אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שע

סימן שסט

[א] מוסכם הוא מחז"ל כי רשעים בחייהם קרויים מתים ואמנם יש נמי מי שלא הרשיע כל כך דהיינו מי שעבר על כריתות ומיתות בית דין נקרא מת לפי כי כך הוא כבר מת בכח אמנם בעשותו אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ואשם נקרא חולה שאין בו סכנה כאמור למעלה אמנם יאמר עתה כי ימצא אדם החשוב כמת ונקרא חלל רשע אף על פי שעודינו חי בצדקו כי לא עבר על כריתות ומיתות בית דין מי שנשברה מפרקתו ורוב בשר עמה הוא הענין שביארתי כי יותר רע ומר הוא לאדם הפורק ממנו עול מצות מן העובר עבירות לפי כי העובר עבירות נתקן על ידי אש גיהנם מעביר הכתם הנעשה בנפש ונשרף המעשה שהם בגדים הצואים ונכנס להתענג בגן עדן לאורך ימים אמנם המתחסר ממצות מעשיות הוא מחוסר אברים לפי כי המצות נתנו רמ"ח כנגד רמ"ח אברים שבאדם ומי שאינו מקיים אותם נמצא כי הוא מחוסר אברים של הגוף ואיברים של הנפש ואינו מועיל לו גיהנם דאלו ישב שם אלף שנים פעמים אינו יכול גיהנם לבראת לו אבר ולכן צריך להתגלגל כנ"ל. ואמנם מאחר כי באו האברי' מכוונים אל המצות ימצא במצו' מהם כנגד אברים החיצונים ומהם כנגד אברים הפנימיים. ולכן אינם דומים המצות בהשואה אחת ולכן שנינו הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה דהיינו כי התמורה מכוונת כנגד איברים פנימיים ומצוה קלה מכוונת כנגד אברים חיצונים ואמנם גם באברים החיצונים אינם שוים זה לזה כי המצוה שהיא כנגד העין אינה שוה למחוסר אצבע וכן לכל הפרטים יבין האדם מדעתו ואין להאריך בזה ואמנם גם לענין העובר על מצות לא תעשה אינם שוים כי כן יש דברים אף על פי שאין בהם כרת ומיתת בית דין נקרא חמורה כגון שבועת שוא כמ"ש הר"ם במז"ל בהלכות יום הכפורים אף על פי ששנינו יום הכפורים מכפר גם לשאינם שבים על עבירות קלות אינו מכפר על שבועת שוא שהיא בכלל החמורות ובזה יובן דין זה על שני צדדין אלו. ראשונה יאמר מי שנשברה מפרקתו והדוגמא לזה אדם שהוא קשה עורף שהוא יותר רע מעובד ע"ז שכן אמר הקב"ה לישראל ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא ומעשה העגל עבר עליו ולא זכר אותו הרי כי יותר רע ומר קשה עורף מעוע"ג כי זה יהיה שונא את התוכחות ולכן יאמר מי שנשברה מפרקתו דהיינו קשה עורף שונא את התוכחו' כי זה מוכן לכל העבירות מאחר שנשברה ורוב בשר עמה כי הבשר מורה ההפך כמשחז"ל יבא לכל בשר להשתחות לפני מי שלבו רך כבשר ואדם זה נשבר הרוב מן השבח הזה ממנו וכן מי שנקרע כדג מגבו היינו המתפלל אחורי בהכ"נ כההוא דהוה מתפלל אחורי בהכ"נ אתא אליהו ז"ל אדמי ליה כטייעא אמר ליה כדו בר קיימת קמיה מרך נטל ספסירא וקטליה הרי זה נקרע מגבו כדג אפילו הוא עדיין חי אין זה מענין העבירות הכתובות בתורה. חשיב כמת כענין הרשע שעבר על כריתות ומיתות ב"ד ומטמא הקרב אליו אוי לרשע ואוי לשכינו וכן לענין הטובה מי שאינו עושה מצות מי שנשברה מפרקתו היינו הפורק מכתפו עול מצות ורוב בשר עמה ורוב המצות מתלוים עמה וכן מי שנקרע מגבו שאינו כורע במודים שאין לו תחיה אפילו עדיין חי שהוא צדיק בכל דרכיו חשוב כמת שהרי אין לו תחיית המתים כדאיתא בסנהדרין ומטמא ללמד ממנו. אבל גוסס היינו העובר על כריתות שבתורה ומי שנשחטו בו סימנים דהיינו כי כל איש הישראלי יש בו שני סימנים כמשחז"ל כי כל ביתה לבוש שנים אל תיקרי שנים אלא שנים ציצית ותפילין מילה ופריעה וכו' ולכן זה שנשחטו בו שני סימנים מאלו שהם שנים שנים או פצוע פצעים הרבה מן העבירות כי אין יסורין בלא עון אין מטמאין לזולת עד שתצא נפשם ויהיה רשע גמור ומכל מקום אסור להכנס לבית שיש בו גוסס דמאחר כי עבר על כריתות ומיתות בית דין רחוק הוא ממנו ענין התשובה כי מאחר שהוא גוסס כפי פשוטו איך יתכן לו לעשות תשובה:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה