מקור חיים - ד (טור יהלם)· רבי חיים הכהן מארם צובה
סימן שסג
[א] אשר חכמים הגידו כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו וכשמת אומרים עליו החסיד העניו תלמידו של אברהם אבינו וכו' וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל והדבר של תימא וצריך להבין מהו השלימות הגדול אשר יקנה האדם להיות קובע מקום לתפלתו עד שזוכה לכל הכבוד הזה והנה בהלכות תפלה נתבאר כל הצורך בדבר הזה ואמנם גם בזה נימא ביה מילתא כי עיקר הדבר זה כאשר האדם קובע מקום לתפלתו מורה על אשר נמצא בלבו אמונה שלימה משחז"ל בפ' הנה מקום אתי הקב"ה מקומו של עולם ואין העולם מקומו אמנם הוא נמצא בב"ה כמשחז"ל דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבתי כנסיות ומדרשות ומפני אימת מלכות שמים אינו משנה מקום אלא קובע מקום לתפלתו כי מאמין שנמצא שם הקב"ה ומשגיח עליו מפני כי מלא כל הארץ כבודו ולכן כשמת אומרים עליו תלמידו של אברהם שקבע מקום לתפלתו מפני האמונה הנמצא אתו כי שם נמצא תמיד כבודו של הקב"ה אף על גב כי לא היה בית רק מקום מיוחד מלא כל הארץ כבודו ולכן נקטינן כי כל ענין של קדושה יש לו מקום קבוע וכן נמי כל איש ישראל לתורה ולתעודה יהיה לו מקום קבוע כי בזה קנה המקום ההוא על ידי מעשיו לעולם וכדאיתא בזוהר פרשת פנחס דף ר"ז וז"ל דתנינן בכל אתר דצדיקא אתחדש ביה מלי דאורייתא כד איהו בההוא עלמא פקיד לההוא אתר ואתי ליה לגביה וכל שכן כד שראן ביה צדיקייא אחרנין לחדתא בההוא אתר מלי דאורייתא וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי המקום שהאדם הוא לומד בו תורה או מעשה קנה מקומו אמנם הזולת נאמר צואה בלי מקום ולכן בא הדין אל נכון אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מקבר בזוי לקבר מכובד ואין צריך לומר ממכובד לבזוי שהרי קנה מקומו. ועוד מטעם כי כל מעשה התחתונים הוא גורם כך למעלה ונמצא כי כן יעשה לו ברוחו ונשמתו שמטלטלים אותם טלטולי גברא אחר שנינוחו במקומם ולכן רע בעיני שמואל ע"ה המעשה שהעלה אותו שאול כי שתים רעות עשה עמו ראשונה שהעלה אותו באוב כמשחז"ל אמר לו לא כך שנינו כשם שנפרעים מן העובד כך נפרעים מן הנעבד וזאת שנית כי הנה גרם טלטול לרוחו ממקום מנוחתו להוריד אותו בעולם הזה אך לא נתרעם על גופו כי בגוף לא טלטל אותו ולא היה קברו שם וכאשר נעמיק בענין הוא דבר קשה יותר מן האמור כי מאחר שחז"ל הגידו כי הנשמות הם חלק אלוה ממעל וביותר מ"ש בתיקונים מעשיה נפשין מיצירה רוחין מבריאה נשמתין כאשר מפנין המת מקבר לקבר הוה ליה יום קבורה מחדש כדלקמן וחוזר ונידון והמקום אשר קנה מתחלה קדוש יאמר לו מפני כי כבר נידון שם ועוד גורם לעצמו טלטולי גברא והיותר קשה כי נמצא חלק הקדושה הנמצא אתו מכל עולם ועולם גולה ממקום למקום אמנם בתוך שלו אפי' ממכובד לבזוי מותר שערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו כי כן נאמר ואתה תבא אל אבותיך בשלום וכדי לקוברו בארץ ישראל מוסר כי מתקדש גופו ונשמתו ונתון בחיק אמו ואם נתנוהו שם על מנת לפנותו מותר בכל ענין אמנם אינו ניצול מן הדין פעם אחרת והמלקט עצמות יוכיח שחייב בכמה דברים מן האבילות ואם אינו משתמר בזה הקבר שיש לחוש שמא יוציאוהו כותים או שיכנסו בו מים או שהוא קבר הנמצא מצוה לפנותו:
[ב] אין מוליכים מת מעיר שיש בה קברות לעיר אחרת מטעם האמור אלא אם כן מחוצה לארץ לארץ ישראל:
[ג] אין מלקטים עצמות לא מתוך הארון ולא מתוך הקבר לצד אחר לקבור שם מת אחר או לצורך המקום מטעם האמור למעלה:
[ד] מקום שנהגו לקבור במחמורות עמוקים בלא ארון עד שיתעכל הבשר ואחר כך מלקטין העצמות וקוברין אותם בארון מותר שכן שנינו שני קברות היו מתוקנים לבית דין וכו' ואחר שנעשה עצמות קוברין אותו במקומו כיון שנתעכל הבשר. ואמנם לענין האמור למעלה כמה ספק ימצא בנקבר בארון אם אינו צדיק גמור שלא חטא מעולמוי בהוצאת שכבת זרע לבטלה וגם אחר כך נשמר ולא טמא ברית כל זה מאחר שנתעכל הבשר אין מקום עוד לדקדק בזה דהכי איתא בזוהר פרשת שלח לך דף ק"ע וז"ל אי חסידא קדישא תא ואגלי לך מלה סתימא בנינא דגופא דבר נש הכי הוא רוחא מעם רוחא דקודשא נשמתא מגו אילנא דחיי כיון דרוחא קדישא יהב חילא מיד רתיכין דילה יהביך חילייהו חילא דילהון גרמין ושייפין כלהו מסטרא דילהון ותיקונייהו דא על דא סטרא אחרא יהבת בשרא וכו' וכל זמן דבשרא דסטרא אחרא קיימא בקיומא ההוא שטן קיימא לאשטנא אתעבר בשרא לית ליה רשו לאסטנא דהא לית ליה על מה דיסתמיך וע"ד כתיב יכל בשרו מרואי ושופי עצמותיו לא ראו וכו'. הנה מבואר מדברי המאמר כי אחר שנתעכל הבשר אין יכולת עוד לשטן להשטין ולכן נמי כיון שאדם זה המתינו לו עד שנתעכל הבשר ואז העצמות מלקטין אותם וקוברין אותן בארון ולא יהיה לו עונש מן הנזכר:
[ה] ארון שפינוהו אסור בהנאה כי הנה נתבאר מן המאמר כי הארון של מת הוא דוגמא למעלה לארון עליון וכיון שנכנס המת בתוכו נתקדש דוגמא עליונה ולכן הארון אסור בהנאה אם הוא של אבן ואם הוא של חרס ישבר ואם של עץ ישרף:
[ו] המוצא נסרים בבית הקברות ולא יזיזם ממקומם לפי שהם אסורים בהנאה:
[ז] אסור לפתוח הקבר אחר שנסתם הגולל דאיכא בזיון למת אפי' אם עוררים היורשים לפותחו לבדוק אם הביא שתי שערות אם לאו חשוב כגדול כבוד הבריות
ואמנם לענין הרמז בדינים אלו היינו על עיקר הקודם כי המת הוא החוטא כיון שנכנס בו רוח של שטות חלק מן המיתה הרי הוא מת בכח ולפי כי הנשמה בורח ממנו יצדק שהוא מת בפועל ולכן בא הדין אין מפנין המת היינו הרשע והעצמות לפי שנאמר ותהי עונותם על עצמותם לא מקבר מכובד לקבר מכובד ר"ל דמאחר שהנחתי כי אין אדם חוטא ר"ל הנשמה הנקרא אדם לפי כי משעה שמהרהר לעשות עבירה הולכת ממנו שמא תאמר מאחר שיצא מגוף זה שחטא תלך לאדם אחר ותכנס בקרבו לא כך הוא אין מפנין מת זה אפי' שכתוב על העצמות מעשי' אשר לא יעשו אין מוליכים אותם מקבר מכובד לקבר מכובד דהיינו כי הגוף נקרא קבר כמשחז"ל וכן הגוף שלו מטמא כמו הקבר ולא מקבר בזוי שחטא לקבר בזוי שחטא ולא מבזוי זה למכובד ואין צ"ל ממכובד לבזוי לפי כי הנשמה ממתנת לאדם שמא יעשה תשובה לכן חזר הדין ובתוך שלו אפילו ממכובד לבזוי מותר כי זה יהיה לו לפי שעושה תשובה חוזרת הנשמה עליו כי לכן נקרא תשובה ר"ל נוטריקון תשוב ה' היינו חמשה חלקי נפש שהולכי' מן החוטא חוזרי' עליו כשעושה תשוב' הם נפש רוח נשמה חיה יחידה כמשחז"ל וז"ש שערב לאדם שיהא נוח אצל אבותיו כך חלקי הנפש משתוקקים לחזור לגוף שיצאו ממנו וכן כדי לקוברו בא"י שהדוגמא לאדם המקדש עצמו ללמוד תורה כי הנה אמרו חז"ל אוירא דארעא דישראל מחכים מהו האיר שלה השכינה הנמצא שם כך נאמר דרשו ה' בהמצאו היכן הוא מצוי בבית הכנסת ובית המדרש וביותר כי כך אחז"ל עתידים בתי כנסיות להיות קבועים בארץ ישראל ונאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו אינו אומר אלא בתוכם כל אחד מישראל יכול להיות מקדש ומשכן להקב"ה על ידי מעשיו הרי לעולם הוא אוירא דארץ ישראל ולכן יאמר וכדי לקוברו בארץ ישראל מותר ואם נתנוהו שם ע"מ לפנותו הלא זה הדבר שביארתי בחלק ראשון כי כאשר האדם עושה מצוה או מתפלל מרויח רוח או נשמה אמנם זה יהיה או באותה שעה שעשה מעשה או יהיה חופף עליו כל היום אמנם אינה מתקיימת עמו כדרך שאר חלקים שהם עמו בדרך קבע לפי רוב השנים כדאיתא בזוהר זכה יתיר יהבין ליה רוחא זכה יתיר יהבין לי' נשמתא ולכן זה התוספ' הנמצא באדם ע"י מעשה הטוב נתנוהו שם ע"מ לפנותו מותר בכל ענין להכנס בזולת ואם אינו משתמר בזה הקבר הוא הגוף שיש לחוש שמא יוציאוהו כותים שלא יכנס בו ענין של מינות או שיכנסו בו מים זרים עיבור רע במעשיו או שהוא קבר הנמצא מצוה לפנותו: אין מוליכין מת זה הנזכר מעיר שיש בה קברות גופים אף על פי כי הם חוטאים שלכן נקרא קברו' כאמור לעיר אחרת היינו גוף אחר כמשחז"ל בפ' עיר קטנה זה הגוף אלא אם כן מחוצה לארץ שהוא דרך חול לארץ המקדש עצמו לזכות להיות אוירא דארעא דישראל כאמור אין מלקטין עצמות אשר חז"ל הגידו כי לעולם יפשפש אדם במעשיו ובפרט אם רואה יסורין באין עליו דהיינו להתבונן באיזה אבר חטא ואמנם אין צריך לדקדק בכל הפרטים כמו ששנינו אין בודקים חורי הבית העליונים וכו' ואיתא בזוהר דהיינו עונות שהם גבוהים ר"ל נעלמים ממנו בגובה וכן תחתונים אלא כפי מה שזוכר האדם וכן נמי אין מלקטין עצמות היינו העונות הקטנים שנאמר בהם ותהי עונותם על עצמותם לא מתוך הארון דוגמא למי שעוסק בתורה שהוא ארון הברית לפי כי התורה מכפרת עליהם ולא מתוך הקבר היינו גוף החוטא כאמור לצד זה לקבור שם מת אחר או לצורך המקום להיות מתגלגל שם נשמה אחרת:
מקום שנוהגים לקבור במהמורות העון כד"א במהמורות בל יקומו לפי כי החוטא נקרא חופר גומץ וכמה שחז"ל משל לקודח בספינה אמר לו חבירו מה אתה עושה אמר מה איכפת לך בשלי אני קודח אמר לו מפני שאתה מציף עלינו את הספינה כך אמר איוב אתי חלין משוגתי אמרו לו חביריו לא כך הוא אלא כי יוסיף על חטאתו פשע בינינו יספוק וכדאיתא בזוהר פרשת נשא כי יכרה איש בור בענין החוטא. לכן יאמר נא הדין מקום שנוהגים לקבור החוטא במהמורות העון בלא ארון של הגוף רק חלק הרוח הבורח שלו עד שיתעכל הבשר שבו תלוי המעשה ואח"כ מלקטים העצמות לענין הגלגול וקוברין אותם בארון גוף אחר מותר:
ארון שפינוהו הדוגמא לגוף האדם שפינוהו מחלק הרוח או נשמה כשחטא אסור בהנאה לפי דאף על גב שחטא ישראל הוא וריקן שבהם מלא מצות כרמון ולכן הגוף לאחר שנדון כפי רשעו יש לו תחיה בזמן התחיה כדאיתא בזוהר פ' משפטים אם הוא של אבן אף על פי ששלט עליו יצה"ר ואם הוא של חרס הרודף אחר המאכל למלאת רסן בטנו ישבר כדאיתא בזוהר פרשת בהעלותך דף קכ"ג: וז"ל ואי נשמתין אינון חמרים דאינון במאני חרש שבירתן זו היא טהרתן כמו ששנינו נשברו נטהרו ורזא דמלה זבחי אלהים רוח נשברה וגו' ושל עץ ישרף כי של עץ הדוגמא שלו לענין עבירה כד"א ונערים בעץ כשלו וכמו שאמרו חז"ל הרי שנכשל אדם בעבירה שחייב עליה מיתה מה יעשה ויחיה אם למוד לקראת דף אחד יקרא שנים שנאמר עץ חיים היא וגו' הרי כי הצריך לענין עץ ישרף באש של תורה אחר החרטה כי בערה בו אש ה' לתקן מעשיו כי בערה כאש רשעה בלבו יקיים בלבו מש"ה רשפי אש שלהבת יה:
המוצא נסרים והדוגמא לעצמות אדם של העונות במספר העצמות ותהי עונותם על עצמותם ולכן צריך ללמוד כמה דפים ולכן מחז"ל והם בבית הקברות מסיבת העון לא יזיזם ממקומם לומד דף אחד של מקרא במקום דף אחד של עון:
אסור לפתוח הקבר ר"ל דאע"ג שמחוייב האדם להוכיח שנא' הוכח תוכיח את עמיתך וצריך להודיע אותו מהו עונש העון ואם נודע העון שלו שהוא מפורסם מודיע אותו אמנם אם כבר חזר ממנו אין לפרש אותו אחר כך כמו ששנינו עבירות שהתוודה עליהם ביום הכיפורים זה לא יחזור להתוודות עליהם ביום הכיפורים אחר וי"א יחזור ויתודה שנאמר וחטאתי נגדי תמיד האמנם זהו לענין החוטא עצמו אבל לענין המוכיח כך הוא אומר לא יפתח וכו' כי אסור לעשות כן לפתוח ולפרסם הקבר היינו העון כי הוא הגורם לאדם להוליכו לקבר לפי שעובר על כריתות שבתורה לאחר שנסתם הגולל הוא המסבב העון אפילו אם עוררים היורשים כי הם רוח ונשמה כנ"ל כי הם יורשים כל המעשה אשר יעשה האדם ולפי כי הם טהורים לפתוח פעם אחרת לפרסם העון ולפתוח בתשובה כדי לבדוק אם הביא שתי שערות שהדוגמא לעונות שהם תלויים בשערה לפי שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה אם ימצא שנים מהם הם בטוחים שהקב"ה מעביר אותם שנאמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר עם כל זה אסור: