אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שפב

סימן שפא

[א] כבר נתבאר בכמה מקומות כי כל הדברים יגעים שמגיע לאדם צריך להתבונן כי הם תיקון על הכלל ועל הפרט כי כאשר נתבונן בענין אדם הראשון כאשר חטא ואכל מעץ הדעת נאמר וידעו כי ערומים הם ולכן ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ואמנם מנעל לא נאמר כנראה לפי שהיה כמו האבל אשר חטא על הנפש לכן ויהלך אט לפי כי כאשר חטא הגיע לו בערך כל האדם כמשחז"ל אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שיטות וכאשר נתבאר כי מדקאמר אין אדם חוטא בלשון שלילה היינו ללמד כי הנשמה אינה חוטאת לעולם לפי שמסתלקת כאשר יחשוב האדם לעשות פתגם הרעה כי לכן ימצא כי הרהורי עבירה קשים מעבירה וכן הגיע לאדם הראשון כשגמר בדעתו לאכול מעץ הדעת תכף הלכה ממנו הנשמה כדאיתא בזוהר כדין אבדו זיהרא עילאה דיהב ליה קודשא בריך הוא סוד הנשמ' ולכן אף על גב שנאמר ויעש ה' לאדם כתנות עור אמנם היה יחף בעונו ולכן משבח הקדוש ברוך לישראל אשר עשה להם ואנעלך תחש והיינו מש"ה מה יפו פעמיך בנעלים וזה לא היה לך מאדם הראשון אלא לפי כי את בת נדיב הוא אברהם אבינו עליו השלום שאמר מחוט ועד שרוך נעל וכו'. ובזמן החרבן נתייחפו רגליהם שלכן נאמר ליחזקאל ונעלך תשים ברגלך להורות כי האבל צריך לחלוץ ולהורות את בני ישראל שעתידין לילך בגלות יחפים ולכן לענין הפרט בהגיע אבל לאיש הישראלי נאסר עליו נעילת הסנדל להגיד לעמי פשעם מה גרם להם ובכן ימצא הערה לחוטא כי נפשו עליו תאבל אסור בנעילת הסנדל להיות רמז לאות לו כי כבר ראוי הוא זה הגוף הנקר' מנעל לגבי הנשמה כי הנה הוא חלוץ הנעל כבר נגזרה גזרה עליו ובא יבא לא יאחר ולכן זה יהיה דוקא של עור לרמוז מה שאמר הכתוב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו אבל באינפליא של בגד או של גמי או של עץ מותר כי הרמז בזה הוא מה שחז"ל אין בעל הרחמים פוגע בנפשות תחילה אלא בתחלה היו הנגעים באים על הבית לא חזר בו באים על בגדיו לא חזר בו באים על גופו ולכן זה של עור אסור כנראה כי לא שב אל ה' ולכן דבק בעורו אמנם של עץ מורה על נגעי בתים כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה וכמו שחז"ל מי מעיד באדם קורות ביתו וכאשר אינו חוזר בו בא על בגדיו היינו הדוגמא אנפליא של בגד או של גמי ולכן מותר שאין מנעל אלא של עור ולכן אם הוא של עץ ומחופה עור אסור דהיינו שמחפה עונותיו:

[ב] חיה מותרת לנעול כל שלשים יום אשר נתבאר למעלה כי היולדת הוא דוגמא לעונות אשר יעשה האדם ולמדו ממנו שהוא דוגמא ליולדת היינו חיה כמד"א שאלו נא וראו אם יולד זכר וגו' וסמיך ליה הנני מאכיל את העם הזה פרי מחשבותם דהיינו עבירה שעושה פירות היינו שיולד הזכר ע"י מעשיו הרעים והנה אמר מותרת לנעול כל ל' יום והדוגמא דין הנעשה באדם ל' יום כדאיתא בזוהר פ' ויקהל כל תלתין יומין אחדן בר נש מעינוי מידוי מרגלוי וכו' לפי שהצינ' קשה לה היינו גהינם של שלג ולכן בתחלה יש לה דין אחר של שלשים יום כדי להקל עליה אחר כן בגהינם של שלג כי שם משתלמים נפשותיהן כמו שאמרו חז"ל:

[ג] כל אדם מותר לנעול במקום שיש סכנת עקרב והדוגמא להיות שנתבאר כי המנעל הוא דוגמא לגוף האדם שנועל הנשמה בתוכו וכן איתא בתיקונים: והכי קאמר זה האבל לב ונפשו עליו תאבל אפילו הכי מותר לנעול היינו שער התשובה כמו שאמרו חז"ל מה יפו פעמיך בנעלים באותו שסגר הדלת וכיוצא בך אף על גב כי החוטא צריך להיות מוכן תמיד אל התשובה כי לא ידע האדם את עתו ימיו כצל עובר הלואי כצלו של כותל או של אילן אמנם כל אדם שיש לו אבל מצד מעשיו כאמור מותר לנעול סגור לבו ולדחות ממנו ענין התשובה מפני סכנת עקרב היינו משחז"ל פ' לפני אידיהן ז"ל לעלוקה שתי בנות וכו' הה"ד כל באיה לא ישובון ואם ישובו לא ישיגו אחרות חיים למימרא דכל דפריש ממינות מאית וכו' איכא דאמרי ממינו' אין מעבירה לא והתניא אמרו יו על אלעזר בן דרדייא שלא הניח זונה שלא בא עליה וכו' הנה מבואר מדברי שלמים אלו כי עבירה ומינות העושה מהם תשובה הוא מת איכא דאמרי ממינות ואיכא דאמרי מעבירה ולכן חזר הדין ואמר כל אדם. שהוא אבל על מעשיו כאמור מותר לנעול לבו מן התשובה במקום דאיכא סכנת עקרב שהוא ממית ולכן צריך לעשות תשובה בדרך כלל להמלט מן העונש כאמור:

[ד] אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך כי שניהם נמצא בהם חטא כאמור אמנם היו מהלכין בדרך כי נמצא בהם ענין דרך ארץ מותרים בנעילת הסנדל כאמור להתעכב מלעשות תשובה ולסגור דלתות הלב עד שיבין לעשות תשובה כראוי כדי להנצל מן המות כדאיתא התם:

אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך דהיינו כי נמצא בהם דרך ארץ לפי כי דרך ארץ קדם לתורה כמשחז"ל לשמור את דרך זו דרך, ארץ עץ החיים זו תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ולכן מותרים בנעילת הסנדל דמאחר כי נמצא בהם דרך ארץ ודאי הוא כי יעשו תשובה ולכן מותר להם להיות לבם סגור מן התשובה לפי שעה וכשיגיעו לעיר חולצין הוא משחז"ל לאדם שהי' מהלך באפילה ואינו יודע באיזה מקום מהלך נזדמנה לו אבוקה ניצול מן הקוצים ומן הפחתי' ועדין אינו יודע באיזה דרך מהלך הגיע לפרשת דרכים וכו' ולכן אמר הגיע לעיר שהוא יותר הוא דוגמא אל התשוב' והתורה שהם בונים העולם כמש"ה אם ה' לא ישמור עיר היינו נוטרי קרתא ולכן כשהגיע לעיר ומצא תלמיד חכם המלמד להועיל בדרכי התורה והתשובה חולצין מנעל אשר מנעו עצמן מן התשובה והיה נעול לבס חולצין ויש אומרי' שאם היה עיר שרובה כנענים אע"ג כי נמצא מי שמדריך אותם בתשובה עם כל זה רובה עכו"ם הולכים אחר שרירו' לבם הרע אין חולצין עד שיכנסו לרחוב היהודים אז ישובו אל ה' ונעתר להם ורפאם:

[ה] אם צריך לחלוץ מנעל בבית הקברות שהדוגמא בזה יהיה כי צריך האדם אשר יחטא ואשם ולכן נעשה חלל רשע והוא מטמא בערך בית הקברות צריך לחלוץ מנעל תכף לעשו' תשובה כמשחז"ל אה ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה שודאי עשה תשובה ומה גם כי כל אדם צריך להרהר בלבו בלילה ולעשות תשובה מאשר חטא ביום וכדאיתא בזוהר פרשת קרח ואלין אקרון מאריהון דחושבנא כמו ש"ה כי אין מעש' וחשבון בשאול וכו' כי העושה כן אינו פני גהינם:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה