מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן שפג
[א] לא נעלם מעין הקורא מה שנתבאר עד כמה פעמים כי האדם אשר יחטא נק' מת כמו שאמרו חז"ל רשעי' בחייהם קרויים מתי' כי אין זה בדרך השאלה אלא מת הוא באמת לפי כי הנשמ' הולכת ממנו כמו שנת' כמשחז"ל אין אדם חוטא היינו הנשמ' אמנם נא' נפש כי תחטא ולכן כל זמן שהחוטא במרדו ועודינו לא ישוב לא נשאר בו זולת בחינת נפש והיינו מ"ש האבל שהוא החוטא ונפשו עליו תאבל מפני כי הלכו מאצלה נשמ' ורוח ולכן אסור בתשמיש המט' והיינו מדה כנגד מדה ממש כי הנה הרוח הוא דוגמת הזכר המתחבר עם הנקב' בחינת הנפש להוליד בני' הם המצות שנא' פרי צדיק עץ חיי' מה הם פירותיו שלצדיק הם מצות ומעשים טובים ולכן כמו שנפרד חלק הנשמה או הרוח מן הנפש ואין מוליד בנים כמו כן בגשמי אסור בתשמיש המטה וכדאיתא בזוהר פרשת שלח לך דף קס"ז. וז"ל זווגא דההוא עלמא אתעביד איבא יתיר מאיבא דאתעביד בהאי עלמא בזווגא דילהון בזווגא דההוא עלמא בתיאובתא דילהון בחדא כד מתדבקן נשמתין דא עבדי איבין ובקעי נהורין מנייהו ואתעבידי שרגין ואינון נשמתין לגיורין דמתגיירן וכל הני עיילין להיכלא דא עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי זיווג וחיבור הרוח עם הנפש שהם זכר ונקבה ועושים תולדות ונשמות וכאשר האדם בחטאו מבריח ממנו חלק הנשמה או רוח הוא המוליד לכן נמי זה האבל אסור בתשמיש המטה אבל בשאר דבר קורב' מותר אפי' במזיגת הכוס כי יתן בכוס עינו ויתבונן מה גרמו לו מעשיו והצעת המטה כי זה נעשה לפריה ורביה והוא בעונו כפה את המטה לפי כי נשתנה צלם דמות תבניתו על ידי מעשיו כמו שחז"ל אצל נמשל כבהמות נדמו והרחצת פניו ידיו ורגליו כי לבבו יבין מעשיו הפך ממה שאמר הכתוב העז איש רשע פי שישראל יש בהם ג' מדות טובות כמו שאז"ל ה ובעבור תהיה יראתו על פניהם וזה היה רשע בפני ולא נתבייש מהבורא ולא מן הבריות כההוא דאמר יהיה עליכם מורא שמים כמורא בשר ודם ולכן כסו פניו ב צריך לתקן פנים אלי די הדמעה וכן ידיו שנאמר אם ידיכם דמים מלאו כש נגואלו בדם ואצבעותיכם בעון וכן רגלים ממהרות לרוץ לרעה לתקן ידיו על ידי מה דמים ולרוץ לב"ה לרחוץ פניו ידיו ורגליו מטומאת עונם בין באבילות דידיה בין באבילות דידה והם דוגמא להסתלקות הנשמה או הרוח כי נשאר בחינת הנפש לחוד ולכן נפשו עליו תאבל ומותרת לאכול עמו היינו אכילה רוחנית שנאמר לכו לחמו בלחמי של תורה בקערה היא תמורת מה שעקר הבחינות קדושות ממנו והמשיך בקרבו תמורתם רוח של שיטות שקערורות לכן יתקן לאכול בקערה עקרת הבית היא התורה ומותרת לישן עמו הוא בבגדו והיא בבגדה היינו הנשמה שמרויח בהשאלה על ידי לימוד התורה אינה עמו בקבע אלא הוא בבגדו היינו בגד בוגדים והיא בבגדה אינה נקשרת עמו בבגדו בה ומיהו משום לך לך אמרין נזירא יש להחמיר שלא ישן עמהם במטה כלל כדי שירגיש וישוב אל ה' וירחמהו:
[ב] במה דברים אמורים בשאר אבילות של שאר עבירות אבל אם מת אביי של חתן דהיינו שחטא במחשבה היינו אביו כי משם ההולדה של המעשה דוגמא לבנים לפי כי חטא המחשבה חמור מאד ואמה של כלה הוא ההרהור שבלב שמכניסין את המת לחדר היינו היצר הוא חדר שבלב שנאמר ולב כסיל לשמאלו כמשחז"ל זה היצר הרע וכאשר אינו מתפשט והוא אסור שם כמש"ה לאסור מלכיהם ויסר כחו מעליו אחר כך מכניסין את החתן ואת הכנה לחופה והדוגמא לחלק הנשמה או הרוח שהלכו ממנו בעונו ובועל בעילת מצוה עם הנפש השוגגת מתחבר עמה ופורש ונוהגים ימי המשת' אח"כ מאחר אשר יעשה תשוב' נחשב לו אותם הימים שהרשע נידון בהם שבעת ימים כמש"ה והפכתי חגיכם לאבל עתה חזר ונעשה ימי משתה ושמחה ואחר כך שבעת ימי אבלות ונפשו עליו תאבל מענין החרטה על מה שעשה מן הרעה בתחילה כנ"ל ואסור להתייחד עמה בדרך קבע עדיין אלא הוא ישן בין האנשים חלק הנשמה והיא ישנה בין הנשים חלק הנפש אבל אם כנס לחופה ועל ידי התשובה חזר חלק הרוח בקרבו והתחילו ימי המשתה שלו כאמור ואחר כך מת לו מת בא לידי עון בשגגה היוצאת מותר להתייחד עמה הרוח עם הנפש כמו בשאר אבלות שהוא חוטא ועכ"ז אין נעקר עדיין בחי' הרוח והוא שבעל ונתחברו זה עם זה אבל אם לא בעל כי לא עשה מעשה להתחבר חלק הרוח עם חלק הנפש אסור להתייחד עמה כל ימי האבל כי נפשו עליו תאבל בין בחול בין בשבת כי אין נכנס בקרבו תוספת שבת בעבור מעשיו הרעים כאמור: