מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן שעה
[א] הנה נתבאר בזוהר ענין האבילו' מה הוא לענין הרשע פרשת משפטים דף ק"ו. וז"ל תא חזי מה כתי' וילך שובב בדרך לבו וכתיב בתריה דרכיו ראיתי וארפאהו וגו' מהו ואשלם ניחומים לו ולאביליו אלא קודשא בריך הוא עביד טיבו עם בני נשא וכיון דעאל מי"ג שנין ולהלאה פקיד עמיה תרין מלאכין נטורין דנטרין ליה חד מימיניה וחד משמאליה כד אזיל בר נש באורח מישר אינון חדאן ביה ואתקיפו עמיה בחדווא מכריזין קמיה ואמרין הבו יקרא לדיוקנא דמלכא וכד אזיל באורח עקימו אינון מתאבלן עליה ומתעברן מניה כיון דאתקיף ביה קודשא בריך הוא ואנהיג ליה בארח מישר כדין כתיב ואשלם נחומים לו ולאביליו וכו' הנה מבואר מדברי המאמר מי הם המתאבלים על החוטא ואמנם מצינו שהקב"ה נצטער נמי על החוטא שנא' חי אני אם אחפוץ במות המת ואחז"ל כתיב דוייג וקרי דואג שהי' הקדוש ברוך הוא דואג שלא יצא לתרבו' רעה וכיון שיצא אמר ויי שיצא זה לתרבו' רעה ושנינו בשעה שהאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי קלני מזרועי אם כן הקדוש בריך הוא מצטער על רשעים קל וחומר על הצדיקים וכו' ולכן חזר והגיד מאימתי חל האבילות משנקבר ונגמר סתימת הקבר בעפר והענין כפי פשוטו לפי כי כן חמשה זמנים נמצאים לאדם לעשות תשובה דהיינו מש"ה וזכור את בוראך בימי בחורותיך הרי מיעוט ימים שנים עד אשר לא יבואו ימי הרעה מיעוט ימים שנים ארבעה זמנים ולבסוף ממתין עד דכדוכה של נפש שנאמר תשב אנוש עד דכא ולכן כל ימי רשע יש תקוה אמנם מאימתי מתחיל האבילות בעצם אדם משנקבר אבל כשהוא בחיים הקדוש ברוך הוא מקבל שוחד של התשובה שנא' שוחד מחיק רשע יוקח להטות ארחות משפט ואמנם הדוגמא לזה הוא מה שנתבאר למעלה כי הקבר לרשע הוא הגוף שלו לפי שהוא טמוע בתוך הקליפה ולכן יאמר מאימתי חל האבילו' דאף על גב דכתיב ואשלם ניחומי' לו ולאביליו הם המלאכי' המלוים אותו שהם פורשים ממנו ומתאבלים עליו כשהוא חוטא ר"ל על איזה חטא שיהי' בדלים ממנו אינו כן לכן תדע ותשכיל כי כל זמן שיש תקוה שיעשה תשובה אין פורשים ממנו אמנם דע אימתי חל האבילו' עליהם לפרוש ממנו משנקבר כי הגוף שלו נקרא קבר לרוב רשעו ונגמר סתימת הקבר בעפר דהיינו כי נסתם פתח של התשובה בפניו מיד מתחיל האבילות לאותם המלאכי' המתאבלים עליו מתעטף ראשו כד"א כי עונותינו רבו למעלה ראש אבל אינו חולץ מנעליו עד שמגיע לביתו האמיתי קרבם בתימו לעולם וחליצת המנעלים יובן עם מ"ש בזוהר פרשת חקת דף ק"ף. וז"ל קם רבי אלעזר ואמר וזאת לפנים בישראל וגו' ויאמר אל תקרב הלום של נעליך מעל רגליך אמאי נעל הכא אלא אתמר דפקיד ליה על אתתא לאתפרשא מינה וכו' ועל דא כל מה דיהיב מיתא לבר נש בחלמא טב נטיל מיניה מן ביתא ביש בנין סנדליה מ"ט בגין דאתעבר רגליה מהאי עלמא וכניש לון וסליק לון לעלמא אחרא אתר דמותא שאריה ביה וכו':
הנה מבואר מדברי המאמר כי חליצת הנעל על המת מורה העדר מעולם זה ושכן חררים במדבר ולכן אינו חולץ מנעליו עד שמגיע לביתו לומר כי עדין הקב"ה נותן יד לפושעי' ובמה ארך אפים לפניו ועדין יש תקוה אם ישוב אליו בכל לבו:
[ב] מי שדרכן לשלוח המת למדינה אחרת לקברו ואינם יודעים מתי יקבר כי יהיה דוגמא לרשע שנאמר שנא שלח אמר ה' שלח מעל פני ויצאו ואינם יודעי' מתי יקבר ונסתם התשוב' בפניו מעת שיחזרו פניהם המלוים היינו המלאכים המלוים את האדם כאמור מתחילי' למנות עליו שבעה ושלשים שהם הימים אשר נידון בהם הרשע בגוף ונפש וכדאיתא בזוהר פרש ויקהל ומתחילין להתאבל עליו כנ"ל וההולכים עמו מוני' לו משיקבר כאשר נסתם פתח התשובה בפניו ואם גדול המשפח' הולך עמו היינו יצר הטוב אף אלו שבכאן אינם מונין אלא משיקבר כי מאחר שנסתם פתח התשובה בפניו אין עוד תקנה וגדול משפחה היינו דביתא סמיך עליה הוא יצה"ר כאמור וגריר' כולהו בתריה האברים והמלאכים לא שנא אח לא שנא בן קטן בגשמי כי העיקר הוא על רמז זה ויש אומרים והוא שיהא בן י"ג שנים דהיינו כי אז נכנס בקרבו יצר הטוב כאמור:
[ג] אם מפנין המת מקבר לקבר מאחר כי המת זה הרשע נקבר שנסתם פתח התשובה בפניו ומת בעונו בלי ספק כי הקב"ה מלא רחמים וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ולכן אמר אם מפנין המת היינו הרשע מקבר לקבר היינו מגוף לגוף אחר בסוד הגלגול אם קברוהו בקבר ראשון היינו הגוף ראשון על דעת להיות קבור שם עולמית מבלי שיתגלגל אלא שאחר כך נמלכו מן השמי' בעבור מעשיו כדאיתא בזוהר פרשת וירא דף ק"ט וז"ל והוא מסיבו' מתהפך הקב"ה מסבב סיבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמ' דהוו בקדמיתא וכל זה לפעלם דבני נשא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הקב"ה עושה מעשים ואחר כך מהפך אותם בעבור המעשה של הגשמיים היינו מה שאמר קברוהו מת זה הרשע אדעתא לה ו' קבור שם עולמית באותו הגוף ולא יבא בגלגול אלא שאחר כך נמלכו מן השמים לפנותו כי ילך בגלגול לטוב לו דהיינו לפנותו משם מאותו גוף הראשון אין מונין לו אלא משיקבר בקבר ראשון היינו גוף ראשון והיינו שני דברים הבאים כאחד ראשונה כי מוני' לו לתת דין וחשבון על מעשיו אשר לא טוב עשה בקרב עמיו ועוד מונים לו לטובה כמשחז"ל אדם שהוא בחיים מונים לו למיתה מת מונים לו לחיים וכן לזה אף על פי שחטא ישראל הוא ואין מונים לו משיקבר בקבר ראשון בגוף ראשון אפילו פינוהו תוך שבעה אבל אם בתחלה קברוהו על דעת לפנותו מאותו הגוף ולהחזירו בגלגול כשיזדמן להם מתחילין אבילו' מיד המתאבלי' עליו ופורשים ממנו כדאיתא במאמר הנ"ל ואם פינוהו תוך שבע' חוזרין ומונין משיקבר שנית על הדין שלו ואם לא פינהו עד לאחר שבעה כבר עבר אבילותם ואין מתאבלי' עליו פעם אחרת כי מי יודע אם יתקן מעשיו בגלגול שני ואם מתחלה היה דעתם לפנותו משם בגלגול דתוך שבעה אין מתחילין למנות השני דברים שהם הפכיים לתת דין וחשבון לזמן התחיה עד שיקבר בקבר השני היינו גוף השני כאמור:
[ד] חזר והגיד בדין זה על המת חלל רשע אם נתנו אותו בארון הוא דוגמא אל הגוף שלו שהוא עץ בעלמא ונתנו אותו בבית אחד באותו הגוף לפי שהיתה העיר במצור היינו הגוף שלו בעצמו כמשחז"ל עיר קטנה זה הגוף שהיתה במצור היינו משחז"ל עיר קטנה זה הגוף ואנשים בה מעט אלו האברים ובנה עליה מצודים גדולים מן העונות וכו' הנה מבואר מדברי חז"ל כי זה העיר הוא הגוף המצודים גדולים מן היצר מפני העונות והיינו מ"ש לפי שהעיר במצור מונין לו מיד שבעה ושלשים בין לענין העונש בין לענין התחיה כאמור אע"פ שדעתן לקברו בבית הקברות היינו גוף אחר ולאו דוקא גוף אחר בלבד אלא עד כמה דהיינו בית הקברות רבים הם כמש"ה רוחי חובלה ימי נזעכו וגו' כי אמר איוב כמה הגיע לי מן היסורין אלו כי במקום שהיסורין ממרקין העון נהפוך הוא כי רוחי חובלה ע"י כי אני מטיח דברים כלפי מעלה ולכן נמי ימי נזעכו ומתמעטים בהכרח מפני העונש ולכן קברים לי צריך לבא בגלגול לתקן העון הקודם נמצא כי כמה קברים מתוקנים לו ולכן אף על פי שדעתם לקברו בבית הקברות בגלגול פעם ושתים אחר המצור כאשר יעבור הקטרוג של היצר וסתימת הארון היינו כאשר נסתם פתח התשובה הוי כקבורה וחל עליהם אבילות מיד על המלאכים המלוים אותו כאמור לעיל:
[ח] הרוגי מלכות כבר נתבאר למעלה כי יש אדם הנקרא חולה שאין בו סכנה דהיינו העובר על מצות לא תעשה אין בו סכנת מות אמנם העובר על כריתות ומיתות בית דין. נקרא חולה שיש בו סכנה ולכן הרוגי מלכות והיה כינוי לעובר על מיתות ב"ד ולכן נקרא הרוג מלכות שמים לפי כי כך אמרו חז"ל אף על פי שבטלו ארבע מיתות בית דין אמנם דין ארבע מיתות בית דין לא בטלו מי שנתחייב הרג נמסר למלכות נמצא כי הרוגי מלכות היינו כפי פשוטו אמנם להיות כי אין מיתה בלא חטא מורה כי נתחייב הריגה למלכות שמים שאין מניחים אותם ליקבר עד תום חלאת עונם מאימתי מתחילין להתאבל עליהם שהרי אף על פי כי עדיין לא נהרג מן המלכו' הגשמי' בפועל כבר הוא נקרא הרוג בכח מן מלכות שמים ולכן צריך שתדע מאימתי מתחילין להתאבל עליהם אותם המלאכים המלוים אותו כנזכר במאמר ואשלם ניחומים לו ולאביליו. וכן מאימתי מתחילין למנות שבעה ושלשים בכח מאחר כי הרוג הוא כאמור משיתיאשו לשאול למלך לקוברן היינו משעה שנסתם פתח התשובה בפניהם ויהי גופם קברם קרבם בתימו לעולם ולכן אין לשאול מלפני המלך הקדוש להתפלל עליהם כי כן אמרו חז"ל מצוה להתפלל על הרשעים בעולם הזה שיעשו תשובה ולא ימותו שאלו מת תרח מהיכן יצא אבבהם אבינו ע"ה ואלו מת אחז מהיכן יצא חזקיה וכו וכמה מן השלימים היו מתפללים על הרשעים כגון רב קטינא ור' מאיר וכיוצא ותפילתם היתה עושה פירות ועושים תשובה אמנם לא מצינו בזולת שהיו נענים כך ולמה כן מוכרחים אנו להבין כי קודם שיסתם פתח התשובה בפניהם אז מועיל להם התפלה להחזיר אותם למוטב אמנם לאחר שנסתם פתח התשובה אינו מועיל ודבר זה פסוק מלא הוא ותשובו ותבכו לפני ה' ולא הקשיב ה' לכם והרי שערי דמע לא ננעלו ואף על פי כן לא הועיל להם לפי שנסתם פתח התשובה בפניהם ולכן יאמר משיתיאשו לשאול למלך הקדוש לשאול בדרך בקשה ותפילה וקברן ר"ל להניח אותם בגוף זה הנקרא קבר להם כנ"ל ולקיים כי קבור תקברנו העון ביום ההוא אף על פי שלא נתייאשו מלגנוב אותם ר"ל על דרך מה שחז"ל אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות ובהכי אפשר לגנוב אותם אף על פי שחטא:
[ו] מי שהודיעוהו שצלבו בעיר אחרת קרובו עכו"ם היינו היצר ולפי כי אין אדם חוטא אלא אה כן נכנס בו רוח של שיטות והוא מן היצר ולכן מי שהודיעוהו היינו מ"ש דרכיו ראיתי וארפאהו כיון שרואה הקב"ה כי הרשע לא שת לבו לתקן מעשיו ולא דעת ולא תבונה לעשות אמר הקב"ה אנא איצטרכנא לאתקפא בידיה הה"ד דרכיו ראיתי דאזלין בחשיכה ולא בעא לאתבא בתיובתא מכניס הקב"ה הרהורי תשובה בלבו והיינו וארפאהו והיינו מ"ש מי שהודיעוהו היינו מן השמים הקב"ה הודיע אותו שצלבו עכו"ם יצר הרע קרובו על דרך משחז"ל קרוב אדם אצל עצמו בעיר אחרת כי להיות שהיה העון רחוק ממנו ואינו משים אל לבו ושכוח הוא אצלו דוגמא לדבר הנעשה בעיר אחרת היינו גוף אחר כאלו הוא אינו החוטא כלל ונהג אבילות בעצמו מיד מפני ההודעה ואחר כך נודע לו ידיעה אחרת שעדיין עומד בצליבה כי לא שב ממעשיו כראוי. ולכן לא בטלה ממנו גזרת הצליבה לפי כי דין ארבע מיתות לא בטלו אותו אבילות לא עלה לו מאחר כי לא עשה תשובה וחוזר ופונה משיקבר הענין כמש"ה כי קבור תקברנו ביום ההוא משיתיאשו מלהתפלל לפני הקב"ה שיתן לו לב לקוברו העון שעשה בין רב למעט: [ז] מי שטבע במים דהיינו שנידון בדין חנק לפי שעבר על מש"ה אותי עזבו מקור מים חיים וגו' ולכן נגזר עליו שנפל למים שיש להם דוגמא לאותם בארות נשברים אשר לא יכילו המים ויש להם סוף או שיצא קול שהרגוהו לסטים כי הנה קול זה הוא כמש"ה אנכי הגדתי והשמעתי כי מן הקב"ה היה הדבר שהשמיע אותו על דרך האמור שמכניס הרהורי תשובה בלבו ולכן יצא קול שהרגו אותו לסטים דהיינו שנתחייב הריגה למקום כאמור או נמסר למלכות או לסטים הורגים אותו או שגררתו חיה בדיני שמים והיינו מש"ה והשבתי חיה רעה מן הארץ כדאיתא פ' בחוקותי דף קי"ג והשבתי חיה רעה מן הארץ דאחיה בישא לתתא ומאי איהי אגרת בת מחלת היא וכל סיעתא דילה וכו' ובעבור העון נמסר בידה וחיה רעה זו גררתו מאימתי מונים דהיינו השני דברים אחד לרעה לתת לו העונש הראוי לו ומונין לו לחיים נמי משיתייאשו לבקש מלבקש עליו רחמים מצאוהו איברים איברים מפני ריבוי העונו' כי חטא בכל אבר ואבר שבו ומכירין אותו בסימני גופו מה מעשיו אין פונין לו עד שימצא ראשו ורובו מן העונות שעשה שאם אין מכיר במעשיו לתקן אותם אין מועיל בו כלום ולכן צריך לתקן הדברים התלויים בראש אשר חז"ל הגידו ויהי דוד בא עד הראש אין ראש אלא ע"ז שנאמר אנת הוא רישא די דהבא וכן כל העונות אשר יעשה אותם האדם ונחשב כמו עובד עבודה זרה ורובו נמי העבירו' שהיה נמצא בו ברוב לפי כי לעולם המפשפש במעשיו לעשו' מהם תשובה אין מחייבים אותו לחפש כל מה שעשה שהרי שנינו אין בודקין חורי בית העליונים מעשרה טפחי' וגו' וכן בראיית נגעים ולכן אומר אין מונין לו אלא עד שימצא ראשו ורובו או יתיאשו מלבקש היינו מתיאשים מלבקש עליו רחמים לפי כי גדול עונו מנשוא וכבר נסתם פתח התשובה בפניו כאמור ואם נמצא אחר שנתייאשו ממנו מלהתפלל אין הקרובים צריכים להתאבל הם המלאכים המלוים כמ"ש במאמר ואשלם ניחומים לו ולאביליו אלו אין צריכים לחזור ולהתאבל כי הנה כבר פירשו ממנו ונתאבלו עליו משעה שהרשיע אלא הבנים בלבד הם הבנים משחיתים שעשה ממעשיו הרעים אם הם שם בשעה שנמצא הרשע שלו מתאבלים עליו אותו היום דלא גרע מליקט עצמות אביו כדלקמן אבל אם אינם שם מזומנים להנקם ממנו ושמע והכינו אחר שעבר היום אין צריכים להתאבל כי אין מועיל להם ענין האבל כלל שהרי נעשה רשע גמור חלל רשע כאמור: [ח] הנה נתבאר למעלה כי הדוגמא בזה הוא חוזר על החוטא עצמו כמו שחז"ל קרוב אדם אצל עצמו ולכן יאמר נא מי שמת לו קרוב היינו נשמתו הקרובה לו כי מפני רשעו נקרא מת כמשחז"ל רשעי' בחייהם קרויים מתים ולא ידע ר"ל לא נתן אל לבם לדעת מה עשה עד שבא והגיע למקום שמת שם לפי כי הוסיף ברשעו עד מקום שנקרא מת לפי שעבר על כריתו' שבתורה כאמור כי לכן נקרא מת באמת בכח והיינו למקום שמת שם המת לא ידע בדעתו להתבונן על מה שעשה מתחילה עד שמת לו קרוב אחר חלק הנשמה או הרוח שהלך ממנו מפני העון שעשה ולפי כי לא ידע ולא שת לבו גם לזאת חזר והרשיע והחטיא עד שבא והגיע למקום שמת שם המת כי נעשה רשע גמור עד שנקרא מת או שהגיע למקום קבורה רוצה לומר למקום שראוי לקבורה היינו כי היה ראוי לקיים מה שאמר הכתוב כי קבור תקברנו העון ביום ההוא על דרך מה שאמרו לו חז"ל אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה שמא עשה תשובה אלא ודאי עשה תשובה וכן הוא הראוי לכל אחד מישראל שכן שנינו לעולם יעשה אדם עצמו ת"ח ולית ביה משום יוהרא ומה גם כי צריך האדם לחשוב מה מעשיו שעשה ביום ולהתוודו' עליהם כדאיתא בזוהר פ' קרח אצל כי אין מעשה וחשבון בשאול אשר אתה הולך שמה אלין אינון מאריהון דעבדין דחושבנא בכל ליליא ממעשיהם ומתוודים עליהם והיינו מקום קבורה לקיים כי קבור תקברנו ביום ההוא אם היה במקום קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות דהיינו הדוגמא אף על פי שעבר על עשרת הדברות ובכן נמצא כאלו החריב העולם, שנברא בעשרה מאמרות כמו ששנינו בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראו' אלא להפרע מן הרשעים שמאבדים את העולם שנברא בעשרה מאמרו' והיינו מ"ש אם היה במקום קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד דהיינו משחז"ל מצאו כתוב בספר בן סירא אם יום תעזבני ימים אעזבך משל לשנים שנזדמנו לתוך פונדק אחד והפליג האחד דרך יום כה והפליג השני דרך יום כה צריכים שני ימים לפגוע זה בזה והיינו מ"ש שהוא מהלך פשרה פרסאות שאפשר שיבא ביום אחד ולא תשאר פרסה אפילו בא ביום השביעי דהיינו מחמת היראה מה שעתיד לידון בשבעה ימים אחרי מותו בגוף ונפש כדאיתא בזוהר פ' ויקהל ועונש נוסף אם הוא מחלל שבת יום השביעי שנאמר בו ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי שמכריזים ואומרים זה שכפר בהקדוש ברוך הוא כפר לתורתו כי תולעתם לא תמות מן הגוף ואשם לא תכבה מן הנפש ולכן אם מצא מנחמים אצל גדול הבית הוא הלב כי שם הוא יצר הטוב עולה לו ומונה עמהם תשלום שלשים לענין העונש וכן אם היה במקום רחוק שנתרחק יותר מן הקדושה מהקדוש ברוך הוא בעונו אפילו בא ביום שני כמו שאמר הכתוב יומים אעזבך מונה לעצמו שבעה ושלשה לענין העונש גם לענין התחיה כאמור:
[ט] במה דברים אמורים כשלא שמע שמת לא הבין ולא נתן אל לבו שמת והיה חלל רשע עד שבא אבל אם נודע לו ביום השני דהיינו יומים אעזבך והתחיל להתאבל לא יקצר אבילותו בשביל שבא אצלם לא להועיל לו:
[י] מי שהוא אבל על מעשיו הרעים ובתוך שבעה אשר יזכור ימי העונש או אם מחלל השבת יום השביעי מת לו מת אחר מפני העון שעשה נסתלק ממנו חלק הרוח מונה שבעה למת אחרון ועולים לו לתשלום שבעת ימי אבילות הראשון עד ישוב אל ה':
[יא] מי שהתפלל ערבית שהתבונן בדעתו כי העריב שמשו על מעשיו הרעים ועדיין הוא יום היינו מה שנתבאר למעלה כי חמשה זמנים לחוטא לעשו' תשובה ארבעה במספר הימים שנאמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך וימי הרעה הרי הם ארבעה ימים והאחד תשב אנוש עד דכה עד דכדוכה של נפש ואדם זה התפלל לפני הקדוש ברוך הוא על מעשיו ועדיין הוא יום מכלל הימים הנזכרים ונעשים ושמע והבין שמת לו מת מן הרוח או אבר מאיבריו נקרא מת לפי שחטא בו יש מי שאומר שמונה מיום המחרת לענין העונש ולענין התחיה כאמור ואותו יום אינו עולה לו: