מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן שפט
[א] מפני שהנחתי למעלה כי כל הדברים יגעים אשר מתנהג בהם האבל יש בהם רמז לענין אדם הראשון כי הוא אשר הביא מיתה לעולם וישראל שבו על עון אבותם כמשחז"ל בפסוק והמה כאדם עברו ברית ולכן בא בזה הדין הערה על חטאת האדם ראשונים ומה גם לענין האבל עצמו לפי כי אין מיתה בלא חטא ולכן חזר הדין אבל אסור לכבס כסותו כל שבעה ואפילו במים בלבד כי הנה האדם היה לבוש כתנות אור בתחילה כמו שאחז"ל בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב כתנות אור היינו כי מתחילה הלבישם הקדוש ברוך הוא לאדם ולאשתו כתנות אור ולפי שחטאו נסתלק מהם הרוחניות שהוא אור ונשארו כתנות עור דוגמא אל האדם שנסתלק ממנו הנשמה כשחטא כנ"ל וכך הגיע לישראל שהקב"ה נתן להם בתחילה מצות כיבוס בגדים שנאמר וכבסו שמלותם ועל ידי כן כשאמרו נעשה ונשמע ירדו ק"ך ריבוא מלאכי השרת והלבישום פורפיראות כמשחז"ל שנאמר ואלבישך רקמה ובעבור שחטאו נסתלקו מהם דבהכי מתיישב המקרא כי מתחלה נאמר וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו ואחר כך נאמר עדיך מעליך ואדעה מה אעשה לך וכן היה להם ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב דקשה טובא מאחר שנאמר ולא שתו איש עדיו עליו למה חזר ואמר להם ועתה הורד עדיך מעליך והרי כבר עשו ולא שתו איש עדיו עליו ולמה שנה עליו הכתוב ויתנצלו בני ישראל את עדים והרי כך עשו מתחילה אמנם הענין הוא כי מה שאמרו חז"ל פורפיראות הלבישן עטרות נתן להם מר, אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי כי כן כל אחד מביא ראיה מן המקרא שנאמר ואלבישך רקמה ונאמר עטרת תפארת בראשך ואיך יתכן שהם חולקים על המקרא אמנם זה וזה היה ולכן כאשר נאמר להם לישראל מפי הגבורה כי לא אעלה מקרבך וגו' ולכן וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו היינו העדי של פורפיראות שהלבישם אמנם לא הספיק ענין זה חזר ואמר ועתה הורד עדיך הם העטרות ר"ל ישראל סברי מימר כי לפי שהעדי של הפופוריאות שהלבישם היה לפי שנצטוו על כיבוס בגדים שנא' וכבסו שמלותם לתקן החטא של אדם הראשון וישראל כשעמדו על על הר סיני פסקו זוהמתן כמשחז"ל לפי כי בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן דהיינו כי הזוהמא נדבקה באותם כתנות אור שנתן להם הקב"ה ולכן נעשו כתנות עור אחז"ל תלמיד חכם שנראה רכב על בגדיו חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות כי למה יענש למשפט קשה של מות על דבר נקל כזה אלולי שהדבר זה הוא מעורר על עון הקודם כשבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא נטמאו הבגדים שלה ולכן אית דאמרי רבד שנאמר מרבדים רבדתי ערשי ואית דאמרי רבב ולא פליג כאן בלבוש תחתון רבד ובלבוש עליון רבב כל כך למה מפני כי מעורר חטא הקודם ולכן נאמר וחוטאי חומס נפשו דמאחר כי נפש כל אדם משם נמשכו לכן כל משנאי זה השונה הלכות שלומד משנה אף על פי כן אהבו מות כמו מתחילה ולכן מפני כי ענין מה שנצטוו וכבסו שמלותם היה להנקות מעון הקודם של הבגדים לכן חשבו מזימות כי להיות שחטאו צריך להעביר הבגדים שנתן להם בעבור כן פורפירא הלבישם שנא' ואלבישך רקמה ולכן ולא שתו איש עדיו עליו אמנם לא הספיק העדר זה כי אמר ה' הם חטאו בראש של הדברות אנכי ה' אלהיך אמרו לעגל אלה אלהיך ישראל ולכן ילקו בראש הורד עדיך מעליך העטרו' שהם בראש ולכן לא הספיק להסיר פורפורא שלהם ולכן כאשר אין מיתה בלא חטא נאסר האבל לכבס כסותו דאף על גב כי המות הוא גרם בעונו באה הערה למתאבלי' על זה יתנו לב לתקן מעשיהם והחי יתן אל לבו מפני כי כל שבעה חרב של מלאך המות שלופה כנגדן כמשחז"ל ואחר שבעה מותר וכשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש המכובסי' קודם לכן לפי כי הכל חוזר על עיקר זה להתעורר על עון הקודם ולהעיר לב החוטא לשוב ממעשיו אשר לא טוב עשה בקרב עמיו שגורם להם האבל ואין צריך לומר שאסור ללבוש חדשים שהרי מה שהיה בידם הפסידו א"ה וישראל וגם הסדינים והמצעות של מטה אסור לכבשן הערה לחטא של הקודם שלכן בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא שלכן נאסר בתשמיש המטה וגם הסדינים והמצעות אסור לכבסן ולהציע המכובסין וכן מטפחות הידים אף על פי שמותר לכבסן במועד וכן כל אותם ששנינו שמותר לכבסן במועד כזה אסור דלא ראי זה כראי זה לפי כי בזה הוא ענין אבל להעיר לב האדם כטוב כחוטא שניהם שוים בדינים אלו לפי כי החי יתן אל לבו כי כל זה הוא זכרון לראשונים גם לאחרונים עם שיהיו לאחרונה כי הנה כל הסיגופים אלו אשר נהוגים באבל היינו להשתתף בצער המת כי בזמנים אלו הוא נידון שם פעמים בגוף ונפש כנ"ל:. מלשון הזוהר פרשת תרומה ואחר כך נידון הנפש בלבד כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל עד די שבעה עדנין יחלפון עלוהי ומועיל נמי לבני אדם אשר הם חיים עדינה יזכרו וישובו אל ה' ולכן אותם ששנינו שמותר לכבס במועד כגון היוצא מבית השביה כי הדוגמא לזה האדם היוצא מרשות יצר הרע לפי כי על ידי העונות הוא שבוי ביד היצה"ר כל האיברים וכאשר חוזר בו נאמר לאמר לאסורי' צאו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס כנ"ל והמצודה שהתירו לו חכמים והנשאל לחכם והותר והבא מן מדינת הים בעבור כי יזכור מה שמשיבים לאדם עולם הזה דומה לים ועולם שיצאת ממנו דומה ליבשה אם אין אדם מוליך עמו מן היבשה מה יאכל בים ולזה יזכור הבא ממדינת הים שהלך להרויח ולא היה בו פנאי לגלח כלם אסורים בימי אבלו שאם ארעו אחד מהם קודם האבילות ונכנס מיד לתוך האבילות אסור לכבס אלא אם כן ארעו אחד מהם ותכפוהו מיד שני אבילו' זה אחר זה אז מותר לכבס אף בנתר ואהל אפילו תוך שבע' ובלבד שיעשנו בצנעא וכבר נתבאר כל הרמוז בדינים אלו כל אחד במקומו ואדם שתכפוהו אביליו זה את זה מכבס במים אבל לא בנתר ואהל:
[ב] חזרנו לענין ראשון לרמוז בדינים הללו כדי להועיל לאדם יזכרו וישובו אל ה' להמלט מן העונש הנמצא לחוטא וגם כי יעשה תשובה מיראה יהיה כערך מחז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה ואפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה ולכן ענין האבל זה כאשר נא' כי הוא דוגמא לחוטא אשר חטא על הנפש ולפי כי אין אדם חוטא עד שנכנס בו רוח של שטות ובורחים ממנו החלקים של רוח ונשמה כנ"ל אם כן מת הוא באמת ולכן חזר הדין להגיד כי אדם זה שהוא אבל לב ונפשו עליו תאבל אסור לכבס בסוף כל שבעה שהרי אמרו חז"ל עבירה מכבה מצוה ונודע הוא מחז"ל כי ריקנין שבישראל מלאים מצות כרמון ועוד אמרו חז"ל עבירה מכבה מצוה נפקא מינה כי אבל זה החוטא כי נפשו עליו תאבל אות' מצות שעשה הרי נעשה מהם חלוקא דרבנן אמנם להיות כי אשר לא טוב עשה בקרב עמיו נמצא כי אותם הבגדים שעשה הם מזוהמי' מן המעשים הרעים כי להיות שעבירה מכבה מצוה לכן נתעפשו והם מזוהמים הבגדים ההם ולכן חזר הדין להודי' כי אבל זה אסור לכבס כסותו לנקות אותם הבגדי' חלוקא דרבנן כל שבעה ימים והם דוגמא לשבעת הימים אשר נידון האדם בקבר והענין דאלו האדם שהוא צדיק אינו צריך להיות נידון בגהינם אלא בצאת נפשו מן העולם הזה תכף מוליכים אותו לגן עדן ומלבישים אותו שם כדאיתא בזוהר פרשת תרומה דף ק"ן וז"ל ואתר דא איהו מדורא לרוחין קדישין בין אינון דאתו להאי עלמא בין אינון דלא אתו להאי עלמא וכלהו רוחין מתלבשן בלבושין וגופין ופרצופין בהאי עלמא ומסתכלין תמן בזיו יקרא דמאריהון עד דאתיין להאי עלמא בשעתא דנפקין מתמן למיתי להאי עלמא מתפשטין אינון רוחין מההוא גופא ולבושא דתמן ומתלבשין בגופא ובלבושא דהאי עלמא ועבדין דיוריהון בהאי עלמא בלבושא וגופא דא דאיהו מטיפה סרוחה וכד מטי זמניה למיהך ולנפקא מהאי עלמא לא נפיק עד דמלאך המות אפשיט ליה לבושא דגופא דא כיון דאתפשט האי רוחא אזלא ומתלבשא בההוא גופא אחרא דבגנתא דעדן דאפשיט כד אתי להאי עלמא ולית חידו לרוחא בר בההיא גופא דתמן וחדי על דאתפשט מהאי גופא דהאי עלמא ואתלבש בלבושא אחרא שלים כגוונא דהאי עלמא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כאשר האדם מתפשט מן הגוף תכף מתלבש באותו שבגן עדן ונכנס שם ולכן זה החוטא כי לא יכול להכנס שם כי צריך לקבל דין על מעשיו ויהי לשבעת הימים אסור לכבס בגדיו חלוקא דרבנן כדי ללבוש אותם אפילו במים בלבד שהדוגמא על אותו נהר דינור כי צריך לעבור שם ולטבול בתוכו אמנם מותר לכבס בגדי קטנים שמת אביהם והענין מ"ש בתיקוני' בענין היתומים דף קמ"א. וז"ל ועל נשמתא אתמר משוכבת חיקך שמור פתחי פיך דלא תידור אם לא תשלם הה"ד אם אין לך לשלם וגו' ואשתארו רוח ונפש יתומים ואי נשמתא עברת על פקודי אורייתא ואנחת חובין בגופה דין איהו ליפרע מנכסי יתומים כפקודין דעש' כו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הנה היתומים הם נפש ורוח והיינו הקטנים אלו שהם נשארים אחר מיתת אביהם היא הנשמה שנסתלק מצד העון וחזר הדין להודיע כי אלו הקטני' שמת אביהם מותר לכבס בגדיהם והענין כי הנה נמצא לאדם שלשה מיני בגדים אחר לנפש ואחד לרוח ואחד לנשמה כדאיתא בזוהר פרשת ויחי דף רמ"ד. וז"ל תאנא אלף ות"ק ריחין סלקין מגן עדן בכל יומא דמתבסמי בהא אינון לבושין דיקר דההוא עלמא דמתעטרן מן יומי דבר נש אמר רב יהודה כמה לבושין אינון אמר ר' אלעזר טורי דעלמא על דא פליגי אבל תלתא אינון חד דמתלבש בההוא לבושא רוחא דבגנתא דבארעא וחד יקירא מכולא דמתלבש ביה בגו צרורא דחיי בין פורפירא דמלכא וחד לבושא דלבר דקאים ולא קאים אתחזי ולא אתחזי בהאי מתלבשא נפשא ואזלא ושטא בעלמא וכו' הנה נתבאר מדברי המאמר כי שלשה מיני לבושים הם לכל חלק מנר"ן לבוש אחר ולכן יאמר מותר לכבס ולקנות בגדי קטנים הם בחינת נפש ורוח שמת אביהם היינו הנשמה כאמור דאף על גב כי חלק הנשמה פנה משם והפסיד האדם הבגד שלה ואין לו יכולת לכבס ולטהר הלבוש שמתלבשת בו מפני כי כבד עליה פשעה אמנם הבגדים שנים הנז' של הקטנים נפש ורוח מותר לכבס אותם תוך שבעה מן העונש שהגיע להם נמצא חמרו קולו:
אסור ללבוש תוך שבעה כלים חדשים היינו לענין צורך היתומים האמורים דאף על גב כי מותר לכבס בגדיה' היינו לפי כי הקטן מלכלך בגדיו ביותר בענין הגשמי לכן התירו לו לכבס בגדיו וכן בענין הרוחני הוא שולט העון בנפש ורוח בנקל בהם שנאמר נפש כי תחטא וכל זה הוא בענין שוגג אבל החוטא במזיד פוגם הנשמה ולכן אין לו תקנה על ידי קרבן כלל ולכן להיות כי נקל ללכלך בגדיו של קטן כך נמי מותר לכבס אותם אמנ' ענין כלים חדשים שהדוגמא להם היינו החלוק על ידי מעשה המצות הנעשה מהם חלוקא דרבנן אסור ללבוש תוך שבע' הדוגמא לזה דאף על גב כי תוך שבעה מכבסים בגדיהם של הקטנים הנזכרים נפש ורוח על ידי הדין הנעשה בהם בשבעת ימי האבל דין חיבוט הקבר וכיוצא דהיינו מ"ש בזוהר פרשת ויקהל שבעה עידנין יחלפון עלוהי שבעה דינים ועל ידי כן מתכבסים הבגדים של הקטנים נפש ורוח אמנם עדין אסור ללבוש בגדים חדשים של מעש' המצות עד שיהיה נענש על כל הפרטים ולכן אף על גב שהם צבועי' ואינם לבנים שמורים על כי עדין יש בהם לכלוך אסור ללבוש אותם וישנים יוצאים מתחת המכבש והנה ענין חדשים וישנים שאמר היינו מה שחז"ל חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך אמר ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדת' קמיה מי שמיע לך חדשים גם ישנים מאי ניהו אמר ליה אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות אמר ליה וכי תורה פעמים פעמים ניתנה אלא הללו דברי תורה והללו דברי סופרים עכ"ל והנה מזה נלמוד ענין גדול דמאחר כי חז"ל עשו חילוק בין המצות שהם מן התורה למצות שה דברי סופרים יש לי מקום לומר כי יהיה חילוק בענין הבגדי' שנעשה מן המצות שלהם והנה אמרו חז"ל וזרח השמש וגו' כשם שמזהיר הקדוש ברוך הוא פניהם של צדיקים לעתיד שנ' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כך מחדש לבושיהם היו' לובש סריקיקיון ולמחר כו' וביארתי כי זה השינוי ימצא מפני מעשה המצות כפי מה שמכוין האדם בהם ולפי כי האדם פעמים מכוין כל הצורך ופעמי' לא וכן פעמים יודע הכונה של המצוה פעמים לא וכזה ימצא פרטי' רבים לכן נמי בא השינוי בבגדים כי בכל יום ילבש הלבוש כפי מה שנתכוין במעשה המצות ואמנם עתה נחזור ללמוד דבר חדש כי שינוי הבגדים אשר לובשים במעשה הצדיקים ומה גם חלוקא דרבנן גם שהאדם מכוין במצות הדיק היטב יהיה נמצא בהם שינוי מפני כי יש חילוק בין דברי תורה לדברי סופרים כי להודיע כי האדם קיים אלו ואלו צריך לעשות היכר מפורסם ולכן בא השינוי ברוב ענין לטובה לפרסם לעין כל כי אדם זה קיים אלו ואלו ובכן חזר הדין אסור ללבוש תוך שבעה כלים חדשים שהדוגמא לאותם הנעשים מדברי תורה וישנים היוצאים מתחת המכבס הנעשים מדברי סופרים לקיים מש"ה חדשים גם ישני' דודי צפנתי לך:
[ו] אסור תוך שבעה לכבס ולהניח כבר הדברים אמורים כי כל דיני האבילות הם הצד השוה בכל אדם אבל לענין צורך הצדיקים אין צריך להם ולא אחד מאלו הדינים כההוא דאמר לאליהו ז"ל ולאו כהן מר והיה נוטל לרבי עקיבא שנהרג על כתפו אמר לו דייך בני אין טומאה בצדיקים כלל נמצא כי כל הפרטים האמורים אינו דבר המצטרך להם כלל וגם לא לחלק הרשעים לפי כי לא יועיל בהם אחד מן הדברים האמורים הלא זה יהיה כונת חז"ל למלך שזמן אורחים ונתן להם בגדים נאים יש מהם שאמרו מאחר כי אלו הם לצורך הסעודה לא כן עתה אין לנו צורך בהם נתנו בקופסא בתוך מיני בשמים ויש שנשתמשו בהם עד שנתלכלכו וכאשר הלכו לפני המלך שמח המלך לקראת הפקחים וכו' ועל הטפשים כעס וגזר כלי ינתנו לכובס עד שיתלבנו והם יהיו במאסר היינו במאסר עונם ולכן הודיע דין זה אסור לכבס תוך שבעה היינו לעשות בהם משפט כתוב באותם הבגדים דהיינו כי על ידי הדין והעונש הנעש' בגוף בקבר ובחלק הרוח והנפש בגהינם ובזה מתכבסים אלו הבגדים כדי ללבוש ולכן אמר אסור לכבס ולהניח בין על ידי עצמו בין על ידי אחרים ר"ל בין שעשה על ידי עצמו דהיינו שקבל ייסורין בעולם הזה בין על ידי אחרים שקבל מן העונש אחר המיתה היינו ע"י אחרים המענישי' אותו שם בין כך ובין כך אין יכול ללבוש אותם הבגדים באותו זמן ואם היתה כסותו בקבולת ביד אחרים דהיינו מש"ה אשרי נשוי פשע כסוי חטאה כדאיתא בזוהר פרשת אמור דף ק"א. וז"ל מהו כסוי חטאה אלא תרי מילי דחכמתא הכא חד כמה דתנינן עובדין טבין דעביד בר נש בהאי עלמא עבדין ליה בההוא עלמא לבושא יקרא לאתלבש' בהו וכד בר נש אתקין עובדין טבין וגברין עליה עובדין בישין ואשגח ביה קב"ה ועובדוי בישין סגיאין ואיהו רשע דאשתכח חטאה קמיה מאריה וכו' מה עביד קב"ה מאינון טבאן דעביד האי חטאה בקדמיתא אלא קב"ה אע"ג דאיהו רשע אינון זכוון לא אתאבידו אית זכאה דאזיל באורחוי דמלכא עילאה קודשא בריך הוא אשלים ליה מעובדין דהאי רשע וכו' הה"ד יכין רשע וצדיק ילבש ההוא חטאה אתקין וצדיק אתחפי ממה דרשע אתקין הה"ד כסוי חטאה וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי פעמים המצות שהרשע יעשה הם מוכנים לעשות כסות ולבוש לצדיק חלוקא דרבנן והיינו מ"ש ואם היתה כסותו בקבולת ביד אחרים שהוא הצדיק מכבסין אותו כדרכו להעביר ממנו חלאת העון כמו שאר מלאכתו בתלוש לאחר שנעקר ממנו חלק הנשמה כאשר היא ביד אחרים בקבולת:
[ה] כל שלשים יום אסו' ללבוש בגד מגוהץ עוד חזר והגיד על אדם כי לא נמצא עולתה בו אמנם אף על פי כי זכה לעצמו והתקין על ידי מעשה המצות חלוקא דרבנן אמנם עדין לא עברו עליו שלשי' יום אסור ללבוש אותם הבגדים שהם חלוקא דרבנן לפי כי בשלשים יום ימצא דין אחר לנשמות כאשר הובא בזוהר פ' ויקהל דף קצ"ט וז"ל לבתר דא מתלתא יומין ולהלאה כדי אתדן בר נש מעינוי מידוי מרגלוי ואוקמוה עד תלתין יומין כל אינון תלתין יומין אסרנו נפשא וגופא כחדא:
[חסר הסיום וחבל על דאבדן] סליק טור יהלום:
סוף הספר