וישלח
פירוש א
כתב בס' משמרת איתמר בפ' וישלח וזה לשונו, שמעתי בשם הבעל שם טוב שהסדיר תפלתו בזה הלשון, אני יודע שגם הדעה הוא לטובה, אך שאתה אל ולא אדם ותוכל לעשות מרעה טובה ממש, שאף על פי שלא יהיה שום בחינת רע, אף על פי כן יהיה לטובה בכל עניינים, שהתיקון הנצרך יתוקן מהטוב גופא, ודפח"ח, עכ"ל.
וכתב בס' כתר שם טוב חלק ב' די"ז ע"ג וזה לשונו, בשם הבעל שם טוב זלה"ה, דאם אדם בא לסכנה וצריך לנס, אזי יתן ח"י גדולים בשביל נרות לבית הכנסת, ויאמר בפה מלא, אני מנדר אותו ח"י גדולים לנרות בשביל נשמת רבינו מאיר בעל הנס, אלהא דמאיר עננו, אלהא דמאיר עננו [דיפרוש בקשתו בפרטיות בו בלשון שהוא מדבר ואחר כך יאמר] ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו כשם ששמעת את תפלת עבדך מאיר ועשית לו נסים ונפלאות כן תעשה עמדי ועם כל עמך ישראל הצריכים לנסים נסתרים ונגלים אמן כן יהי רצון, עכ"ל.
פירוש ב
בענין התחברות אנשי החומר עם אנשי הצורה כתב בהקדמת ס' תוי"י ד"ז ע"ג וז"ל, כמו שיש חומר וצורה בנפש אדם יחידי, והצורה חפצה ורצונה במושכל לדבק בשורשה על ידי עשיית רצון קונו, רק החומר שבו חומד ומתאוה לתאוות המותרות ודברים חומריים גשמיים, והתכלית הוא להכניע את החומר תחת הצורה, כך גם בכללות העולם יש חומר וצורה, כי אנשי שלומי אמוני ישראל, העוסקים במושכלות, בעבודת השם יתברך, לדבק בו יברך שמו, הם הצורה, ואנשי המוני עם העוסקים בחומריי וארציות הם החומר שנמשך להם החיות והשפע על ידי הצורה כנשמה אל הגוף, וכן כתב הרמב"ם במורה נבוכים כי מובחר מין אנושי העוסק בתורה ועבודה כשפורש מהתורה לעסוק בעסקי עולם הזה אזי מוכן האדם ההוא לפגעי הזמן וכו', וכן כתב בזוהר שמות די"ז ע"ב על פסוק (עמוס ג׳:ב׳) רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם עונותיכם ומעשה ברבי יוסי שנפל לעורקמי דמיא וכו' יעו"ש, וכמו שכתב הרמב"ם זה באדם פרטי כך הוא בכללות העולם, שאם אנשי הצורה עוסקים בתורה ועבודה על ידי תמכין ומחזיקים מאנשי החומר יש קיום לשניהם להחומר והצורה, מה שאין כן כשאין סומך ומחזיק ללומדי תורה אזי שניהם מוכנים לפגעי הזמן וכמו שכתוב בזוהר על פסוק ויגע בכף ירכו וגו', לכך ראוי להכניע החומר תחת הצורה בכלל ובפרט, עכ"ל.
פירוש ג
ובס' נוצר חסד פ"ג אות י' כתב וז"ל, עיין בתולדות שמעתי ממורי הוא מרן אלקי ריב"ש זצ"ל כל שרוח הבריות נוחה הימנו, כי האדם נקרא עולם קטן זה ראש וזה רגל, ראשי הדור עיני העדה, וכשראש הדור מקשר עצמו בדביקות נפלא בהארה גדולה ונעשה מרכבה לשכינה, ונמשך עליו שפע ואור וחיות אלקות על כל המצוות בדבקות נפלא, וכן תורתו ותפלתו הכל באור אלוהי, ודבקות נפלא, אזי ממנו מתפשט לאנשי דורו מרכבה ומוחין אל הדבקים אליו, או על כל פנים שאינם שונאים אותו, וזהו כל שרוח הבריות נוחה לשון השראה ונייחא, הוא ממנו בודאי, מאורו יאיר לכל הבריות, שהוא מוצא וממשיך שפע ורצון לכל העולם, ממנו, כי הוא נעשה צינו"ר [עיין לעיל פ' תולדות אות ח' ואות ט'] להמשיך רצו"ן לכל בני דורו, ותנא והדר מפרש, כל שרוח הבריות נוחה, בודאי הימנו הוא, כי רוח המקום אור אלוהיי שופע לכל בני דורו הימנו, ומאתו יצאו הדברים, וזהו כלל שאין רוח והארה של הצדיק נוחה על בני דורו אלא לאותן שאין מקטריגים עליו, ומעשיו נוחה ועריבה עליהם, וזה שהקדים כל צדיק שרוח הבריות נוחה ועריבה הימנו ודבקים בו בלב ונפש אהבה. אז יוצא רוח המקום רוח אלוהי שפע ואור ונוחה על כל הדבקים בו, והוא ממנו ומכחו, וכל שאין רוח הבריות, כשאין דעתם נוחה ועריבה עליהם להתקשר בו בלב ונפש, אז אין רוח המקום רוח אלוהיי יוצא הימנו לחול על מי שאין דעתם נוחה ומתקשר בהם, כך קבלתי אני השפל משם מרן, ובתולדות יש דרך אחר על כל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, הוא יתלה הסרחון בעצמו, אין רוח המקום נוחה, הוא ממנו, ולא יתלה הסרחון בדורו, עכ"ל, יועיין לקמן בפ' תשא בפסוק ועתה אם תשא חטאתם ע"ש באות ט' ובהגה].
ובצפנת פענח דקי"ב ע"ד, וז"ל, כי ראשי הדור הוא צינור להשפיע על ידו לאנשי דורו דוגמת משה רבינו עליו השלום שנאמר (בפ' בהעלותך) ואצלתי מן הרוח אשר עליך ושמתי עליהם כו', ואחר זה כתב עוד וז"ל, וכמו ששמעתי ממורי זלה"ה כל שרוח המקום נוחה הימנו, ר"ל שרוח המקום נוחה הימנו לאנשי דורו ודפח"ח.
ובס' בן פורת יוסף דפ"ד ריש ע"ב, וז"ל, דאיתא במשנה פ"ג דאבות הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו, ויש להבין א) למה לי כפל, ב) הא אמרו בש"ס (כתובות דק"ה ע"ב) האי צורבא מרבנן דמרחמי ליה בני מאתיה לא משום דמעלי טפי אלא משום דלא מוכח להו במילי דשמיא וכו' והוא היפוך הנ"ל, ג) לשון נוחה הימנו צריך הבנה, ובשם מורי זלה"ה שמעתי כי המקום ברוך הוא משרה רוחו על הדור בשבילו, שהוא מרכבה לקדושה עליונה, וממנו נמשך רוח המקום לבני דורו שנוחה ושורה עליו, וזהו שאמרו רוח המקום נוחה הימנו ודפח"ח.
ובדגל מחנה אפרים פ' מטות ד"ה עבדיך, וז"ל, ידוע כי כל העולם בכלל הוא אדם שלם, והיינו שיש ראשי העדה שהם בעלי מוחין שכליים, ויש עיני העדה, היינו שמשגיחין בעסקי הציבור ובתקנתם, ויש ידי העדה, היינו בעלי מצוות וגמילות חסדים, ויש רגלי העדה, היינו בעלי אמונה שאין להם אלא אמונה, והנה כשהולכין כולם אחרי הראש ועושין הכל בחכמה על פי ראשי העדה, ומקושרין זה בזה, ואזי נקרא והיה מחניך קדוש (בפ' תצא) היינו שכל האברים הם קדושים וחכמה שורה עליהם ואז ולא יראה בך ערות דבר היינו שלא יפגע בכם שום עבירה כשהם מקושרים זה בזה והולכים כולם אחר הראש כו' ע"ש, ועיין לעיל פ' בראשית בהגה ט', ועיקר דבר זה מבואר בזוה"ק (פ' פינחס דרי"ח ע"א בזוהר) וז"ל אוף הכא בני עלמא אינון שייפין דא עם דא ע"ש.
פירוש ד
עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות פ"א ולקמן פ' קדושים בפסוק הוכח הוכיח ע"ש באות י"ד ושם בהגה י"ג.
פירוש ה
ענין להעלות הכל על ידי דיבורי תורה ותפלה עיין לקמן פ' בחוקותי אות ה'.
פירוש ו
מה שאות א' רומז על אלופו של עולם מבואר לעיל בפ' בראשית אות כ"ב ובשאר מקומות שרשמתי שם בהגה י"ח ע"ש.
פירוש ז
ענין צירופי האותיות שיש בכל דיבור ובכל מחשבה עיין לעיל פ' בראשית בהגה כ"ט ובפ' נח בעמוד התפלה אות ק"ו ואות ק"ז.
פירוש ח
עי' לעיל פ' בראשית אות צ"ג ואות ק"ב.
פירוש ט
עיין לעיל בפ' וירא הגה י"ג ע"ש מה שהעתקתי בענין מלתא דבדיחותא של, ודם הלימוד.
פירוש י
ובס' בן פורת יוסף בסופו דקכ"ז ע"א וז"ל, ביאור משנה דאבות פ"ב הוי זהיר בגחלתן כו' כגחלי אש, ושמעתי ממורי כי קודם הלימוד אמרו מלתא דבדיחותא וכו' והענין כי יש קטנות וגדלות בעולם שנה נפש, ועל ידי מלתא דבדיחותא עולה מן הקטנות ומתדבק בגדלות, והנה בזמן הגדלות שבעולם אז הוא דבוק בו יתברך שמו כפשוטו, מה שאין כן בימי הקטנות שיש בעולם אז צריך האדם, מלחמה גדולה שיוכל להתקרב אליו יתברך שמו, וזהו עיקר השכר שיש לאדם מה שעושה על צד ההכרח, גם כשלא יוכל לעשות הטוב בפועל מכל מקום בלבי צפנתי אמרתך (תהילים קי״ט:י״א) ובחוץ יעשה עניינים גשמיים, וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (בפ"ב דאבות) בתורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון, וכיוצא בזה, וכשבא איזה תלמיד אל הרב בימי הקטנות ולומד ממנו דברים גשמיים, וזה נקרא גחלת בלי אור פנימי, וזהו שאמרו הוה זהיר בגחלתן וכו', וזהו שעקיצתן עקיצת עקרב רצה לומר זיי"ן מדרגות הנקרא ע [עיין בפרשתינו לעיל בפנים אות ב'] הוא מקרב לשרשן, וזה אינו יודע מזה וסובר וכו' ודפח"ח, עכ"ל.
ובצוואת הריב"ש די"ב ע"א וז"ל, בשם ריב"ש הזהר בגחלתן שלא תכווה כו' שכל דבריהם כגחלי אש, וקשה ממה נפשך, אם גחלת סתם הוא פירוש בוערת, למה ליה כגחלי אש, ואם סתם גחלת משמע עוממות, למה יזהר בגחלתן שלא יכווה, הלא סתם גחלת הם עוממות, ואמר הרב ז"ל, הנה לפעמים צדיק גמור נופל ממדרגתו ועובד ה' יתברך שמו בקטנות, דהיינו שאינו מתפלל בכוונה גדולה וגם הולך בטל לפעמים, ופן יהרהר האדם אחר הצדיק הנ"ל וגם הוא יעשה כן, כי יאמר מה אם זה שהוא צדיק וחסיד עושה כך מכל שכן הוא [עיין בדגל מחנה אפרים פ' במדבר], לזה מזהיר התנא שלא ידמה עצמו לתלמיד חכם וצדיק, כי הצדיק כשיתעורר משינתו ומתחיל ללמוד ומתפלל כקודם, יעלה כל הדברים בטלים שדיבר וכל המעשים שעשה עד הנה מקודם, יעלה הכל למעלה וכידוע מסוד העלאת ניצוצין אף מדברים בטלים [עיין לעיל פ' בראשית אות קי"ב ובפרשתינו אות י"ב], אבל אתה אדם הרואה, אדם פשוט שאינך יודע כלל מסוד עבודת הבורא יתברך שמו, איך ימלאך לבך לדמות את עצמך אליו, וזהו הזהר בגחלתן ר"ל אפילו בשעה שנפלו ממדרגתן שהם אז כגחלת עוממות דהיינו שמדבר דברים בטלים ושאר מעשים בטלים הזהר שלא תלמוד מהם, לפי שכל דבריהם אפילו דברים בטלים שלהם כגחלי אש כנ"ל, עכ"ל, וכן הוא בס' ליקוטים יקרים דל"ב ע"א, ובכתר שם טוב בסופו דכ"ד ע"ב.
ובלקט אמרי פנינים דר"ט ע"א כתב וזה לשונו, שמעתי ממורי הוה זהיר בגחלתן שלא תכוה, כי לפעמים הצדיק הוא כמו גחלת עוממות ועוסק בענייני עולם הזה, ובלבו אש גדול ומיחד יחודים בענייני עולם הזה ונקרא גחל"ת שהוא בגימטריא אמ"ת, ולפעמים מדבר איזה דיבורים עם המון עם, ולפעמים בשאר עניינים לבא להכנעה אמיתית, לביטול, איהו וחיוהי חד בהון (בהקדמת תקוני הזוהר ד"י ע"א) והטפש יראה זה, וילמוד ממנו לילך כל היום בלא תורה ותפלה, ולעסוק בענייני הבל ובדברים בטלים, ומזה יבא לדבר לשון הרע על ה' ועל משיחו, ח"י בן קץ הימין, ולזה מזהיר התנא הוה זהיר בגחלתן, בעת שהוא גחלת, לא תלמוד ממנו דברים שאינם [שייכים לך] לפי פחיתות ערכך, שלא תכוה, ותפול ולא תעמוד ח"ו, על כן הזהר שלא תפסוק מתורה ודבקות אף רגע, עכ"ל.
פירוש יא
ענין יחודים שעל ידי סיפורים עם חבירו מבואר לעיל בפ' בראשית אות קט"ו ושם בהגה צ"ד.
פירוש יב
עיין לעיל ריש פרשתינו בענין צירוף שם יעקב ע"ש באות ב'.