אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שעח

סימן שעז

[א] הנה נתבאר כי האבל הוא אבל לב על עונותיו כי להיות שהיה חלל רשע נקרא מת כמו שאמרו חז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים ואין הענין להם בדרך השאלה אלא באמת לפי כי הקדושה שבתוכו והנשמה הולכים להם ונשאר מת באמת אמנם לפי כי דבר זה להם בא בכח ולא בפועל אמרו קרויים מתים ולא אמרו הם מתים ואמנם אין לך אדם מישראל שאין בו מצוה כך אחז"ל כפלח הרמון רקתך ריקנין שבך מלאי' מצות כרמון ולכן אמר אבל זה הרשע אסור לאכול משלו מאותם מצות שיש לו בעולם הזה בסעודה ראשונה ובכן יהיה מחלק אותם שהם רשע ורע לו לפי שהקב"ה עדין מרחם עליו אולי יעשה תשובה אבל בשניה דהיינו בגן עדן מותר והענין נלמד ממשחז"ל לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות היינו מזונו' בעולם הזה וטובה וגם לשולחן שבגן עדן והטובה אשר יש לצדיקים וכן נמי בנדון דידן סעודה ראשונה היינו בעולם הזה מן ההצלחות הגופניות וסעודה שניה שלעתיד דאף על גב כי הרשיע ונקרא מת לא יתחסר מלהיות נמצא בו מצות ולכן זה יהיה רשע ורע לו לטוב לו לעתיד כי יאכל מן הסעוד' המזומנ' לצדיקים בגן עדן אפי' ביום ראשון וכבר נתבאר כי ענין האבילות שבעה ימי' הם דוגמא לחיי האדם שנאמר ימי שנותינו בהם שבעי' שנה ולכן אפי' עשה מצות ביום ראשון כי עדין אינו בר מצוה לפי שמספר שניו עשרה ולא הגיע לי"ג ויום אחד שלא תאמר הרי אין אדם זה חייב במצות ולכן נמצא שהוא אינו מצווה ועושה עם כל זה הנה שכרו אתו ואוכל שם סעוד' שניה זו כאמור ומצוה על שכיניו שיאכילוהו משלהם כדי שלא יאכל משלו דהיינו כי יהיו מתפללי' עליו ומזכות שלהם יהי' אוכל כאשר ישוב אל ה' וירחמהו ויכול אחר להאכיל את חבירו בימי אבלו על דרך האמור והוא יחזור גם כן ויאכילנו משלו בימי אבלו ובלבד שלא יתנו כן בתחלה נמצא שמחטיא אותו שהרי ברית כרותה לשפתים:

[ב] אשה שאירעה אבל הנה נתבאר למעלה כי האדם שאין בו תורה ומצוה הוא מכונה אל האשה שאין בה לא תורה ולא מצוה וכן הוא אומר נשתה גבורתם היו לנשים ולכן אדם זה נמצא בו תרתי לריעותא ראשונה כי הוא מחוסר תורה ומצוה ועוד נמצא בה שאירעה אבל ממעשים הרעים אין לאנשים להדריכה על ידי תפילה כאמור דמאחר כי אין בו תורה מה מועיל בו התפלה אבל נשים כמוה בלתי תורה מברים אותה ממאכל התורה להועיל לו. אשה נשואה דהיינו כי האשה הוא האדם שאין בו תורה היתה כאלמנה והוא הנרצה אצלי בפסוק איכה ישבה בדד העיר רבתי עם והשיב תדע כי חלק האחד שאין בהם תורה נתחייבו לפי כי היתה כאשה אלמנה תשש כחו כנקבה ונאמר על מה אבדה הארץ וגו' ויאמר ה' על עזבם את תורתי וחלק השני שהיו רבתי בגוים רבתי בדעות שרתי במדינות היתה למס כד"א נהייתי ונחלתי בעבור שהיו עובדי עבודה זרה הוא למס הוא סמל כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה ולכן אשה נשואה מי שהורע כחו יהיה בערך אשה אמנם לא בעבור העדר התורה כי היתה נשואה לתורה שאירעה אבל מן העון הנמצא בו אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה שהוא בעולם הזה משל בעלה בזכות התורה וכן מי שיש לו סופר או שכיר אם אוכל בשכרו כי הנה סופר או שכיר היינו חלקי רוח או נשמה שקונה האדם על ידי מעשיו אם אוכל בשכרו על דרך מה ששנינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא ואירעו אבל מפני העון לא יאכל סעוד' ראשונה בעולם הזה משל בעל הבית דהיינו אוכל מפירותיהן אבל מי שזן עני או יתום הדוגמא לבחינת נפש דוגמא לעני ויתום היינו בחינת הרוח כדאיתא בתיקונים או לבנו ובתו הם בחינת נפש ורוח העיקריים בלא תינאי ואירעם אבל מפני העון כאמור יכולים לאכול סעודה ראשונה בעולם הזה משל בעל הבית אוכל מפירותיהן: [ג] אם רצה האבל הוא הרשע שלא לאכול ביום הראשון ושלא להיות נהנה בעולם הזה מאותם מצות הנמצאות עמו מותר לאכול משלו אחר כך אפילו סעודה ראשונה:

[ד] היו נוהגי' להתענו' ביום מיתת החכמים שהדוגמא לזה היות האדם השלם מצטער כשהזולת חוטא מאחר כי כל ישראל הם ערבים זה לזה וחוטא אחד יאבד טובה הרבה:

[ה] מי שנקבר בערב שבת סמוך לחשיכה הוא הדבר שנתבאר למעלה כי ערב שבת הוא דוגמא לעה"ז כי כן אומרים לאדם הטוען שם ואומר הניחוני ואעשה תשובה אומרים לו העולם הזה דומה לשבת ועולם שיצאת ממנו דומה לערב שבת מי שטרח בערב שבת אוכל בשבת ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת ולכן אומר מי שנקבר בערב שבת דהיינו במקום שהיה ראוי לו לתקן מעשיו ולטרוח למצא מה לאכול שם בשבת נקבר על ידי שהרשיע ונעשה מת בחייו וזה היה לו סמוך לחשיכה כאשר העריב שמשו קודם הכנס השבת לעתיד יש מי שאומר שמברין אותו אז כאמור בדוגמא שלו דהיינו להתפלל עליו ולהטעימו מלחם התורה אולי יועיל לו ולי נראה דכיון שאינו חובה טוב שלא להברותו אז מפני כבוד השבת וכן נוהגין אמנם כפי הדוגמא שלו ע"ד האמור ראוי להברות אותו כאמור:

וכאשר נחזור להבין דינים אלו לצד עילאה הכי קאמר אבל היינו הצדיק שנא' הצדיק אבד שאבד לכלתו ולכן הוא אבל לב אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה בסוד הלחם אשר הוא אוכל כמו ש"ה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי כדי שיבא לו מלמעלה מה לאכול לקיים מה ש"ה צדיק אוכל לשובע נפשו אבל בשניה מותר אפילו ביום ראשון שהוא דוגמא למדת החסד ראשון הוא מימי' עליונים שבעת ימי בראשית ומצוה על שכיניו המדו' הסמוכות לו שיאכילוהו משלהם הם הנצחי' המריקים מעליה' הזהב כדי שלא יאכל משלו כאמור ויכול אחד להאכיל את חבירו בימי אבלו הכלה הנקרא' חבר טוב שנא' והוא חברתיך ואשת נעוריך והוא יחזור גם כן ויאכילנו בימי אבלו באשר הכלה בסוד המיעוט ויוצאה בגלות ובלבד שלא יעשו תנאי מתחלה לפי כי התכלית הוא כדי שיבא לאבל זה אורות מלמעלה מחדש להתייחד עם כלתו כאמור:

אשה כשרה שאירעה אבל מפני החרבן והגלות אין לאנשים להברות אותה דמאחר שירדה בעולמות אין ראוי כי ילך נמי הצדיק אחריה כדי להברות אותה לפי כי אין נעשה ייחוד למטה אבל נשים מברין אותה הם המדו' שבעולם למטה נקר' נשים כדאיתא בזוהר פרשת שמות איש וביתו באו כל דמקבל מאחרא נקרא ביתא דיליה ולכן הללו לפי שנקראי' מעלמא דנוקבא לכן הוא אומר אבל נשים מברים אותה ואשה נשואה שהוא מתחברת עם בעלה הצדיק שאירעה אבל כאמור אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה וסוד הענין כי שני מיני ייחודים הם לחתן וכלה אמנם האחד מהם נפסק בעבור החרבן והגלות והיינו מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה ולא אבא בעיר וכי משום דבקרבך קדוש לא אבא בעיר אלא נשבע הקדוש ברוך הוא שלא יכנס בירושל' של מעלה עד שיכנס ישראל בירושלם של מטה וסוד הענין בקיצור כי הנה למעלה נמי יש נמצא שני זווגים בין אבא ואימא ולהיות כי בזמן החרבן נפסק הזווג האחד של חתן וכלה לכן נשבע הקדוש ברוך הוא ביה חכמה שלא יכנס בירושלם של מעלה הוא אימא כדאיתא בתיקונים עד שיכנס ת"ת ישראל בירושלם של מטה היא הכלה ונתחסר נמי הייחוד העליון היותר חשוב היינו להוציא נשמו' חדשות כדאיתא בזוהר בהיכלות פקודי היכל חמישי וז"ל ומיומא דאתחרב בי מקדשא לא עאלו תמן נשמתין ול הוא אומר אשה נשואה זו הכלה הקדושה אינה יכול' לאכול סעודה ראשונה בסוד ייחוד זה עם בעלה החתן כאשר הגיא לה אבל מן הגלות והחרבן כאמור וכן מי שיש לו סופר שנאמר בו איה סופר את המגדלים או שכיר הוא מטטרו"ן כדאיתא בזוהר מטטרון איהו שכיר מחי עלמין לקבלא צלותא אם אוכל בשכרו כדאיתא שם ביומו תתן שכרו דא צלותא דשחרית ולא תבא עליו השמש דא צלותא דמנחה ואירעו אבל כאשר מזדווג עמו זקן וכסיל לא יאכל סעודה ראשונה החשובה בזמן כי הצדקת מתלבשת בתוכו כד"א כי רוח עברה בו דא רוח עילאה לא יאכל משל בעל הבית הוא הצדיק שהם מתחברים צדיק וצדק ונעשה הייחוד על ידו כדאיתא בזוהר גם בתיקונים מטטרו"ן על ידיה מתייחדין צדיק וצדק בשית יומין דחול אבל מי שזן עני היא הכלה הנקרא עניה או יתום בסוד הצדיק כי יוסף הוא יתום מאם או לבנו ולבתו שהם בסוד העולמו' בלא תינאי כי הוא נותן להם לרצונו כפי חפצו ואירעם אבל בדרך מקרה בלתי טהור יכולים לאכול סעודה ראשונה כאמור משל בעל הבית אם רצה האבל זה שלא לאכול ביום הראשון היינו על ידי מדת החסד הוא ראשון מותר לאכול משלו מן האוכל שנאמר בו והיה האוכל לפקדון לארץ מותר אפילו סעודה ראשונה מאותו הייחוד שנפסק מאחר שאינו שלם כבראשונה:

היו נוהגים להתענות ביום מיתת החכמים לפי כי כך אחז"ל מצינו שסילוקן של צדיקים יותר מחרבן בית המקדש שנאמר הנני יוסיף להפליא וגו' וכל כך למה ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר והענין בקיצור כי סילוקן של צדיקים שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק יותר רעה גדולה מחרבן בית המקדש שהוא בסוד הכלה דאלו בחרבן בית המקדש נאמר ותרד פלאי' כי הכלה ירדה ממדרגה שהיה לה עם הנקרא פלא והוא פליא בסוד חכמה עילאה כדאיתא בזוהר פ' צו דף ל"א וז"ל פלא דא חכמתא עילאה דהוא פליאה ואתכסייא מכולא כד"א כי יפלא ממך דבר והיינו אותו שבח הנמצא לכלה שנא' ה' בחכמה יסד ארץ באבא ויסד ברתא ופרד פלאים פלאים ממדרגה זו והקללות מאה חסר שתים שנאמר והפלא ה' את מכותך דהיינו הפלאה לדעת אבל בהסתלק הצדיק שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק נאמר הפלא ופלא היינו כי מרגישים למעלה באותו שביל דקיק הנקרא פלא כאמור וגם בנתיב לא ידעו עיט שהוא פלא ואינו דומה למש"ה ותרד פלאים דאלו התם אמר כי המדה אחרונה ירדה ממדרגה עליונה הנקרא פלא בדרך כל המקומות הנקרא פלאים עד שירדה למטה אבל בזה נאמר הפלא ופלא כל כך למה ואבדה חכמת חכמיו הרי כי יתבטל הייחוד של חכמה ובינת נבוניו תסתתר ולכן קשה מאד דהיינו כי נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלם של מעלה כאמור עד שיכנס ישראל בירושלם של מטה ולכן טוב להתענות ביום מיתת החכמים ח"ו: מי שנקבר בערב שבת היינו יום הששי מדת הצדיק סמוך לחשיכה ועדיין לא קדש היום יש מי שאומר שמברין אותו אז לקיים אכלו רעים ולי נראה וכו' הא ליתי כפי הסוד לפי שהוא מצוה והיינו נמי כבוד השבת כי כן מתקיים אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי היינו האבל אף על גב כי אסור בתשמיש זה היחוד אינו משלו כאמור וגומר אכנו רעים הם המלוים אותו וגו' וגם זה הוא בחי' ייחוד שנעשה באותה שעה כדלקמן:

[ו] הנה ענין הבראה של מת הדוגמא לה היינו מש"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים ואחז"ל האכילהו לחם של תורה והענין כי שונא זה הוא כמשחז"ל כי תראה חמור שונאך במה הכתוב מדבר ברואה דבר ערוה בחבירו והוא יחידי אין יכול להעיד עליו כי הא דטובי' חטא וזיגוד מנגד מצוה לשנאתו שנאמר יראת ה' שנאת רע ולכן אמר אם רעב שונאך זה ועודינו לא ישוב ומשביעו רעב האכילהו מלחמה של תורה היינו עיקר ההבראה בנדון זה ואם צמא עדיין לדבר עבירה השקהו מים של תורה כמשחז"ל לפי כי גחלים של גיהנם אתה חותה על ראשו לפי כי הן תוחלתו נכזבה שהיה לו עדיין מאותו חלק שיש לו בגן עדן וה' ישלם לך ישלימנו לך ואם יש בך איזה עון הם גחלים מחלק גהינם אתה חותה אותם על ראשו ולכן יאמר נא אף על גב כי כן ענין ההברא' מן התורה את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון והאבל לב על מעשיו אסור לאכול משלו לפי כי איבד זכותו אמנם אין מברין על הקטן היינו משחז"ל קטן שלא כלו לו חדשיו מאחר כי יש אתו דבר ה' זו תורה אלא אם כן הוא בן ל' יום שלמים דהיינו כי נמצא בו עון אשר צריך להיות נידון שלשים יום בגיהנם בגוף ונפש כדאיתא בזוהר פ' ויקהל או קים ליה בזה שכלו לו חדשיו דהיינו כנחז"ל אמרו משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש וזה כלו לו חדשיו אלו ולא ינקה בהם מרוב עונותיו:

[ז] מרביצין ומכבדין בבית האבל והדוגמא יהיה ההפך מן האבל לב הוא החלל רשע לתת לו הנחה והשקט בעולם הזה כדי שיירש גיהנם כמו שאמרו חז"ל למה רשעים דומים בעולם הזה לאילן שהוא כלו עומד במקום טומאה וקצת מענפיו נוטים למקום טהרה נקצצו ענפיו נמצא עומד כלו במקום. טומאה כך הרשע נותנים לו שלום והשקט על מצית שעשה בעה"ז נמצא יורש גיהנם ולכן מכבידין ומרביצין לפני אבל זה הרשע כדי לאבדו מן העולם ומדיחין קערות כוסות וצליחיות וקיטוניות והדוגמא לאברים שחם באולי ימצא שעשה מצוה באבר פרטי נותנים לו חלק מן הטובה מקביל לו להריח איזה טובה הנמצא בו ולהדיח עליו הרעה בגיהנם ולכן אין מביאין שם לא בשמים כנגד מעשה הטוב ולא מוגמר שהוא כנגד שם טוב אבל מביאים אותם בבית שהמת שם כדי להעביר רוח רע היינו ע"ד משחז"ל מה ענין סוטה אצל והכהן הגדול מאחיו אלו זכתה יצא ממנה כהן גדול וכאשר לא זכתה הרי צבתה בטנה ונפלה ירכה והיתה לאלה בקרב עמה כך מביאים בשמים אלו בבית של המת חלל רשע לומר אלו זכה היה לו מעשה טוב וריח לו כלבנון וכתר שם טוב שהולך מסוף העולם ועד סופו ועכשיו הבאיש ריחו ותעל צחנתו: ולכן אין מברכים עליהם לפי כי אין הנאה מהם ולכן אין אגדה ושמועה בבית האבל חלל רשע אלא יושבים ודוממים:

[ה] כיון שנקבר המת זה דהיינו כי נתקיים מש"ה לא תלין נבלתו כאשר נבלה עשה בישראל על העץ אלו ישראל שנא' כימי העץ ימי עמי וקיים בו קבור תקברנו כמו שחז"ל אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה לפי כי ודאי עשה תשובה וכן שנינו לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד תכה ועוד נאמר בזוהר פ' קרח כי אין מעשה וחשבון כי צריך האדם כל לילה קודם שישן לחשב מה שעשה ביום ויתודה עליהם היינו חשבונות של מצוה ואחר כך יפקיד רוחו ביד קונו נמצא מקיים כי קבור תקברני ביום ההוא ונקה האיש מעון והיינו מ"ש כיון שנקבר המת אע"ג כי נעשה מת לפי מעשיו והוא חלל רשע כיון שנקבר מאחר שמקיים כי קבור תקברנו ביום ההוא מותר לאכול בשר כך אמרו חז"ל עם הארץ אסור לאכול בשר ואמנם מאחר כי נמצא בו דבר טוב זה שהוא מאותם מאריהון דחושבנא וקיים לקבור מעשיו הרעים מותר לאכול בשר ולשתות יין בגשמי וגם מן הרוחני של תורה שנאמר לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי דאלו בתחלה נאמר ולרשע אמר ה' מה לך לספר חוקי והאבל זה אסור בדברי תורה ועתה מותר בהם מעט לא כביר לשרות אכילה שבמעיו שהיה חוטא בה למלאת רסן בטנו כי זה הוא תחילת קלקולו של אדם שנאמר ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ולכן שותים מעט יין מן ההגדה בתוך הסעודה כדי לשרות אכילה שבמעיו כאמור אבל לא לרוות:

[ט] מקום שנהגו להברות לאבל לב הרשע בבשר ויין שהדוגמא ללימוד התורה כנ"ל ומיני מטעמים עושים כי זה יהיה הדוגמא לקיים אם רעב שונאך האכילהו לחם של תורה וכו' כנ"ל ומברים תחלה בבצים להעיר לב הרשע שנעשה כביצה מוזרת על ידי העבירות שעשה או בעדשים כי תבשיל זה זכר לאבילות כי על ידי כך יצא עשו מן הכלל כפר בעיקר ואמר למה זה לי בכורה אותו שנאמר זה אלי למה לי ואחר כך אוכלים כל צורכם מאחר שעשה רמז לדברים אין לאכול עם האבל זה חלל רשע כל כך בני אדם להודיע רשעו ולהברו' לו על דרך הנ"ל אם רעב שונאך האכילהו לחם כל כך בני אדם עד שיתחלקו לשני מקומו' כי הנה חז"ל אמר כל אדם יש לו שני חלקים חלק בגיהנם וחלק בגן עדן זכה נוטל חלקו וחלק חברו בגן עדן נתחייב נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם ולכן אין להברות בני אדם כל כך עם האבל עד שיצטרכו להתחלק בשני מקומו' כי יהיה מוכן מזה על אותם השני מקומות הנזכר שיובן שאומרים לאבל זה התבונן כי כבר נתקיים משחז"ל כי הרשע נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם שנאמר ומשנה שברון שברם ולא נכון לעשות כן לפי כי לעולם יש תקוה והקב"ה ימינו פשוטה לקבל שבים הוא הנרצה אצלי כמש"ה במות אדם רשע תאבד תקוה כל זמן שהוא על פני האדמה יש תקוה אולי יעשה תשובה אמנם במות אדם רשע תאבד תקוה שיעשה תשובה וכן תוחלת אונים אבדה אותו תוחלת ממושכה שהיה לו ליירש פי שניים כמו הבכור שנאמר בו כחי וראשית אוני תוחלת אינים שנא' לכן בארצם משנה יירשו שנוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן אבדה אמנם עתה צדיק מצרה נחלץ מאותו חלק שהיה לו בגיהנם שהוא צרה כד"א ואף הסיתך מפי צר נחלץ ונמלט ממנו ויבא רשע תחתיו זה הרשע נטל חלקו וחלק הצדיק בגיהנם ולכן אין לאכול שם הרבה בני אדם שיתחלקו לשני מקומות לפי כי כי עדיין יש לו תקוה:

[יא] היכא שצריך למנות שבעה אחר הרגל לא נעלם מעין כל קורא היות שלימו' איש הישראלי אחר המיתה לפי כי אז מתפשט מן הגוף הגשמי ומתלבש בגוף רוחני כדאיתא בזוהר פ' תרומה דף ק"ן. וז"ל גן עדן איהו בארעא נטיע באינון נטיע דנטע קב"ה דכתיב ויטע ה' גן בעדן מקדם וכו', ואתר דא איהו מדורא לרוחין קדישין וכו' ואינון דזמינין למייתי להאי עלמא וכלהו רוחין ומתלבשן בלבושין דגופין ופרצופין כגונא דהאי עלמא ומסתכלן תמן בזיו יקרא דמאריהון עד דאתיין להאי עלמא בשעתא דנפקי מתמן למיתי להאי עלמא מתפשטן אינון רוחין מההוא גופא ולבושא דתמן ומתלבשין בגופא ובלבושא דהאי עלמא וכו' וכד מטא זמנא לנפקי מהאי עלמא וכו' וכד אתפשט מהאי לבושא מתלבשא בההוא גופא אחרא דבגנתא דעדן ולית חידו לרוחא בר בההוא גופא דתמן וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כמה שמחה יתירה נמצא לאדם כאשר הולך לגן עדן ונפטר מן העולם הזה ולכן נקרא יום שמחת הצדיק כדאיתא בזוהר יומא דהילולא דר"ש וכיוצא ולכן הוא אומר היכא שצריך למנות שבעה אחר הרגל דהיינו כי הרגל לגבי דידיה הוא יום המיתה ושמחת בחגיך וצריך למנות שבעה הם שבעת ימי השמחה ונהפוך הוא עתה כי צריך, למנות שבעה לעונש שהוא נידון בגוף ונפש כנ"ל. ולכן נמי אם שמע שמועה בשבת היינו מה שמשיבין לחוטא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וזה שמע שמועה זו בשבת הטענה שאומרים לו צריך להברותו הבראה ראשונה שבימי אבלות כמש"ה אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' כנ"ל:

[יב] אין מברין על שמועה רחוקה שהדוגמא לעון הקודם זמן רב אין עושים לו תקנה זו שהרי נשתרש בחטא:

[יג] פריס מנחם גדול די בהון כי עליו מוטל להוכיח ובשבת פריס באורחיה כי אין להעיר ענין תשובה בשבת כנ"ל לפי כי כל הדברים יגעים הנעשים בסוד התשובה חרטה וידוי דמניה נאסרו בשבת לפי הם מננדים לשבת ומה גם כי ימנע מלקיים עונג שבת:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה