מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן שפו
[א] מאז מעולם כאשר עבר אדם על הצווי וחוה גרמה מיתה לעולם ונתקללה נמי בעטיפת הראש ומה גם כי כאשר חטא ישראל חזרו והמשיכו המיתה בעולם ולכן נאמר הורד עדייך מעליך אותם עטרות שהלבישו אותם מלאכי השרת כדאיתא פר"ע בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו ק"ך ריבוא מלאכי השרת והלבישו אותם עטרות וכאשר חטאו ירדו מלאכי השרת ופרקום ולכן נמי בא החיוב על עטיפת הראש האבל וביותר ימצא החיוב על החוטא על הנפש כי נפשו עליו תאבל ואיתא בזוהר פרשת בלק דף קע"ז: וז"ל פתח ואמר החכם עיניו בראשו וכי באן אתר עינוי דבר נש דילמא בגופיה או בדרועי' דאפיק לחכם יתיר מכל בני עלמא אלא קרא הכי הוא ודאי דתנן לא יהך בר נש בגילויא דרישא ארבע אמות מ"ט דשכינתא שרייא על רישיה וכל חכים עינוי ומלוי בההוא דשרייא וקיימא על רישיה וכד עינוי תמן לינדע דההוא נהורא דאדליק על רישיה אצטריך למשחא בגין דגופא דבר נש איהו פתילה ונהורא אדליק לעילא ושלמה מלכא צווח ואמר ושמן על ראשך אל יחסר דהא נהורא דעל רישיה אצטריך למשחא ואינון עובדין טבאן ועל דא החכם עיניו בראשו ולא באתר אחרא עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי האיש הישראלי שכינה על ראשו ולכן אסור בגילוי הראש וכההיא דאמרו לה כלדאי ברך להוי גנבא אמרה ליה כסי רישך כי היכי דתהוי אימתא דמארך עלך ולכן בא החיוב על האבל הגשמי בעטיפת הראש דמאחר כי זה האבל שהגיע לו הוא מחמת עון כמ"ש ר' אמי אין מיתה בלא חטא וכאשר חטא ה' סר מעליו ודאי ולכן חייב בעטיפת הראש כדי להחזיר עליו יראת ה' והשכינה על ראשו כאמור ולכן חזר הדין אבל חייב בעטיפת הראש דהיינו שיכסה ראשו בטלית או בסודר ויחזיר קצתו על פיו ועל ראש החוטם מדקאמר רחמנא ליחזקאל לא תעטה על שפם מכלל דכוליה עלמא מחייבי ונא' אבל וחפוי ראש למדנו שהעטיפה צריכה שתהיה על השפה ועל הראש ולכן חזר הדין איזו היא עטיפה שחייב בה האבל היינו שיכסה ראשו בטלית או בסודר ויחזיר קצתו על פיו ועל ראש החוטם וביותר ימצא החיוב על האבל לב כי נפשו עליו תאבל אשר חטא על הנפש מאחר כי מכף רגל ועד ראש אין בו מתום והני מילי שצריך עטיפה בכל היום אבל כשמנחמין באים אצלו מגלה ראשו לכבודם ואין לשנות כי הם דברי קבלה כאמור: