אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שעז

סימן שעו

[א] לא נעלם מעין הקורא כי במין הישראלי יש שני סוגי בני אדם האחד הם נקראי' בנים שנאמר בנים אתם לה' אלהיכם וחלק מהם נקראים עבדי' שנא' כי לי בני ישראל עבדי' ולכן אנו אומרי' בר"ה אם כבנים אם כעבדי' וזה יהיה כפי עבודת האדם לפני הקב"ה כי העובד מאהבה הוא דוגמא לבן שעושה רצון אביו מאהבתו אותו והעובד לפני הקב"ה מיראה הוא דוגמא לעבד כי עובד לפני רבו מיראתו אותו וכאשר תרצה להתבונן מאי בינייהו הלא לך לדעת כי העובד מאהבה זוכה לחלק הנשמה ונשמת שדי תבינם להדבק בקונם אמנם העובד להקדוש ברוך הוא מיראה אינו קונה נשמה ולכן מתרעם בקללות ואומר תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל ולכן הוא אומר העבדים והשפחות אין עומדים עליהם בשורה והענין כי הנה בענין העובד מיראה נמי יש הפרש כדאיתא בזוהר פרשת בראשית דף י"א. וז"ל פקודא דא יראת ה' וכו' יראה אתפרש לתלת סטרין תרין מנייהו לית בהו עיקרא דיראה אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דייחון בנוהי ולא ימותון או דחיל מעונשא דגופי' או דממוניה ועל דא דחיל ליה תדיר אשתכח יראה דאיהו דחילו דקודשא בריך הוא לאשוי לעיקרא אית בר נש דדחיל מקב"ה בגין דדחיל מעונשא דההוא עלמא ועונשא דגהינם תרין אלין לאו עיקרא דיראה אינון ושרשא דילה ירא' דאיהו עיקר למדחל בר נש למאריה בנין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא לכל עלמין וכלא קמיה כלא כמה דאתמר וכל דארי ארעא כלא חשיבין ולשואה דעתיה בההוא אתר דאקרי יראה עכ"ל הנה מבואר מדברי המאמר כי העובד מיראה יש הפרש בענין העבודה ולכן חזר הדין כי אינו דומה האדם השלם היודע את רבו ומורד בו כי הוא מפסיד הנשמה הקדושה שנתן בו לכן על זה ידוו הדווים ודאי ויתאבלו עליו כהמר על הבכור אבל זה העובד מיראת העונש כאשר יחטא ואשם אין זה ההפסד נחשב ולכן העבדים והשפחות שהדוגמא לעובד מיראת העונש להקדוש ברוך הוא אין עומדים עליהם בשורה וגם כאשר ישוב מאשר חטא על הנפש אין אומרי' עליהם תנחומי אבלי' כמו שאמר הכתוב ואשלם ניחומים לו ולאבליו אלא אומרי' לאדם בלשון תפלה כאשר יחטא ופללו אלהים המקום ימלא חסרונך כי לא נודע מה הוא חלק הרוח או חלק מהנשמה ולכן אומרים סתם המקום ימלא חסרונך כנזכר במאמר מן הזוהר דרכיו ראיתי וגו' כי אמר הקדוש ברוך הוא דרכיו של רשע זה ראיתי דאזלין בחשוכא ולא דעת ולא תבונה לחזור בתשובה ולכן וארפאהו מכניס בלבו הרהורי תשובה וכו' ולכן מתפללי' עליו בלשון זה המקום הגימל חסד עם הרשע ומכניס בלבו הרהורי תשובה כך יעשה לך ובזה ימלא חסרונך אותו החלק שהלך ממך מפני העון כך אומרי' לו כשם שאומרים לאדם המעלה על שורו וחמורו כאשר יחטא התבונן מש"ה ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע ולמה לא תרגיש מה מעשיך ותשוב עד ה' כי רחום וחנון וימינו פשוט' לקבל שבים:

והדוגמא למעלה נמי כי יש עבדים ושפחות מסטרא דקדושה שנאמר בהם כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גבירתה ויש עבדים ושפחות מסטרא אחרא כדאיתא בזוהר פ' תצא דף רע"ז וז"ל דשכינתא דכתיב בה ומלכותו בכל משלה ואית לה כמה עבדים וכמה שפחות עבריות וכמה עבדים וכמה שפחות נכריות וכו' ולכן יאמר העבדים והשפחות הם הנכריות אין עומדים עליה בשורה ואין אומרים עליהם תנחומי אבלים לפי כי כך הם נאבדים מן העולם וכדאיתא בזוהר פרשת תצא רע"ז ושם נאמר סמאל עבד הוה לקודשא ב"ה ונוקבא דיליה שפחא הות למטרוניתא ובגין דעבדו גרמייהו אלוהות עתיד קודשא בריך הוא לאעברא לון מעלמא ואיתא בתיקונים דעתיד קודשא בריך הוא לאעברא ליה ולשבעין ממנן דשבעין אומין ולכן אמר אין אומרים עליהם תנחומי אבלים אלא המקום ימלא חסרונך והענין לפי כי באותו הזמן נאמר והיה אור הלבנה כאור החמה ובזמן הזה הלבנה פעמים מליאה פעמים חסירה כאשר השכינה מתחסרת מעבדים ושפחות אלו אז טוב לה כי הגיע מש"ה להתקיים והיה אור הלבנה כאור החמה ולכן אומרים לה המקום עליון ימלא חסרונך לפי כי בזמן החרבן נאמר אמלאה החרבה כמשחז"ל לא נתמלאת צור אלא מחרבנה של ירושלם והיא נשארה חריבה וחסירה ולעתיד חוזרת צור ונחרבת ומתרוקננת כמש"ה גם עליך תעבור כוס תשכרי ותתערי כתרגו' ותתרוקני כך אומרים כשם שאומרי' לאדם דקדושה על שורו וחמורו היינו שור מועד וחמור שנאמר בהם לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו:

אבל סמאל כי יש בו תרתי לריעותא כי הוא רשע מת כמש"ה על פי שנים עדים יומת המת דא סמאל מת מעיקרו והוא נמי מנודה לשמים רחוק ה' מרשעים אין מברין אותו רק התמצית שלו ואין אומרים לו תנחומי אבלים על כל השבעים שרים וסטרא דיליה:

מנודה שמת מנחמים אביליו סטרא דקדושה שגרש להם כמה רעות כנ"ל:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה