אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

ויגש

מקץ

פירוש א

עיין לעיל פ' בראשית אות קמ"א, ופ' נח בעמוד התפלה אות קי"א ולקמן פ' וילך אות זיי"ן ע"ש.

פירוש ב

סוד שבע הנערות נראה שהוא סוד ובהגיע תור נערה ונערה לבא אל המלך שהעתקתי בליקוטי מגלת אסתר אות ד' ופ' בחקותי אות ב'.

פירוש ג

בס' תוי"י פ' בשלח דנ"ג ע"ב וז"ל, ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה דל"א ע"א) בכל צרתם לו צר כתיב וקרינן לא באל"ף, כי איש חכם ומשכיל, יתן לב להבין, כי צער שיש לאדם הוא צער השכינה, כמו שאמרו בסנהדרין (דמ"ו ע"א) קלני מראשי וכו', ואז יתפלל על צער השכינה וממילא יעבור הצער מהאדם [לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"ג], וזהו שאמרו שאם יבין האדם כי בכל צרתם לו צער, אז אין צער [וזה לא באל"ף], וזהו שאמר הכתוב (בפ' וילך) ואמר הלא על כי אין אלוה בקרבי מצאוני הרעות האלה, כי אם היה נותן לב שזהו צער השכינה, ואז היה ה' בקרבי, אז לא מצאוני הרעות האלה, עכ"ל.

עוד שם, וז"ל, שמעתי ממורי כי מי שרוצה לפטור מהצר והמיצר, והוא נוסע אחריו, משל לאשה יולדת שהלכה למקום אחר לפטור מחבלי הלידה, והצער הולך אחריה, ועצה היעוצה שיתפלל להשם יתברך ויפטר מהצער, וזהו שאמר (תהלים קיח) מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה ודפח"ח.

ובס' שפת אמת ממרן ז"ל בפ' נצבים תר"מ, וז"ל ואיתא בשם הבעש"ט כי צריך להיות הקריאה מתוך המיצר עצמו לא לברוח מן המיצר, עכ"ל.

פירוש ד

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ק"ג ושם באות קכ"ד ד"ה והסימן לידע כו' ע"ש.

פירוש ה

ובהיכל הברכה פ' ויגש דרנ"ח ע"א העתיק זה וז"ל, ומר סבר יתפלל תחלה, כי שמעתי ממורי כי בידיעת אדם שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו, וכל תנועה ומחשבה, הכל ממנו יתברך, אז בידיעה זאת יתפרדו כל פועלי און, ויראה שאין שום מחיצה מבדיל בינו יתברך ובין האדם, ובאמת כמה פעמים צריכין להתפלל על זה תחלה שיזכהו השם להאיר עיניו שיקבל הכל באהבה, ושיראה ויאמין ששם אתו עמו השם יתברך, ואחר כך כשיסדר שבחו ממילא נהפך הכל לטוב, וכאשר שמעתי ממורי שאמר לאדם אחד תקבל כל הבא עליך באהבה ואז יהיה לך עולם הזה ועולם הבא, והשיבו שיתפלל שיתן השם יתברך כח לקבל הכל באהבה, והשיב אמת אמרת [לקמן פ' בלק אות ט"ז] שצריכין להתפלל ע"ז, וזהו טעם מאן דאמר יתפלל ואחר כך יסדר שבחו, ובזה יובן ויגש אליו יהודה, הודאה ושבח לו יתברך, ויאמר בי אדוני, כי כל צער הוא בתוך שם זה, וכאשר יגש אליו הודאה ושבח, אז ואל יחר אפך, כי נתבטל הצער, ודפח"ח, עכ"ל, ועוד עיין בהיכל הברכה פ' חקת דקל"ו ע"ד ד"ה ונתן מימיו ועיין לקמן פ' שמות בהגה י"ח ד"ה ובפ' תבא ע"ש, ועוד עיין לקמן פ' וילך אות זיי"ן ע"ש.

פירוש ו

ברמזי תורה שבשו"ת מאיר נתיבים בפ' מקץ כתב בזה וז"ל, ויגש וגו' קשה מה לשון בי, וגם לשון נא שאינו אלא בקשה, ומה ואל יחר אפך הוי לו לומר ויחר, וגם כי כמוך כפרעה כ' הדמיון מיותר, ונראה על פי מה שקבלתי ממורי [הבעש"ט] שסגולה נפלאה לבטל הכעם לומר הפסוק (תהילים קי״ט:ט׳) במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך, היינו לכוון השם הקדוש היוצא מראשי תבותיו, נמצא לפי זה אף שכל עצמו כוונתו של יהודה לעורר מדנים וכעס עם יוסף, אף על פי כן מצד עצמותו היה רוצה לבטל כעסו, שלא יבא לכלל כעם באמת, שכל הכועס כו' (זוהר בראשית דכ"ז ע"ב), ובא בכח סגולה הנ"ל להסיר הכעס מלבו, שלא יהיו פיו ולבו שוין בזה, וראה והבט שיהודה בחכמתו הכניס זה השם בתוך דבריו שיועיל לבטל כעסו, שהתיבות והאותיות המיותרים הם בי נא אל כ והוא כסדר השם הק' היוצא מראשי תיבות במה יזכה נער את ארחו לשמור כדברך והבן, עכ"ל.

ובס' נתיב מצותיך נתיב התורה שביל ב' אות א' האריך בביאור הדבר וזה לשונו, סגולה נפלאה לכעס, אמר מרן הריב"ש טוב, שיאמר פסוק במה יזכה נער את ארחו לשמור כדבריך, ויכוין בשם היוצא מר"ת בין אאלך שהוא שם יוד הה ויו הה, יוד הה וו הה, להמשיך אור עולם הבינה הממתקת ומזככת את ש"כ הדינים כמנין נער, שהם ב' פעמים צלם, שלא יתחלף ולא יסתלק הצלם אלוהי מרוב כעס וחימה ואף, ויכוין במה יזכה לשם יהוה יוד הי ואו הי שורש שם ס"ג הממתיק דיני נער גימטריא ש"כ ששורשן חמשה פעמים ס"ג כנודע, (ובס' ליקוטים יקרים ד"ד ע"ג וז"ל, שם ס"ג בהיפוך אתוון ג"ם ששבו זהו הוא בגדלות עכ"ל, נראה שלכן ממתיק דיני נער, וק"ל).

ויכוין סופי תיבות במ'ה יזכ'ה נע'ר עשר פעמים אהיה לטהר הדמים מעכירו דיצר הרע כעס וגאוה, [עיין לקמן בפ' עקב אות ח' ופ' האזינו אות ד' ואות ה' מה שהעתקתי בענין עכירות הדם ועוד עיין בפרשת וארא אות זיי"ן, ובפ' עקב בהגה י"א כי שם אהי"ה בריבועו עולה כמנין ד"ס ע"ש בכל המקומות ונתבאר זה שם בפ' וארא בהגה י' ע"ש].

ויכוין ר"ת יבמה 'יזכה 'נער מנין ר"ת אהיה אהוה יהוה כפור כאפר יפזר שמות הממתיקין הדינים של מנצפ"ך, (ובס' תולדות אדם (אסטרוב) בליקוטים כתב וז"ל, איתא בשם הרה"ק א"א הריב"ש ז"ל על שלשה תיבות הללו כפור כאפר יפזר כי ידוע ששרשי הגבורות יוצאים מן פ"ר דינים, נמצא משלשה תיבות הללו נמתקים הגבורות קשות, כי תיבות כפור הוא אותיות כ"ו פ"ר הוא המתקה מהשם הוי"ה אשר בתוכו שעולה כ"ו שעל ידי זה נמתקים הפ"ר דינים, ומתיבת כאפר שהוא אותיות כ"א פ"ר הוא ההמתקה משם אהי"ה אשר בתוכו שעולה כ"א, ומתיבה יפזר שהוא אותיות י"ז פ"ר ההמתקה הוא י"ז שהוא בגימטריא מן השם היוצא מר"ת את השמים ואת הארץ שעולה כמנין טו"ב, והשם הזה הוא גושפנקא דמלכא דחתים ביה שמיא וארעא, עכ"ל, ועי' בס' אוצר החיים פ' חקת דקמ"ה ע"ג, ובס' אמרי צדיקים ד"ה ע"א בכתבי ר' צבי חסיד הובא דבר זה בשם המחבר ספר ברית כהונת עולם ע"ש, ובס' דבש השדה אות צ"ד הוא בשם שפאליר זיידע והובא בדובר שלום אות קל"ד׃).

ויכוין ס"ת במה יזכה נער את ארחו, אלף הי יוד הי, אלף הי יוד הי, אלף הא יוד הא, אלף הה יוד הה, שמות הכופין הדינים וממתיק אותם ללב שמח, רחב ומרחיב, להמתיק שם דם שיהיה דם טהור על ידי שם יוד פעם יוד, הא פעם הא, וו פעם וו, הא פעם הא. ויכוין במ"ה יזכ"ה נע"ר א"ת בסוד המתקות חימה על יד חי פעם מה [נוטריקון של תיבת חימה ח"י מ"ה חי פעם מה] מספר במה יזכה נער את, שיהיה אדם חי ולא חלל רשע, ור"ת שם יוד הי ואו הי, וס"ת מנין יוד ויו דלת, הי יוד, ויו יוד ויו, הי יוד, שם יר"ת יורש הטוב ומגרש הרע ומכלה אותו, וסוד ארחו סוד הדם הרע המעורר לכעס ונמתק על ידי שמות אלו.

ויכוין 'יזכ"ה 'נע'ד 'א'ת 'ארח'ו ר"ת שם יוד הי וו הי, שם של שיעור קומה והצלם שלא יסתלק חלילה, וס"ת תודה שמות יהוה אלהים צבאות לסלק רוגזא דרבנן, וסוד נער את ארחו מספר שלש עשרה פעם יוד הי ויו הי הידועין למתקן חרון אף וכעס, וסוד לשמ'ר כדברי'ך ס"ת רך הממתיק כל הדינים, שיהיה לו לב רך, וסוד לשמר כדברך במספר שמות ש"כ פ"ר רי"ו שרשי הגבורות הנודעין המעוררין כעס וחימה, ונמתקין במצח הרצון במנחת שבת בסוד עת רצון במספר השוה [לשמר כדברך עולה במספר תתי"ו, וכן עולה ש"כפ"ר רי"ו, וכן עולה ע"ת רצו"ן] והוא לשמר כדברך.

ופירוש הפסוק, במה עם הכנעה ומה [היינו על ידי הכנעה שנקרא האדם מה כמו ואנחנו מה] יזכה ויזכך נער את ארחו אורח בזמנו דם עכור דם נדות, שבו מדות רעות כעס וגאוה שהוא עבו"ז ממש, וכשנזדככין הדמים, נהפך היצר הרע למלאך הקדוש לשמר כדברך ולהמשיך עת רצון.

ואמר [הבעל שם טוב זי"ע] שעל זה כוון יהודה ויגש אליו למלחמה ולכעס, ושלא יבא לכעס הרע אמר זה השם, והוא, שאם נגש לכעס למה אמר בי נא שהוא לשון בקשה, ואל יחר היה לו לומר ויחר ואיני חושש לך ולכעסך, ואמר כפרעה היה לו לומר פרעה, אלא שהכניס בתוך דבריו זה השם בי נא אלך ר"ת שם הפסוק, והוא פלאי, עכ"ל.

פירוש ז

עיין עיקר משל זה בזוהר הקדוש (פ' וירא דקי"ב ע"ב) וז"ל, לבר נש דבעי לנחתא גו גובא עמיקא כו' מה עביד קשר חד קשרא דחבל לעילא מן גובא וכו' ע"ש, ושם בס' דמ"א ריש פ' שמות האריך הדיבור בזה וכתב וז"ל, ע"ד שאמרתי על פסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שנשאלתי מה זה גם עלה, גם תיבת עלה משמע לשון עבר, והיה ראוי לומר גם תעלה, ואמרתי מה שחנני ה' ברחמיו וברוב חסדיו על פי הידוע כי כל אדם צריך להיות עייל ונפיק כמו וירד אברם מצרימה ויעל אברם ממצרים [עיין לעיל שם במקומו בפ' לך אות י' ושם בהגה ט', ושם באות י"ט] ואיתא בזוהר הקדוש (שם בפ' לך דפ"א ע"ב ע"ש) שרימז בזה שאמר אחותי הוא בשביל שהיה ירא ודחיל, היינו שהיה ירא ודחיל מאד לירד למצרים עד דאדביק נפשיה בשכינה כביכול כמו (משלי זיי"ן) אמור לחכמה אחותי את, וכאשר קשר עצמו בשכינה קשר חזק ואמיץ אז שוב לא דחיל [ועיין לעיל פ' בראשית בהגה קנ"ז] והמשל הוא כמו אדם שרוצה לירד לבור עמוק ומתיירא שמא לא יוכל לעלות לכשירצה לעלות לכך לוקח עמו סולם לבור כדי שיוכל לעלות, והנמשל הוא, השכינה כביכול הוא הסולם, והוא שאמר לו השם יתברך אל תירא מרדה מצרימה, כי יעקב היה מסתמא ירא ודחיל לירד למצרים לבור עמוק שלא יאבד ח"ו לעולם שם ולא יוכל לעלות, ויראתו היה בודאי יראה פנימיית שלו שלא להשתקע ח"ו בעמקי הקליפות, וכשהדביק עצמו ליראה פנימיית ועיקריית, שהוא ממש השכינה כביכול, נמצא הוא דבוק בהשכינה כביכול, והוא שאמר לו אל תירא וכו', כי אנכי הוא השכינה ארד עמך, היינו היראה שאתה מתיירא פן תרד ממדרגתך היא תרד עמך שהוא ממש השכינה כביכול, ולכך גם עלה היינו בודאי תעלה אתה גם כן על ידי השכינה כמשל הסולם הנ"ל, ומה שאמר עלה לשון עבר, כי בדבר שהוא ודאי, עבר ועתיד שוים הם, כאילו כבר היה, כיון שבודאי יהיה כן, כך גם כן כאן, כיון שבודאי תעלה על ידי הסולם שלקחת לך שהוא היראה, שיראת יראה פנימיית, ודבקת עצמך לשכינה, וכאשר שמעתי בפירוש מן אדוני אבי זקיני זללה"ה כי כשאדם מדבק עצמו ליראה פנימיית אזי יתפרדו כל פועלי און ממנו [עיין לקמן פ' עקב אות י"ז], עכ"ל.

ועיין בס' ליקוטים יקרים ד"ו ע"ב בדיבור הבנים יוצאין בקשרים וכו' שהביא ג"כ משל זה למי שרוצה לירד לבור עמוק מאוד מקשר את עצמו מלמעלה בחבל ארוך ודרך החבל יכול לחזור ולעלות כו' ע"ש.

ובתוי"י פ' שופטים דקצ"ד ע"ג וז"ל, ושמעתי משל מהרב המגיד מו"ה מענדל מבאר, ששואלין לתינוק, אם נפל לבור ואינו יכול לעלות ילך לביתו ויביא סולם ויעלה מהסר, והקושיא תמוה, וביאר שהוא משל אל הנ"ל, קודם שירד לבור יביא סולם לכשירד יוכל לעלות מהבור ודפח"ח.

ושם בר"פ בהעלותך דקל"ה ע"ד האריך גם כן בענין דעייל ונפיק כמו שהעתקתי לשונו לעיל בפ' לך אות י"ט וכתב שם גם כן וז"ל, וכמו שהיורד לבור קושר את עצמו תחלה בחבל כדי שיאחז בו לעלות מהבור, כך שורש ישראל הם יעקב חבל נחלתו לאחוז בו בחבל זה הקשור בו יתברך שמו ולעלות בו כו', ועיקר סוד החבל זה מבואר לעיל בפ' לך בהגה נ"ט ע"ש.

פירוש ח

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה כ"ז ענין גם עלה, ועוד עיין לקמן פ' וילך אות ה' ע"ש.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה