אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שסח

סימן שסו

[א] מאחר שהרשע הוא נקרא מת כמשחז"ל רשעים בחייהם קרויים מתים והנה בלי ספק כי כל הגוף שלו הוא יצדק לומר עליו שהוא בית הקברות ל כי כל אבר אשר יחטא בו הרי הוא בכלל מת והוא לקברות יובל ולכן בא הדין להזהיר על בית הקברות שהם האיברים של האדם החוטא שנכללים בתוך גופו ואמר בית הקברו' אין נוהגים בהם קלות ראש מפני שאף על פי שחטא ישראל הוא וגם למוכיחים הרשע צריך שלא ינהגו בו בזיון רק בדרך כבוד שנאמר ויצוה אל בני ישראל והרי הם היו במצרים עובדי עבודה זרה מגדלי בלורית ערלים כמשחז"ל וצוה הקב"ה לנהוג בהם כבוד וכן הוא אומר הוכח תוכיח את עמתך אמנם הזהר ולא תשא עליו חטא ומה גם דאפשר שיעשה תשובה ויהי' יותר חשוב מן הצדיק כך אמרו חז"ל מקום שבעלי תשוב' עומדי' אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד בו ואין מרעים בהם בהמות היינו כאמור למעל' כי כינוי בהמ' משמש לשלש הבנות מדברי חז"ל ואמנם בהמות אלו הם בחינת עם הארץ או יהי' מחלק הצדיקים כמשחז"ל אדם ובהמ' תושיע ה' אלו בני אדם שהם ערומים בירא' ומשימי' עצמן כבהמה הנה לכל חלק מהם אין רשות לרעו' ולהתבונן לענין בית הקברות של הרשע דהיינו להתפרנס מאותם מצות שהיו ביד הרשע לפי שנאמר יכין רשע וצדיק ילבש דהיינו יכין הרשע מצות ומפסיד אותם וצדיק ילבש אותם לפי כי נעשים לו חלוקא דרבנן שנאמר כסוי חטאה אמנם זה יהי' לו בזמן שהוא תוהה על הראשונות וזה לא מפסיד מעשיו ולכן בא הדין ברוב ענין ואין מרעין בהם. בהמות הם שני מיני בהמות הנזכרים ואפשר כי זה יהי' מש"ה הנה נא בהמות אשר עשית עמך חציר בבקר יאכל מאי קאמר אמנם כי הקב"ה יוכיח לאיוב על עיקר זה הנה נא בהמות צדיקים ערומים בדעת ומשימים עצמן כבהמ' ואין מהרהרים אחרי כמוך חציר כבקר יאכל כל אחד מהם מרויח בזה להתפרנס ממצות של רשעים ולכן אמר ואין מרעין בהם בהמות ואין מוליכין בו אמת המים לפי שנאמר אותי עזבו מקור מים חיים וגו' ולכן אין להמשיך בתוכו אמת המים הם שלא להזכיר פ' זה ולא יטייל בהם לפי כי כן אמרו חז"ל והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן וכן בליל' אחר חצות נכנס הקדוש ברוך הוא בגן עדן לטייל עם הצדיקים כדאיתא בזוהר ולכן אין לטייל שם שלא להיות מזכיר עון היינו מ"ש בפי' התורה ליל תשעה באב נכנס אברהם אבינו לבית קדש הקדשים אחזו הקב"ה בידו והיה מטייל בו ארוכות וקצרות כי כן עשה הקב"ה לשתי סיבות רמז לו כי מתחל' לא הי' המקום ברשותו כביכול שנאמר כי קצר המצע מהשתרע עליו שני רעים כמשחז"ל לפי שהכניסו צלם בהיכל ולכן לא הי' זה ביתי אמנם עתה מה לדידי בביתי שהוא שלי והנה אני מטייל בו כדרך שיש לי נחת רוח כשאני מטייל בגן עדן עם הצדיקי' ולא יטייל בהם לקפנדריא ולא ילקט מהם עשבים ויש בזה שני דברים של רמז ראשונ' יאמר על מעש' המצות כד"א ועשב לעבודת האדם וזאת שנית ירמוז על הצלחת הרשעים שנאמר בפרוח רשעי' כמו עשב ולכן לא ילקט משם עשבים מענין המצות כי לאחר יעש' תשוב' והמצות הם שלו וכן אל ירע בעיניו על הצלחת הרשע שמפריח כמו עשב כמש"ה נתת שמח' בלבי מעת דגנם ותרושם רבו אמר דוד אני שמח בלבי מעת שאני רואה דגנם ותרושם של עע"ז רבו אם כך לעוברי רצונו קל וחומר לעושי רצונו ואם לקט שצריך ללקטן לצורך בית הקברו' לתקן קצת מעש' הרשע שורפן במקומן כי לא תהיה אחרית לרע ואין ביעור חמץ אלא שרפה להיות נידון בגהינם עד תום חלאת העון:

[ב] אילנות שנוטעים בבית הקברות הלא זה הדבר משחז"ל למלך שהיה לו פרדס והיה לו בן נתן לו הפרדס כל זמן שהבן עוש' רצון אביו רואה נטועה יפה עוקר' ונוטע' בפרדס אין הבן עוש' רצונו רוא' איזו נטיע' יפה בפרדס עוקר' וכו' כך הקדוש ברוך הוא בזמן שישראל עושים רצונו רואה איזה חסיד בכנענים נוטע אותו בישראל כגון רחב ויתרו וההפך היינו מ"ש אילנות שנוטעין בבית הקברות מאות' נטיעות יפות שהיו בישראל והם עתה בבית הקברות מות ירעם מפני העון שחטאו מותר ללקט פירותיהן דמאחר שנעקרו מן הקדושה לגמרי ע"י דברי עונות שהם שקולים כעובדי עבודה זרה מענין הכעס וכיוצא כמשחז"ל הכועס כאלו עע"ג שנאמר לא יהי' בך אל זר איזהו אל זר שבתוך לבו של אדם הוי אומר זה הכעס ובזוהר מפרש כי באמת נעשה עע"ג מפ' חדלו לכם מן האדם אשר נשמה, באפו ר"ל שעוקר הנשמ' שלו באפו מן הכעס לפי כי במה נחשב הוא ע"ג ממש ששורה בלבו ולכן יאמר מותר לאכול:

מפירותיהן בעולם הזה מפני כי אין לזה תקנה לעולם כנזכר שם והיינו מ"ש מאחר שאינם על הקברות עצמן ר"ל אלה המצות שאוכל פירותיהן אינם על בית הקברו' עצמן היינו הגוף של החוטא שהוא קברו כאמור אין זה המעש' של המצו' על הגוף שלו לפי כי לא חשוב עוד הנשמ' שהלכ' ממנו וגם המעש' לא יחשב לו פיגול יהיה וזה יזכ' בו מעכשיו מאחר שנעש' כעסן:

[ג] קבר חדש נמדד ונמכר ונחלק והנה נתבאר כי הקבר הוא כינוי לגוף של החוטא שנעש' דוגמת קבר לנפשו וזה שנעשה קבר מחדש על ידי המעשה ונקרא חדש ר"ל שעדין לא נתגלגל אדם זה אלא חדש הוא עתה חטא על הנפש ולכן נמדד בשיעור מה שחטא שהנה הקב"ה מותר לאדם שלשה פעמים שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ולכן נמדד לפי שהקב"ה מודד מד' כנגד מדה לראות מהו עונשו ונמכר אחר כך כפי רשעו נמכר לזולת בגוף אחר ונתגלגל ואם באולי תוהה על הראשונות נמכר באמת כמש"ה וכי ימכור איש זה הקב"ה את בתו זו הנשמה לאמה כדאיתא בזוהר פרשת משפטי' וזה יהיה לו אם רעה בעיני אדוניה ונחלק בסוד הגלגול פעמי' שלש עם גבר כי בענין הגלגולי' הוא רע ומר ביותר כי מתגלגל החוטא בכל חלק נשמתו בגוף אחד הוא נחלק הנפש מתגלגל בגוף אחד והרוח מתגלגל בגוף אחר והנשמ' מתגלגלת בגוף אחר כדי לתקן אותם ראשון ראשון הרי כי נחלק נמי והישן החוטא כי כבר הוא מגולגל אינו נמדד שהרי עמדו עליו בדין פעם ראשונה וגזרו עליו על פי מדותיו ולכן בפעם זה אינו נמדד וגם איני נמכר לפי כי אף על פי שהיה רשע גם בפעם שניה הרי קבל עונש ועליו נאמר ושבח אני את המתים שכבר מתו כדאיתא בזוהר שמדבר על המגולגל ולכן אמר שכבר מתו פעם אחרת שהרי קבלו עונשם ולכן אינו נמכר בערך אותם שנאמר בהם לעם נכרי לא ימשול למכרה ולא נחלק פעם אחרת אף על גב שלא תקן החלק שנתנו לו לתקן נפש או רוח או נשמה אותו חלק חוזר ומתגלגל עד שנתקן ואינו נחלק פעם אחרת כבראשונה:

וכאשר נתבונן משחז"ל אצל ויצום אל פרעה מלך מצרים צום לחלוק כבוד למלכות משל למלך שהיה לו פרדס ונטע לתוכו אלני מאכל ואלני סרק אמרו לו עבדיו אדוננו הללו למה לך א"ל לבנות מרחצאות וכו' כך כשם שקלוסו של הקדוש ברוך הוא עולה מגן עדן מן הצדיקים כך עולה מגהינם מן הרשעים שנאמר עוברי בעמק הבכה זה גיהנם וכו' גם ברכות יעטה מורה אומרי' יפה דנת יפה התקנת גהינם לרשעים וכו' ואיתא בזוהר פ' פנחס סטרא אחרא קודשא ב"ה יהיב ליה שולטנא על עלמא ולא אצטריך לאנהגא ביה קלנא דהא גו קדושה דילן אית למיהב חד שערא דעגלא בגין דלא יקטרג עלן הנה למדנו מזה ומזה כי אין לנהוג בזיון בסטרא אחרא לפי כי כן נאמר ונוגה לו סביב ולא סגי בלאו הכי שנאמר ואתה מחיה את כולם והיינו מ"ש בית הקברות היינו סטרא אחרא מקום של הקליפות שנקברים שם המתים סטרא אחרא נוקבא דתהומא רבה אין נוהגים בהם קלות ראש בכל הדברים אשר נצטווינו בסטרא דקדושה לפי כי הם צורך להקדוש ברוך הוא בהם וצורך לעולם ואין מרעין בהם בהמות הגם כי צריך לנהוג בהם כבוד היינו לתת להם חיות אבל לא לרעו' בהם בהמו' של הקדוש' אע"ג שנאמר דודי ירד לגנו וגו' לרעות בגנים היינו סוד בהמה. אמנם לא תרד בתוך בית הקברו' רק אות' בהמה רבוצ' על אלף הרים. ואין מוליכין בו אמת המים של הקדוש' שהרי נאמר ויצום אל בני ישראל ואל פרעה צריך לנהוג בו כבוד אל בני ישראל דהיינו אותם מלכין קדמאין דמיתו שהם בני ישראל עליון שלכן נקראי' כל ישראל בני מלכים והבן ולכן יש דברים שאין עושים בבית הקברו' מפני כבוד סטרא דקדושה כאמור ויש דברים שאין לעשו' אותם מפני סטרא אחרא והיינו לא יטייל בהם לקפנדריא לחלוק להם כבוד ולא ילקט מהם עשבים שהדוגמא למש"ה ועשב לעבודת האדם ואיתא בזוהר פ' פנחס דף רי"ז וז"ל ועשב לעבודת האדם אלין אינון נשמתהון דצדיקייא דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמ' דא אכיל ואעיל לון לגויה ובזכותהון אתזן כל עלמא וכו' ולכן אמר ולא ילקוט מהם עשבים נשמות הללו שנאמר וללקוט שושנים אל תקרי שושני' אלא ששוני' אבל אלו הנשמו' שהם נלקטי' מסטרא אחרא אף על גב כי הם מן הקדושה אין מלקטי' אותם וכדאיתא בזוהר פרשת בלק דף קפ"ו וז"ל תא חזי ההוא שטן עילא' נחית ואגלים בדיוקנא דשור ואינון רוחין בישין דאתדנו לאעלא בגהינם לחיך לון ברגעא חדא וחטף לון ויהב לון לדומה בתר דבלע לון ודא הוא דכתיב כלחוך השור את ירק השדה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי עשב היינו אותם נשמו' שנתחייבו לגהינם ולכן לא ילקט מהם עשבי' והיינו סוד הפ' לא תחסום שור בדישו דכיון דברשות קא עביד כי אותם נשמו' נתחייבו לגהינם אין למנוע אותו השור מליקח אותם ולכן אין מלקטים מהם עשבים ואם ליקט שצריך ללקטן לצורך בית הקברו' לפי כי מכלי' בהם כדאיתא בזוהר פ' משפטי' עת אשר שלט האדם דסטרא אחרא באדם אלו ישראל ולוקח הנשמות ההוא טיקלא דעשיקת נשמתין לרע לו וסימניך הארון שנשבה בשדה פלשתי' שעש' נקמה בהם ולכן אם ליקט שורפן כי כן הם חייבים לידון בגהינם כאמור:

אילנות שנוטעי' בבית הקברו' הם דוגמא לנשמות שנתחייבו להיות נטועים שם כמשחז"ל למלך שהיה לו פרדס נתנו לבנו כל זמן שהבן עושה רצון אביו הוא רוא' איזו נטיע' יפה עוקר' ונוטע' בפרדס כגון יתרו ורחב וכאשר אין עוש' רצונו עוקר כל אילן טוב משם הם אילנות אלו שהם נטועי' בבית הקברו' של הקליפ' כאמור אמנם הענין יותר עמוק כי פרדס זה היא כנסת ישראל נתנה לישראל הגשמיים כל זמן שהם עושי' רצונו רואה נטיעה יפה מבית הקברות אלו בסוד מלכין קדמאין דמיתו עוקרה ונוטע אות' בפרדס להיות לה בצורך אור חוזר לצורך הייחוד וכאשר אין ישראל הגשמים עושי' רצונו ועושי' פגם ח"ו באותו עת רצון עליון עוקר נטיע' יפה מן הפרדס ונוטעה בבית הקברו' אלו והיינו סוד מ"ש בתיקוני' ה' תתא' מקננא בעשיה ונאמר ובפשעיכם שולח' אמכם היינו אמכם זו ולכן אילנו' שנוטעין בבית הקברות היינו אילנו' של סטרא דקדוש' הנקרא עצי ה' שנטועי' שם כמ"ש בתיקונים באילין קליפין אתלבש קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' מותר ללקט פירותיהן להיות בסוד אור חוזר מאשר על הקברות עצמן: קבר חדש והענין כי הנה הקליפ' נקרא זקן וכסיל והסיב' מ"ש בזוהר פרשת שלח לך דף ק"ט. וז"ל ואדוני זקן וכי אע"ג דאיהו זקן לא אתחזי לחולד' אלא לאו מלתא אמרה לגבי דאברהם אלא בגין לאזערא גרמא דאתדבקת בההוא זקן וכסיל דלא אתחדש ולא עביד תולדין דאלמלא הוא עביד תולדין הוה מטרטשא עלמא וכו' ולכן אמר קבר חדש דהיינו מסטרא דקדוש' כאמור כי בו קוברים מת מצוה הצדיק באשר מפני הרעה נאסף הצדיק נקרא חדש לפי שמתחדש תמיד בסוד חידוש הלבנה ולכן נמדד כמ"ש רבי אלעזר פרשת פקודי בסוד קו המדה ונמכר שנאמר ורחוק מפניני' מכרה ונחלק שהרי כשיורדת בעולמו' בכל העולם ימצא חלק ממנה בין רב למעט אבל קבר ישן שהוא מן הקליפה כי לעולם הוא ישן לפי כי אין להם חידוש כאמור אינו נמדד שלכן נאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערי' ואמרו חז"ל והרי אין הברכה שורה על הנמדד אלא מדדו להוציא מעשר דהיינו כי סטרא דקדושה נמדד אבל סטרא אחרא אינו נמדד לפי. שהוא בסוד נהירו דקיק ולא נמכר לפי כי אין לו בעלים כך אמרו חז"ל אותה שעה שנשא שלמה בת פרעה ירד גבריאל ונעץ קנה בים וכו' וכדאיתא בזוהר פ' פנחס גער חית קנה והסוד משחז"ל לא נתמלאת צר אלא מחרבנה של ירושלים שנאמר ולאם מלאום יאמץ אם כן לא יש שם דבר של עיקר למכור כי הכל גנוב הוא אתה ולא נחלק לפי כי אין שם שיעור לחלוק ועוד אפשר לומר רא והא בקליפה וקבר חדש כל מה שנתחדש בה אחר כך מחרבנה של ירושלם ולפי כי העיקר היא של הקדושה נקר א חדש ולכן נמדד ונמכר ונחלק כאמור וישן זה חלק אדם רשע נהירו דקיק שהיה מתחלה אינו נמדד כי אין שם מדה ולא נמכר ולא נחלק לקוים לפי כי הכל הוא מדה אחת:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה