ויחי
פירוש א
בענין הניצוצין שיש בכל דבר עי' לעיל פ' בראשית אות זיי"ן ואות קס"ז ועיין לקמן פ' מצורע בהגה כ"ג שציינתי יותר.
פירוש ב
דבר זה מבואר היטב בהקדמה שנייה לס' לקוטי אמרים וזה לשונו, תחלת הכל ראוי לדעת שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא בתוך כל עלמין וכו', ודבר זה נראה בחוש בכל דבר כי בכל מקום יש חיות הבורא ברוך הוא [עיין לעיל פ' לך אות י"ד ושם בהגה י"ט], כי בוודאי יהיה בדבר ההוא טעם או ריח או מראה, או אהבה, ר"ל שהוא דבר נאהב, או שהוא דבר נורא, או שהוא דבר מפואר, וכן שאר מדות, וכאשר נפשיט אותה בשכלינו מן הגשמיות ונחשוב רק הרוחניות לבד, כגון הטעם או הריח או כיוצא בו, בעצמו, בודאי נראה בחוש, שהוא דבר הבלתי מורגש בידים ועיני בשר, רק שהוא נרגש בהשגה לחיות ונשמת האדם לבד, אם כן בודאי הוא דבר רוחניי, וחיות הבורא יתברך שמו, השוכן בדבר המגושם הזה כנשמה בגוף, וכן הוא בכל דבר ובכל תנועה כמו שכתוב בחובת הלבבות כי כל תנועתיך נקשרות בחפץ הבורא כו' [ע"ש בשער אהבת ה' פרק זיי"ן ונתברר להם והאמינו כי כל עניניהם ותנועותיהם נוהגים בגזרת הבורא יתעלה] ובכולם הם ניצוצי חיות נמשכין מהבורא יתברך שמו שהוא צרו"ר החיים ואו"ר החיים ומקו"ר החים וח"י החיים, וממנו יתברך שמו נמשך חיות בכל דבר מרום המעלות עד למטה בתחתונים, וזהו צמצום שכינתו יתברך שמו ששוכן בתחתונים, וכל ניצוץ הוא נלקח מעולם שלו, דרך משל, דבר של אהבה, האהבה שבו הוא נלקח מעולם האהבה, רצה לומר שבודאי יש מקור ושורש שממנו נלקח אהבה לכל דבר שיש בו אהבה.
ונאמר לקרב אל השכל קצת מהות השורש, נחשוב ברוחניות שורש האהבה עצמה, נראה בחוש שהוא רק חיות הבורא יתברך שמו שנתצמצם כביכול, שיהיה מושג בבחינת אהבה, כי בוודאי יש חיות ורוחניות שאינו מושג בבחינת אהבה רק בבחינה אחרת כגון בבחינת יראה או התפארות ושאר המדות, כי בודאי כולם הם חיות ורוחניות כנ"ל, רק שכל אחד אינו מושג כמו חבירו, כי נתצמצם בצמצום אחר, רצה לומר בהשגה אחרת, אבל בפנימיותם העצמיית כולם שוים שהם חיות ורוחניות כנ"ל, כי כולם נמשכין משורש אחד אשר שם אין שום התחלקות כלל, וזהו שאמר בתיקוני זוהר הקדוש (תיקון ס"ח ובסופו תיקון ג' ועי' בזוה"ק ויצא דקמ"ט ע"ב) ובה מתחזיין כל דיוקנין עילאין, פירוש על ידי צמצום ההשגה הנ"ל, כי הוא בבחינת נוקבא לגבי דלעילא שמקבלת מן שורש השרשים [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ע"א] והמשכיל יבין, ולזה נקראים עולמות, רצה לומר שחיות הבורא יתברך שמו הוא מתעלם ונתצמצם בהשגה זה, וגם כן נקרא מדות של שם, שהם משוערים ומושגים בשיעור זה ומדה זו ולא באחרת, ובאמת כל אחת כלולה מכולם, כי תחלת ההמשכה משורש השרשים היה למען חסד"ו יתברך שמו להטיב לנבראים, והוצרך כביכול לצמצ"ם, [על ידי מדת גבור"ה] ולהמשיך למדה זו רק כמין קו וניצוץ והוא החיות וההתפארו"ת הבורא כביכול, על דרך שנאמר (בפ' בראשית) ויפח באפיו רוח חיים דכל הנופח מעצמותו [עיין לעיל בפ' בראשית אות צ"א], רק שהיה באפשרי להיות נמשך עד בלי די על דרך שנאמר (בפ' ואתחנן) קול גדול ולא יסף, אשר אין זה המכוון, והוצרך לנצ"ח שיתגלה הוד"ו יתברך שמו, ושיהיה מקוש"ר במדה והשגה זו, הגם שהדברים עמוקים מאוד וצריכים ביאור רחב איך הוא בכל עולם, כי גבוה מעל גבוה שומר, אמנם כן באתי בקצרה רק להעיר אוזן וכו', עכ"ל, ועיין לקמן בפ' יתרו בפירוש הודו בסוף פסוק רעבים גם צמאים.
ובתוי"י פ' קדושים ד"ק ע"ב וז"ל, נודע מכתבים שכל מאכלי אדם וגם ביתו ומשאו ומתנו ודורו וזיווגו, הכל באין עם האדם בתולדתו מניצוצין שלו, זכה האדם במעשיו הטובים, ונזדווגו ונזדמנו לו ניצוצין שלו, ששייכים לו בתולדתו לתקנם וזה נקרא בסוד זיווג ראשון, ונעשה לו עזר שעוזרים לו בדבקות השם יתברך לעמוד על משמרתו בעבודת ה', ואם לא זכה, אז הוא כנגדו, שנזדמנו לו ניצוצין אחרים במאכלו [עיין לקמן פ' עקב אות נ"א] וח"ו מחטיאין אותו, כמו שנעשה ליוחנן כהן גדול שנעשה לסוף פ' שנים צדוקי (ברכות דכ"ט ע"א) על ידי אכילתו בקדשים בלא כוונה, שנזדמן לו ניצוץ אחד והחטיאו כו' ע"ש.
ובפ' אמור דקט"ו ע"ב כתב וז"ל, כמו שכתב בזוהר (עקב דרע"ב ע"א) בינוקא דאמר אי בעיתו לאכול בקרבא ומלחמה וכו', וסודו ידוע להבאים בסוד ה', כי יש בירורי ניצוצות מתוך המאכל שצריך לברר, והוא מלחמה, או שיתפס הוא ח"ו אצל הניצוץ, כמו יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי שאכל קדשים בלא כוונה כמו שכתוב בכתבים, או שיזכה לברר ולהוציא הניצוץ הקדוש שבמאכל ההוא ולדבקו בשרשו כנודע, עכ"ל.
ובפ' ראה דקפ"ה ע"ב וז"ל, וזהו שאמרתי טעם ב' פירושים שנכללו בתיבה אחת, כי לחם הוא מזון כמו (בפ' ויגש) בר ולחם, ועוד פירוש ב' כי לחם הוא מלחמה כמו שכתוב (בתהלים קאפיטל ל"ה) לחם את לוחמי, ושניהם אמת כמו שכתוב בינוקא בזוהר (בשלח) אי בעית לאכול בקרבא וכו', כי כדי שיוכל להעלות ניצוצי המאכל הוא מלחמה גדולה ח"ו שלא ינוצח מן הניצח ומחטיאו כמ"ש בכתבים על יוחנן כה"ג.
ובס' דגל מחנה אפרים פ' לך בפסוק וישב את כל הרכוש כתב וז"ל, הקדמה מאדוני אבי זקיני נשמתו עדן זללה"ה כי יש לכל צדיק וצדיק ניצוצין קדישין השייכים לשורש נשמתו אשר צריך לתקן ולהעלותם, ואפילו משרתיו בהמותיו וכליו הכל יש בהם ניצוצין קדושים וכו' [כמו שהעתקתי לעיל בפ' לך אות כ"ד].
פירוש ג
ועיין לעיל פ' חיי אות ד' מענין זה, ועיין בספר ליקוטים יקרים דט"ו ע"ב וז"ל, וחיי צער תחיה (אבות פרק ו') אל תקרי תחיה אלא תחיה, פירוש, בכל דבר ירא שיכוין להחיות הניצוצין שהם נתונים בתוך הקליפות שנפלו שם, והם בצער גדול שם, תראה להחיותם ולהוציאם ולהעלותם עכ"ל, וכן הוא בליקוטי אגדות שבסוף ספר אור תורה דס"ד ע"ב.
פירוש ד
ועיין היטב לשון הרב תולדות יעקב יוסף פ' משפטים דס"ו ע"ג שהעתקתי לעיל פ' בראשית בהגה ק"ס, שזה שעובד אחר כך בכח זה אינו עיקר השלימות לתיקון הניצוץ, רק צריך להעלותו מיד.
פירוש ה
ובס' דברי שלום פ' ויצא דכ"ז ע"ד כתב וזה לשונו, כתוב בשם הריב"ש טוב נ"ע, כי כל מה שיש לאדם שייך לשורש נשמתו, כי יש בהם ממש ניצוצי נשמתו, על כן כשנשבר או נאבד איזה דבר לא ידאג כלל, כי העלה מה ששייך לו על כן נשבר, וכשנאבד ובא לאחר, מסתמא יש בדבר גם ניצוצות הקדושים ששייכים גם לו, על כן כשהעלה זה מה שצריך לו, בא הדבר לאחר להעלות מה ששייך לו, עכ"ל ועוד עיין שם בפ' ויקרא ד"מ ע"ב.
פירוש ו
ובס' באר מים חיים (ביאור הגדה) בד"ה יקר בעיני כו', וז"ל אמר הבעש"ט זללה"ה שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים (אבות פרק ג') פירוש, כי המת מתגלגל במאכל אדם, כדי שיאמרו עליו דברי תורה, ועל ידי זה מחיה אותו המת שהיה בגלגול זה, אבל אם לא אמרו דברי תורה אז הוא זובח אותו המת המגולגל במאכל זה ומשליך אותו לדומם וז"ש מזבחי מתים.
פירוש ז
עיין לעיל פ' ויצא אות ט' ד"ה והנה, ועוד עיין בס' דגל מחנה אפרים פ' לך שכתב וזה לשונו, וידוע דיעקב הוא סוד התורה, והוא התורה עצמה, שנקראת בשם יעקב, תורת אמת, עכ"ל.
ושם בפ' ואתחנן כתב וז"ל, אדוני אבי זקיני זללה"ה אמר על הגמרא יעקב אבינו לא מת, שהוא רמז על התורה הקדושה שלא תתבטל לעולם שהוא נצחיית, עכ"ל.
ובפ' מסעי, וז"ל, והנה קבלתי אלים ר"ת יעקב אבינו לא מת, והוא מרמז על בחינת אמת, כי קושטא קאי ואינו בטל לעולם , ולכך יעקב שהוא מדת אמת לא מת שהוא חי וקיים לעולם, עכ"ל, ודבריו הללו העתקתי לקמן בפ' מסעי אות ד' ע"ש.
ושם בליקוטים ד"ה אמת מארץ תצמח כתב וז"ל, ויעקב אבינו עליו השלום היה בחיר האבות (רבתי וישלח ר"פ ע"ו) ועל ידו ניתקן האדם בכל כחותיו, וזהו יעקב אבינו לא מת רק תם, ויעקב איש תם פירוש, שהעלה ת אל ם סתומה, נקודה בהיכליה, ושם הוא א אלף בינה (שבת דק"ד ע"א) ונעשה מזה אמת וזהו (מיכה זיי"ן) תתן אמת ליעקב, לכן לא מת לעולם ולא ירד לבחינת מיתה, רק במותו הוא חי, כי התקרב ממדרגה התחתונה הנקרא בשם ת שהוא מדרגה תחתונה, אל אלהים חיים וכו', ועוד עיין שם בריש פ' נצבים מה שכתב בענין זה.
ועיין בספר קרבן העני פ' בשלח שכתב וזה לשונו, שמעתי אומרים בשם הרב הצדיק מוהר"ר צבי בנו של הבעל שם טוב זצוק"ל שאמר על פסוק (תהילים כ״ט:א׳) הבו לה' בני אלים, כי ר"ת אלים הוא יעקב אבינו לא מת עכ"ל.
בס"ד נשלם ספר בראשית, תהלה ליוצר בראשית.