אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שעא

סימן שע

[א] מאשר נתבאר אצלי בפסוק בית רשעי' ישמד ואהל ישרים יפריח דהכי קאמר כי נמצא הפרש בין צדיק ורשע ורב הוא לפי כי הצדיק מהביל עולם הזה ולכן אינו עושה עיקר ישיבתו אלא בבית הכנסת ובית המדרש והרשע עושה בהפך כי ביתו עיקר והולך לבית הכנסת בדרך הזדמן והיינו מש"ה בית רשעים לפי כי הרשעים עושים עיקר מן הבית ולכן ישמד אמנם ואהל ישרים לפי כי הצדיק עושה עיקר מבית הכנסת ובית המדרש הנקרא אהל כמש"ה מה טובו אהלך יעקב לכן יפריח ולכן העה"ז נחשב לרשע באהל לפי כי אין לו עיקר ומה גם כי הנה זאת תורת הבית הקובע מקום לתורתו ולתפלתו אבל הרשע נאמר בו צואה בלי מקום ולכן בא הדין ברוב ענין אסור לכהן היינו האדם אשר ירדוף אחרי השלמות להיות כהן משמש לפני הקב"ה ליכנס תחת אהל שהמת תחתיו שהדוגמא בו לענין הגשמי וגם לענין הרוחני כי הנה בגשמי הוא הדבר האמור כי האיש הנלבב יתרחק מן הרשע הוא המת לא יכנס באהל שלו אפילו הוא גדול הרבה וכן אזהרה בנפש אדם שנקרא כהן כנ"ל לפי כי נמשכה מאיש כהן ולא יתכן לנפש קדושה להכנס תחת אהל שהמת תחתיו הוא הגוף אפילו הוא גדול מאד בתורה ואפי' לבית אחר או לעליה אחרת והענין הוא כי לכל הדברים דבר והפכו הם בסגנון אחד כי כמו שהאדם על ידי מעשיו הטובים גורם המשכת שפע בכל המדרגות כך הוא לענין מעשה הרע כי הפגם אינו בעשיה בלבד אלא עד אפס מקום בכל העולמות שיש לו חלק מהם והנה איתא בתיקונים מעשיה נפשין מיצירה רוחין מבריאה נשמתין והכי איתא בסבא דמשפטים ולכן יאמר נא אסור להכנס באהל המת כי מן הגשמי יובן נמי לענין הרוחני שהרי אמרו בא לטמא פותחין לו מטמא עצמו מלמטה מטמאין אותו מלמעלה בעולם הזה מטמאין אותו לעולם הבא כי הנה בזה יכלול כל העולמות ראשונה הא דאמרן אסור להכנס תחת אהל שהמת תחתיו הוא הרשע כאמור אפילו הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר דהיינו מקום מושבו. בגן עדן לפי כי מטמאין אותו או לעליה אחרת היינו עולם שלמעלה מזה היינו עליה אחרת הפתוחה לאותו בית שהרשע שם בנקב שיש בו טפח על טפח והוא ענין העון שבוקע ועולה ופנה למעלה באותו נקב שנוקב מעשה הרע כמו שחז"ל לקודח בספינה ואמנם יהיה טפח על טפח לפי כי מעשה הרשע פוגם בשני שמות והם הויה אדני שנאמר נעשה אדם בצלמנו כדמותינו כי בצלמנו סוד הויה כדמותינו אדני והנה בריאת נשמת האדם הוא כשמתחברים השני שמות אלו בזה יאהדונהי והיו"ד הוא סוד טפח כנ"ל ולכן טפח על טפח משמע על שני יודין שבתחילה ובסוף ובזה מדוייק מ"ש טפח על טפח ולכן נוגע העון ועולה למעלה כאשר הבתים זה על זה עד עולם כי זה מוכיח שעלה הטומאה של הרשע זה למעלה בכל העולמות הנזכר ואם סתם הנקב מותר לו ליכנס לבית האחר הלא זה הדבר מ"ש בזוהר פרשת פנחס כמש"ה והוקענום לה' נגד השמש ואחז"ל כי החוטא היה השמש קופח על ראשו אז יודעים שחטא לפי כי ישראל היו תחת ענני כבוד ובתוך הענן נעשה נקב על ראשו להפרע ממנו שנא' ונוקב שם ה' מות יומת ולכן אם הרשע סתם הנקב של העון כדאיתא בזוהר כי יכרה איש בור ולא יכסנו אז חייב אמנם אם כסה הנקב אינו חייב כלום ולכן מותר לו ליכנס בבית מן העולמות שעשה בהם והכל בסוד הבתים אשר לו בכל עולם כפי התשובה שעשה וסתם הנקב מותר להכנס שהסתימה חוצצת אפילו לא בטלו להיות שם עולמית ר"ל כי לא עשה תשובה בדבר שהוא קיים לעולם אלא דמאחר שפירש מן העון נסתם הנקב אבל אין זה דבר קיים עד שיעשה תשובה בפרט כדאיתא בזוהר פרשת פנחס והוקע אותם לה' נגד השמש נגד ברית קדישא ומכאן דבעי בר נש לתקנא לההוא אתר דחב ביה ומאן דלא עביד הכי לית. ליה תקנתא לעלמין ולכן יאמר נא שהסתימה חוצצת אפילו לא ביטלה להיות שם עולמות רוצה לומר עד זמן של התחייה והני מילי שסתם כל הנקב של העון אבל אם לא סתם כל הנקב שלא עשה תשובה גמורה אלא מיעטו מטפח על דרך מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה אם עשית חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות של מצות וכדרך זה נמצא העון מתמעט אבל אינו סתום לגמרי ולכן אם נתנו להיות שם עולמית רוצה לומר אותה מצוה שעשה אם מניחים להיות קבועים בו עולמית ממעט וחוצץ בפני הטומאה כדרך שעבירה מכבה מצוה כך נמי מצוה מכבה עבירה ואם לאו שאינם קבועות בו אינו ממעט: [ב] ארובה שבין בית לעליה היינו כי העון שעשה לא היה במזיד או שבא לידו בהזדמן ולפי כי שנה ברשעו נעשה ארובה בין בית תחתון לעליה לעולם שלמעלה ממנו ואין בה פותח טפח לפי כי היה לו בהזדמן ולכן לא הגיע הפגם לעשות נקב גדול פותח טפח וכזית מן המת מאותו עון של הרשע למטה בבית מכוון כנגד ארובה הבית טהור והעליה טהורה לפי כי יש עון שפוגם למטה ואינו עושה רושם למעלה ויש עון שפוגם למעלה ולא למטה כדאיתא בזוהר, וכדאיתא בתיקונים דף ק"מ ולפי כי העון פנה למעלה נמצא הבית התחתון טהור והעליה טמאה:

[ג] שני חדרים פתוחים לביתו ובכל אחת חצי זית והדוגמא לשני חדרים שבלב והם פתוחים לבית הוא גוף האדם ובכל אחת חצי זית שנאמר לב חכם לימינו זה יצר הטוב ולב כסיל לשמאלו זה יצר הרע וכאשר אדם חוטא מתגבר יצר הרע ונכנס הרוח בלב האדם כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח של שיטות ואותו הרוח מתפשט גם לצד הימין שבלב הרי כי כל חדר מהם יש בחצי זית מן הטומאה של העון מהמת ודלתותם נעולות מן התשובה וכן מוכרח להיות הדוגמא למעלה בעולם העליון הבית טמא היינו הגוף כל האיברים נטמאו מן העון והם טהורים כי סוף שחלק הלב שיש בו יצר הטוב מתגבר ונטהר ודוחה הטומאה לחוץ ונטמא הגוף מאותו רוח של שיטות:

[ד] חצר המוקפת זיזין היינו דוגמא לגוף האדם ונקרא חצר לפעמים לפי שהאדם פרוץ במעשיו אין בו יראת ה' כמו שאמר הכתוב החכם עיניו בראשו ולכן הגוף לגבי דידיה הוא בית מושב אמנם אשר לא שת לבו לענין זה נעשה לו חצר המוקפת זיזין ואכסדראות והם האיברים כי הם משונים זה מזה וטומאה באחד מהבתים של האיברים אם כל פתחי הבתים והחלונות נעולים מענין התשובה טומאתה יוצאת לחוץ לתחת הזיזין והאכסדראות ואם נפתח חלון או פתח של תשובה מצד האחר ואותם של צד החצר כולם נעולים מן התשובה אין הטומאה יוצאת אל תחת הזיזין ואם נפתח גם כן אחד מהם בתשובה לצד הזיזין הטומאה יוצאה מהבית זה הגוף לתחת הזיזין הם האיברים וכן אם טומאה של העון תחת הזיזין הם האיברים נכנסת מתחתיהן לבית לכן גגים הבולטים למעלה שהדוגמא לאבר הלשון הבולט מן הפה ולחוץ על פתחי הבתים היינו הפה וטומאה באחד מן הבתים בגוף מן העבירה כל הבתים מן האיברים שפתחיהם של פיהם הם פתוחים לדבר דברים שהם דברי עונות טמאים כי אין טומאה חמורה מן הפה שנמצא בו שבועת שוא ושקר ונבלות ודברים בטלים וכיוצא:

[ה] אסור לקרב תוך ארבע אמות של מת הוא הרשע שהוא מת בחייו או של קבר אף על גב כי אין בו עבירות במעשה זולת כי לשונם ומעלליהם אל ה' למרות עיני כבודו בשבועת שוא ושקר ונבלות ודברים בטלים אשר שנא כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה הרואה הרים וגבעות אומר שיש לפני יגיעה חס ושלום לא יעף ולא יגע ובמה אני מתייגע בעומד ומדבר דברים בטלים שנאמר הוגעתם ה' בדבריכם והיינו הקבר כד"א קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון במה דברים אמורים שאין הקבר זה הפה והגרוף מסויים במחיצות עשרה טפחים היינו מה שאמרו חכמים זכרונם לברכה אמר הקדוש ברוך הוא ללשון בראתי לך שתי חומות אחת של עצם הם השינים ואחת של בשר השפתים ואת יוצאת ומדברת לשון הרע ולכן הני מילי שאסור ליקרב בצד קבר זה הלשון שאין הקבר זה מסויים במחיצות אלו ואומרים שפתינו אתנו מי אדון לנו והיינו גבוהות עשרה טפחים כנגד עשרה מאמרות שבהם נברא העולם כנגד עשרת הדברות לפי כי המספר לשון הרע כופר בעיקר שנאמר מי אדון לנו אבל אם הוא מסויים במחיצות גבוהות עשרה טפחים כנגד עשרה מאמרות ומקיים מה שאמר הכתוב אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם או בחריץ עמוק עשרה טפחים כנגד עשרת הדברות אין צריך להרחיק ממנו אלא ארבעה טפחים כי המספר לשון הרע להיות כי הוא שקול כנגד שלש עבירות הנקראים גדולות שהם עובד גלולים שנא' חטאה גדולה גלוי עריות שנאמר איך אעשה הרעה הגדולה שפיכות דמים שנאמר גדול עוני מנשא ונאמר לשון מדברת גדולות לכן מרחיקין ממנו ארבע אמות לפי שהוא כולל ארבע עבירות גדולות רוצה לומר שהרי הוא כופר בעיקר הנאמר בו גדול אדוננו ורב כח גדול ה' ומהלל מאד וכופר בעשרה מאמרות שנברא בהם העולם שנאמר בהם עושה גדולות עד אין חקר זה מעשה בראשית ונאמר לך ה' הגדולה זה מעשה בראשית אמנם זה שיש לו מחיצות הללו גם כי לפעמים מדבר לשון הרע באקראי אינו כל כך חמור ומרחיקין ממנו ארבעה טפחים בלבד כנגד ארבע עבירות שנכללים בזה:

[ו] מת המונח בספינה היינו הרשע מת בחייו שנתון בספינה זה הגוף כמ"ש בזוהר פ' ויקהל אם היה קטנה מקטני אמנה שמתנתנדת כשדורכין בה מניע לנו מן האמונ' אסור לכהן היינו הירא ה' להכנס בה לדבר עמו: ועתה אמרתי אגלה אזנך בדינים הללו על דבר אמת כי הנה המין אמר לחכם אלהיכם כהן הוא שנא' ויקחו לי תרומה וגו' ולכן על עיקר זה הוא אומר אסור לכהן זה להכנס תחת אהל שהמת סמאל תחתיו היינו המקו' שהוא שם היינו מ"ש בזוהר פרשת בלק דף ר"ה. וז"ל ה' ממית ומחיה וגו' האי קרא אית לאסתכלא ביה ה' ממית והא שמיה סמא דחיין איהו לכלא אלא ה' ממית למאן הוא ממית לההוא משיכו דסטר אחרא כיון דמשיכו דסטר אחרא חמי לזיו יקריה דקב"ה מיד מית כיון דההוא משיכו דסטר אחרא מית ואתעבר מן עלמא מיד מחיה למאן מחיה לההוא משיכו דרוח קדשא דאתי מסטרא דקדושה מחיה לה ואוקים ליה וכו' נמצא כי אין הקב"ה נכנס באהל המת זה סטר' אחרא רק בהגלות יקריה דקב"ה עליו הוא מת ואין הטומאה וסטר אחרא יכולה לעמוד לפניו אם כן כי קבריה למשה ע"ה אין צריך טבילה כי לא היה שם טומא' מעיקרא שנאמר וימת שם משה על פי ה' בנשיק'. וכאשר נאמר על דרך הקודם כי שנים הם כהנים בסטרא דקדוש' כנ"ל מן הזוהר פרשת יתרו אחד הוא מיכאל שהוא כהן גדול בעולם היצירה משמש לפני מלכות בית דוד והשני אור קדמאה מדת החסד משמש בק"ק למעלה ולכן בא הדין על שניהם כאחד ואמר אסור לכהן אחד מהם להכנס באהל המת סטרא אחרא אפילו הוא גדול הרבה ואפילו לבית אחר היינו עול' אחד או לעליה אחרת בתוך העולם עצמו מקום עליון הפתוחים לאותו בית בנקב שיש בו טפח על טפח כי זה המורה שנכנס דרך שם הטומא' מבית לבית עד עולם ואם סתם הנקב מותר לו להכנס לבית האחר שהסתימ' חוצצת אפילו לא ביטלו להיות שם עולמית. ואמנם הנני מודיעך סוד גדול הצריך לענין זה לדעת הדינים האלו והוא כי הלא יש לך לדעת באמת כי העולמות שברא המאציל יתברך שהכללות שלהם הם ארבע עולמות אבי"ע הם זה על גב זה ובלי ספק כי יש עולמות רבים בתוך כל אחד ואחד הנכללים באותו עולם אמנם יש הפרש אחד מעול' האצילות לשאר העולמות כי הנה באצילות לא יש מסך מבדיל בין המאציל אליו אלא המאציל בעצמו מתלבש בעשר ספירות שבתוכו וכדאיתא בזוהר ובתיקונים איהו וחיזי חד בהון אבל בשאר כל העולמו' יש מסך יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים אמנם בתוך המסך יש עמוד אחד שבו מתערב עולם עליון עם שלמטה ממנו בסוד הסולם שראה יעקב וזה אין בו ארובה ולא פתח כלל רק סתום הוא ואין מי שמכיר בו זולת המאציל המתפשט דרך שם להחיות כל העולמות נמצא כי כל עולם נבדל מעולם שעל גביו לגמרי ואמנם על ידי המעשה של התחתונים יש כח מסור בידם להעלות הכל למעלה כי הנה התפלה יש מלאך ממונה שמעלה התפלה למעלה וקושר כתר לחי העולמים כדאיתא בזוהר פרשת תרומה וכן ההפך כח מסור ביד סמאל לעלו' להשטין לפני הקב"ה ובזה ימצא כי פעמי' יש נקב מעולם לעולם בעבור מעשה התחתונו' טומא' בוקעת ועולה מהו בוקעת רוצ' לומר בוקע אותו המסך אחד או שנים מה שהם ועול' למעל' להשטין לפניו ית' נמצא כי הטומא' עול' למעלה פעמים לאחר שנעשה הנקב באותו עולם מצד העון אד עלה מן הארץ שבר וחרטה ודברי וידוי וחוזר וסותם הנקב ובזה יובן מ"ש בזוהר פרשת נשא דף קכ"ב וז"ל פתח רבי יהודה ואמר כי יפתח איש בור וגו' מה כתיב בתריה בעל הבור ישלם ומה על דא כך מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי עאכ"ו אלא תווהנא דאף על גב דאבאיש עלמא אמאי אית ליה תשובה דכתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם והתוודו את חטאתם והשיב אלא ודאי דא מהניא להו בגין דעביד תשובה כביכול הוא עביד ליה ממש דהא מה דפגים לעילא אתקין ליה ובמה בתשובה ותשובה אתקין כולא אתקין לעילא אתקין לתתא אתקין לגרמיה אתקין לכל עלמא עכ"ל וראוי להבין מה נתקשה ר"י שאמר תווהנא אמאי אית ליה חשובה ואמר אחר כך אלא דא מהניא ליה והרי מתחלה הוקש' לו על זה ואמר אמאי אית ליה תשובה כנראה כי הוקשה לו כי למה יהיה מועיל לו ענין התשוב' ואם כן למה חוזר ואומר אלא ודאי דא מהניא ליה והרי לא אמר ענין מחדש ואם כן כיצד ימצא כי בהכי נסתלק ממנו הקושי אמנם הענין כפי פשוטו הוא כי רבי יהוד' ע"ה לאחר שעשה ק"ו גדול מענין בעל הבור ישלם אז אמר ומה על דא כך דהיינו ענין גרמא מכ"ש מי שהוא עשה במעשה מאן דגרים לאבאשא עלמא בחובוי אלא תווהנא מה שהוקשה לו דהא כתיב איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' צריך להשיב הגזל' ונותן חומש וכיצד יהיה חוטא נשכר ואינו נותן כלום לא לשמים ולא לבריות חזר ואמר אלא דא מהניא להו י"ל כי ענין זה מועיל להם שהוא ענין מעשה בגין דעביד תשובה וכענין שנאמר לשם והשיב את הגזלה כמו כן נמצא בזה אתקין לעילא אתקין לתתא ועוד מתקן לעצמו אתקין לכוליה עלמא ולכן חזר הדין כדרך שהחוטא עושה נקב בעונו העובר בכל עולם ועולם כפי שורש הבחינות שלו נפש רוח ונשמה כך הוא נוקב וכן נמי כאשר יעשה תשובה הוא סותם הנקב ממש ולכן מתחייב כי העוש' תשובה יתבונן באיזה מקום פגם ופנה למעל' בשמות הקדש ויתקן העון באותו שם ממש ואם חטא בשני דברים ועשה תשובה מעון אחד ולא תיקן העון השני לא הפסיד התיקון הראשון וז"ש ואם סתם הנקב מותר לו ליכנס לבית האחר שהסתימה חוצצת אפילו לא בטלו להיות שם עולמי' חזר ואמר והני מילי שסתם כל הנקב היינו שעשה התיקון לגמרי אבל אם לא סתם כל הנקב דהיינו כי לא עשה התיקון לגמרי כתקנו אלא מיעטו מטפח אם נתנו להיות שם עולמו' זה התיקון חוזר ושינה עליו דאלו התיקון האמיתי בפעם אחד בלבד שמתקן אין צריך תיקון עוד אבל בזמן שמעטו דהיינו כי לא עש' התיקון התקנו לגמרי אף על פי כן אם נתנו להיות שם עולמי' חוזר ושונה עליו מועיל וחוצץ בפני הטומאה שלא תעבור ממקום למקום ואם לאו אינו ממעט ארובה שבין בית לעליה דהיינו באותו עולם הנקרא בית יש עליה על גביו ואין בה פותח טפח וכזית מן המת של סטרא אחרא נתון תחתיה בבית כנגד ארוב' הבית טהור והעליה טמאה מפני כי הוא עולה להסטין ונמצא כי אין טומאה בבית רק בעלי' שעלה למעלה להשטין:

שני חדרים פחותי' לבית באותו עולם ובכל א' כזית מן המת של סטרא אחרא ודלתותיהם נעולי' כמו ש"ה פתח ה' את אוצרו ויוצא כלי זעמו הבית טמא והם טהורים כי לא עלה הטומאה למעלה ואם נפתחו גם הם טמאי': חצר המוקפת זיזין ואכסדראות וטומאה דסטרא אחרא באחד מהבתי' אם כל פתחי הבתי' והחלונו' נעולי' טומאה יוצאת לתחת הזיזין והאכסדראו' דאין לה מקום להכנס ואם נפתח חלון או פתח חצר האחר ואותם של צד החצר כלם נעולים אין הטומא' יוצאת לתחת הזיזין שנאמר כי עלה מות בחלוננו ואם נפתח גם כן אחד מהם לצד הזיזין הטומא' יוצאה מהבית לתחת הזיזין וכן אם טומא' של סטרא אחרא תחת הזיזין נכנסת מתחתיהן לבית לכן גגים הבולטי' לחוץ למעל' על פתחי הבתי' שבאותו עולם וטומא' באחד מן הבתי' כל הבתי' שפתחיהם פתוחים טמאי' לפי שהוא עולה שם סטרא אחרא להשטין ולטמא המקו' של הקדושה אסור לקרב אדם דקדושה תוך ארבע אמות של מת זה סמאל או של קבר נוקבא דתהומא רבא במה דברים אמורי' שאין הקבר מסוים במחיצו' גבוהו' מעשרה טפחי' אבל אם הוא מסויים במחיצו' גבוהו' עשרה טפחי' דהיינו עשר ספיראן דמסאבותא שהם רשו' בפני עצמו או בחריץ עמוק עשרה טפחים נוקבא דתהומא רבא אין צריך להרחיק ממנו אלא ארבעה טפחים: מת המונח בספינה איתא בזוהר דף ס'. וז"ל רבי שמעון פתח הנה מטתו שלשלמה וגו' שם אניות יהלכון כד"א היתה כאניות סוחר וגו' תאנא אלף ות"ק מארי תריסין מארי דשולטנותא אתאחדן מהאי ערסא דאינון גברין בידוידה הוא נער ארבע מפתחן רברבן תנינייא אזלי תחו' ספינה דהאי ימא רבא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי הספינה הוא כנגד כנסת ישראל מה שיורד בעולמו' למטה ולכן אמר מת דא סטרא אחרא מצד סמאל הנקרא מת כאמור אם היא קטנה כד"א וישבו מארץ ישראל נערה קטנה שמתנדנד' כשדורכין בה בסוד הנענוע הנזכר בזוהר פרשת פנחס דף רי"ח וז"ל שאילנא ליה מאי האי דכל כנענים לא עבדין אלא ישראל בלחודייהו דכד לעאן באורייתא מתנענען הכא והכא בלי לימודא דבר נש בעלמא ולא יכלין למיקם בקיומייהו וכו' יתיב שעתא ובכה אמר ווי לבני עלמא דאזלין כבעירי חקלא בלא סכלתנו במלה דא בלחודוי אשתמודען נשמתהון קדישין דישראל אתגזרו מגו בוצינא דדליק דכתיב נר ה' נשמת אדם והאי נר בשעתא דאתאחד בגו אורייתא דלעילא לא שכיך נהורא עליה אפי' רגעא חדא ורזא דא אלהים אל דמי לך וגו' הנה מבואר מדברי המאמר כי המד' האחרונ' זה דרכה להתנועע שנא' אלהי' אל דמי לך ולכן אם מתנדנדת כשדורכין בה אסור לכהן ליכנס בתוכה לפי כי כבר יש בה כדאי לקיים אלהים אל דמי לןך לאתאחדא לעילא ולא ירד הקדושה למטה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה