אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שפא

סימן שפ

[א] הנה ענין האבל זה כבר נתבאר הדוגמא שלו דהיינו החוטא שנעשה חלל רשע לכן ונפשו עליו תאבל ואסור בכל ענייני האבל הגשמי ומה גם בענין סיכה של תענוג אסור והדומה לזה הוא ענין לימוד מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך אמנם רחיצת כל גופו מן העבירות בסגנון זה אסור והיינו הרחיצה אפי' בצונן כי הוא מצנן עצמו מלעשות עבירה ומקיים סור מרע ובין בחמין שהוא להעביר העונות בסגנון האמור אסור ר"ל כי לא להועיל לו מאחר כי יצא מן הכלל והמית כל האיברים על ידי מעשיו היינו כל גופו לכן לא יוכל להרפא לגמרי בסגנון זה אבל פניו ידיו ורגליו שהדוגמא לענין היזק ראיה אשר חזקו פניהם והסיר מסוה הבושה מעל פניו וידיו לא אסורות לעשות העבירה והיה נותן מעות בידו כמו שאמר הכתוב יד ליד לא ינקה רע והיה קל ברגליו לעשותם יש לו מעט תקנה בחמין אסור אמנם ע"י מעשה מצוה בצונן למנוע עצמו שלא לעשותם עוד מותר ואם היה מלוכלך בטיט וצואה דבר מפורסם לעין כל רוחץ כדרכו ואינו חושש כדי שלא לנעול דלת:

ועוד אפשר להבין על רחיצה זו אסור לרחוץ כל גופו דמאחר כי חטא על הנפש שלכן נפשות עליו תאבל אין מועיל לו תיקון לגוף ונפשו בתכלית החיסרון ולכן אסור לרחוץ כל גופו מבחוץ אפילו בצונן לא מבעיא בחמין מיראת העונש שלא לשמה אלא בצונן כי פירש מן העון אמנם לא לענין תשובה אלא שפירש באקראי בעלמא לא להועיל לו אבל פניו ידיו ורגליו על דרך האמור בחמין אסור שלא לשמה מיראת העונש דפעמים אין פחד אלהים לנגד עיניו וחוזר לסורו אמנם בצונן שפירש לגמרי ונצטנן מלעבור עבירה מותר ואם הי' מלוכלך בטיט וצואה לעין כל רוחץ כדרכו אפי' בחמין מיראת העונש ואינו חושש כדי שילמדו לעשות:

עוד זה מדבר בענין המגיע לחוטא אחד שיוצא מן העולם כי מעשיו גורמין לו העונש שם ולכן אמר רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו דהיינו מהעדר מעשה המצות שהם תלויים בגוף לפי כי כן הם רמ"ח מצות עשה כמספר איברים ותיקון זה אינו נעשה בעונש גהינם כאשר ביארתי כי גם שיהיה האדם אלף שני' פעמים בגהינם אינו נברא לו אבר שנתחסר מן המצוה ולכן יאמר נא אסור לרחוץ כל גופו בגשמי לפי כי כן נמי ברוחני אסור לרחוץ כל גופו לא מבעיא בחמין שהדוגמא לגהינם של אש שאינו מוליד בו אבר כאמור אלא אפי' בצונן שהדוגמא לגהינם של שלג כי הוא יותר עונש כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ששה חדשים נידונים הרשעים בגהינם של אש וששה חדשים נידונין בגיהנם של שלג ושם משלימין נפשותיהן אפילו בצונן לא להועיל לו אבל פניו ידיו ורגליו שהם דברים של העדר הנמצאים בו בחמין אסור בצונן מותר ואם היה מלוכלך בטיט וצואה שהם מעשים אשר לא יעשו מן העבירות רוחץ כדרכו בגהינם ואינו חושש לפי כי שם ממרק עונותיו כאמור:

[ב] סיכה כיצד אסור לסוך אפילו כל שהוא והנה ענין הסיכה הוא בשמן של תורה ולכן נמצא חילוק בזה אם מתכוין לתענוג שהדוגמא לזה הוא שלמד תורה להתענג בה לעתיד לזמן התחייה כמו שאמר הכתוב והקיצות היא תשיחך וכן בשכבך תשמור עליך בקבר אפילו כל שהוא אסור דמאחר שהוא חלל רשע ונפשו עליו תאבל תורתו נמאסת ולרשע אמר ה' מה לך לספר חקי אבל אם הוא להעביר הזוהמא של העון מותר כמשחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש ואין צריך לומר משום רפואה דהיינו לרפואת העון מותר כמו שאמרו חכמי' זכרונם לברכה הרי שנכשל אדם בעבירה שחייב עליה מיתה מה יעשה ויחיה אם למוד לקראת דף אחד יקרא שנים ולכן לרפואה מותר כגון שיש לו חטטין בראשו מן המחשבות רעות והגאוה כל דבר של עון הנמצא בראש התורה מכפרת עליו:

[ג] יולדת אבילה שצריכה לרחוץ הנה ענין היולדת הדוגמא לזה הוא עביר' שהוא עושה פירות ויולדת רשעתה והיא אבלה על המעשי' הרעים שצריכה לרחוץ מאותה הטומאה כדי שלא תתפשט העבירה וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מן האמונו' רעות שהם מערבבים רעת האדם מותר לחוף ראשו בחמין היינו יראת העונש דלא גרע מאסטניס האדם השלם דממאיס בכל מידי דמאיס מן העון כי מותר לרחוץ כל גופו לנקות עצמו ולא כל מי שאמר אסטניס אני מתרץ לו אלא דווקא שהוא ידוע ומוחזק שהוא אדם שלם ומתנהג בנקיות מן העונות בכל האפשר ואם לא ירחץ מאותו השגיאות שנפל בו יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש מותר:

[ד) מי שתכפוהו אביליו שאירעו שני אבילות זה אחר זה והדוגמא לאדם שעשה עבירה והיא אבל לב מפני שעשה פגם בצד מה בעצמו ותכף חזר וחטא על הנפש קלקלתו תקנתו מותר לרחוץ כל גופו בצונן כאמור שמצטנן ונמנע מלעבור אותה עבירה עוד והיינו לשעה עד כי ישוב אל ה' וירחמהו: [ה] נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה אינה טובלת הנה ענין הנדה בלי ספק כי הוא מורה על מעשה הרע אמנם כנראה כי אינם דברים חמורים כי נאמר מן המקרא שנא' כטומאת הנדה היתה דרכם לפני ואמרו חכמים זכרונם לברכה מה נדה יושבת עמו בספסל שאינו מתמוטט וישבה עמו היא בכסותה והוא בכסותו וכו' וכן יהיה נמי בדין זה כי אדם זה לא פירש לגמרי מאחר הקדוש ברוך הוא בעל נעוריה רק הוא חותה לפרקים לתיאבון ולכן באה הדוגמא שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה לפי כי אדם זה היה פעמים צדיק פעמים רשע ונזדמן זמן טבילתה מן העון בימי אבל שהיא תתאבל על מעשיו אינה סובלת דאיך יתכן ליטהר במעשיו וזה דומה לטובל ושרץ בידו: [ו] אשה לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה ומכאן מודעה רבא לאשר חטא על הנפש צא ולמד מישראל שהם רבים ואינו דומה ליחיד ושם נאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב אמרו כלום אשה מתקשטת אלא לבעלה אם כן מאחר שנאמר כי לא אעלה בקרבך למה לנו עדי זה אם כן כל שכן היחיד החוטא נגד פני עליון ובעונו נסתלק הקדוש' מקרבו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם של כל א' אם כן בלי ספק כי אסור לעשות הדברים האלה שהם דברים של חסידות כההיא דשרו ליה לרבי זירא לא כחל ולא שרק ויעלת חן דאף על גב כי יש מי שפירש דהיינו בלי דרשה ובלי לימוד הגדה היה שלם אמנם יש להבין כי לא בענייני הלימוד קאמר כי מי ישמע לדבר הזה כי ימצא האדם חסר מאחת מאלה ויהי' מעלה חן אמנם הענין הוא מדבר על מילי דחסידותא כי בלאו הכי היה שלם בתורה וכן נמי ירצה במאמרו אשה מי שתשש. כחו כנקבה כד"א נשתה גבורתם היו לנשים לא תכחול ולא תפרכס דהיינו שיהיה שח עינים מדקדק בדבריו וסביביו נשערה מאד בימי אבלה כי מה מועיל לו לעשות דברים אל ובידו מעשה הרע שכל אלו אסורים ברחיצה כאמור ואשת איש דהיינו כמו ש"ה אלמנה וגרושה וכו' ואיתא בזוהר אלמנה מאותה הנשמה וגרושה דלא עאל לפרגודא ולכן אדם הנמצא בו אחת מאלה אסור לעשות הדברים הללו כי לא להועיל לו אבל אם היא אשת איש כי עדין לא נתרחק' מהקדוש ברוך הוא והיא אשת מי שכתוב בו ה' איש מלחמה אינה אסורה בכל הדברים האלו אלא תוך שבעה לפי דשבעת הימי' היינו ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואיתא בבראשית רבה כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם חרץ ימיו של כל אחד וכל אותם הימים ממתין הקדוש ברוך הוא לרשע אם יעשה תשובה אמנם אחר שבעה דהיינו כאשר הולך האדם אל בית עולמו ונותן דין וחשבון לפני הקדוש ברוך הוא שבעת ימים שנידון בגוף ונפש כנ"ל אחר כך מותרת בכל כי חנון ורחום הוא ונאמר כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף סוף סוף האדם נמצא בו חלק ממנו יתברך ונשמות אני עשיתי והם חלק אלוה ממעל ולכן מותרת הנשמה בכולם כדי שלא תתגנה על בעלה זה הקב"ה בעל נעוריה. כלה שאירעה אבל כך אחז"ל ת"ח צריך להיות צנוע ככלה ומה כלה מתקשטת בכ"ד קשוטין כך צריך להיות תלמיד חכם בקי בכ"ד ספרים ולכן באה הדוגמא בזה כלה זו היינו תלמיד חכם שאירעו אבל הוא ענין עון ונפשו עליו תאבל תוך שלשים יום לחופתה מן הדברים שמענשים עליהם אחרי המות שלשים יום כדאיתא בזוהר פ' ויקהל לחופתה כי כאשר השלם הולך לבית עולמו נקרא יום חתונתו כאשר ביארתי בפסוק צאינה וראינה בנות ציון בנים המצויינים בהלכה במלך שלמה מאן רבנן שיוצאים לקראתו מלאכי שלום ומקדימים לו שלום והקב"ה אומר יבא שלום לפי כי היה משים שלום בפמלייא של מעלה ופמליא של מטה לכן התבוננו ביום חתונתו עם הקדוש ברוך הוא כההיא דאמר יומא דהילולא דרבי שמעון וביום שמחת לבו כי אין לצדיק שמחה כל הימים בעולם הזה אמנם אז הוא יום שמחת לבו ולכן יאמר כלה זו שאירעה ענין אבל מדבר של עון בשגגה היוצאת תוך שלשים לחופתה מותר להתקשט במילי דחסידותא כאמור אפילו תוך שבעה דהיינו שעבר על דבר שנענש החוטא בשבעת הימים בגוף ונפש כדאיתא בזוהר פרשת תרומה בוגרת שאירעה אבל היינו לרווק צדיק שנכשל בעבירה ונפשו עליו תאבל שהוא עומד ותוהה כיון שעומדת להנשא כפי פשוטו ומה גם כי מוכן הוא להנשא עם התורה מותרת בכיחול ופרקוס שהם ענייני החסידות אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה שהיא מיראת העונש וצערת אבלה היינו כי עדיין לא בא לכלל השלימות כמו הבוגרת לכן אסורה אפי' בכיחול ופרקוס מדרכים של החסידות כאמור: הדרי בי לבאר דינים הללו בשורשם למעלה וכך היה אומר רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן כי הנה זה הוא האבל לב פעמים רוחץ באותם י"ג נהרי דאפרסמונא דכיא שנאמר ה' על מים רבים כדאיתא בזוהר בפ' ה' על מים רבים ה' דא חכמה על מים רבים דא בינה כי משם רוחץ כל גופו ת"ת ישראל פעמים במים קרים לקיים מש"ה מים קרים על נפש עיפה פעמים ירחץ במים חמין להעיר הגבורות כדי לדחות סטרא אחרא למטה ולכן אמר אסור לאבל זה לרחוץ כל גופו אפי' בצונן אמנם פניו ידיו ורגליו בחמין אסור לפי שהוא מזיק הגוף ביותר ונמצא מתבטל סטרא אחרא אמנם בצונן מותר בסוד מים קרים ואם היה מלוכלך בטיט וצואה של הקליפה כאשר הם מתגברים ועולים עד למעלה רוחץ כדרכו ואינו חושש שלא לתת להם אחיזה כל כך ביותר:

סיכה כיצד אסור לסוך כל שהוא איתא בזוהר פרשת אמור דף פ"ח. וז"ל כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן וכו' האי קרא אוקמוה אבל כשמן הטוב על הראש דא משח רבות קדישא עילאה דנפיק ונגיד מאתר נהרא עמיקא דכלא ד"א דנגיד ונפיק מרישא דכל רישין סתימא דכל סתימין על הראש על הראש ודאי רישא דאדם קדמאה וכו' ולכן הוא אומר סיכה כיצד אסור לסוך אפי' כל שהוא אם מכוין לתענוג דהיינו כי הצדיק כתיש כתישין ואפיק משה רבו מאינון זתין קדישין למיהב לכלה היינו שמכוין לתענוג אבל אם הוא להעביר הזוהמא דסטרא אחרא מותר ואין צריך לומר משום רפואה לאותו חולה וההיא חולה שנאמר כי חולת אהבה אני כגון שיש חטטין בראשו וממשיך מאותו שמן הטוב על הראש מותר:

יולדת אבלה היא רחל דכתיב ותלד רחל ותקש בלדתה ונא' ויהי בצאת נפשה כי מתה שצריכה לרחוץ מפני שנא' ותקרא שמו בן אוני מותר וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו להוציא אותם דינים מן השערות כדאיתא באדרא רבא דף קל"א וז"ל בפלגותא דשערי אתחזי חד אורחא דקיק וכו' תאנא בכל קוצא וקוצא מתאחדן אלף אלפין מארין דיבבא ויללא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי נמצא בראש של ת"ת ישראל ערבוביא של אותם מאריהון דיבבא ויללא ולכן אמר מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו בחמין שורש הדינים דלא גרע מאסטניס בסוד אימא עילאה שמותר לרחוץ כל גופו כי שם הם מים רבים כדאיתא בזוהר פרשת בראשית בפ' ה' על מים רבים ה' דא חכמה על מים רבים דא בינה ולא כל מי שאמר אסטניס אני מתירין לו אלא דווקא שהוא ידוע שהוא אסטניס ומתנהג בנקיות שכן אימא עילאה מתנהג בנקיות כי אין קליפה ולא דבר רע יונק ממנה ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש:

מי שתכפוהו אביליו שאירעו שני אבילות זה אחר זה דהיינו כי ת"ת ישראל הגיע לו אבילות בעבור הכלה שגלתה ואמרה מתה אנכי וגם הצדיק נקרא מת שנאמר כי מפני הרעה של החרבן נאסף הצדיק ולכן מותר לרחוץ כל גופו בצונן מאותם מים קרים עליונים:

נדה שנזדמנה זמן טבילתה לפי שנאמר כטומאת הנדה היתה דרכם לפני מ"ש בזוהר פרשת בלק וז"ל רזא אוליפנא מגו בוצינא קדישא כד איהי סלקא למלקט עינוגין וכיסופין ומומא אשתכח בהו בישראל לתתא כדין אתעדיאת ויתיבת עלה יומין במנין וכו' ולכן אמר נדה זו האמורה שהגיע לה טיפה כחרדל כמ"ש במאמר כדין מטי לגבה טיפה ולכן הגיע לה זמן טבילתה בימי אבלה אינה טובלת עד יעברו הימים אשר נגזר עליה:

אשה יראת ה' לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה הם ימות החול כשיורדת לעשות ייחוד ביצירה בסוד מטטרון כדאיתא בתיקונים מטטרון על ידו מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין של חול שכל אלו אסורים ברחיצה ואשת איש בזמן שמתחברת הכלה עם בעל נעוריה אינה אסורה אלא תוך שבעה רוצה לומר כל עוד שהיא עדיין תוך שבעה עולמתאן דמטרוניתא שהם בבריאה וזה סוד משחז"ל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה תאמר גנאי הוא לה וכו' דראוי להבין מה ענין גנאי ימצא בזה מאחר כי זה התבשיל הוא של בית אביה אמנם הענין מתבאר עם זה הדין כי הנה לפי כי בזמן החרבן אמנם אינה יכולה להתקשט תוך שבעה למטה בבריאה בתוך שבעה עולמתאן דילה לא כחל ולא סרק לכן גנאי הוא לה לשאול מאותם ציקי קדרה מן הייחוד עליון ולכן עבדיה מביאים לה בחשאי אבל אחר שבעה בזמן שעולה למעלה בעולם האצילות מותרת בכל כדי שלא תתגנה על בעלה שלא יאמר לה הסיבי עיניך מנגדי לפי שאין בהם כחל כלה שאירע לה אבל בתוך חופתה היא הכלה הקדושה הגיע לה אבל כאמור במאמר הקודם כד איהי סלקא למלקט כיסופין וענוגין כי אז היא בסוד כלה בחופתה לפי כי החופה היינו מ"ש בזוהר פרשת תרומה דף קס"ט. וז"ל ועשית את הקרשי' כו' כתיב הכא עומדים וכתיב התם שרפי' עומדים אלין קיימין בתיקוני דכלה וסחרן סחרני דחליה למשרי בההוא חופה רוח עילאה וכו' אמר כלה זו שאירעה אבל מפני מעשה התחתונים כאמור במאמר תוך שלשים יום לחופתה היינו שלשה מדות של הזכר כאמור למעלה בפסוק מן השלשים הכי נכבד ועד השלשה לא בא רוצה לומר כי היתה הכלה מתייחדת עם בעלה ומגעת עד ג' עליונות כי אז היא בסוד השלימות לפי כי היא שוה. אליו ואינה חסירה רק הכתר להיות שוה לבעלה ולכן מותרת להתקשט אפילו תוך שבעה עולמתאן דילה בוגרת שאירעה אבל הנה הכלה הקדושה יש בה כמה בחינות כי כבר נתבאר בכמה מקומות כי כל ענין שהוא למטה בגשמי כך יהיה למעלה ברוחני שאלו לא היה לו שורש למעלה לא נהיה הדבר הזה ולכן כמו שלמטה בגשמי ימצא זמנים רבים באשה מזמן שהיא קטנה עד שהיא אשה כך ימצא למעלה והנה הדברים האלה פירש מורי זלה"ה במלת נקבה כי כינוי זה נמצא בו כל הזמנים האמורים כי כל אות מורה על זמן אחד אות נ' של נקבה היינו נערה אות ק' של נקבה היינו קטנה אות ב' של נקבה היינו בוגרת אות ה' של נקבה היינו כשהיא אשה גדולה ולכן חזר הדין בוגרת שאירעה אבל כיון שעומדת להנשא שהרי ניבנית ככל הצריך לה מותרת בכחל ופרקוס אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה כי אין להעביר הזוהמא לגמרי מאחר שהגיע לה אבל צריך לתת להם זאת אחיזה ונערה אבלה כי עדיין אינה בכל השלימות וזה הוא סוד מש"ה וישבו מארץ ישראל נערה קטנה והקשו חז"ל מאחר שהיא נערה כיצד אומרת קטנה ומשני קטנה דמין נעורן אמנם כונת הפסוק להודיע כי כאשר היא נערה עדין ימצא לה קצת דין של קטנה ולכן אסורה בכחול ופרקוס לפי כי אינה שלמה עדיין:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה