אור ברסלב

מקור מים חיים על בעל שם טוב

מקץ

וישב

פירוש א

עיין לעיל פ' בראשית בהגה ק"ס, ופ' נח בעמוד התפלה אות קכ"ד, ויצא אות ט', ולקמן פ' תשא אות כ"ט ע"ש.

ובס' לקוטי אמרים ד"ג ע"ד כתב וזה לשונו, בזוהר (פ' בהר דק"י ע"ב ברע"מ) צריך לשתפא בהילוכא דידיה ובישיבה ובהקיץ דיליה לשכינתא, פירוש שכל דבר שעושה יעשה הכל לניצוץ השכינה שבתוכו ויעשה הכל עבור השכינה ולא לעצמו, עכ"ל, וכן הוא בכתר שם טוב ח"ב ד"ב ע"א, ועיין לקמן בפ' ויחי בהגה ג' ע"ש.

עוד שם בס' לקוטי אמרים ד"ד ע"א וזה לשונו, בגמרא (קדושין ד"מ ע"ב) הצדיקים דומין לאילן הנטוע [ובמקום טהרה], פירוש, שכמו שכשזורעין דבר בארץ אז ממשיך כל הכחות שיש בארץ לתוך הזרע, ומוציא הפירות, כך הצדיק בעולם הזה ממשיך הניצוצות שמשורש נשמתו בכל דבר שבעולם, ומעלה אותן ניצוצות לבורא יתברך שמו, עכ"ל, והובא בכתר שם טוב ח"ב ד"ב ע"ב.

פירוש ב

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ק"ח ועוד שם בסוף אות ק"ז ובסוף אות ק"י, ולקמן פ' יתרו בפי' הודו סו"פ רעבים גם צמאים.

פירוש ג

ובס' צרור החיים דל"ח ע"ד וז"ל, כי בעליית הניצוצות נעשה בחינת שמחה, כמבואר בשם הבעש"ט הקדוש זצלה"ה כמו בן המלך בעת שבא מהשביה לקבל את פני המלך, כך עליית הניצוצין ליחודו ואחדותו יתברך עכ"ל.

פירוש ד

בס' פתגמין קדישין בשם הבעש"ט ז"ל אות ג' איתא וז"ל, (ירמיהו י״ז:ז׳) ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו, (איכה ג׳:ל״ח) מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה אל תקרי יחיה אלא יחיה, (מדרש רבתי בשלח פכ"ג סי' ה') כל מה שישראל אוכלין בעולם הזה אינו אלא בשביל אמונה, [ע"ש במדרש שהגירסא הוא, הוא האמונה שישראל נוחלין בה].

הנה לכאורה אינו מובן מהו כפל הענין במלות שונות [אשר יבטח כו' מבטחו], אמנם הענין הוא שתורתינו הקדושה מלמדת את האדם את הדרך האמת והנכון איך לעבוד עבודת השם יתברך, אשר בו יגיע האדם לעבודת הקודש פנימה, והוא, שצריך האדם להחזיק במדת האמונה והבטחון בהשם יתברך, ולהאמין באמונה שלימה שהוא יתברך מלך העולם, היינו שהוא מנהיג את כל העולם מששת ימי בראשית עד תכליתו בהשגחתו וברצונו ובגזירתו, בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות, שאין שום דבר בעולם יוכל להתהווה בלא השגחתו ורצונו וגזרתו יתברך, מכלליות ופרטיות עד פרטי פרטיות, וכמו שהוא השגחתו ורצונו וגזרתו כן מוכרח להתהוות כל דבר שבעולם בלי שום שינוי וגרעון ותוספות, ויאמין באמונה שלימה שהשם יתברך הוא טוב ומטיב וחסיד ורחום בשלש עשרה מדות הרחמים, ובפרט לנו לישראל עם קרובו, על כן יהיה לו תמיד אמונה ובטחון באמת בהשם יתברך שבודאי ימציא לו השם יתברך ויעשה לו כל צרכיו הן ברוחניות מה שצריך לו לעבודתו יתברך, והן בגופניות מה שצריך לו מענין חיותו ובניו ומזונותיו ופרנסתו, ויאמין ויבטח בהשם יתברך שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד (ברכות ד"ס ע"ב) כי מאתו לא תצא הרעה ח"ו ובודאי גם זה לטובה (תענית כ"א ע"א) ויהיה תמיד אך שמח וטוב לב רק יכניע עצמו בענווה גדולה, וידע בעצמו שאינו ראוי לכל הטובות של הקדוש ברוך הוא.

והנה יש שלשה בחינות בענין הבטחון, מבטיח, בוטח מבטח, היינו הקדוש ברוך הוא נקרא מבטיח כי הוא הבטיחנו בכל צרכינו ובכל הטובות, והאדם נקרא בוטח כי הוא בוטח בהשם יתברך שיתן לו כל צרכו וכל טובתו, והנה כל אדם יש לו איזה סיבה שממנה נמשכה לו פרנסתו וטובתו, ומהות הסיבה הזאת נקרא מבטח, והנה מי שאין לו שכל אזי עיניו ישברו ומצפים להסיבה, ומדמה בנפשו שצריך להיות אמצעות בין המבטיח והבוטח, דהיינו שבהעדר הסיבה אזי יעדר הפרנסה והטובה, על כן באה תורתינו הקדושה ואומרת ברוך הגבר אשר יבטח בה', ומשים בטחונו בה' כל כך בחזקה עד שיהיה ה' מבטחו, היינו שיודע באמת שהשם יתברך בעצמו הוא גם כן המבטח, היינו שאין לו שום נדנוד בטחון בהסיבה הנ"ל, רק מאמין באמונה שלימה שאין צריך להיות חלילה אמצעות בין המבטיח להבוטח, כי הכל תלוי בהשם יתברך לבד, שאם רוצה נותן הטובה על ידי סיבה, והסיבה גם כן ממנו יתברך, ואם רוצה נותן הטובה, בלי סיבה, אמנם הסיבה בעצמה אינה פועלת כלום בלתי השם יתברך, כי הוא המבטיח והמבטח, ואפילו אם רואה שחלילה עוברת עליו איזה סיבה, שלפי ראות בן אדם נראה שאינה טובה עם כל זה יאמץ ויבטח בהשם יתברך בשמחה רבה שכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה כי מאתו לא תצא הרעה, ובודאי על ידי האמונה והבטחון הזה יזכה שיראה שיהפוך לו זאת הסיבה לטובה גדולה.

והנה להבין הענין על אמתתו, למה באמת לפעמים יש לאדם כמה מקריים רעים, הלא השם יתברך הוא טוב ומטיב, ומאתו לא תצא רעה, וגם להבין פירוש המקרא שאמר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב, והוא אינו מובן לכאורה, וגם להבין דברי רבותינו ז"ל שאמרו שמן השם יתברך שהוא הנותן יוצאים טובות, רק מכח האדם המקבל נעשים רעות ח"ו, ולכאורה הדברים אינם מובנים, אמנם עומק הענין הוא כי באמת הנה אנו רואים שיש שני מיני בחינות בטובות השם יתברך אל האדם, יש שבאה אל האדם טובה פשוטה, ונגלית לעיני כל שהוא טובה, ויש אשר הטובה באה מכוסה, היינו שלפי הנראה הוא רעה לו להאדם, אמנם בזמן מה אחר כך נתגלה שאדרבה הוא לו לטובה גדולה, והענין בזה כך הוא, שהן אמת שמן השם יתברך הטוב והמטיב, בודאי אין יוצא לישראל שום רעה חלילה, אדרבה הכל הוא טובות גדולות ישועות ונחמות, רק שאם האדם זוכה אזי באה לו הטובה באתגלייא, אמנם יש לפעמים שהאדם אינו זוכה חלילה מחמת שמעשיו אינם טהורים כל אחד לפי מדרגתו, ואזי כשיוצאת הטובה לאדם זה מעילא לתתא, יש מקטריגים המקטרגים עליו ואינם מניחים שתגיע אליו הטובה, ואזי הפסק דין למעלה הוא כך, שלעת עתה יגיע הטובה הזו אל האדם בצירופים אחרים, מלובשת ברעה חלילה, ואם האדם יעמוד בנסיון זה שיתחזק עצמו באמונה שלימה וחזקה באמת, שכל מה דעביד רחמנא ודאי לטב עביד, ויאמין שאין יוצא ממנו יתברך שום רעה ח"ו, ויאמין שבודאי זו הוא טובה גדולה רק שעדיין אינה נגלית לו, אזי בזכות האמונה שיאמין ויבטח כל כך בהשם יתברך יתהפכו הצירופים ויעשו ויתהוו צירופים הקודמים הטובים, כמו שהיו קודם הקטרוגים, יתגלה הטובה לעין כל, ואף גם זאת שאז בזכות האמונה והבטחון יתגדל הטובה יותר ויותר ביתר שאת, שאף מן הרעה בעצמה יתהווה טובה וגדולה מקמייתא, אמנם אם לא יעמוד בנסיון זה ולא ישים אמונתו ובטחונו בהשם יתברך, אזי מחמת זה שלא יאמין בה' יעמדו וישארו הצירופים חלילה כמו שירדו לתתא עכשיו אחר הקטרוג, זהו הפסק דין למעלה, והבן.

ונמצא בבוא אל האדם מעשה כזו חלילה, היינו איזה מקרה רעה, אזי ישוב בתשובה ויתוודה, ויאמין שממנו יתברך אין יוצאין שום רעות ח"ו, רק טובות וחסדים ורחמים, ובודאי גם זה הוא טובה על פי האמת, רק שהיא ממתנת עליו עד שיתחזק היטב באמונתו, ואזי בזכות גודל האמונה והבטחון ממתיק הדין, ומהפך מדת הדין למדת הרחמים, ויזכה שיתהפכו לו הצירופים באמת לטובה, ויתגלה לו טובה ישועה ונחמה גדולה ועצומה בעגלא ובזמן קרוב, אמנם מכלל הן אתה שומע כו'.

ולכן הצדיקים יכולים לעשות טובה לאדם, כי הם מהפכים מדת הדין למדת הרחמים באמונתם החזקה, והם רישא דעמא, וזהו אין ישראל אוכלין בעולם הזה אלא בשביל אמונה, ושביל היינו דרך כידוע, והבן, וזהו צדיק באמונתו יחיה אל תקרי יחיה אלא יחיה והבן כנ"ל.

והנה זהו דרך אמונה להאמין מה דעביד רחמנא לטב עביד, אמנם יש עוד דרך לפני איש אשר הוא ביתר שאת ויתר עוז, והוא דרך אמונת גם זו לטובה [עיין כל זה בספר בן פורת יוסף דמ"ב ע"ד, ועיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ק"נ ובסוף הגה קנ"ה], והיינו שיאמין בהשם יתברך הטוב והמטיב שגם זאת הרעה בעצמה הוא לטובה גדולה, היינו שמן הרעה זו יתהווה טובה יותר גדולה וחזקה מטובה קמייתא שהיתה קודם הקטרוגים, וכמעשה דנחום איש גם זו (תענית דכ"א ע"א) ואז בהיות האדם מאמין בדרך אמונה זו, זוכה שגם מן הרעה יתהווה לו טובה, ושוב נוסף לו עוד טובה גדולה וחזקה יותר מקמייתא ביתר שאת ויתר עוז כנ"ל, וזהו החילוק בין דרך מה דעביד רחמנא לטב עביד, ובין דרך גם זו לטובה, והבן כי עמוק הוא, ועל כן בנחום איש גם זו כשבא לידו המעשה עם הארגז שגנבו ממנו כל הממון ואבנים טובות, ומלאו את הארגז עם עפר, והביאו אל המלך, והיה אמונתו ובטחונו חזק כל כך בהשם יתברך עד שאמר גם זו לטובה, על כן נתהפך לו באמת לטובה גדולה יותר ממה שהיה אם היה נותן הזהב עצמו למלך וכו', וזהו פירוש שהכל תליא בכל המקבל כנ"ל, וזהו פירוש מפי עליון, היינו לפי שהוא יתברך שמו טוב ומטיב, לא תצא ממנו הרעות והטוב היינו אפי' בחינה זו שמתחלה תתלבש הטובה ברעה ח"ו ואחר כך על ידי אמונת האדם יתגלה הטוב, אפילו בחינה זו אינה יוצאת ממנו יתברך , רק טובות וחסדים ורחמים גדולים, בלי שום רע ח"ו, רק שמחמת הקטרוג נתהוה זה כנ"ל, אמנם מחמת שהשם יתברך טוב ומטיב אם האדם שב בתשובה כנ"ל, גם מאלו הלבושין עצמם יוצא טובה גדולה ביתר שאת כנ"ל וכו'.

פירוש ה

בס' תוי"י פ' נח דט"ו ע"א כתב וז"ל, הקשו התוספות בפ"ב דביצה (דט"ו ע"ב) לוו עלי ואני פורע הא אמרינן (שבת דקי"ח ע"א) עשה שבתך חול כו', ושמעתי כי צדיק באמונתו יחיה, ואם הוא בעל בטחון לסמוך על זה שאמרו לוו עלי ואני פורע, אז באמת הוא כך, ואם לאו רק שאומר עשה שבתך חול וכו', אז באמת כך ודפח"ח, עכ"ל, ובפ' בהעלותך דקל"ז ע"ב הביא זה ביתר ביאור בשם הרב המגיד מבאר ע"ש.

ובפ' חקת דקס"ב ע"ג, וז"ל, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן (ישעיה א'), ושמעתי כי החמור יודע שהוא אבוס בעליו עצמו, מה שאין כן ישראל טועין בזה, כי אלו האמין המוזג או החנווני שהוא אבוס בעליו, לא היה ביניהם קנאה ושנאה, ולא היה מטריד את עצמו תמיד לילה ויום לא ישבותו וכו'.

ובפ' תצא ד"ר ע"א וז"ל, שמעתי פירוש הכתוב (תהלים ל"ג) יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, כמו שקוינו לך כך יורד החסד עלינו, לשון בתמיהה ודפח"ח, ונראה שזהו פירוש הפסוק (תהלים ס"ב) בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה, כי בפיו שאומר יהי חסדך וגו' נראה לברכה, אם היה מייחל להשם יתברך, ובאמת בקרבו זה אינו, כי הקנאה והשנאה ולשון הרע לא היה עושה אם היה בוטח בה' ומייחל לו, אם כן מקלל הוא ח"ו את עצמו, וזהו שסמך חבקוק על עמוד אחד וצדיק באמונתו יחיה (מכות דכ"ד ע"א) כשיאמין ומייחל לה' וכו' ע"ש דברים מתוקים מנופת צוף וכל טעם.

פירוש ו

בס' כתונת פסים פ' שמיני ד"י ע"ד כתב וזה לשונו, כי הצורך לרדת מן לישראל היה צורך מעלת האמונה ובטחון, כמו ששמעתי שכתב הרמב"ם אילו היו עכשיו בעלי האמונה ובטחון כדור המדבר שנאמר (ירמיהו ב׳:ב׳) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה וגו', היה בדורות הללו גם כן יורד מן לישראל וכו', עכ"ל.

ובס' רב ייבי (תהלים י"ד) וז"ל השם יתברך זן ומפרנס ומכלכל מקרני ראמים עד ביצי כנים, ואין צריך שום אדם לסייע להשם יתברך, להמציא מקום שמאותו מקום יפרנס אותו השם יתברך, כי אדרבה מקלקל בזה פרנסתו, שמראה שאין לו בטחון על השם יתברך, שיכול ליתן לו פרנסה בלי שום המצאה, לכך ממציא לעצמו פרנסה, והאמת פרנסה הוא בזכות הבטחון, כל שיש לו בטחון יותר יש לו פרנסה יותר, כמו שכתוב (תהילים קמ״ז:י׳-י״א) רוצה ה' את יראיו את המייחלים לחסדו, כמו שראינו בדור המדבר שנתן להם השם יתברך פרנסה בלי שום המצאה וכו', והובא בלשון חסידים בטחון ט'.

פירוש ז

ועיין עוד בתוי"י פ' נח דט"ו ע"א וז"ל, כמו ששמעתי הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידם לפי שאינם בבחינת בטחון של רשב"י ודפח"ח.

ובפ' וישב דל"ג ע"ב כתב, וז"ל, יש שני סוגים, א' על פי הטבע, וב' למעלה מהטבע, וכל אחד צריך להתנהג על פי דרכו, מה שאין כן וכו', וזה שאמרו הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי לכך לא עלתה להם.

ובפ' יתרו דס"ב ע"ד וז"ל, כי אם ירצה איש המוני לנהוג למעלה מהטבע, ומה שאינו במדריגתו, לא יעלה בידו כלום, כמו ששמעתי ממורי הרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי ולא עלתה בידם, עכ"ל, ועוד בענין הרבה עשו כרשב"י לעיל פ' בראשית אות קע"ה ע"ש.

ובס' דברי יחזקאל פ' וישב איתא וז"ל, פעם אחת לא היה למרן הבעל שם טוב ז"ל על צרכי שבת, ובערב שבת קודש באשמורת הבוקר הלך ונגע על החלון אצל איש אחד ואמר שצריך על צרכי שבת ותיכף הלך לדרכו, ומחמת התעוררות שנתעורר זה האיש על פי דבריו של הבעש"ט קם האיש תיכף ממטתו והלך החוצה לראות מי זה המדבר מבעד לחלון, ורץ אחריו והשיג אותו, ויאמר האיש אליו אם נצרך אתה על הוצאות שבת למה ברחת ולמה לא תמתין עד שאתן לך, והשיב לו הבעש"ט, שלעולם עם כל האיש הנולד נולד עמו פרנסתו (נדה דל"א ע"ב) אך מחמת שהחטא גורם צריך לעמול על הפרנסה כמאמר הפסוק (בפ' בראשית) בזעת אפך תאכל לחם, אבל יש הפרש בין העמילה, שכל אחד לפי ערך הקלקול כך צריך לעמול על פרנסתו, יש שפרנסתו בביתו ויש מי שצריך להביא ממרחק לחמו וכדומה, ואני כפי שגמרתי בדעתי אינני צריך לעמל רב, רק לעשות פעולה כל שהוא בלבד, וכאשר עשיתי מה שמוטל עלי לעשות איזה סיבה לעזרתי, בודאי יעזור לי השם יתברך, ואין לי שום נפקותא אם אתה תתן לי או לא, עכ"ל.

פירוש ח

ובס' כתונת פסים פ' שמיני ד"ח ריש ע"ב, וז"ל, שמעתי הלצה לפי שהרבה עשו כר' שמעון בן יוחאי לכך לא עלתה בידם אבל מיעוט עלתה בידם ודפח"ח, עכ"ל, וכן הוא שם בס' כתונת פסים ד"ל ע"א ע"ש.

פירוש ט

עיין כיוצא בזה לעיל בפ' נח בעמוד התפלה בריש הגה קכ"א מה שהעתקתי מצוואת הריב"ש.

פירוש י

עיקר ענין זה העתקתי גם כן לקמן פ' שמיני אות א' מצוואת הריב"ש ע"ש ועוד עיין לקמן פ' עקב אות ל"ח ול"ט מענין זה, ועיין לעיל סוף פ' נח בהגה קס"א ובפ' לך בהגה יו"ד מס' נר ישראל, ועוד עיין לקמן פ' ואתחנן אות נ"ט ועיין פ' מצורע אות כ'.

פירוש יא

ובס' בן פורת יוסף לפ' ויחי פן ד' דפ"ד ע"ג וז"ל, כי לחקור מי נבון וחכם צריך שיהיה זה יותר חכם ונבון שיחקור אותו, וזה לא נמצא יותר נבון וחכם מיוסף שיחקור אותו, לכך [אי אפשר לבקשו היינו לנסותו, כי] אין נבון וחכם כמוך [ומכל שכן יותר ממך ודאי לא נמצא] עכ"ל.

פירוש יב

עיין לעיל פ' בראשית אות מ"ח.

פירוש יג

עיין לקמן פ' תשא אות כ"ג ענין התפשטות המדרגות מלמעלה למטה.

פירוש יד

עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות ע"ג ואות ע"ד.

תוכן העניינים

מקור מים חיים על בעל שם טוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה