורי פירוש הפסוק [והרגו אותי וכו' ופירוש הפסוק] פן יהרגוני על דבר אשתי, כי בעלות לאדם מחשבות רעות אז דנין אותו, וכאשר נפלה עליו מורא ופחד, על ידי זה נעשה יחוד נורא ויראה ואז יתפרדו כל פועלי און.

ובס' כתונת פסים פ' בהר דכ"ז ע"ב וז"ל, ידע אדם בנפשו כאשר עלה בלבו מחשבה רעה זו שהוא כפירה וודאי הוא בסכנת מות כמו ששמעתי זה ממורי וכתבתי במקום אחר עכ"ל, ועיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קכ"ב שהעתקתי מס' כתונת פסים, ובפ' בחוקותי דכ"ט ע"א וז"ל, שמעתי ממורי כי קודם העונש באים מחשבות רעות וזרות, וזהו שאמר אברהם ידעתי כי אשה יפת מראה את וכו' [וכן יצחק] פן יהרגוני וכו' לכך יראה ורעד יבא בו ונעשה יחוד יראה עם נורא וניצול וכו' ודפח"ח, עכ"ל.

ובלקט אמרי פנינים דר"י ע"ג, וז"ל, שמעתי ממורי כאשר נכנס באדם הרהורי אשה הוא ממש עומד בגיהנם והוא בסכנת מות, ויתבונן בחרדה גדולה שידע שהשכינה הוא בתוך כיעור הקליפות כזה ואז נעשה יחוד יראה עם נורא ונתפרדו ממנו כל פועלי און וניצול, עכ"ל.

ובס' נוצר חסד פ"א אות זיין וז"ל, כשאתה נופל ממדרגתך לבין הלסטים והקליפות ומחשבות רעות מתגברין עליך אז תדע שמוכן לבא עליך פורעניות גדול כנודע ממרן אלקי ריב"ש זצ"ל, עכ"ל.

ובס' מבשר צדק פ' תצא בפסוק לא יהי' כלי גבר וכו' וז"ל, ידוע דעיקר הוא המחשבה של אדם ובמקום שמחשב שם הוא [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות נ"ו] ואיתא בספרים שאם אדם מחשב ומהרהר באשה אז נלבש כל רמ"ח אברים של נשמתו בדמות אשה כו' ע"ש.

פירוש יב

ענין יחוד יראה עם נורא עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ק"י ושם בהגה פ"ד.

פירוש יג

מבואר לעיל פ' בראשית אות ל"ו דכלל המחשבות הן זיי"ן ע"ש.

פירוש יד

לעיל פ' בראשית בהגה ק"ל בשם ס' אורח לחיים שמי שדבוקה בחכמה אינה מהרהרת ע"ש.

פירוש טו

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קט"ז.

פירוש טז

עיין לעיל פ' בראשית אות קמ"ח ושם בהגה.

פירוש יז

עיין לעיל פ' בראשית אות ל"ו ד"ה אמנם.

פירוש יח

עיין לקמן פ' ויחי אות ה' ושם בהגה ב' באורך.

פירוש יט

בספר אהבת דודים על שיר השירים בפסוק ישקני וכו' כתב וז"ל, שמעתי משם הישיש איש אלקי מו"ה ישראל בעל שם טוב ממעזיבוז על פסוק (תהילים ל״ד:ט׳) טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר כשתטעמו תראו בשכלכם כי הטוב שבאוכל ומשקה מי הוא רק הוא יתברך שמו שממנו נלקח כל התענוגים, לכן אין ראוי שתשאר בתענוג הגשמיי רק שתדבקו על ידי הגשמי הזה בו יתברך, עכ"ל, וכן הוא שם עוד בפסוק על משכבי ע"ש.

ובס' מאור עינים ר"פ מטות וז"ל, נודע כי כל העולם ומלואו בדבר ה' נעשו וברוח פיו כל צבאם, כי על ידי הדיבור נתהוו כל המציאות דבר קטן וגדול, והוא המקיימם ומחיה אותם, כמו שכתוב (נחמיה ט׳:ו׳) ואתה מחיה את כולם, ולולא החיות שבתוך הדבר היה נעדר מן המציאות, אלא שהן מדברים שנפלו בשבירה בזה העולם השפל, כנודע מחטא אדם הראשון, וגם בדורות שאחריו, שכמה וכמה ניצוצי נשמות הנפולין מלובשין בדברים מזה העולם, במיני מאכל ומשתה, וכיוצא בהן ממיני העולם, שאין לך דבר מזה העולם שאין בו ניצוץ הקדוש שנאצל מדיבורו של הקדוש ברוך הוא, המחיה אותו הדבר, והוא הטעם שבדבר ההוא, כמו שכתוב טעמו וראו כי טוב ה', רצה לומר מה שאתם טועמין ורואין כי טוב הוא ה', שהוא ניצוץ הקדוש שבדבר ההוא המלובש בו, כמו שנראה לעין כי לאחר שאכל האדם המאכל ונשאר החיות בקרבו, שהפסולת נדחה לחוץ מבלי חיות, והוא דבר נפסד וגרוע, כי עיקר המזון שהאדם ניזון ממנו ומוסיף לו כח הוא הניצוץ הקדוש שבמאכל ההוא, שהוא הטעם הטוב שהאדם טועם במאכל ובמשקה ההוא, ולכן בשעה שאוכל האדם את המאכל נתיחד הניצוץ ההוא אל חיותו של האדם ההוא האוכלו וניתוסף בו כח, וכשמאמין אמונה שלימה גמורה שזה מזון רוחני שהוא אלהותו יתברך המלובש שם, ונותן דעתו ולבו אל הפנימיות, ומדבק את עצמו עם כל חיותו ומוחו, ועם זה הכח והחיות שניתוסף בו על ידי הניצוץ הקדוש שבא בקרבו, לשורש הכל, שממנו נאצלו כל החיות, אזי מביא גם כן את הניצוץ הקדוש שהיה עד עכשיו בשבירה ובגלות, אליו יתברך שמו, שהוא מתענג מאוד מזה כנודע, כי זה כל עיקר עבודתינו, לקרב כל הניצוצות הקדושים מן הקליפות שהן בשבירה, אל מקום הקדושה, שיהא עליית הקדושה מן השבירה וכו', והאריך עוד בזה, וכן הזכיר מזה בקיצור שם בפ' נח ע"ש.

ובאוצר החיים פ' שלח בענין מצות חלה דק"ב ע"א כתב וז"ל, מבואר בדברי מרן (לקוטי תורה פ' עקב) כי כל הדברים שבעולם יש להם חיות, וכמו שאדם נברא גוף ונפש, כך כל הדברים, והתורה בכללה, יש לה גוף ונפש, וכל הדברים נמשכים מן ד, תורה, בגוף ונפש, וכן המצוות יש להם גוף ונפש, ואדם אוכל מגוף המצוה בעולם הזה, ומחיות המצוה בעולם הבא, וכן הלחם שאדם אוכל יש לו חיות, והחיות הוא הדיבור שיצא מפיו יתברך שיהיה כך כי אותו ההבל הוא דבר שיש בו ממש המחיה את כל העולמות [עיין לעיל פ' בראשית בענין לעולם ה' דברך נצב בשמים ע"ש באות מ"ח ולהלן], ודיבורו יתברך, כל דיבור ודיבור נכנס לאותו דבר, להיות חיות בתוכו ולגדלו, וההבל הזה ביחודים בסוד טובך העולה הבל, והבל הנזכר נקרא אחסנתא דאבהן, אשר צפנת ליראיך (תהילים ל״א:כ׳) כי מהבל הזה נתהוו כל הדברים, ולכן בכל הדברים יש הבל ואבות ומוחין, ולכן כשאיזה איש הישראלי אוכל או מרויח במשא ומתן, מתרחבין המוחין אצלו, ומכל שכן איש צדיק שנתרחב אצלו המוחין על ידי אכילתו בקדושה, כי נתדבקו המוחין וכח האבות שיש במאכל, בנפשו ובמוחץ שלו ונתרחבו המוחין וכו', עכ"ל, ועוד עיין מענין זה לקמן בפ' עקב אות ו' ע"ש.

פירוש כ

עיין לקמן פ' יתרו בענין כוונת המקוה אות י"ב ע"ש.

פירוש כא

כן הוא בפנים שם, או מהרב, אבל בס' ליקוטים מבעש"ט שנדפס מכתב יד בעל כש"ט איתא, או מחרב, ע"ש בד"ח ע"ב, וראיתי שכך הוא שם בעצם הכת"י, וכן הוא בספר אור האמת דט"ו ע"ב שנדפס שם כל מאמר זה כצורתו ונדפס שם ג"כ או מחרב, אבל עם כל זה נראה שיותר נכון כמו שהוא בפנים כי על חרב לא שייך לומר אדם כמוני, ואז בשנים קדמוניות שהיה להרב כח וממשלה להעניש ולקנוס בגשמיי גם כן שייך יראה גשמיית מפני הרב.

פירוש כב

ענין היראה מבואר באריכות לקמן פ' עקב אות י"ז ושם בהגה י"ז ע"ש.

פירוש כג

עיין לעיל פ' בראשית אות צ"ט, ובפ' נח בעמוד התפלה אות צ"ו.

פירוש כד

ושם בצוואת הריב"ש די"ב ע"ב קודם מאמר זה כתב וז"ל, בשם הרב המ"מ דק"ק מעזריטש, בשעת הזיווג צריך להיות אין וזהו רבה גרש זבובים [עיין בגמרא נדה די"ז ע"א עיקר הנוסחא], שאפילו כזבוב לא החשיב עצמו, ויאהב את אשתו כמו שאוהב את התפלין בלבד, רק [בשביל] שהם מצות השם יתברך [בלבד], ולא יהרהר אחריה, כי הוא רק כמשל אחד נוסע ליום השוק ואי אפשר ליסע רק עם הסוס, וכי בשביל זה יאהב את הסוס, יש שטות גדול מזה, כך בעולם הזה צריך לאדם אשה בשביל עבודת הבורא, לזכות לעולם הבא, ואם יניח עסקיו ויהרהר אחריה, יש שטות גדול מזה, וימאס אותה, כי אם רואה אשה נאה יחשוב הלא הלובן הוא מזרע האב, והאודם הוא מזרע האם, דם עכור שהם סרוחים ומאוסים, ואם יניח אצל המאכל ימאס המאכל, רק הנאות שזרע האב נמשך מאבא עילאה עולם האהבה וזרע האם נמשך מאמא עילאה עולם היראה, וזהו היופי שלה, ומוטב לדבק באהבת ויראת הבורא ברוך הוא.

וכשנמאם בעיניו העבירה ההוא, נמאסים בעיניו כל העבירות, כי מכחה נוצר האדם, והאדם יש בו שס"ה גידים מרומזים על שס"ה מצות לא תעשה, ונתבטלו [התאוות של] כל השס"ה לא תעשה, עכ"ל.

פירוש כה

ועיין בהיכל הברכה פ' בראשית דנ"ז ע"ד בד"ה פן ישלח ידו, וז"ל, מרן הריב"ש אמר דפשוטו של רש"י הוא באצילות, עכ"ל.

ובאוצר החיים פ' בהר דרנ"א ע"ד וז"ל, קבלנו ממרן הבעל שם טוב כשרש"י אומר ופשוטו של מקרא, כוונתו כשיהיה לך התפשטות הגשמיות, ותפשיט עצמך מחומר הגס, אז תבין המקרא גם כן בדרך פנימי בהתפשטות גוף וחומר, עכ"ל.

פירוש כו

עיין לעיל בפרשתינו אות י' ושם בהגה ט' ענין עייל ונפיק.

פירוש כז

ענין קטנות וגדלות באדם שהוא כמו בספירות עליונות עיין לעיל פ' בראשית אות ס"ז ס"ח ס"ט.

פירוש כח

עיין לעיל פ' בראשית בהגה ס'.

פירוש כט

עיין לעיל בפרשתינו בהגה ו' מס' נוצר חסד.

פירוש ל

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"א ועוד עיין לקמן פ' ויגש אות ג' ע"ש.

פירוש לא

כתב בס' כתבי קודש די"ז ע"א וז"ל, פירש הבעל שם טוב ז"ל על פסוק מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי, וגם אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי, שיש שני מיני אהבה, יש אהבה בין איש לאשתו, הנה הוא אהבה בהסתר, כי אין דרך ארץ לאיש שינשק את אשתו בשוק בפני כל, רק אהבה בהסתר וצנעה, ויש אהבה בין אח לאחותו, או בין אם לבן, הנה הוא אהבה בגלוי שאפילו אח ינשק לאחותו בפני כל אין חרפה, והטעם כי התחלת האהבה שבין איש לאשתו הוא בסוד, כמו כן כל האהבה בסתר, אבל התחלת האהבה שבין אח לאחותו הוא בהתגלות כי האב יודע מזה האחדות שיש ביניהם, והענין כי האהבה עצמה הוא האהבה שבין איש לאשתו שאין נאה לזו האהבה להראה באמצע השוק בין הבריות, אבל מי שרגיל באהבה, והוא האהבה שבין אח לאחות אין חרפה לו ואפילו באמצע השוק, וכן הוא באהבה להשם יתברך, וזהו פירוש הפסוק מי יתנך כאח לי, פירוש, מדרגות האהבה שבין אח לאחותו, או אהבת יונק משדי אמו, והנפקותא, גם אם אמצאך בחוץ אשקך אתחבר עמך וגם לא יבוזו לי שלא יהיה חרפה, ונראה שגם החסדים המגולים הוא מנצח הוד יסוד, והחסדים המגולים הוא בחג"ת [חסד גבורה תפארת] עצמה, גם שמעתי שאהבה שבין איש לאשתו הוא עם לאה (ועיין שם עוד באותו דף בסופו שכתב וזה לשונו, לאה הם האותיות שיש בהמחשבה אחר השכל וההבנה והם הדיבור הפנימי, רחל הוא האותיות של הדיבור או מה שהם דבוקים בהמעשה, ויש לאדם שלא ידבק הן ברחל והן בלאה וכו'.) והאהבה שבין אח לאחותו הוא רחל שאינה כלאה שהיה מפרצופים, עיין בכוונת יום ט' מיסוד ימי תשובה ההארה, עכ"ל.

ובס' חסד לאברהם פ' ואתחנן, ח"ל, הבעש"ט פירש הפסוק מי יתנך כאח לי שהוא הדבקות האמיתי, להתדבק בשרשו בלי שום פנייה, אמצאך בחוץ, כלומר ואם יזדמן ח"ו איזה עת שאצא לחוץ לתוך המדות, הקדוש ברוך הוא עוזר לו ומאיר לו בכל מקום שהוא, חה אשקך לשון התחברות שיבא למדת חכמה להתדבק בשרשו, עכ"ל.

פירוש לב

ובס' דגל מחנה אפרים פ' מסעי, וז"ל, קבלתי מרבותי ע"ה על פסוק מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ היינו שכל מצעדי גבר מאתו יתברך שמו כוננו לאיזה סיבה אשר יחפוץ בדבר, האדון ברוך הוא, להוליכו בדרך ההוא כמו שיבואר, אך האדם, ודרכו יחפץ, כי הוא חפץ בדרך זה לצורך עצמו, ובאמת הכל הוא דרך הקדוש ברוך הוא, וה' עשה שיחפוץ, לילך בדרך זה לסיבה הצריך לאדון ברוך הוא, והיינו שמפרש כי יפול לא יוטל, היינו הניצוצין הקדישין שנפלו ונטבעו בעמקי הקליפות לא יוטל לשון התנשאות כמו (ישעיה ס"ג) וינטלם וינשאם היינו לשון בתמיה לא יוטל איך אפשר שלא יתנשא ויתרומם לשרשו ומקורו, כי לא יודח ממנו נדח, מי כהחכם האדון ברוך הוא שולח רצון להצדיק לילך בדרך ההוא, ועל ידי מחשבותיו הקדושים ועבודתו הקדושה הוא מעלה ומנשא הניצוצין קדישין לשרשם ומקורם, עכ"ל.

ובס' אור החכמה פ' מסעי וז"ל, שמעתי מבעל שם נבג"מ כי יפול לא יוטל, כי ידוע התפשטות אלהותו הוא בכל מקום, וכביכול הוא מקומו של כל דבר ודבר, אפילו מדברים הנמוכים, על כן הוכרח אדם ליסע למקום פלוני, כדי לתקן הדברים מחיות נשמתו שנפל לשם, על ידי ברכה או מצוה, וזהו כי יפול החיות מאדם לא יוטל, בתמיהה, וכן נראה באבותינו, כמו באברהם שנאמר בו לך לך מארצך לך להנאתך, שאתה צריך לתקן מה שנפל ממך במקומות הללו, על ידי מצות וכו', עכ"ל, [ועיין לקמן פ' ויצא אות ט' ד"ה ולהבין, וד"ה ונחזור].

וכן הובא באופן זה גם כן בס' תשואות חן בליקוטים לפ' משפטים ע"ש, ועוד עיין בס' מאור עינים בליקוטי מס' אבות.

פירוש לג

אריכות דברים בכל ענין זה תמצא לקמן בפ' ויצא אות ט' ע"ש, ועוד עיין לקמן ר"פ תבא אות א' שהצדיק עובר במקום אחד ומתקן כל עשבי השדה ע"ש.

פירוש לד

ובס' ליקוטי מהרנ"ן ותולדות יצחק בן לוי בפ' לך בפסוק וילך למסעיו שפירש"י בחזרתו פרע הקפותיו כתב וז"ל, כי הליכות צדיק בכל מקום להעלות הניצוצות אשר שם, והנה באמת בהיות הצדיק בפעם ראשון אז הניצוצות מעוררים עצמן לעשות תשובה אבל עדיין אינו נגלה להם עשיית הטוב כנאמר (תהלים ל"ח סור מרע ועשה טוב וכשהצדיק בא פעם שנית לאותו מקום, אז נתגלה בהניצוצות עשיות הטוב, וזהו בחזירתו פרע הקפותיו כלומר התגלות כידוע, הקפותיו מה שהיה מוקף וסתום עשיית הטוב, ואפשר דזה מה שנשמע משם הבעל שם טוב כאשר אדם מישראל במקום אחד צריך להיות שם פעם שנית, ואפשר זהו הכוונה, עכ"ל.

פירוש לה

ענין הניצוצין שיש בכל דבר מבואר לעיל בהרבה מקומות ועי' בפ' בראשית אות קס"ז ולקמן ר"פ מקץ ובפרשת ויחי אות ד' ובפ' מצורע אות כ"ד באריכות, ועיקרא דהא מלתא הוא מה שהעתקתי לעיל בפ' נח בעמוד התפלה אות קנ"ז וקנ"ח כי נר"ן נתגלגל כו' ע"ש.

פירוש לו

ועיין לעיל פ' בראשית במקומו בביאור פסוק וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו שמבואר בבירור שזהו מאמר הבעש"ט זי"ע ע"ש מן אות קל"א והלאה, ולכן ברור כי הר"ן אמר זה ג"כ בשם הבעש"ט, וכיוצא בזה עיין לעיל בפרשתינו בהגה ט' בענין אוקירו לנשייכו.

פירוש לז

ועיין עוד בדגל מחנה אפרים פ' לך בפסוק אמרי נא אחותי את ע"ש, ועוד ע"ש בפ' נצבים בפסוק ובחרת בחיים שכתב וזה לשונו, כוונתו היה כי השם יתברך הבטיח לו עולם הבא וידוע מי שאין לו בן לא עייל בפרגודא כלל, כדאיתא בזוהר הקדוש (פ' לך ד"צ ע"א) והוא שאמר איך אוכל לירש עולם הבא הן לי לא נתת זרע, עכ"ל.

פירוש לח

עיין בלקוטי אמרים די"ז ע"ב בד"ה דרך כוכב שכתב וז"ל, איתא אץ מזל לישראל ואיתא (בת"ז תיקון ע' דקע"א ע"ב וע"ש תיקון ס"ט דק"מ ע"א) הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל, אך הענין שמדרגת אין שהוא החכמה הוא מזל לישראל וכו' ע"ש דבר עמוק מאוד.

פירוש לט

וכן הוא שם בס' תוי"י בפ' וישב דל"ג ע"ב, ובסו"פ בא דנ"ב ע"ד בסופו, ובריש פ' במדבר דקכ"ז ע"ד ע"ש בכל המקומות.

ובפ' נשא דקל"א ע"א כתב וזה לשונו, דשמעתי ממורי לקשר מלכות במחשבתו עד אתר דאתנטילת מתמן המחשבה זו שהיא שרשה, ועל ידי זה נתבטל כל גזרות קשות, עכ"ל.

ובס' כתונת פסים פ' בלק דמ"ג ע"א וזה לשונו, וכאשר ירים משה ידו לקשר מלכות אני אל המחשבה הנקרא אין, ונעשה מן ידו יוד [עיין לעיל בפרשתינו בפנים אות זיי"ן] סוד המחשבה, אז משבר כל הקליפות ומבטל כל גזרות קשות כאשר שמעתי זה ממורי ודפח"ח, עכ"ל, ועוד ע"ש בכתונת פסים ד"י ע"ד ודט"ז ע"א, [ועיין לעיל בפ' בראשית אות ק"פ ובהגה קנ"ה, ובפ' נח בעמוד התפלה אות ע"ו ובהגה מ"ז]. ובצפנת פענח דפ"ד ע"ג אחר שביאר שם ענין מ"ט שערי בינה שניתנו למשה כי שער הנ' הוא חוזר ומתחיל וכו' וזה סוד נעוץ סופן בתחלתן, [עיין לקמן סו"פ משפטים אות כ"ג] כתב אחר כך וז"ל, השכינה נקרא סוף דבר שמתפשט עד סוף המדרגות בסוד ומלכותו בכל משלה (תהילים ק״ג:י״ט) ולכך רגליה יורדות מות (משלי ה׳:ה׳) ובידיעה זו של נעוץ סופן בתחלתן, מקשר מלכות אני שהוא סוף המדרגות אל הראש, סוד אין אותיות אני בסוד (ישעיהו מ״ד:ו׳) אני ראשון ואני אחרון, ובזה מבטל גזרות רעות שנתפרדו כל פועלי און כאשר שמעתי זה ממורי זצלה"ה, עכ"ל, [ועיין לקמן פ' וירא אות י"ב].

ובס' בן פורת יוסף דנ"ו ע"א וז"ל, שמעתי ממורי כי על ידי האמתה מעלה רגלי המלכות אשר רגליה יורדות מות ומקשרה עם סמכי קשוט דזעיר אנפין וכו' ודפח"ח, עכ"ל, וענין רגליה יורדות מות עיין לעיל פ' בראשית בהגה נ"ב שהעתקתי מס' לקוטי אמרים די"א ע"א.

פירוש מ

ועוד שם בתוי"י ר"פ שלח דקל"ט ע"ב וז"ל, האמונה הוא דבקות כמו ששמעתי ממורי זלה"ה ודפח"ח.

ובר"פ קרח דקנ"ב ע"א, וז"ל, האמונה ודבקות הכל ענין אחד, ואי אפשר לבא למדת הדבקות כי אם שיקיים כל התורה כולה, עכ"ל.

ובפ' תבא דר"ג ע"ג וז"ל, נודע שהאמונה הוא דבקות הנשמה בהקדוש ברוך הוא, כמו ששמעתי ממורי על פסוק (בפ' בשלח) ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכו', [ועיין מה שהעתקתי בזה שם במקומו בפ' בשלח אות ח'], ועוד עי' שם בתוי"י פ' יתרו דס"ב ע"א, מסעי דקע"ג ע"ד.

ובספר בן פורת יוסף דכ"ו ע"ד וז"ל, כי האמונה בו יתברך הוא עצמו הדבקות שנתדבק בשם הויה ברוך הוא כו', ועוד שם דמ"ח סוף ע"ד.

ועיין עוד בס' צפנת פענח דס"ז ע"א ביאור ענין (מכות דכ"ד ע"א) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה ע"ש.

ובס' נתיב מצותיך נתיב היחוד שביל ד' וז"ל, ואמר מרן שהאמונה הוא דבקות ודבקות הוא יחוד וכו' ע"ש.

פירוש מא

ובס' דגל מחנה אפרים ר"פ עקב כתב וז"ל, כלל גדול לעבודת הבורא ברוך הוא העיקר הוא ההאמונה, ועל זה היה מזהיר אדוני אבי זקיני זללה"ה, וזהו שורש לכל התורה והעבודה, וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום (תהילים קי״ט:פ״ו) כל מצותיך אמונה שקר רדפוני עזרני, כי עיקר המצוה הוא האמונה להאמין בה', ומי שהוא מאמין בה' יכול להתפלל בכל יום, כי אם הוא מאמין שהשם יתברך הוא מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, הוא בל יום בריה חדשה, וכל העולמות הם בריאה חדשה, וצריך להתפלל וליתן שבח והודיה למי שברא הכל וגם ברא אותו, ולהתפלל על נפשו ונפש אשתו ובניו, על פרנסתו וכל טוב, ואם אינו מאמין באמונה שלימה שהקדוש ברוך הוא מחדש בכל יום מעשה בראשית, התפלה והמצוות נעשין אצלו כדבר ישן ורגיל, ונמאס אצלו לדבר דברים אחדים בכל יום ויום, וזהו שאמר אדוני אבי זקיני זללה"ה על פסוק (תהילים ע״א:ט׳) אל תשליכני לעת זקנה, פירוש שיזקין הדבר אצלו [עיין זה לעיל בפ' נח עמוד התפלה אות ס"ו] כי כמו שהזקנה גורם חלישות בכל אברי האדם מחמת שתש כחותיו ולחלוחית, ומרוצת הדמים המחיה את האדם, כמו כן ברוחניות שדבר ישן וזקן אין לו בו תענוג וחיות גדול, ולא כן דבר חדש, וזהו (תנחומא פ' תבא סי' א') בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, כי חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג׳:כ״ג) פירוש כי על ידי שחדשים לבקרים, היינו שאתה מחדש בכל יום מעשה בראשית, ועל ידי זה רבה אמונתך, נמצא עיקר כל התפלה והמצווה הוא האמונה, עד כאן לשונו.

פירוש מב

בלקט אמרי פנינים דר"ט ע"ד העתיק מאמר זה בתוספות ביאור וז"ל, שמעתי ממורי ביאור גמרא לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד, מה שייך כפירה בדוד, וביאור אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, דאמרו בגמרא מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו, היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו', והקשה הא יסורים הם למרק עון, וכי סלקא דעתא שזה נחשב למרק ולכפר העון, וביאר כי צדיק באמונתו יחיה, כי המאמין בהשגחה פרטיית של השם יתברך, ויודע בידיעה ברורה כי כל מאורעות של אדם הן דבר קטן והז דבר גדול, הכל הוא בהשגחה פרטיות, בדין שמיא אדנ"י דינא דמלכותא דינא, ואין זה מקרה, אלא לסיבת חטאו נשתלח לו, מהשגחת המשגיח, וידע שכל העולם מלאים צירופים ושמות הקדושים ואותיות התורה, ובתוכם הארות אור אין סוף, לית אתר פנוי מיניה ממש, והאיש הנלבב, בכל דבר קטן וגדול, ובכל מחשבה קטנה או גדולה טובה ורעה, מדבק עצמו בהשם יתברך ובאורו ממלא כל עלמין ואסחר כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, אפילו מחשבה קלה הוא בהשגחה, אפילו מחשבה רעה יש שם ניצוץ הקדוש שעומד בתוך כיעור הקליפת [זה מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קט"ז] והאיש הנלבב מדבק עצמו לאורו יתברך ומעלה הניצוץ למעלה, והכל בהשגחת המשגיח, ומכל שכן יסורים מרורים וחלישות דעת וחרופין וגידופין, שהם הכל במשקל אל דעות.

וכיון שהוא מאמין כך שהכל בהשגחה פרטיית על כל נעלם ועל כל תנועה, בודאי חוזר בו בתשובה, ומיד מוחלין לו, ולזה אמרו בגמרא עד היכן תכלית היסורין, היינו שתכלית של כל היסורין למרק עון שישוב בתשובה ולאמונת השם יתברך, והשיב המושיט ידו כו' דהיינו איש הנלבב וצדיק אשר באמונתו יחיה, אפילו בדבר קל כזה, יודע הוא שזה בא לו בהשגחת המשגיח, בשביל איזה עון ותיכף שב בתשובה ומדבק עצמו בהשם יתברך, אז מוחלין לו מיד, וזהו תכלית כל היסורין, שהרי קיים זה לתכליתו של היסורין, ושב בתשובה ולדבקות השם יתברך, אשר זה עיקר העבודה.

ובזה פרשתי אני עני בדעת (באבות פרק ד') כל המחלל שם שמים בסתר, היינו שאינו מאמין זה, ומקצר במציאות השם יתברך, ובהשגחתו על כל תנועה, נקרא מחלל שם שמים בסתר, שאין אדם יודע מזה, וכיון שאינו מאמין, בהכרח נפרעין ממנו ביסורין קשין ובגלוי, כיון שאין לו דעת להתעורר נפשו מן יסורים קטנים ונסתרים, בהכרח להשיבו בתשובה ביסורין קשין וגלויין, אחד שוגג ואחד מזיד, בין שהוא אינו מאמין כלל, או שהוא שוגג ונשכח ממנו, כיון שהוא אין בו דעת, בהכרח להפרע ממנו ביסורין קשין ובגלוי.

ובחינה זאת של אמונה בהשגחה על כל פרט קטן, נקרא דוד, כי הארות אין סוף נקרא אין הוא בחינות דל"ת התרוממות מרומם על כל ברכה ותהלה, דלו עיני למרום וממנו נמשך השפעות חיות להחיות כל הנבראים, והמשכה זאת הוא אות ואו המשכה אל דלת שניה שהוא תכלית השפלות והסתרות, והכל אפילו בעת חשכות גמור, הכל בהשגחת אורו יתברך שם, להשגיח על כל פרט ועל כל תנועה, וכל זה נקרא אמונה במלכות בית דו"ד, וכשאינו מאמין זה, בין מחמת זדון לבו ובין מחמת שהוא איש בער וטיפש ולא יבין זאת, כל זה נקרא כופר במלכות בית דוד של הנהגת השם יתברך, כי הוא כופר בדין מלכות שהוא בהשגחה, כי באמת מלכות הוא מכוסה, ומשועבד אל הקליפות, המכסה ומסתיר ומחשיך ענייני השגחתו יתברך בכל פרט ופרט על בני אדם, ולעתיד בימות המשיח שרוח הטומאה יעבור מן הארץ, אז יתגלה השגחתו יתברך שהוא על כל פרט ופרטי פרטיות, [עיין לקמן פ' שמות אות י"ז, ובהגה י"ח ד"ה ובהיכל].

ובזה מבואר לא גלו ישראל ביסורין קשין כל כך ובגלוי, עד שכפרו במלכות בית דוד, בהשגחה פרטיית, ולזה לא היה אפשר להפרע מהם בדברים קלים, והוצרך לייסרם ביסורים קשים ר"ל למרק עוונם, וזהו אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות, שיתבער רוח הטומאה מלכות הרשעה קליפות נגה המסתיר ענייני השגחה ואז יתגלה, ונגלה כבו"ד יהו"ה מן נגה נעשה כבוד יהוה ויראו הכל שהכל בהשגחה פרטיית על כל פרט ופרט ועל כל תנועה, עכ"ל, וע"ע באוצר החיים סו"פ קרח דקכ"ח ע"ד.

ועוד עיין מענין זה בהיכל הברכה סו"פ וישב דרכ"ז ע"א, ובס' נוצר חסד פר' ד' אות ד' ואות ט"ו, ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל א' אות ט' ע"ש.

ושם בשביל ג' אות כ' כתב וז"ל, מבואר בדברי מרן שמדת מלכות קשה לברר ממנה [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"ז ואות קנ"ח שקשה להעלות נר"ן ממדה שביעית שהוא מלכות ע"ש] שיהיה לצד היותר טוב, כי שורש המלכות להאמין שאין שום מציאות דבר קטן וגדול שלא יהיה שם מציאות אורו יתברך והשגחתו וכחו, אם כן מי הוא זה שיחטא כשיודע שמלך גדול ונורא עומד ממש אצלו ורואה כל מחשבתו ומעשיו, כי בכל מחשבה קטנה שם ממש כחו והשגחתו על זה לטוב ולמוטב, אלא שיש פרעה ועמלק הגורמין שכחה וקטנות ונשתכח ממנו אפילו עצמותו שאין יודע כלל היכן הוא, וכל זה מחמת שמלכות משועבד ומסתתר תוך הקליפות קליפת נגה, ולכן קשה לברר ולהעלות נפשו מבחינה זאת, שיהיה על צד היותר טוב באמונתה, ובקבלת עול מלכות שמים, ולהמליך הקדוש ברוך הוא על כל אבריו וגידיו, ולכן מאוד יחזק עצמו לקיים כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, דהיינו לקבל עליו מסירת נפש בכח, אף שאינו עושה בפועל, ואזי מעלה המלכות לבינה, וממתיק כל הצרות והדינים, כאילו היה צדיק גמור, וכל אחד מישראל אפילו הקל שבקלים מוכן בכל עת ומקבל עליו למסור נפשו באמת למות על קדושת שמו הגדול, ובזה מבטלין כל הגזרות רעות להמשיך כל טוב על ישראל אמן, עכ"ל.

כתב בס' דגל מחנה אפרים פ' וישלח וז"ל, סיפר אדוני אבי זקיני נ"ע זללה"ה שפעם אחת עבר הנעסטיר בלי שום שם, רק היה מניח חגורו ועבר עליו, ואמר שבאמונה גדולה הוא שעבר עכ"ל.

והובא בהיכל הברכה פ' דברים ד"ט ע"ב וז"ל, כמו שעשה מרן הקדוש הריב"ש טוב בעת דוחק שהוצרך לברוח מן הישמעאלים עבר את הנעסטר במקום שהוא נהר גדול ורחב, שהניח חגורו על הנעסטר ועבר את הנעסטר לא בשום שם אלא באמונה גדולה, עכ"ל.

ובפ' חקת דקל"ה ע"ד וז"ל, כמו שאמרו משם מרן חיות נפשינו אלוקי הריב"ש טוב, אמר, ראה ראה, שלחן זה של עץ הוא ועל ידי אמונה גדולה יוכל לחזור זהב, בקעה, בקעה מלאה דינרין, וכמו שעשה מרן שעבר הנעסטר וכו'.

ובנוצר חסד אבות פ"ו ד"ה אהבה נסיות כתב וז"ל, כי מימיו לא נשתמש [הבעש"ט ז"ל] בשום שם, וסיפר שבעת היותו עדיין קטן ולמד לו רבו המובהק אחיהו השלני הנביא כל השתמשות השמות להבין ולהורות, ומחמת שהיה קטן, חשק לראות אם יש בכחו לעשות איזה פעולה, והניח חתיכת בגד על הנעסטר, ועבר הנעסטר בשם, ועל זה עשה תשובה כל ימיו, והרבה תעניתים על זה לתקן פגם זה, וסוף תיקון זה שהיה נצרך פעם אחת לעבור הנעסטר מחמת סכנת מות של הישמעאלים, והניח חגורה על הנעסטר ועבר הנעסטר בלי שום שם אלא באמונה גדולה באלקי ישראל, וכל זה זכה על ידי לימוד תורה לשמה, ודביקות נפשו בקונו, בכל עת ורגע, עכ"ל.

ובס' דברי שלום בדרוש לשש"פ דמ"ו ע"ג וז"ל. אא"ז רבינו הגדול ז"ל היה מזכיר בכל שביעי של פסח הסיפור של הבעש"ט זי"ע שפעם אחת היה צריך לעבור את הנהר נעסטיר ונתן חגורו ועבר עליו, והיה מסיים מפני מה נתן חגורו, על שם הכתוב (ישעיהו י״א:ה׳) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, כי על ידי גודל קדושתו, והאמונה ובטחון שהיה לו עבר את הנהר, עכ"ל.

פירוש מג

וכן הוא בס' ויקהל שלמה ד"כ ע"א הובא בדובר שלום סי' שצ"ו וז"ל, בשם הבעל שם טוב זצלה"ה, דכמו שיש דברים שנעשים בהמשך הזמן כגון דירה נאה ואילנות טובות, אם רצון האדם לתפוס זה במחשבה יכול לתפוס כל דבר ברגע אחד במחשבה ומקצר הדבר, והעשיה הוא בהמשכה, עכ"ל.

פירוש מד

ועוד בתוי"י ר"פ שלח דקל"ט ע"ב וז"ל, כי המצריים היו חוטאים בלאו הכי והיו ראויים לעונש כמו ששמעתי ממורי כו'.

ובם צפנת פענח דס"ד סע"ב וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי דהוי לו לומר בלשון עתיד אדון אנכי, אלא דכבר הוא נידון שיגולגל חוב על ידם עונש לישראל, עכ"ל, ועוד ע"ש דף ק"ו ע"ג, ודף ק"ז ריש ע"כ.

ובס' באר מים חיים בראשית פסוק ב' וז"ל, אמר קדוש אלקים הבעש"ט זי"ע ועכ"י, בפסוק וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי והקשה שהיה לו לומר אדון אנכי, כי על דבר עתיד הוא מדבר, ואמר שכבר הנה אנכי דן אותו, כי זה הוא משפטו ודינו כשיגלו ישראל לשם, והוא שכאשר יגלו לשם יצאו ברכוש גדול, שיעלו אתם כל הניצוצות קדושות שבתוכם, כמאמר הכתוב (בפ' בא) וינצלו את מצרים ואמרו חז"ל (ברכות ד"ט ע"ב) שעשאוה כמצולה שאין בה דגים, ולכן אסור לשוב למצרים עוד, כיון שאין בה שום ניצוץ קדושה, וידוע שכאשר מוציאים הניצוצים קדושים מהקליפה, אז היא תרד מטה מטה ונופלת לנוקבא דתהומא רבה, וזאת היא מפלתה בשלימות, ועבור זה הזהיר הקדוש ברוך הוא בשבע אומות להרוג את כולם מגדולם ועד קטנם בלא תחיה כל נשמה, כי זה שניתן לחם הארץ לישב בה, בזה תתחיל מפלתם, ובכח קדושת הארץ נתלוו ונתחברו אליה כל בחינות חיות מהניצוצות קדושות שהיה להם, וכיון שהגיע עתם שלא נשאר עוד מהניצוצות קדושות, הזהיר הכתוב (בפ' שופטים) לא תחיה כל נשמה כי צריכים לירד מטה מטה לישאר פגרים מתים, בדרך האמור (איוב כ') חיל בלע ויקיאנו, עכ"ל.

פירוש מה

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"א.

פירוש מו

ענין קטנות וגדלות עיין לעיל בפרשתינו אות י"ט ושם בהגה כ"ז, ועוד עיין בפ' בראשית אות ע' ושם בהגה נ"ט.

פירוש מז

ובתוי"י סו"פ וישלח, וז"ל שמעתי ממורי בשם הרמב"ן כי בימי הקטנות מצוי החטא והעונש וכו', ושם בפ' חקת דקנ"ו ע"ד, וזה לשונו, ונודע בימי הקטנות עלול האדם לחטוא כמפורש בס' עץ חיים בסופו כו' עכ"ל, וכן הוא בס' כתונת פסים סו"פ בהר דכ"ז ע"ג.

פירוש מח

עיין לקמן פ' האזינו אות א' שהעתקתי מס' צפנת פענח דס"ד ע"א.

פירוש מט

ובתוי"י פ' שופטים דקפ"ח ע"ד ד"ה לא תזבח כתב וז"ל, כשנותן דופי בבני אדם למצוא בהם מום וחסרון, ובפרט ששונא לעובדי ה', אז ודאי יש בו מום, כמאמר הש"ס בקידושין (ד"ע ע"א) ההוא דקרי לאינשי עבדי וכו' דכל הפוסל במומו בפוסל כו' ומסתמא אדם זה יש בו כל דבר רע, כמו ששמעתי ממורי זלה"ה יתייצב על דרך לא טוב מסתמא רע לא ימאס, עכ"ל, ועיין לקמן פ' קדושים אות י', ועיין לעיל פ' בראשית אות קכ"ה קכ"ו.

פירוש נ

עיין עוד בס' בן פורת יוסף דע"ז ע"ג וע"ד מה שרמז בזה, ושם דע"ב ע"א בפ' מקץ פן ג' כתב וז"ל, כי אדם לעמל יולד, אשרי לאדם שעמלו בתורה ועבודת ה' לעשות הטוב והישר בעיני ה', אמנם גם בעמל עשיית הטוב יש ב' סוגים, א' בל מחזיק טובה לעצמו כמו שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פ"ב) אם עמלת בתורה ולמדת הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת וכו', וכל הטוב שעשה נשכח ממנו ומעט רע שעשה הוא נגד עיניו, כמו שכתוב (תהילים נ״א:ה׳) וחטאתי נגדי תמיד, וסוג ב' ההיפוך, מעט טוב שעשה הוא נגד עיניו תמיד להחזיק טובה לעצמו וכל הרעות שעושה בין לשמים ובין לבריות נשכח ממנו, וכמו שכתבתי בשם מורי ומה בין תלמידי בלעם וכו', וע"ע בצפנת פענח דל"ז ע"ד.

ובס' דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' דברים איתא וז"ל, איתא בשם אא"ז זללה"ה כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, היינו מי שדומה בעיניו שדר בארץ העליונה, שהוא קרוב להקדוש ברוך הוא, דומה לו כמי שיש לו אלוה ובאמת אין לו, ומי שדר בחוץ לארץ, היינו שדומה לו שעדיין לא נכנס בארץ העליונה, בזה דומה כמי שאין לו אלוה אבל באמת יש לו, עכ"ד, [ועיין פ' נח עמוד התפלה אות קמ"ז].

ובס' אמתחת בנימין קהלת בפסוק וזרח השמש ד"ג, ועוד שם בדף ל"ב כתב וז"ל, שמעתי אומרים בשם הריב"ש זלה"ה על הא דאמרינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, והקשה ז"ל שלשון דומה משמע שבאמת אינו, ואם כן הדיוקים סותרים זה לזה, ותירץ דצדיק מבחין גדלות הבורא ויודע בעצמו שאינו יוצא, ושמקצר בעבודתו יתברך שמו מכפי הראוי לעבדו, וגם בעבודה שעובד מוצא בה חסרונות, שלא עבד אותה לשמו יתברך, ולא עבד באהבה ויראה כראוי ונכון לו יתברך שמו, והן שמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח, מה שאין כן איש ארציי שאינו מכיר בגדולת הבורא ובמוראו, וכל מה שעובד לו יתברך שמו הוא אומר שכבר די לו וסובר שעושה כתיקונו וכמצוותו, ואינו רואה שום חסרון בעבודתו, ובאמת אינו, שלא התחיל עדיין בעבודה להשם יתברך כלל, ועל זה אמרו כל הדר בארץ, ר"ל בארציות שלו בגופניותו דומה בעיניו כמי שיש לו אלוה ובאמת אינה, וכל הדר בחוץ לארציות שלו, רק שמחשבתו דבוקה תמיד בהשם יתברך ומכיר גדולתו ורוממותו ומוראו, דומה בעיניו כמי שאין לו אלוה, שאינו יוצא תמיד, ובאמת יש לו אלוה, שלפי שאלהי בקרבו לכך מכיר פחיתותו שאינו עובד כראוי ושהוא מקצר בעבודה, עכ"ל.

פירוש נא

עיקר ענין זה נתבאר לעיל פ' בראשית אות ק"מ ע"ש, ועוד ע"ש בפ' בראשית בהגה ל"ט כי צריך הצדיק להתלבש לפעמים וכו'.

ובס' ליקוטים מהבעש"ט ד"ג ע"ב וז"ל, הצדיק משתמש במדת הרשע בקדושה לשם שמים ועל ידי זה נכנע קו שמאל בקו ימין במדת אהבה וחסד, וכל העשר [ספירות] שהם ג' קוין כנודע נכלל באחד אהבת חסד, כי אהבה גימטריא אחד, והרשעים עושין בהיפוך לוקחין קו ימין מדת החסד להכריעו בשמאל ע"י שמשתמש ברשעו ובהרהורי זנות הנמשך ממדת החסד כאשר שמעתי ממורי וכתבתי במקום אחר עכ"ל, והוא בס' בן פורת יוסף די"ג ע"ב.

פירוש נב

ועיין לקמן בפ' שמות בהגה י"ג גודל מעלת עבודה זו שנקרא שמהפך היצר הרע לטוב.

פירוש נג

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה