אור ברסלב

מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה

סימן שסד

סימן שסג

[א] חזרתי לענין ראשון לבאר הדוגמא בדינים אלו הוא הנרצה לפקוח עינים עורות בתורה להוציא ממסגר אסיר מן העונות לאמר לאסורים צאו כדאיתא בזוהר פרשת פנחס ולכן יאמר נא קבר של בניין כי הנה הובא למעלה כי גוף החוטא הוא הקבר שלו כל ימי אשר הנגע בו מצד העון בענין המצורע ליושב בבית הקברות כאמור בעזיהו המלך וישב בית החפשית והנה קבר של בנין היינו שנבנה מן העונות מכונה מכל מום אסור בהנאה ולא מפני שאמרו חז"ל אם עשית חבילות של עבירות. עשה כנגדן חבילות של מצות אז נתקנו כי כבר נתבאר שהרצון הוא כדי שיוכל להלחם עם יצה"ר וקם עליו והכהו ואחר כך יעשה תשובה אבל קרקע עולם של קבר אינו נאסר הוא הנרצה בפסוק דור הולך ודור בא היינו בין שהאדם הולך לבית עולמו מפני העון ודור בא לפי שחזר בו והארץ לעולם עומדת אף על גב כי החוטא כורה לו קבר בחטאו הקרקע אינו נאסר ולענין זה הדוגמא הוא הקרקע היצר אינו נאסר אף. על פי שמחטיא האדם יש צורך לעולם בו כמשחז"ל והנה טוב זה יצר הטוב מאד זה יצה"ר שאלולי היצר לא היה בנין ולכן אף על גב שהחטיא אינו נאסר והא דקבר של בנין אסור לעולם דוקא שבנאו לשם מת ונתנו בו דהיינו כי החוטא נתכוון לחטא והכניס עצמו ברצונו בקבר זה שלו איהו דאפסיד אנפשיה אפילו על דעת לפנותו ולעשות תשובה שהרי שנינו האומר אחטא:

ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואפי' לא נתן בו אלא נפל דהיינו שחטא בשוגג ונפל במקרה ולא היה על דעת לעשות כך אבל אם בנאו לשמו ונתכוון לחטא ולא נתנו בו כי לא חטא בפועל מותר שהרי אמרו חז"ל מחשבה רעה אינה מצטרפת למעשה וכן אם נתנו בו העון אדעתא לפנותו ולעשות ממנו תשובה ולא האמינו מתחילה כי לא היתה מחשבה לחטא מתחילה מותר לאחר שפנהו ועשה תשובה אבל אם נתנו בו העון לדעת להיות בו עולמות ולא לעשות תשובה כלל אסור אפילו לאחר שפנהו כי אע"פ שחז"ל אין לך דבר שעומד בפני התשובה הנה זה עשה פגם גדול בעצמו לעשות תנאי לעולם כי אינו חוזר בו ולכן אסור גוף זה אפילו לאחר שפינוהו מן הרוח שבקרבו ומת אפילו לא בנאו לשמו הוא דבר רע באותו הגוף וצריך תיקון גדול ואם לא בנאו לשמו החוטא ונתנוהו בתוכו לסיבה אחרת והוסיף בו דימוס לשמו היינו עבירה אחרת לרצונו כלו אסור אפי' לאחר שפנהו מאותו רוח שבתוכו עד שיענש כפי השגחת הבורא יתברך ואפילו שקברו שם החוטא על דעת לפנותו לעשות ממנו תשובה ואם מכיר הדימוס הות העון שעשה מחדש שהוסיף לשמו מסירו ע"י החרטה בוידוי פה והוא לבדו אסור והשאר הוא שאר הקבר מן העונות מותר:

[ב] קבר הנמצא שהדוגמא למי שחטא בשוגג והוא לא ידע ואשם ואחר כך נודע לו כדאיתא בזוהר בפסוק או הודע אליו חטאתו כי הקב"ה מכניס הרהורי תשובה בלבו מותר לפנותו העון כי יעשה חרטה בלבו ויתודה בשפתיו ומפנה העון ממנו והשורש שלו היינו אותו רוח של שיטות פינהו מקומו מותר כי מאחר שהלך לו הרוח שלשיטות יחזור עליו בחינות הקדושה כפי מעשיו ומותר בהנאה כך אחז"ל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם בעבורו שנאמר ארפא משובתם לרבים אוהבם נדבה לרבים כי שב אפי ממנו של היחיד ולפי שנ' ארץ פרי למליחה מרעת יושבי בה כשעשה תשובה מתברך העולם הרי מותר בהנאה לכל קבר הידוע דהיינו כי חטא במזיד והודע לו אשר חטא עליה אסור לפנותו כי הנה לא נתנה תורה קרבן אלא לחוטא בשוגג וחוטא במזיד אין לו תקנה אלא תשובה ואם בקש לפנותו העון על דרך מה שחז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אסור פינהו מקומו טמא לפי כי בסגנון זה אינו נטהר דבהכי מועיל להכניע יצרו אבל אינו מועיל להוציא מלבו רוח של שיטות אשר נכנס בו שהוא מצד היצר הנקרא טמא ואסור בהנאה כי אסור להיות נהנה מן היצה"ר והרמב"ם גורס קבר דהיינו אותו גוף כי נעשה קבר כאמור מפני העון הנמצא בו העון מותר לפנותו באיזה צד שיהיה מותר לו לאדם לפנות מתוכו העון באיזה דרך שיוכל לעשות דהא התשובה מועילה אפילו כפר בעיקר שנא' שובה ישראל עד ה' אלהיך אפילו הגיע העון עד ה' אלהיך לחז"ל פינהו מקומו טמא דאף על גב כי חזר בו ממעשיו ופינה רוח של שיטות מקרבו מקומו טמא עד שיכניס בתוכו תורה ומצוה ואסור בהנאה כי עדיין לא יקרא עליו תשובה גמורה אמנם קבר בידוע שחטא במזיד ונודעה לו החטאת אשר חטא עליה אסור לפנותו דהיינו להוציא רוח של שיטות לחוץ בהזדמן ואם יכול לו בהכי ופנהו מקומו טהור ויכול להכניס שם חלקי הנפש הטהורים דמותר כי כל העולם נהנים ממנו בגוף ונפש כי בנפש נהנים כי בעבורו מוחל הקב"ה עונות הדור כמו שאמר הכתוב ארפא משובתם מפני כי שב אפי ממנו של היחיד גם הגופות נהנים כי מתברך העולם בעבורו כנ"ל:

[ג] מת מצוה שמצאו אדם בשדה והדוגמא לאדם הממית עצמו על התורה לקיים משחז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל ואדם זה מצא מת מצוה האמור בשדה כי הם דברים אשר מכונים לשדה הלא הם משחז"ל ויבא עשו מן השדה וקברו שם כי כך אמרו ח"זל אם ראית תלמיד חכם שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה ודאי עשה תשובה שנאמר וכשל גם נביא עמך לילה כסהו בלילה ולכן אדם זה קברו שם במש"ה לא תלין נבלתו על העץ דברים של נבלות שנמצא בת"ח שהוא עץ מאכל כמשחז"ל לא תלין עמו כי קבור תקברנו ביום ההוא לפי כי ודאי עשה תשובה כדאיתא. בתיקונים וקברו שם אפי' שלא מדעת בעל השדה ר"ל כי לא היה בדעתו על אותו עון שעשה כאשר עשה תשוב' אסור לפנותו משם מאותו גוף שמת מצוה קנה מקומו אדם הממית עצמו על המצוה קנה מקומו בחלק הקדושה כאמור למעלה בענין הקובע מקום לתפלתו וכל המוצאו שיודע העון שחטא צריך לקברו במקום שמוצאו ולא ישמיע בחוץ קולו ואם מצאו על המצר וצריך לפנות משם מפני הרבי' היינו כדוגמא של יהודה וראובן שהודו על עונם להוציא הרבים מן החשד כך אדם זה מצא מת מצוה זה על המצר בדבר של עון דאפשר כי יאמרו כי כן עשו הרבים בני המצר לכן צריך לפנותו את העון משם מאדם זה מפני הרבים שלא יהילו עליו יחשבו כי הם עשו העון אם מצאו בין שדה בור היינו עם הארץ הרי זה בור קרקע לשדה ניר שהוא חרושה היינו כן אדם הנמצא בו יראת חטא ומוציא הקוצים דוגמא אל העון שהוא קוץ מכאיב מפנהו לשדה בור כי יאמר מאחר ששנינו אין בור וירא חטא זהו שחטא דאי בין שדה ניר שהוא ירא חטא לשדה זרע שהוא עשה מצות ובפרט מעשה הצדקה שנאמר בה זרעו לכם לצדקה מפנהו העון לשדה ניר הירא מן העבירה אפשר שחטא אבל זה הרודף אחר המצות לא כן דהא מצוה בשעתא מגינה ומצלה בין שדה זרע היינו הרודף אחר המצות לשדה האילן היינו תלמיד חכם כי עץ מאכל הוא כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה מפנהו העון לשדה של זרע העושה מצוה מצאו בין שדה אילן זה תלמוד חכם לשדה כרם זה בעל משנה כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה מפני שעשוי שורות שורות דהיינו ששה סדרים של משנה מפנהו העון לשדה אילן ואם שתיהם שוות מפנהו לקרוב שבה היינו הקרוב לדעתו ולסברא ואם שניהם שוות בקירוב מפנה לאיזה מהם שירצה במה דברים אמורים במוצאו חוץ לתחום זה התלמיד חכם שמצא בדבר של איסור אבל אם מצאו בתוך התחום בכל מעשיו נוהג בהם כשורה מביאו לבית הקברות בכלל ישראל ואינו נקרא מת מצוה אלא אם כן מצא ראשו ורובו שעוסקים בתורה: [ד] אם מצאו ישראל הרוג היינו הדוגמא כמש"ה שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי לפי שאדם זה חטא על הנפש בזה ולכן נהרג כמו ששנינו על דאטפת אטפוך ולכן יקברוהו כמו שהוא בלא תכריכין כי זה הוא מקביל לעון שעשה וכאשר נתבונן בעגלה ערופה שמן התורה צריך לערוף אותה במקום שאינו עושה פירות ממצות כמו כן הרוג זה שנתחיב לפי כי כן עשה ולא הניח הנהרג לעשות מצות שבהם נעשה חלוקה דרבנן לכן נמי אין עושים לו תכריכים להיות לו לכפרה ולכן לא יחלצו בו אפילו מנעליו ומה גם דלשתני ממנהגא כדי שהקב"ה ינקום נקמתו מיד ולכן אין עושים כן לזולת ההרוג:

[ה] קבר המזיק את הרבים והדוגמא למחטיא את הרבים דאין לך מזיק יותר מזה כגון שהוא סמוך לדרך אפילו נקבר שם מדעת בעל השדה שהי' חוטא דוגמא למש"ה ויבא עשו מן השדה בעל השד' החוטא מותר לפנותו מן העון כאשר יעשה תשובה ומקומו טהור ומוכן לקבל תוספת קדושה מן החלקי' שלו שם לבו להם כנ"ל ואסור בהנאה לעולם אם קדם הקבר של החוטא אבל אם קדם הדרך מקומו מותר בהנא' לכל העולם כנ"ל:

[ו] קבר שפנהו מן העון היכא דמותר בהנא' עם כל זה לא יעשנו בית התבן ולא בית העצים ולא בית האוצרות דהיינו כי אינו מספיק שיהיה נזהר מן העון ביותר מכאן ואילך דהיינו בית התבן אלא לא יעשה בית עצים יבשי' ולא תורה ולא יקפוץ יד מן הצדקה ויעשה בית האוצר כדי שימחל העון: [ז] החוצב קבר לאביו כבר נתבאר למעלה כי הדוגמא למחשבה רעה המתעוררת מן המוח כי הוא בערך אב מטעם כי משם נמשכה הטיפה להוליד הבן ולכן מן הראוי כי בשם אב יכונה והיינו מ"ש החוצב קבר לאביו מסיבת מחשבה רעה וקברו במקו' אחר דהיינו כי אותה מחשבה רעה לא באה לידי גמר אמנם חטא בעון אחר לא יקבר בו עולמית אף על גב כי מן הראוי לקיים קבור תקברנו ביום ההוא וכשל גם נביא עמך לילה כסהו בלילה בעון זה לא כך יעשה לא יקבר בו עולמית דהיינו לקיים וחטאתי נגדי תמיד משום כבוד אביו דהיינו כדי להודיע לכל מה שחז"ל הרהורי עבירה קשים מעבירה אבל אחר מותר ליקבר בו לקיים מה שאמר הכתוב כי קבור תקברנו ביום ההוא:

תוכן העניינים

מקור חיים - ד (טור יהלם)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה