אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שפה

סימן שפד

[א] אשר חז"ל הגידו כי אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים אינו מנסה אלא את הצדיקים שנאמר והרשעים כים נגרש משל לפשתני ולזגג ולבעל הפרה וכו' וביארתי במאמר כי למה אין הקדוש ברוך הוא מנסה את הרשעים שהרי אנו רואים בחוש כמה רשעים שיש להם יסורים שהרי נמצא רשע ורע לו ואתה אומר אין הקב"ה מנסה את הרשעים אלא בא להודיע עיקר אחד כי למה ימצא רשע ורע לו ורשע וטוב לו לפי כי אין הקב"ה מנסה את הרשעים דפקר טפי שנא' והרשעים כים נגרש וגו' ויגרשו מימיו רפש וטיט כך יהיה זה הרשע על ידי הייסורי' פקר טפי ויהיה פיו רפש וטיט שהחזיר ולכן אין שלום אמר אלהי לרשעים כי הייסורים נקרא שלום צא וראה מי מרצה הבן אצל אביו הייסורין ולכן נקרא שלום ולכן אין שלום זה אמר ה' לרשעים חלק אלו אמנם הרשע שחוזר בו על ידי הייסורים מי סר אותו הקדוש ברוך הוא ולכן חזר הדין אבל אסור בשאלת שלום לפי כי אבל זה דוגמא לחוטא מאחר כי אין מיתה בלא חטא ומה גם החוטא הנקרא מת לא יתכן להיות מת בלא חטא ולכן אבל אסור בשאלת להודיע שלום כי אין שלו' אמר ה' לרשעים כי אין הקדוש ברוך הוא מנסה לרשעים כאמור כיצד שלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם כדי שישים אלו הדברים על לבו כי אם באולי לא הגיע עליו דין שמים בממונו ולא בגופו לא לשבח היה לו הדבר הזה אלא מפני שהוא מכלל הרשעי' שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותם אמנם סוף כי ימות בעצם תומו שלאנן ושליו ונידון שם באותם שלשה ימי' בחיבוט הקבר כמשפט הרשעים ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלימו כי הדוגמ' נמי הוא על הדרך זה כי אחרים אינם יודעים מה מעשיו ולכן שאלו בשלומו לא ישיב להם שלום אלא יודיעם שהוא אבל ונפשו עליו תאבל משבעה עד שלשים שואל בשלום אחרים שהם שרויים בשלום מפני מעשיהם הטובים שמקיימים דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא והבאת שלום בין אדם לחבירו ואין אחרים שואלים בשלומו לתת רמז כי הוא מכלל הרשעים שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותם שלכן נמנע מהם השלום כי שני חלוקו' הללו פירש אותם איוב בתרעומת שלו שנאמר הלאל ילמד דעת וכו' כי נתבאר בפי איוב כי בא להודיע כי יש ב' חלוקות מנגדות רשע ורע לו ורשע וטוב לו מהו כן ולכן אמר הלאל ילמד דעת כן אדם קרוץ מחומר והוא רמים ישפוט מפני מה ימצא רשע וטוב לו זה ימות בעצם תומו כלו שלאנן ושליו עד פרק המיתה עטיניו מלאו חלב כי מעולם לא באו על גופו ייסורין וזה ימות בנפש מרה רשע ורע לו ולא אכל בטובה כמו שאמרו חז"ל מי שעונותיו מרובים מזכיותיו נותנים לו טובה בעולם הזה כדי ליפרע ממנו משלם לעולם הבא וזה נשתנה לרעה ולא אכל בטובה יחד על עפר ישכבו בהשואה אחת מהו כן ולכן אמר הן ידעתי מחשבותיכם כי יש לכם להשיב כי זה הרשע שעתיד לחזור בתשובה נותנים לו ייסורין כי זה הוא כונת החכם מ"ש גם את הרשע ישפוט האלהים והרשע דפקר טפי אין הקדוש ברוך הוא מנסה אותו כאמור ולכן מזימות עלי תחמוסו להביא אותו בכלל החוטאים בנפשותם מחלק שהייסורין מועילים בהם להשיב אותם בתשובה לא כן הוא כי אנכי לא מריתי ולכן מה יש לך לומר מה שאמר הכתוב הלאל ילמד דעת בן אדם קרוץ מחומר הנה זה יהיה מכלל רשע וטוב לו ולכן חזר הדין משבעה עד שלשים שואל בשלום מי שהוא בשלום ולפי כי שלשים יום האדם נידון בגהינם גוף ונפש יחדיו אין שואלים בשלומו אחרים ומשיב למי ששואל בשלומו לאחר שלשים יום הרי הוא כשאר כל אדם אם אין מועיל בו כל הערות הללו מה מועיל כי נפגע בו יותר מזה במה דברים אמורים בשאר קרובים שהדוגמא על כל חטאת האדם העושים העדר לכל האיברים הפנימים הנקראים קרובים שחיי האדם תלוי בהם אמנם על אביו ועל אמו שהוא דוגמא למחשבה רעה והרהור שנאמר בהם חושבי און ופועלי רע על משכבותם שואל בשלום אחרים אחר שבעה כאמור ואין אחרים שואלים בשלומו עד שנים עשר חדש להיות לאות לבני מרי כמו שאמרו חכמינו ז"ל משפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש:

[ב] המוצא את חבירו אבל בתוך שלשים יום הדוגמא בזה יהיה לאדם שטוב לפניו ונכנס בלבו הרהורי תשובה ולכן מצא את חברו היינו חבר טוב היינו יצה"ט היה אבל על אשר לא טוב עשה אדם זה וכן היו כל הנלוים אליו כמש"ה ואשלם ניחומים לו ולאביליו הם המלאכים המלוים אותו כדאיתא בזוהר ולכן אמר המוצא את חבירו זה אבל ונפשו עליו תאבל בתוך שלשים יום דהיינו כי היה מתיירא מן העונש של שלשים יום שנידון האדם בגוף ונפש כדאיתא בזוהר פרשת ויקהל מדבר עמו תנחומים לקיים מה שאמר הכתוב ואשלם ניחומים לו ולאביליו ואינו שואל בשלומו כדי שיתן בדעתו כי הוא מסוג הנאמר בהם אין שלום אמר ה' לרשעי' לאחר שלשים יום שכבר עבר עליו יראת העונש ולכן שואל בשלומו לרמוז כי הנה הוא מוכן להיות בשלום עם הקדוש ברוך הוא באיזה צד שיתראה בעיני השגחת הבורא ע"י יסורין וכיוצא ואינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אלא מן הצד לפי כי הימים הראשונים יפלו שמדבר תנחומין להזכיר מש"ה ואשלם ניחומים לו ולאביליו אבל עתה כבר עברו ימי בכיתו ואותם מלאכים המלוים אותו אינם מתאבלים עוד עליו כדי לדבר על לבם דברי תנחומין ולכן אינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אלא מן הצד שאינו מזכיר לו שם המת כלל שלא להעיר על מה שחטא אלא אומר לו תתנחם מתה אשתו ונשא אחרת והדוגמא לזה כאשר יחטא איש והולכת ממנו הנשמ' וכאשר נתן אל לבו לשוב אל ה' בתשובה מרויח נשמה אחרת היא האשה אשר הוכיח ה' ליראי שמו ולכן אמר מתה אשתו ונשא אחרת לפי כי על ידי הנשמה עושה אדם צרכיו וכדאיתא בזוהר פ' משפטים דף צ"ו וז"ל וכי ימכור איש דא קב"ה את בתו דא נשמתא קדישא לאמה למהוי משתעבדא בינייכו בהאי עלמא וכו' ולכן יאמר מתה אשתו ונשא אחרת אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין חבר טוב זה דמאחר שכבר הגיע למדה זו שהרויח נשמה אחרת הס שלא להזכיר ענין תנחומין כי זה יהיה לאדם רשע שנאמר ואשלם ניחומים לו ולאביליו מצאו בשוק כי שם אין אשתו עמו והדוגמא למי שלא היתה עמו חלק הנשמה בקבע ולכן פעמים אינה עמו ולכן אומר לו תתנחם בשפה רפה ובכובד ראש כמי שהוא מסופק בדבר אם נתיישב בדעתו וכוון לבו לשמי' לקנות לו נשמה חדשה כאשר תיקן מעשיו אם לאו ולכן צריך לומר לו תנחומין שנאמר ואשלם ניחומים לו ולאביליו ולכן אומר לו תנחומים בשפה רפה ובכבד ראש אבל אם לא נשא אחרת כי עדין לא קנה נשמה אחרת אחר שחטא ונאבד ממנו הנשמ' עדין לא תיקן מעשיו ולא חזרה בו הנשמה לכן מדבר עמו תנחומין עד שיעברו שלשה רגלים אות הוא לשלש זמנים כי ראוי לאדם לעשות תשוב' היינו מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך הרי שני ימי' עד אשר לא יבאו ימי הרעה הרי שני ימים אחרים הרי הם ארבעה ימים והם זמנים שראוי לאדם לחזור בו אמנם זה לא זכר לעשות תשובה בשלש זמנים מאלו לכן אין מדבר עמו עוד תנחומין חבירו יצר הטוב המדבר עמו לפי כי מה הנאה ימצא לו כאשר ידבר עמו תנחומין שהרצון הוא להעיר לבו על מה שנאמר ואשלם ניחומים לו ולאביליו כדי שיעשה תשובה ומאחר שעבר עליו כל שלשה זמנים הללו ולא שת לבו גם לזאת ברוב דברים לא יענה ולכן אין מדבר עמו עוד תנחומין ועל אביו ועל אמו דהיינו בעון המחשב' והרהור רע דהיינו חושבי און ופועלי רע על משכבותם כי זה חמור ביותר כנ"ל ולכן יאמר על אביו ועל אמו מדבר עמו תנחומי' כל שנים עשר חדש להעיר לבו על משחז"ל משפט רשעים בגהינם שנים עשר חדש לאחר שנים עשר חדש מדבר עמו מן הצד כי מאי דהוה הוה:

[ג] מקום שנהגו לשאול בשלום אבלים בשבת שואלים והדוגמא לזה הוא מה שאומרים לאדם בלכתו מן העה"ז וטוען הניחו אותי ואעשה תשובה אומרים לו עולם שיצאת ממנו דומה לע"ש ועה"ז דומה לשבת אם אין אדם טורח בע"ש מה יאכל בשבת ולכן יאמר מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלי' בשבת שואלים שהדוגמא לאותו שלא טרח בערב שבת כי אין לו מה יאכל בשבת ודבר זה ימצא בו דבר והפכו כי ענין שאלת שלום משמע על רשע וטוב לו דאף על גב כי לא ימצא לו מאומה לשבת הנה הוא בשלום מכל עבריו בגופו ובממונו ומי שאינו שואל בשלום בשבת משמע על רשע ורע לו כי אין לו שלום או בממונו או בגופו הרי כי מאחר שהוא חלל רשע אבל לב ונפשו עליו תאבל לפי שנאבד ממנו חלק הנשמ' או הרוח ולכן אמר כי דבר זה יהיה כפי המנהג מקו' שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת שואלים ואמנם כאשר נתבונן יש ספק גדול בזה דמאחר כי זה מת הוא מצד העון מספקא לן אם נמצא בו ענין חילול שבת וכבר נתבאר בזוהר פרשת תרומה כי בכל מעלי שבתא כרוזין אזלין בכל רקיעין אעדו דיני דחייביא דהא אתקדש יומא ומלכא קדישא אתא והוא אגין על כלא ואז כבה אש גהינם והרשעי' נתן להם רשות ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים הם מחללי שבתות בפרהסייא כנזכר שם כי תולעתם לא תמות מן הגוף ואשם לא תכבה מן הנפש ולכן מקום שנהגו להיות שואלי' בשלום אבלים בשבת שואלים דמשמע כי לאחר מיתה יהיה לו שלום בשבת יען נמצא בו דבר טוב, שאינו מחלל שבת בפרהסייא ולכן גופו ונשמתו יהיה להם שלום והם נינוחים מדין גהינם בשבת וכתב רמב"ם ז"ל שהאבל נותן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל דברים שבפרהסייא ואמת הדבר ובדרך זה בא אל נכון נמי כי זה מורה כי בטוח הוא שיהיה לו שלום דאע"ג כי הוא חוטא אמנם הוא שומר שבת מחללו בפרהסייא ולכן נמצא שהוא שוה לכל אדם והוא עמהם בשלום בשבת:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה